שני
דייני פרק שלשה עשר כתובות
קיא.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
בכלי שרת כתיב.
קרא דלעיל מיניה כתיב כי כה אמר ה' אל העמודים ועל הים ועל המכונות וגו': שלא יעלו בחומה. יחד ביד חזקה:
ע א ב ג
א)
ב)
אם תעירו ואם תעוררו. שתי שבועות בכל אחת: שלא יגלו את הקץ. נביאים שביניהם: ושלא ירחקו את הקץ. בעונם. ל"א שלא
עא ד
ידחקו גרסינן לשון דוחק שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי: ושלא יגלו את הסוד. אמרי לה סוד העבור ואמרי לה סוד
עב ה
❖
עג ו
טעמי התורה: מתיר את בשרכם. לשון הפקר: ובל יאמר שכן חליתי. כלומר אל יתרעם לומר צר לי כי כולם נשואי עון: אתה
ג)
על אדמה טמאה תמות. מקרא הוא
ד)
בבלה יובאו ושמה יהיו.
בנבואת עמוס: ארונו בא. לקוברו
בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם
אע"ג
ה)
1
תורה אור השלם
בא"י: כך אסור לצאת מבבל. לפי
ו)
דהאי קרא בגלות ראשון
נאם ה' ורבי זירא ההוא בכלי שרת
ז)
1. בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ
שיש שם ישיבות המרביצות תורה
כתיב י"ל דבגלות שני נמי קפיד קרא:
כתיב ורב יהודה כתיב קרא אחרינא
ח)
עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם נְאֻם יְיָ
שלא יגלו סוד. העיבור כדאמרינן
תמיד: דנפק מפומבדיתא לבי כובי.
וְהַעֲלִיתִים וַהֲשִׁיבֹתִים אֶל
2 השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות
ט)
לגור שם: א"י קולטתן. כדמפרש:
כי היא
הַמָּקוֹם הַזֶּה:
או באילות השדה וגו' ורבי זירא ההוא
י)
ירמיהו כז כב
אילימא ליוחסין. שנושאין נשים
חכמתכם ובינתכם זהו סוד העיבור:
2. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת
שלא יעלו ישראל בחומה ורב יהודה
❖
בלבושיהן יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ
מא"י והא בבל מיוחס טפי דאמר
השבעתי אחרינא כתיב ורבי זירא ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי
מר בפרק עשרה יוחסין
בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ
וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה
: כל הארצות. הרי הן אצל
חנינא דאמר ג' שבועות הללו למה אחת שלא יעלו ישראל בחומה ואחת
עַד שֶׁתֶּחְפָּץ:
גליון הש"ס
בבל: כעיסה. המעורבת שאין ניכר
שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם ואחת
שיר השירים ב ז
גמ' ע"י גלגול.
3. וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי
בה מה בתוכה כך כל המשפחות
שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן
❖
הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן:
ספק י): אלא לענין קבורה. של
בישראל יותר מדאי ורב יהודה אם תעירו ואם תעוררו כתיב ורבי זירא
ישעיה לג כד
2
בבל מוליכין ארונותיהם ליקבר בא"י
4. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי
מיבעי ליה לכדרבי לוי דאמר שש שבועות הללו למה תלתא הני דאמרן
ושל שאר ארצות הרחוקים מא"י
וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ
מוסף רש"י
אינך שלא יגלו את הקץ ושלא ירחקו את הקץ ושלא יגלו הסוד לעובדי
וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת
וקרובים לבבל קוברים בבבל שיש
אי בעי האי [דצוברא]
בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר
כוכבים בצבאות או באילות השדה אמר רבי אלעזר אמר להם הקב"ה
שם זכות תורה: וקרו ליה. לימות
2
מרבנן.
אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ
(חגיגה דף ה.).
שמות כ כ
לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את
המשיח: לעם עליה. על א"י:
וּבֵרַכְתִּיךָ:
5. הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם
כל הארצות עיסה לארץ
ההוא בנפלים כתיב. ולעולם בא"י:
בשרכם כצבאות וכאילות השדה אמר רבי אלעזר כל הדר בארץ
ישראל.
א
עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב
אינן חיים. בתמיה: ע"י גלגול.
לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ:
ישראל שרוי בלא עון שנאמר 3 ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה
דברים לב מג
מתגלגלים העצמות עד א"י וחיין שם:
נשוא עון א"ל רבא לרב אשי אנן בסובלי חלאים מתנינן לה אמר רב ענן
6. לָכֵן כֹּה אָמַר יְיָ אִשְׁתְּךָ
(קדושין סט:)
מחילות נעשה להם בקרקע. ועומדים
בָּעִיר תִּזְנֶה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ
ב כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח כתיב הכא 4 מזבח
על רגליהם והולכים במחילות עד א"י
בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל
אדמה תעשה לי וכתיב התם וכפר אדמתו עמו עולא הוה רגיל דהוה
(שם עא.)
5
תְּחֻלָּק וְאַתָּה עַל אֲדָמָה
ושם מבצבצין ויוצאים: דברים בגו.
טְמֵאָה תָּמוּת וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה
סליק לארץ ישראל נח נפשיה בחוץ לארץ אתו אמרו ליה לרבי אלעזר
יש כאן דברים מסותרים בדבר
יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ:
אמר אנת עולא על אדמה טמאה תמות אמרו לו ארונו בא אמר להם אינו
זה וצריך לתת להם לב: שצדיק
עמוס ז יז
ג
6
וארץ
7. הוֹי צִיּוֹן הִמָּלְטִי יוֹשֶׁבֶת
גמור היה. ולא היה צריך לזכות
דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה ההוא גברא דנפלה ליה יבמה
ישראל עיסה לבבל.
זכריה ב יא
בַּת בָּבֶל:
א"י: שלחו ליה אחוהי לרבה. רבה
בי חוזאה אתא לקמיה דר' חנינא א"ל מהו למיחת וליבמה ד א"ל אחיו
8. וְהוֹרַדְתִּיךְ אֶת יוֹרְדֵי בוֹר
(שם סט:) שבו לכם פה
בר נחמני בפומבדיתא היה והיה לו
אֶל עַם עוֹלָם וְהוֹשַׁבְתִּיךְ
נשא כותית ומת ברוך המקום שהרגו והוא ירד אחריו אמר רב יהודה אמר
עם החמור.
בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת כָּח¢ רָבוֹת
אחים בא"י ושלחו אגרת זו כדי
❖
(יבמות סב.)
שמואל ה כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל כך אסור לצאת מבבל
מֵעוֹלָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר לְמַעַן
שיעלה אצלם: אילפא מוסיף בה
לֹא תֵשֵׁבִי וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ
לשאר ארצות רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אפילו מפומבדיתא לבי כובי
יחזקאל כו כ
דברים. עוד שלחו לו כן: מעשה באחד
חַיִּים:
9. יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן
ההוא דנפק מפומבדיתא לבי כובי שמתיה רב יוסף ההוא דנפק מפומבדיתא
תוספות רי"ד
שהיה מצטער על אשה אחת. שנתן
הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי
לאסתוניא שכיב אמר אביי אי בעי האי צורבא מרבנן הוה חיי רבה ורב יוסף
בה עיניו והיא בח"ל: ואע"פ שחכם
יוציא ויתן כתובה. היא
טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ
אומרת לצאת והוא אומר
דאמרי תרוייהו כשרין שבבבל א"י קולטתן כשרין שבשאר ארצות בבל
רְפָאִים תַּפִּיל:
אתה. יפה לך לעלות כאן ללמוד מפי
שלא לצאת כופין אותה שלא
ישעיה כו יט
רב שאין דומה הלומד מעצמו כו':
קולטתן למאי אילימא ליוחסין והאמר מר כל הארצות עיסה לארץ ישראל
01. כֹּה אָמַר הָאֵל יְיָ בּוֹרֵא
תצא ואם לאו תצא שלא
בכתובה: מתני' נשא אשה
וא"ת אין לך רב. כאן שיוכל ללמדך:
הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע
וארץ ישראל עיסה לבבל אלא לענין קבורה אמר רב יהודה כל הדר
בארץ ישראל וגירשה בארץ
הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה
שאין
בבבל כאילו דר בארץ ישראל שנאמר הוי ציון המלטי יושבת בת בבל
ישראל נותן לה ממעות ארץ
7
לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים
ישעיה מב ה
ישראל. נשא אשה בארץ
בָּהּ:
אמר אביי נקטינן בבל לא חזיא חבלי דמשיח תרגמה אהוצל דבנימין וקרו ליה קרנא דשיזבתא א"ר
11. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל
ישראל וגירשה בקפודקיאה
אלעזר מתים שבחוץ לארץ אינם חיים שנאמר ונתתי צבי בארץ חיים ארץ שצביוני בה מתיה חיים
נותן לה ממעות ארץ ישראל.
נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם
8
נשא אשה בקפודקיאה
הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה
שאין צביוני בה אין מתיה חיים מתיב ר' אבא בר ממל 9 יחיו מתיך נבלתי יקומון מאי לאו יחיו מתיך
וגירשה בארץ ישראל נותן
עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה
מתים שבא"י נבלתי יקומון מתים שבחוץ לארץ ומאי ונתתי צבי בארץ חיים אנבוכד נצר הוא דכתיב דאמר
אֲלֵיכֶם: בראשית כב ה
לה ממעות ארץ ישראל.
21. וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי
רשב"ג אומר נותן לה ממעות
רחמנא מייתינא עלייהו מלכא דקליל כי טביא א"ל רבי מקרא אחר אני דורש 01 נותן נשמה לעם עליה
קפודקיאה. נשא אשה
וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי
ורוח להולכים בה ואלא הכתיב נבלתי יקומון ההוא בנפלים הוא דכתיב ורבי אבא בר ממל האי נותן נשמה
בקפודקיאה
וגירשה
בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי
בקפודקיאה נותן לה ממעות
אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ:
לעם עליה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדרבי אבהו דאמר ר' אבהו אפילו שפחה כנענית שבא"י מובטח
בראשית מז ל
קפודקיאה. פי' מעות
31. וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי
לה שהיא בת העולם הבא כתיב הכא לעם עליה וכתיב התם 11שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ורוח
קפודקיאה הן גדולות ממעות
ארץ ישראל. ואמרי' הא
יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד
להולכים בה א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם
ו
גופא קשיא קתני נשא אשה
אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם
בארץ ישראל וגירשה
הבא ולר' אלעזר צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים אמר רבי אילעא $ ע"י גלגול מתקיף לה ר' אבא סלא
אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה:
❖
בראשית נ כה
בקפודקיאה נותן לה ממעות
רבא גלגול לצדיקים צער הוא אמר אביי מחילות נעשות להם בקרקע ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם
21
ארץ ישראל אלמא בתר
שעבודא אזלינן והדר תני
אמר קרנא דברים בגו יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח
נשא אשה בקפודקיאה
תוספות רי"ד (המשך)
את בניו שמא לא יזכה למחילות כיוצא בדבר אתה אומר וישבע יוסף את בני ישראל וגו' א"ר חנינא דברים
וגירשה בארץ ישראל נותן
31
לה ממעות ארץ ישראל
אתי ב"ח וטריף לה כאשר
בגו יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את אחיו ארבע מאות
אלמא בתר גוביינא אזלינן
היא משובחת ולא יהיב ליה
פרסה שמא לא יזכה למחילות שלחו ליה אחוהי לרבה יודע היה יעקב שצדיק גמור היה וכו' אילפא מוסיף
אמר רבא מקולי כתובה שנו
מידי ואילו בכתובה תנן דלא
שקלא שבחא שאם באה
כאן פי' זו היא א' מקולות
בה דברים מעשה באחד שהיה מצטער על אשה אחת וביקש לירד כיון ששמע כזאת גלגל בעצמו עד יום מותו
שהעלו חכמים בכתובה
לטרוף מן הלקוחות ואם
אף על פי שחכם גדול אתה אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו וא"ת אין לך רב יש לך רב ומנו רבי יוחנן
וקסבר ת"ק כתובת אשה
השביחו את השדה אינה
יכולה לטרוף את השבח
מדרבנן ורשב"ג סבר כתובת
ואם אין אתה עולה הזהר בשלשה דברים אל תרבה בישיבה שישיבה קשה לתחתוניות ואל תרבה בעמידה
אשה דאורייתא פלוגתא היא
ש"מ כתובה דרבנן ומ"ה לא
שעמידה קשה ללב ואל תרבה בהליכה שהליכה קשה לעינים אלא שליש בישיבה שליש בעמידה שליש
בשמעתא קמייתא דמכלתין:
דמיא לב"ח והלכתא כסתם
משנה ועוד דתני לה גבי
ת"ר המוציא שט"ח על
בהילוך כל ישיבה שאין עמה סמיכה עמידה נוחה הימנה עמידה ס"ד והאמרת עמידה קשה ללב אלא ישיבה
חבירו כתוב בבבל מגבהו
הלכתא פסיקתא התם דכל
שאין
ממעות בבל כתוב בארץ
הני דמתנו בהא מתני' הלכות
ישראל מגבהו ממעות ארץ
פסוקות הן עיין בערך מ"ב
ישראל כתוב בו סתם הוציאו בבבל מגבהו ממעות בבל הוציאו בארץ ישראל מגבהו ממעות ארץ ישראל. מה שאין כן
בס"ה: ת"ר לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ולא ידור בח"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל
בכתובה. אהייא אמר רב משרשיא ארישא ולאפוקי מדרשב"ג דאמר כתובה דאורייתא. פי' ארישא קאי דתני כתוב בו בבבל
שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכו' שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים וכך בדוד
וכו' אלמא בתר שעבודא אזלי' ולאו בתר גוביינא משא"כ בכתובה דלא אזלינן בתר שעבודא אלא להקל שאם היה השעבוד
הוא אומר כי גירשוני [היום] מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים: א"ר אלעזר כל הדר בא"י שרוי בלא עון
במקו' שהמטבע גדול והגוביינא במקום שהמטבע פחות ממנו אזלינן בתר גוביינא דכתובה היא מדרבנן ולא דמיא לב"ח.
שנאמר העם היושב בה נשוי עון: אמר רב ענן כל הקבור בא"י כאילו קבור תחת המזבח כתיב הכא מזבח אדמה תעשה
ולאפוקי מדרשב"ג דאמר כתובה דאורייתא ודינה כדין ב"ח ואין הלכה כרשב"ג חדא דהא מתניתא מפקא מיניה. ותו דתנן
לי וכתיב התם וכפר אדמתו עמו: עולא הוה רגיל דהוה סליק לא"י נח נפשיה בחו"ל אתו אמרי ליה לר' אלעזר קרי עליה
סתמא בפ' יש בכור לנחלה דלא כותיה דתנן התם הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם ואינו
[אנת עולא] על אדמה טמאה תמות אמרו לו אתא ארונו אמר להן אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה. ההוא
נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק ולא האשה בכתובתה ולא בנות במזונותיהן ולא היבם וכולן אינן נוטלין בשבח ולא
גברא דנפלה ליה יבמה (כי הויא) [בי חוזאה] אתא לקמיה דר' חנינא א"ל מהו למיחת ליבומה התם א"ל אם אחיו נשא
בראוי כבמוחזק ואקשי' בגמ' על מאי דתני ולא האשה בכתובתה איני והאמר שמואל ב"ח גובה את השבח. א"ר אבא
גויה ברוך המקום שעקרו אחיו ירד תחתיו אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מא"י לבבל כך אסור לצאת
מבבל לשאר ארצות: סליק מסכת כתובות
מקולי כתובה שאנו כאן. אלמא קילא כתובה מב"ח דב"ח טריף משבחא דלוקח שאע"פ שהלוקח השביחה לאחר שקנאה