בתולה נשאת פרק ראשון כתובות
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
אסי אמר נבעלה. אבל נסתרה מודה ר' יהושע דנאמנת לומר
דא"כ. דרב נחמן לא מיתוקם כרבן גמליאל אלא כרבי יהושע קשיא
עט א
א)
הלכתא אהלכתא: מתני' דרוסת איש את. קודם שארסתיך:
ב)
לכשר נבעלתי במגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי וא"ת והא רבי
ג) ד)
גמ' טענתייהו במאי. מה היא תובעתו ומה הוא רוצה ליתן:
יהושע לית ליה מגו גבי משארסתני נאנסתי ויש לומר דהתם לא הוי
ה)
פ ב ג ד ה
במאתים ומנה. היא אומרת מוכת עץ אני ויש לי מאתים ואע"פ שלא
מגו גמור דהא אפילו אמרה מוכת עץ אני אינה נאמנת לרבי יהושע
ו)
ז)
הכרת בי והוא אומר דרוסת איש את
כדתנן במתני' ולא קרי ליה מגו אלא
ח)
לפי שהיא $ טענה מעולה ביותר:
ואין לך אלא מנה וקסבר כנסה בחזקת
דאם כן קשיא הלכתא
אהלכתא דקיימא לן
ט) י)
חדא
להכשיר בה וחדא להכשיר
בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה
כ)
הלכתא כרב נחמן בדיני ובהא אמר רב
פא ו
ל)
בבתה. וצריכי תרוייהו חדא
מנה: במנה ולא כלום. היא תובעת
יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל
מ)
מנה והוא אומר אין ליך כלום: סבר
להודיעך כחו דרבן גמליאל וחדא
אלא לאו ש"מ כדמשנינן ש"מ: מתני' היא להודיעך כחו דרבי יהושע:
❖
לה. תנא דמתני' דאילו רבי יוחנן לא
אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי
לדברי המכשיר בה פוסל בבתה.
שביק רבנן ועביד כר"מ: קסבר. ר'
אלא דרוסת איש את א רבן גמליאל ורבי
יוחנן כנסה בחזקת בתולה ונמצאת
ומעוברת דנקט משום
לישנא מעליא: ואין אוסרין על
תוספות רי"ד (המשך)
אליעזר אומרים נאמנת ורבי יהושע אומר
בעולה יש לה מנה הלכך על כרחך
כרבנן דאמרי בין הכיר בה
היחוד לימא דלא כרבי יהושע. תימה
לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת דרוסת
מוכת עץ דמתני' ר"מ היא דאמר
בין לא הכיר בה כתובתה
איש עד שתביא ראיה לדבריה: גמ'
מאתים והוא אומר דרוסת איש את
לרשב"א דלזעירי (נמי) דאמר נסתרה
מנה וכנסה בחזקת בתולה
ונמצאת בעולה אין לה
ויש ליך מנה דאי רבנן היא לא תבעה
איירי כגון דמודה היא שנבעלה דאי
טענתייהו במאי רבי יוחנן אמר במאתים
כלום בשלמא ר"א לא אמר
אלא מנה והוא אומר דרוסת איש את
אמרה לא נבעלתי אם כן הוי ספק
ומנה רבי אלעזר אמר במנה ולא כלום רבי
כר"י דקא מוקי לה כרבנן
ויש לך מנה מאי איכא בין טענתא
ספיקא דמכשיר רבי יהושע כדאמר
פי' במנה ולא כלום: היינו
יוחנן אמר במאתים ומנה סבר לה כר"מ
❖
דקתני תרי בבא במתני'
דידיה לטענתא דידה: בשלמא לרבי
לקמן התם ספק ספיקא ויש לומר
דאמר בין הכיר בה ובין לא הכיר בה מאתים
גבי פלוגתא דממונא היא
אלעזר.
דאמר דרוסת איש אין לה
דלעולם איירי דקאמרה לא נבעלה
אומרת משארסתני נאנסתי
ורבי אלעזר אומר במנה ולא כלום סבר לה
היינו דקתני תרתי. בבי
כלום:
וחשיב ליה חדא ספיקא משום דאין
וכו' והוא אומר לא כי והיה
תורה אור השלם
מקחי מקח טעות ומקח
כרבנן דאמרי בין הכיר בה בין לא הכיר בה
אפוטרופוס לעריות אבל קשה דבהדי'
במתני'
גבי פלוגתא דממונא היא
1. כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת
טעות לגמרי משמע ואין
משמע בריש פרק שני דאיירי
אומרת
משארסתני נאנסתי והיא
מנה בשלמא ר' אלעזר לא קאמר כר' יוחנן
לה כלום אלא ר"י מ"ט
אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ
מוכת עץ אני: חדא לאפוקי
בנבעלת דקאמר הניחא לזעירי דאמר
אומרת
לא אמר כר"א קסבר כנסה
וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן:
דקא מוקי לה כרבנן אלא רבי יוחנן מ"ט לא
❖
משלי ל כ
בחזקת בתולה ונמצאת
מדרמי בר חמא וחדא לאפוקי כו'.
מאי מדברת נסתרה דמגו דאי בעיא
אמר כר' אלעזר קסבר כנסה בחזקת בתולה
בעולה יש לה כתובה מנה
אמרה לא נבעלתי מהימנא כו' לכך
היא אומרת משארסתני נאנסתי תנא
הכא הוא אומר מנה והיא
ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה הכא
נראה דפריך לזעירי דבספיקא חדא
למיתני בה והיה מקחי מקח טעות
אומרת מנה מאי איכא בין
גליון הש"ס
הוא קאמר מנה והיא קאמרה מנה מאי איכא
טענתה לטענתיה והלכתא
אסרינן לה והא יחוד דאשת איש
לגמרי משמע ואין לה כלום לאפוקי
מתני' לנתין ולממזר
כר"א דקיימי רבא ורב
בין טענה דידיה לטענה דידה בשלמא לר'
דספיקא חדא היא ואין אוסרים על
מדרב חייא בר אבין דאמר לעיל
אשי כוותיה דכנסה בחזקת
אלעזר היינו דקתני תרתי חדא לאפוקי מדרמי
היחוד וק"ק דלכאורה נראה דיחוד
כנסה בחזקת בתולה ונמצאת
בתולה ונמצאת בעולה
תוס' ד"ה רב אסי וכו'
אין לה כלום כדכתיבנא
בר חמא וחדא לאפוקי מדרב חייא בר אבין
איחוד פריך מדפריך לזעירי ולא לרב
בעולה יש לה כתובה מנה ותנא היא
טענה מעולה ביותר.
לעיל ובמוכת עץ נמי
מעלה
עשו ביוחסין. תימה
אסי:
אומרת מוכת עץ אני לאפוקי מדרמי
א"ר ששת אלא לר' יוחנן תרתי למה לי חדא
הלכתא כרבנן דאמרי מנה:
❖
מתני' ראוה מדברת עם
דמשמע דאין אוסרין על היחוד איירי
בר חמא דאמר לעיל גבי מוכת עץ
להודיעך כחו דרבן גמליאל וחדא להודיעך
א' מה טיבו של זה איש
באשת איש ולא בפנויה ובסוף קדושין
אבל לא הכיר בה דברי הכל ולא כלום:
כחו דרבי יהושע קמייתא להודיעך כחו דרבי
פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א
אלא לרבי יוחנן. דאמר כנסה בחזקת
מוקי מלקין על היחוד
אומרים נאמנת ור"י אומר
מוסף רש"י
יהושע דאף על גב דאיכא למימר מיגו לא
לא מפיה אנו חיין אלא
בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה
דוקא בפנויה אבל באשת איש לא
היא אומרת מוכת עץ
ה"ז בחזקת בעולה לנתין
מהימנא בתרייתא להודיעך כחו דרבן
מנה אם כן מאי מקח טעות דקתני
דאתה מוציא לעז על בניה ואפי' למר
אני.
ולממזר עד שתביא ראיה
גמליאל דאע"ג דליכא למימר מיגו מהימנא:
אמאתים אבל מנה יש לה למה לי
זוטרא דמלקין ומכריז באשת איש
לדבריה היתה מעוברת
מתני' ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה
מה טיבו של עובר זה
למיתני כלל לההיא אי לאשמועינן
מודה דבפנויה נמי איירי ואור"ת
מאיש פלוני וכהן הוא
(לעיל
פלוגתא דרבן גמליאל ור' יהושע בברי
דאף על גב דמלקין על היחוד איירי
מה טיבו של איש זה איש פלוני וכהן הוא
יא:)
ר"ג ור"א אומרים נאמנת
ושמא ואוקי ממונא בחזקת מריה ליתני
בפנויה אין אוסרין על היחוד לא איירי
(לעיל יא.) בין
ור"י אומר לא מפיה אנו
רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת ור'
ב
הכיר בה.
חיין אלא ה"ז בחזקת
חדא לאפוקי מדרמי בר חמא
אלא באשת איש מ)וא"ת והא אמרינן
יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו
מעוברת מנתין וממזר עד
ולאשמעינן פלוגתייהו: דאיכא למימר
בפ' בתרא דנדרים גבי ההוא
(לעיל יא:)
שתביא ראיה לדבריה:
בחזקת בעולה $ לנתין ולממזר עד שתביא
איש פלוני וכהן הוא.
מגו. מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ
נואף דעייל לגבה דההיא איתתא אמר
וכהן הוא פי' מיוחס ולא
ראיה לדבריה היתה מעוברת ואמרו לה
(קדושין
כהן ממש שאינה נאמנת
אני: בתרייתא. ליכא למימר מגו לר'
ליה נואף לא תיכול מינהון דטעמינהו
עד.) לישנא מעליא.
להחזיק העובר בחזקת
מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא
יוחנן דמוקי מתני' כרבי מאיר דאמר
חויא אמר רבא איתתא שריא אם
כהן אלא בחזקת כשר
רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת ור'
(פסחים
שאם הוא בת תנשא
מוכת עץ שלא הכיר בה כתובתה
איתא דעבד איסורא ניחא ליה דלימות
ג
ג.) מלקין על היחוד.
לכהונה: מאי מדברת
יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו
מאתים ליכא שום מגו דמה לי אומרת
משמע דאי לאו האי טעמא היתה
ואין אוסרין.
זעירא אמר נסתרה ואע"פ
מוכת עץ אני תחתיך מה לי אמרה
נאסרת על ידי יחוד ויש לומר דנואף
בחזקת מעוברת לנתין ולממזר עד שתביא
שלא ראוה שנבעלה
❖
מעיקרא: מתני' ל) [ראוה מדברת.
ראיה לדבריה: גמ' מאי מדברת זעירי
(קדושין פא.)
פסולה לכהונה לר"י
שאני וה"ר יוסף דשליטן תירץ דאין
כדלקמן שמעלה עשו
אוסרים על היחוד איירי בפנויה כמו
בפנויה ומשום חששא דפסולין לנתין
אמר נסתרה רב אסי אמר ד נבעלה בשלמא
ביוחסין ור"א אמר נבעלה
מלקין על היחוד ולא איירי לכהונה
ולממזר וכיון שנבעלה לפסול פסלה מן
בשלמא לזעירא היינו
תוספות רי"ד
לזעירי היינו דקתני מדברת אלא לרב אסי
דקתני מדברת אלא לר"א
הכהונה]: נאמנת. וכשרה לכהונה
אלא אין אוסרין אותה לבנו
מאי מדברת לישנא מעליא
דא"כ קשה הלכתא
מאי מדברת לישנא מעליא כדכתיב 1אכלה
כשתתייחד עם אביו לרבי יהודה
ולא מספקינן לה בנבעלה לפסול לה:
כדכתיב אכלה ומחתה פיה
אהלכתא דקיי"ל הלכה
ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און בשלמא
היתה מעוברת כו'. בגמ' מפרש תרתי
דאסר באנוסת אביו :
וגו' פי' נקט תשמיש
כר"נ בדיני. ובהא אמר
למה לי: גמ' נסתרה. ואע"פ שלא
בלשון אכילה בשלמא
ר"י אמר שמואל הלכה
לזעירי היינו דקתני תרתי מדברת ומעוברת
השבתנו
כר"ג ש"מ: מתני' היא
לזעירי היינו דקתני תרתי
ראוה שנבעלה נפסלה לכהונה לרבי
אלא לרב אסי תרתי למה לי חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה הניחא
ה
מדברת ומעוברת פי'
אומרת מוכת עץ אני והוא
יהושע כדלקמן דמעלה עשו ביוחסין:
מדברת להודיעך כחו דר"י
אומר לא כי אלא דרוסת
למאן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אלא למ"ד לדברי המכשיר בה
דאפילו בעדי יחוד בלבד
איש את ר"ג ור"א אומרים
אכלה ומחתה פיה. אלמא נקט תשמיש
פוסל בבתה מאי איכא למימר רב אסי סבר כמ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר
אסורה היא לכהן משום
נאמנת ור"י אומר לא מפיה
בלשון אכילה: בשלמא לזעירי היינו
דמעלה עשו ביוחסין
אנו חיין אלא ה"ז בחזקת
בבתה א"ל רב פפא לאביי לזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה וא"ר יהושע לא
דקתני תרתי מדברת. להודיעך כחו
ומעוברת להודיעך כחו
דרוסת איש עד שתביא
מהימנא האמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד לימא דלא כר"י
דר"ג אלא לר"א תרתי למה
ראיה לדבריה: טענתייהו
ו
דר' יהושע דאע"ג דלא ראוה שנבעלה
לי פי' לתני מדברת וכ"ש
במאי. פי' מה היא תובעתו
אפי' תימא ר' יהושע מעלה עשו ביוחסין מיתיבי ראוה שנכנסה עם אחד לסתר
פסולה ומעוברת להודיעך כחו דרבן
מעוברת. חדא להכשיר
ומה הוא רוצה ליתן ר'
או
בה וחדא להכשיר בבתה
יוחנן אמר במאתים ומנה
גמליאל: בבתה. אם העובר הזה
דאתמר ר"י אמר לדברי
פי' היא אומרת מוכת עץ
נקבה תנשא לכהונה לר"ג דאי אשמועינן בדידה הוה אמינא איהי הואיל דהוה לה חזקה דכשרות מעיקרא אמרי' אוקמה אחזקה
המכשיר בה מכשיר בבתה
אני ויש לי מאתים ואע"פ
ואל תפסילנה מספק אבל עובר דלא הוה ליה חזקה דכשרות אימא לא: הניחא למ"ד כו'. לקמן בשמעתין : מאי איכא למימר.
לדברי הפוסל בה פוסל
שלא הכרת בי והוא אומר
בבתה ור"א אומר אף
דרוסת איש את ואין לך
תרתי להכשיר בה למה לי כיון דמדברת בראוה שנבעלה: מלקין
על היחוד. מכת מרדות: ואין
אוסרין. אשה על בעלה בשביל
לדברי המכשיר בה פוסל
אלא מנה וכנסה בחזקת
יחוד בעלמא: לימא דלא כרבי יהושע. דמשום יחוד מחזיק
לה בנבעלת: ביוחסין. בכהונה: לסתר. משמע יחוד בעלמא:
בבתה דבשלמא איהי אית
בתולה ונמצאת בעולה יש
לחורבה לה חזקה דכשרות פי'
לה כתובה מנה וסבר לה
מעיקרא ואוקמה אחזקה
כר"מ דאמר מוכת עץ בין
ולא תפסלנה מספק אבל בתה לית לה חזקה דכשרות והלכתא כר' יוחנן דהוא רביה דר"א שאין הלכה
הכיר בה בין לא הכיר בה כתובתה מאתים וכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה הלכך ע"כ מוכת
כתלמיד במקום הרב ותו דקאי כאבא שאול דתנן בעשרה יוחסין אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי
עץ דמתני' ר"מ היא דאמר מאתים והוא אומר דרוסת איש את ואין לך אלא מנה דאי רבנן היא לא טענה
ואמרי' בגמ' מאי בדוקי שבודקין את אמו ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואע"ג דאיכא רוב פסולים
אלא מנה מאי איכא בין טענה דידיה לטענה דידה במנה טענה לו ומנה מודה לה ופי' [המורה] סבר לה
אצלה וא"ר הל' כאבא שאול: א"ל
ר"פ לאביי לזעירי דאמר נסתרה ואר"י דלא מהימנא הא דאמר רב מלקין על
דלעיל סבר לה תנא דמתני' דאילו
ר' יוחנן לא
שביק רבנן ועביד כר"מ
ור"א סבר במנה ולא כלום סבר לה