יג:
בתולה נשאת פרק ראשון כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
השבתנו
על המעוברת. פי' לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת
לחורבה. סתמא לבעילה שהוא מקום לזנות: חורבה דמתא. סתם
פב א
א)
ב)
ומזנה ולא דמיא לשבויה אלא לדידך דלית לך הך
בעילתה מאחד מבני העיר ואיכא למימר בעיר שרובה ישראל כשרים
ג) ד)
קאמר: דדברא. ספק אחד מסוף העולם בא לכאן ורוב העולם
סברא תינח מעוברת אבל מדברת אפילו לפי דבריך יש הפרש דלזו
ה)
פג ב
עובדי כוכבים הם ופוסלים
אשה בביאתם לכהונה כדאמר ביבמות
יש עדים ולזו אין עדים ואיכא מיגו אמר להם מדברת היינו שבויה
ו)
ובקדושין יצאו
וכמו ששבויה אין נאמנת לומר לא
נבעלתי ה"נ מדברת כדמסיק לפי שאין
עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות
❖
או לחורבה ואמרו לה
מה טיבו של איש זה
פד ג
וגירושין בה: זו עדות שהאשה. עצמה
אפוטרופוס לעריות ומיהו פי' זה לא
כהן הוא ובן אחי אבא הוא רבן גמליאל ור"א
כשרה לומר לכשר נבעלתי: אינה
יתכן למאי דפרישית לעיל דלר' יהושע
אומרים נאמנת רבי יהושע אומר לא מפיה
תורה אור השלם
נאמנת. לינשא לכהן: אמרו לו אבל.
נאמנת לומר לא נבעלתי ופר"י בדוחק
פה ד
אנו חיין אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין
הן . כמו אבל שרה אשתך
מדברת היינו שבויה דכמו ששבויה
1. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ
ה)
ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה בשלמא
אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם
דמתרגמינן בקושטא: ומה הפרש בין
בחזקת בעולה כך מדברת ו) בחזקת
תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו
לזעירי היינו דקתני תרתי לסתר או לחורבה
❖
זו לזו. ר' יהושע קאמר לה: לזו יש
בעולה לענין שאם אמרה לכשר
וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
❖
אלא לרב אסי דאמר נבעלה תרתי למה לי
עדים. שנבעלה דכיון דנשבית לבין
נבעלתי שאינה נאמנת במיגו לפי
במדבר כה יג
חדא קתני לסתר דחורבה והא לסתר או
שיראה לומר לא נבעלתי ולהכי אהני
העובדי כוכבים והם פרוצים בעריות
תוספות רי"ד
כולנו עדים שנבעלה: ולזו אין עדים.
דאין אפוטרופוס לעריות דלא חשבינן
לחורבה קתני חדא לחורבה דמתא וחדא
מוסף רש"י
ליה מיגו: מסייע ליה לר' יהושע
היחוד ואין אוסרים על
שנבעלה שלא ראוה אלא מדברת ומיגו
לחורבה דדברא וצריכי דאי אשמעינן חורבה
עשרה כהנים כו' הולד
היחוד לימא דלא כר"י
בן לוי. הקשה ר"ת אכתי תיפוק ליה
דאי בעיא אמרה לא נבעלתי כי
שתוקי.
דמתא בהא קמכשר רבן גמליאל משום
פי' דמשום יחוד מחזיק
אמרה נמי לכשר נבעלתי מהימנא:
דהתם בשבויה כל פסולים והכא
לה כנבעלה פי' מלקין
דרוב כשרים אצלה אבל לחורבה דדברא
(יבמות ק:)
מכות מרדות לאשת איש
אף לזו. כלומר אף כאן יש אחת שיש
בחורבה דדברא רוב ותירץ דרוב ככל
שמשתיקין אותו מדין
דרוב פסולין אצלה אימא מודה ליה לרבי
שנתייחדה עם א' אבל אין
לה עדים ואתם חולקים עלי בהיותה
וליכא למימר במדברת דליכא אלא רוב
כהונה.
אוסרין אותה על בעלה
יהושע ואי אשמעינן בההיא בההיא קאמר
מעוברת: אמרו ליה כו'. לקמיה
איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה
בעידי יחוד אלא היכא
דקינא לה מעיקרא בפני
רבי יהושע אבל בהא אימא מודה לר"ג
ואיתרע לה רובא דאפילו אית להו
מפרש מאי קא מהדרי ליה על מאי
(שם) מי שזרעו
שנים ואמר לה אל תסתרי
דקאמר להו: אין אפוטרופוס כו'.
סמוך מיעוטא לחזקה לר"ג ור' יהושע
צריכא מיתיבי זו עדות שהאשה כשרה לה
מיוחס אחריו.
עם איש פלוני אם נסתרה
לקמן מפרש: בד"א. דנאמנת לר"ג:
מ"מ לא הוי אלא פלגא ופלגא ודין
(שם)
עמו היא סוטה האמורה
ורבי יהושע אומר אינה נאמנת אמר להם ר"י
בתורה והיא אסורה לו עד
בעדות אשה בגופה. כלומר להכשיר
הוא שתאסר מספק דספק איסורא
אי אתם מודים בשבויה שנשבית ויש לה
א
שתוברר במים המאררים
לחומרא ולא דמי לתינוק שנמצא בצד
את עצמה לכהונה דלא מחזקינן לה
אבל בלא קינוי מעיקרא
עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני
בנבעלה לפסול: מאי קאמר להו כו'.
העיסה בפרק עשרה יוחסין
אינה נאסרת לו בסתירה
שאינה נאמנת אמרו לו אבל ומה הפרש יש
בלחוד. ומהדר מעלה עשו
דמטהרין מטעם סמוך
כלומר מאי קאמר להו איהו דקא
ביוחסין פי' דלא אסרה
בין זו לזו לזו יש עדים ולזו אין לה עדים אמר
מיעוטא לחזקה דאם אמרו ספק
מהדרי ליה אינהו רוב עובדי כוכבים
ר"י אלא אם היתה פנויה
להם אף לזו יש עדים שהרי כריסה בין שיניה
טומאה לטהר יאמרו ספק איסור
פרוצים בעריות כלום תשובה היא זו
שלא תנשא לכהן דאמרינן
דלמא נבעלה לפסול לה
אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות
להתיר כדאמרינן פרק כיסוי הדם
על מה שאמר להם אף לזו יש לה עדים
אבל לבעלה לא אסרה
מכשיר
אפילו
אין לך פרוץ גדול מזה דקחזינן
:
הם אמר להן אין אפוטרופוס לעריות בד"א
ואפי' אם היה בעלה כהן.
ברוב פסולים. והא דקאמרינן בפ'
אר"י א"ש הלכה כר"ג
דנתעברה ממנו: השבתנועל המעוברת.
בעדות אשה בגופה אבל עדות אשה בבתה
אריב"ל לדברי המכשיר
תשובה גמורה ונצחת: מדברת היינו
עשרה יוחסין גבי אבא
דברי הכל הולד שתוקי מאי קאמר להו ומאי
מכשיר אפילו ברוב
שבויה. מה מדברת אין לה עדים אף
שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ומפרש
פסולים לדברי הפוסל
קמהדרי ליה הכי קאמרי ליה השבתנו על
פוסל אפי' ברוב כשרים:
בגמרא שבודקין אמו ואומרת לכשר
שבויה אין לה עדים בבעילה ואתם
ההוא ארוס וארוסתו
המעוברת מה תשיבנו על המדברת אמר
מחזיקים אותה כנבעלה: פרוצים
נבעלתי ופריך כמאן כר"ג תנינא חדא
דאתו לקמיה דר"י היא
להם מדברת היינו שבויה אמרו לו שאני
בעריות. והא ודאי נבעלה: אין
זימנא היתה מעוברת כו' פי' והוה ליה
אומרת מיני' והוא אומר
שבויה דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות
אפוטרופוס לעריות. אין אתם יכולים
למתני וכן אמר אבא שאול וכן פי' שם
בקונטרס ומשני דאבא שאול עדיפא
להיות לה אפוטרופוס לומר לא נבעלה:
הם אמר להם הא נמי כיון דאיסתתר אין
ותיפוק ליה וכו'. לרבי יהושע פריך
מר"ג דאי מהתם הוה אמינא ברוב
אפוטרופוס לעריות קתני מיהת תרתי מדברת
כשרים אצלה כו' אע"ג דאמרי' הכא
נהי נמי דאין אפוטרופוס לעריות
ומעוברת תיובתא דרב אסי תיובתא ותיפוק
תיפוק ליה דלא דמי לשבויה דהתם רוב
דר"ג מכשיר אפילו ברוב פסולין אבא
ליה דהתם רוב פסולין אצלה והכא רוב
פסולין כו': מכשיר אפי' ברוב פסולים.
שאול קאי אמתני' וממתני' לא משמע
כשרין אצלה מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי
מידי דאיירי ברוב פסולים והא דפריך
דאמרינן אוקמה אחזקה ועל רוב
דאמר רבי יהושע בן לוי לדברי המכשיר
התם לעיל למאי דהוה בעי למימר
פסולים שהיו מכשירים אותה הביא
מכשיר אפילו ברוב פסולין לדברי הפוסל
הוא להם ראיה מן השבויה: אית לה
דאבא שאול אתא להכשיר בבתה
חזקה דכשרות. וי"ל אשה זו בחזקת
פוסל אפילו ברוב כשרים א"ר יוחנן לדברי
הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל
ב
בבתה אבל למ"ד מכשיר בבתה מאי
כשרות עומדת ומספק אתה בא
המכשיר בה מכשיר בבתה לדברי הפוסל
לפוסלה אל תפסילנה מספק: לא
איכא למימר התם פריך שפיר דאפי'
בה פוסל בבתה ורבי אלעזר אומר לדברי
שתוקי וכשר. כלומר שתוקי הוא
לזעירי לשון המשנה דקתני מה טיבו
המכשיר בה פוסל בבתה אמר רבה מ"ט
של עובר זה משמע דאתא להכשיר
במקצת שאם כהן היה הבועל והעובר
דר"א בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות
בבתה: פשיטא מי ידעינן אבוה
יהיה זכר משתקין אותו מדין כהונה
בתה לית לה חזקה דכשרות איתיביה ר"א
מנו. הכא לא בעי לשנויי לא צריכא
כדלקמן אבל כשר הוא ליוחסין שאם
לרבי יוחנן בד"א בעדות אשה בגופה אבל
נקבה היא תינשא לכהונה ואם זכר
דאי תפס כדמשני בפרק עשרה יוחסין
עדות אשה בבתה דברי הכל הולד שתוקי
הוא בתו ואלמנתו כשרות לכהונה:
גבי ארוסה שעיברה
ופירש אחד מהן. ואין ידוע איזה הוא:
דהתם רגלים לדבר דמארוס נתעברה
מאי לאו שתוקי ופסול לא שתוקי וכשר ומי
הולד שתוקי. ואע"פ שברור לנו שמכהן
ואיכא למיתלי ביה טפי מבאיניש
איכא שתוקי כשר אין כדשמואל דאמר
דעלמא: בעינן זרעו מיוחס
כשר בא. והאי שתוקי על כרחך כשר
שמואל עשרה כהנים עומדים ופירש אחד
אחריו. והא דאמר בהחולץ
ליוחסין ואם נקבה היא ראויה לכהן
מהם ובעל הולד שתוקי מאי שתוקי אילימא
וקרי ליה שתוקי: מדין כהונה. שלא
ראשון ראוי להיות כ"ג גבי
שמשתיקין אותו מנכסי אביו פשיטא ומי
ספק בן תשע לראשון בפרק נושאין
יעבוד עבודה ולא יאכל תרומה:
ידעינן אבוה מנו גאלא שמשתיקין אותו מדין
מיוחס אחריו. שאנו יודעין מי אביו:
על האנוסה פריך לה
כהונה דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית
ומשני זרעו מיוחס אחריו דרבנן וקרא
אין
1
כהונת עולם מי שזרעו מיוחס אחריו יצא
זה שאין זרעו מיוחס אחריו
אסמכתא בעלמא הוא וכי גזור רבנן
בזנות בנישואין לא גזור:
ד ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אמרה מיניה והוא אמר
[ההוא ארוס וארוסתו. והא
אין
דאמר בעשרה יוחסין איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי כשלא
בדקו את אמו דאי בשבדקו קשיא דשמואל אדשמואל דהכא אמר שמואל דנאמנת דהלכה כרבן גמליאל דנאמנת והתם קאמר איפוך שמואל
אמר הולד ממזר וכן משמע דבמסקנא משני התם לעולם לא תיפוך כו' ומפרש מאי שתוקי שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי
ואם תאמר אכתי לשמואל דהתם משמע דוקא בבא על ארוסתו בבית חמיו מהני בדיקה והכא משמע אפילו כי לא מודה אמר
שמואל דנאמנת כרבן גמליאל ויש לומר דהא דנקט בא היינו משום רבותא דרב נקטיה דאפילו הכי אמר הולד ממזר אי נמי התם
הוא דבעינן בא משום דאיירי בדדיימא מעלמא כדאמר רבא ביבמות בשלהי אלמנה לכהן גדול מסתברא מילתא דרב בדדיימא
מעלמא והכא בדלא דיימא מעלמא מיירי ועוד דבכל הספרים גרס בקדושין ארוסה שעיברה וההיא דוקא קאמר שבודקין אבל בבא
א"צ בדיקה ומיהו קשה ללישנא קמא ביבמות בסוף פ' אלמנה דפליגי רב ושמואל בבא ומסיק התם אביי דאע"ג דלא דיימא מעלמא פליגי
דדלמא מדאפקרה נפשה לגבי ארוס מפקרה נפשה לגבי עלמא הא אמר הכא חדא דקא מודה ומשמע דכשר אפילו לר'
יהושע ובא כמודה
דמי