בתולה נשאת פרק ראשון כתובות
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין מינאי. אמת ממני הוא: ובהא כי לא מודי כו'. דקא אמרת
דמי דהא מודה דהכא אינו אלא שהיה אומר שבא עליה דפשיטא שלא
פו א ב
א) ב)
ועוד: ארוסה הכל פסולין אצלה חוץ מן הארוס: הא לכתחלה. אם
היה מזנב אחריה לאורבה שלא תזנה ובין לרב ובין לשמואל אסור הוא
בא כהן לימלך לבית דין לא שרינן ליה לכונסה אא"כ היו רוב כשרים
בבת ישראל דשתוקי דקאמר לשמואל היינו דאסור בבת ישראל לכולהו
אצלה: דיעבד. אם נשאה כהן ולא נמלך לא מפקינן לה מיניה:
לישני דבפרק בתרא דקדושין וללישנא דבדוקי נמי קשה טפי דמשמע
ג)
ד)
והא נמי כדיעבד דמי. שנתעברה
דאפילו ע"י בדיקת האם לא מיתכשר
ה)
ואתה בא לפסול העובר ולאוסרה על
אלא לר"ג אבל לרבי יהושע לא והכא
אין מינאי אמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא
פז ג ד ה
ו) ז)
הארוס דאם אין אתה מאמינה הרי
אמר דהא קא מודה וכשר לכ"ע ושמא
דהא קא מודה ועוד הא אמר רב יהודה אמר
ח) ט)
אתה מוציאה מבעלה: מי אמר רבי
יש לחלק דבא דהתם היינו שפעם אחת
❖
שמואל הלכה כרבן גמליאל אמר ליה אביי
י)
א]
❖
יהושע אינה נאמנת. אלמא לא מוקמינן
בא עליה אבל מודה דהכא דקאמר
ובהא כי לא מודה מכשר רבן גמליאל והאמר
לה אחזקה: עיסה. לשון ספק: על
מיניה היינו שבא עליה ביאות הרבה
ליה שמואל לרב יהודה שיננא א הלכה כר"ג
אלמנת עיסה. שהיא באה מכח ספק
והיה רגיל אצלה תמיד וכדאמרינן רוב
תוספות רי"ד
הגהות מהר"ב
חדא
ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין
בעילות הלך אחר הבעל: דקא
חלל כדלקמןו) שנטמע בה ספק חלל כגון
אין מינאי הוא אר"י למאי
רנשבורג
אצלה והכא רוב פסולין אצלה וליטעמיך
מודה. וללישנא קמא דיבמות דלא
שזרק בעל אמו הראשון לה גט ספק
ניחוש לה חדא דהא קא
א] גמ'
מודי ותו האר"י אמר
תקשי לך היא גופא הלכה ואת לא תעביד
קרוב לו ספק קרוב לה ומת ונמצאת
דיימא מעלמא ולאיכא דאמרי דאפילו
שמואל הל' כר"ג פי'
זו ספק גרושה ספק אלמנה ונשאה
דיימא מעלמא כיון דקא מודה בתריה
עובדא אלא מאי אית לך למימר הא
דכי אומרת מאיש פלוני
ב
דידיה שדינן ליה: חדא דקא מודה.
❖
וכהן הוא נאמנת ואע"ג
כהן והוליד ממנה בן זהו ספק חלל
לכתחלה הא דיעבד והא נמי כדיעבד דמי
דאתי ההוא פלוני ומכחיש
והעיד ר"י על אלמנתו של זה שהיא
מצינן לפרש דאיירי לענין לאוסרה על
רמי ליה אביי לרבא ומי אמר רבי יהושע
לה ואמר לא באתי עלי'
כשרה. אלמא מוקמינן לה אחזקה
הארוס וה"פ חדא דקא מודה הלכך
מעולם היא נאמנת דאי
מוסף רש"י
אינה נאמנת ורמינהו העיד ר' יהושע ורבי
איתא דהיכא דקא מכחיש
ואמרינן אל תפסילנה לזו מספק כלומ'
אינה נאסרת עליו ועוד הא רב יהודה
אלמנת עיסה.
יהודה בן בתירא ג על אלמנת עיסה שהיא
לה לא מהימנא א"כ אמאי
שמא בעלה חלל היה: בודקת וניסת.
כו' לא קאמר ועוד אפילו לא מודה
מהימן לה ר"ג מסתמא
כשרה לכהונה א"ל הכי השתא התם אשה
דאם אינו מודה פשיטא דנאסרת עליו
וי"ל שבדקה אחר אותן גירושין והוגד
יבוא אותו פלוני ויאמר
אם בא עליה אם לאו
נישאת בודקת ונישאת הכא אשה מזנה
אלא כלומר אפילו כי ליכא טעמא
לה שקרוב לו היו ולא נתגרשה כלל
(קדושין עה.)
אלא ודאי דאע"ג דהוה
ואלמנה היתה וכשרה לכהן: בודקת
דמודה כגון לאביי דס"פ אלמנה
בודקת ומזנה אמר רבא דרבי יהושע אדרבי
אתי ומכחיש לה היא
ומזנה. בתמיה: דרבן גמליאל אדרבן
מדאפקרה נפשה לגבי ארוס מפקרה
נאמנת בין להכשיר בה
יהושע קשיא דרבן גמליאל אדרבן גמליאל
בין להכשיר בתה והכא
גמליאל לא קשיא. בתמיה דלא חיישת
נפשה נמי לגבי עלמא אפ"ה אינה
לא קשיא והא קתני סיפא אמר להן רבן
נמי אע"ג דאתי ארוס
לתרוצינהו: הא קתני סיפא. דההיא
נאסרת עליו משום דנאמנת כר"ג.
ואמר מעולם לא באתי
גמליאל קבלנו עדותכם ד אבל מה נעשה
אמר להן כו': קבלנו עדותכם. נאמנים
כן פי' לנו ר"י ואי אפשר להעמידה
עליה היא נאמנת להכשיר
שהרי גזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב
העובר ולהכשיר עצמה אם
אתם לנו שכך שמעתם: על כך. להתירה
דלפי דבריו אם כן הא דאמר אביי
תתאלמן אבל לארוס ודאי
בית דין על כך שהכהנים שומעין לכם לרחק
לכהונה דודאי אסורה: שהכהנים
מדאפקרה נפשה היינו בשלא בדקו
אסורה דשויא אנפשיה
אבל לא לקרב אלא אמר רבא דרבן גמליאל
שומעין לכם. אם תאמרו אסורה:
את אמו וזה אינו דהא אפלוגתא דרב
חתיכה דאיסו' א"ל אביי
ובהא כי לא מודה מי
אבל לא לקרב. אם תאמרו מותרת:
אדרבן גמליאל לא קשיא התם ברי הכא
ושמואל קאי דמוקמי בקדושין מאי
מכשיר ר"ג והא"ל שמואל
התם ברי. מתניתין היא אומרת
שתוקי בדוקי ולמאי דגרסינן בקדושין
שמא דר' יהושע אדר' יהושע נמי לא קשיא
לר"י שיננא הלכתא כר"ג
ואת לא תעביד עובדא
ברי לי שלכשר נבעלתי: הכא. גבי
ארוסה שעיברה לא קשה מידי על כן
התם חד ספיקא הכא תרי ספיקי הלכך לרבן
[עד] דאיכא רוב כשרים
צריך לפרש דהכא לא איירי לאוסרה
אלמנת עיסה כי היכי דלדידן מספקא
גמליאל אלים ליה ברי דאפילו בחד ספיקא
אצלה והכא רוב פסולים
עליו אלא לענין להכשיר את הולד
לן לדידה נמי מספקא לה וליכא
אצלה פי' ארוסה הכל
נמי מכשיר וקיל ליה שמא דאפילו בספק
פסולין אצלה חוץ מן
למימר בה ברי ושמא ברי עדיף: חד
והשתא הוי ועוד כפשוטו ועוד דאפילו
הארוס וליטעמך תיקשי
ספיקא נמי פסיל לרבי יהושע אלים ליה
ספיקא. מתניתין חד ספיקא היא
לא יודה ולאו דקאמר דלאו מיניה
לך היא גופא הלכה ואת
חד ספיקא דאפילו בברי נמי פסיל וקיל ליה
דבהא לא מכשיר ר"ג כיון דהוי ברי
ספק נבעלה לכשר ספק נבעלה לפסול
לא תעביד עובדא. אלא הא
לכתחלה הא דיעבד והכא
ספק ספיקא דאפילו בשמא נמי מכשיר
וברי כדאמר ברפ"ב אלא כגון שמת
שהרי לא בא זה לפנינו ואילו בא שמא
נמי כדיעבד דמי פי' אם
היינו מכירים בו שהוא פסול: הכא.
או דליתיה קמן דלישייליה והא דחשיב
תנו רבנן איזוהי אלמנת עיסה כל שאין
ה
בא כהן לימלך לב"ד לא
גבי אלמנת עיסה: תרי ספיקי. אמו
ליה בסמוך דיעבד לפי שלא היה יכול
שרינן ליה לכתחלה אלא
בה לא משום ממזרות ולא משום נתינות
א"כ הוי רוב כשרים אצלה
הולד להינשא לבת ישראל ואפילו
של ספק חלל זה בה נולד הספק והיא
ולא משום עבדי מלכים אמר רבי מאיר
והא דיעבד פי' המורה אם
לממזרת אסור דמדאורייתא כשר הוא
עצמה לא נאסרה אלא מספק וזו
נשאה כהן ולא נמלך לא
שמעתי
דהאי הוי כדיעבד הלכה כר"ג]:
שבאה מחמת בנה קרי לה ספק
מפקינן לה מיניה והא נמי
: אלמנת עיסה.
כדיעבד דמי שנתעברה
ספיקא. ומדברי רבי יוסף טוב עלם מצאתי [אלמנת עיסה] אשה
ואתה בא לפסול העובר
שהיה בעלה ספק ספיקא כגון שנתגרשה אמו מבעלה הראשון ספק
פירש בקונטרס שני פירושין ושניהם דחוקים דהא אמרינן לקמן איזו
ולאסרה על הארוס אם אין
אתה מאמינה הרי אתה
קרוב לו ספק קרוב לה ומת בתוך שלשה חדשים ונשאת לכהן תוך
היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל ומה טימוע שייך במה
י)
מוציאה מבעלה. ואינו
שלשה חדשים וילדה את זה ספק שהוא בן תשעה לראשון וכשר
שנישאת לספק חלל ועוד דאין לשון עיסה נופל על אדם אחד אלא
נ"ל דאפי' אם מהימנינן
ואפילו היתה מגורשת שהרי קודם לגט נתעברה או אפילו אחר הגט
על משפחה שייך לשון עיסה כדאמרינן כל הארצות
לה ה"מ להכשיר גופה
ובתה לכהונה אבל על
והוא ישראל ולא כהן וספק בן שבעה לאחרון ובנו של כהן הוא
עיסה לארץ ישראל וא"י עיסה לבבל ובתוספתא תניא מפני מה אמרו
בעלה לא ומשום דשויתה
והרי הוא ספק חלל הרי ספק ספיקא שמא אינו בנו של כהן ואת"ל בנו
עיסה פסולה מפני ספיקי חללין ומה ספיקי חללין שייך לאלו הפירושין
אנפשיה חתיכה דאיסורא
הוא שמא לא היתה אמו גרושה אלא אלמנה ולהכי קרי לה עיסה שיש
ונראה לר"י ולריב"א דעיסה קורא המשפחה שנטמע בהם ספק חלל
אלא נ"ל כך [פירושו] אי
לא מהימנינן לה משוינן
אחד או הרבה ספיקי חללים ולהכי חשיב ליה לקמן ספק ספיקא דכל
בה עירובי ספיקות הרבה כעיסה זו שהיא בלוסה. והא דאמרינן לקמן
לבתה ממזרת ואסורה לבא
כל שנטמע בה ספק חלל היינו פירושה כל שנטמעו בה ספק עירוביז)
אחד מבני המשפחה ספק אם הוא אותו ספק שנתערב בהן אם לאו
בקהל ולא דמיא לפנויה
חלל. נטמע נתערב: איזוהי אלמנת עיסה. שהעידו עליה שהיא
ולקמן גרסינן איזהו עיסה כל שנטמע בה כו' ולא גרסינן אלמנת והכי
שנתעברה דאע"ג דפסיל
לה לכהונה לא פסיל לה
כשרה: כל שאין. בעירובי ספקותיה לא ספק ממזרות ולא ספק
איתא בירושלמי ואפילו גרסינן אלמנת כל שנטמע בה קאי אעיסה ואם
לקהל דאימר לחלל נבעלה
תאמר דבפרק עשרה יוחסין משמע דאפילו מאן דמכשר
נתינות ולא ספק עבדי מלכים אלא ספק חלל לבדו. מש"ה נקט עבדי
ואסורה לכהן ומותרת
אלמנת עיסה מודה בבת דפסולה גבי הא דאמר רב חסדא הכל מודים
מלכים משום עבדי שלמה שהיו עשירים ובעלי זרוע ונשאו להם בנות
לישראל אבל הכא אי
ח)
מספקת לה דנתעברה
באלמנת עיסה שפסולה לכהונה כו' ולאפוקי מהני תנאי דתנן העיד
ישראל וכגון זרעו של הורדוס שהי' עבד לבית חשמונאי וגברה ידו ומלךט):
מאחר הויא לה ממזרת
רבי יהושע כו' ומה לי אלמנה מה לי בת דבת נמי הוי ספק ספיקא
שמעתי
ומה לי לאפוקי מקהל
כמו באלמנה וי"ל דבת העיסה אין לה חזקה דכשרות ואע"ג דבעלמא מקילין בספק ספיקא הכא מעלה עשו ביוחסין כי היכי דמצריך
ומה לי לאפקה מבעלה
לקמן תרי רובי להכשיר אף על גב דבעלמא סגי בחד רובא: דרבי יהושע אדר"י לא קשיא. והשתא לא מצי לשנויי דבודקת
וכי היכי דדיעבד דהתם
אמרת נאמנת הכא נמי
תנו
ונישאת כדמשני לעיל כיון דהשתא אוקימנא באומרת שמא: רבנן איזו היא אלמנת עיסה. קשה לרבינו תם על גרסת הספרים
נאמנת ומותרת בתה לכהן
כדי שלא תוציאנה מקהל
דגרסי אלמנת עיסה דאם כן אית ליה לרבי יוסי דאלמנת עיסה כשרה דהא מכשר לקמן שתוק ממזר וכל שכן דמכשר באלמנת
והא דר"י אתיא כשמואל
עיסה כדמוכח הסוגיא ובפרק עשרה יוחסין אמר בהדיא דלרבי יוסי אלמנת עיסה פסולה לכך מוחק רבינו תם אלמנת
דבפרק אלמנה לכ"ג פליגי
וגריס איזוהי עיסה ולענין בת קתני וקאי אהאי דתנא בשילהי עדיות העיסה נאמנת לטהר ולטמא לרחק ולקרב לאסור ולהתיר וה"פ
רב ושמואל בארוסה
שעיברה דרב אמר הולד
נאמנת לטהר עצמה בצויחה או בשתיקה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לטמא ולטהר שייך לענין ממזרות ונתינות כדתנן
ממזר ושמואל אמר הולד
ממזרים ונתינים עתידין ליטהר לרחק ולקרב שייך אחללות כדתנן הכהנים שומעים לכם לרחק ולא לקרב וכן לקמן וריחקום
שתוקי ובפרק עשרה
בני משפחה ולאסור ולהתיר שייך אעבדים והא דפריך בפ"ב טמאה וטהורה ס"ד התם דכייל כל פסולי בחד לישנא הוה ליה
יוחסין מפרשי' אמילתא
דשמואל מאי שתוקי
למיתני משפחה זו כשרה וזו פסולה אבל אממזרות ונתינות לחודא שייך שפיר לשון טומאה וטהרה ונאמנת נקט משום לטהר לקרב
בדוקי כאבא שאול דבדקי'
ולהתיר אף על גב דלטמא ולרחק ולאסור בצויחה או בשתיקה לא שייך נאמנות ועלה קתני בברייתא דהכא איזו היא עיסה שנאמנת בצויחה
לי' לאימ' ואי אמרה
או בשתיקה לטהר את הבת כל שאין בה כו' והכי משמע בתוספתא דקתני נאמנת עיסה לטהר ולטמא לאסור ולהתיר לרחק ולקרב ובאלמנת
מארוסה נתעברה נאמנת:
עיסה לא נגעו והשתא לא קשה דרבי יוסי אדרבי יוסי דהא דאכשר רבי יוסי בשתוק ממזר אגוף העיסה קאי להכשיר את הבת אבל במקום
שמזכיר אלמנת עיסה להכשיר דוקא אלמנה ולא הבת כדמוכח בקדושין ושם ודאי פוסל רבי יוסי אפילו את האלמנה כדמוכח נמי
בקדושין וכדברי ר"ת משמע בירושלמי דקתני איזהו עיסה כל שאין בה לא ממזר ולא נתין ולא עבדי מלכים רבי מאיר אומר כל שאין בה אחד
מכל אלו בתה כשרה אלמא דבכשרות דבת מיירי ולא באלמנה ומיהו קשה לרשב"א כיון דהך ברייתא קיימא לפרושי ההיא דסוף עדיות
אם כן רבי מאיר דסבר דחלל בין צווח בין שתק כשר א"כ היכי מפרש הא דקתני לרחק ואור"י הא דמכשר ר"מ חלל שותק הני מילי כשאחרי
כן שואלין ממנו אם הוא חלל אם
לאו וצווח אבל אם לעולם שותק פשיטא דפסול והא דקתני דנאמנת לרחק
אם לעולם שותק:
לא