בתולה נשאת פרק
ראשון כתובות
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בקרונות של ציפורי.
ביום השוק שסיעות ושיירות ממקום אחר באות
אמר רב בקרונות של צפורי היה מעשה כו' פי' לעולם דלא טענה
פט א ב
א)
ב)
שם: וכדרבי אמי. דהשתא איכא רוב סיעה ורוב העיר: נבעלת
ברי ור' יוחנן בן נורי בתרוייהו היכא דלא טענה ברי לכ"ע בעינן
ג)
בקרונות. משמע על הקרון: בשעת קרונות. שהשיירות באות
תרי רובי והא דלא קאמר
בשינויא לעולם דלא טענה ברי משום
לעיר: כשרה לכהונה. כדקאמר והוא שהיתה סיעה של בני אדם
דבאתקפתא לא קאמר אי
בטוענת ברי כו' אי נמי נוכל לפרש
צ ג
ד)
כשרים עוברת שם דאיכא למימר
דבשינויא נמי איירי בברי ודאיכא מגו
שמהם היה: אבל פירש אחד מציפורי.
ולא תקשי הלכתא אהלכתא דדוקא
בקרונות של ציפורי היה מעשה וכדרבי אמי
ה) ו)
דידעינן ודאי דמן העיר היה אע"פ
דיעבד פסיק שמואל כר"ג כדאמר
ז)
דאמר רבי אמי והוא שהיתה סיעה של בני
צא ד
שציפורי עיר שרובה משיאין לכהונה:
לעיל ואת לא תעביד עובדא עד
אדם כשרין עוברת לשם וכדר' ינאי דאמר ר'
ח) ט)
הולד שתוקי. דבחד רובא לא מכשר:
דאיכא רוב כשרין אף על גב דלעיל
צב ה ו
י)
ינאי נבעלת בקרונות כשרה לכהונה בקרונות
כ)
וכי הא דכי אתא רב דימי אמר זעירי
משמע דברוב אחד שרי לכתחלה רב
סלקא דעתך אלא נבעלת בשעת קרונות
ל)
אמר רבי חנינא ואמרי לה. שלא הוזכר
חייא בר אשי סבר דלכתחלה בעינן
צג ז
מ)
כשרה לכהונה אבל פירש אחד מציפורי
רב דימי כאן אלא זעירי אמר רבי
תרי רובי ומתני' קתני הרי זו תנשא
נ)
❖
ובעל הולד שתוקי כי הא דכי אתא רב דימי
ס)
חנינא דבעינן תרי רובי וכדמפרש
דמשמע לכתחלה:
דלמא אזלא איהי לגבייהו. פי'
ע)
טעמא: הולכין אחר רוב העיר.
אמר זעירי א"ר חנינא ואמרי לה אמר זעירי
להכשיר: ואין הולכין אחר רוב סיעה.
לתוך ביתם דאפילו בתוך
אמר ר' חנינא הולכין אחר רוב העיר ואין
תורה אור השלם
כגון במקום רחוק מן העיר דבודאי
העיר לא חשיב קבוע דדמי לנמצא בין
הולכין אחר רוב סיעה כלפי לייא הני ניידי
❖
פ)
1. וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא
מאנשי הסיעה הוה אין מכשירין אותה
החנויות דלא חשיב קבוע וכן גבי
והני קביעי וקיימי אלא א הולכין אחר רוב
לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם
ואפילו רובן כשרין: וקשיא לן כלפי
תינוק מושלך בעיר לא חשיב קבוע
עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת
העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדה ואין
לייא. כנגד איפוא הדבר הזה סובב:
הואיל ולא נמצא בבית ולכך פירש
וְנָס אֶל אַחַת הֶעָרִים
מוסף רש"י
❖
הולכין אחר רוב העיר גרידתא ולא אחר רוב
דברים יט יא
הָאֵל:
הני ניידי. רוב סיעה ניידי ויש להלך
בקונטרס שפירש בועל מביתו וא"ת
תשע חנויות כו' ולקח
סיעה גרידתא מ"ט גזרה רוב סיעה אטו רוב
והני. של עיר: קביעי.
דבנזיר פ"ב
בהן אחר הרוב:
פריך אהא
מאחת מהן.
(פסחים ט:) ספיקו
העיר ורוב העיר נמי אי דקא אזלי אינהו
דאמר האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה
ואמרינן לקמן כל קבוע כמחצה על
הגהות הב"ח
אסור.
מחצה דמי ואפילו אין שם אלא אחד
סתם אסור בכל הנשים שבעולם מקן
לגבה כל דפריש מרובא פריש לא צריכא
(א) רש"י
ב
פסולה: ולא אחר רוב סיעה גרידתא.
סתומה ומסיק אמינא לך אנא אשה
את והרג את
דקא אזלא איהי לגבייהו דהוה ליה קבוע
❖
זה
והכי קאמר אין הולכין אחר רוב
דלא ניידא ואת אמרת לי איסורא
וא"ר זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי
סיעה לבדה וכל שכן אחר רוב העיר
דנייד וכי תימא ה"נ בשוקא אשכחה
(חולין צה. וכעי"ז
ומי בעינן תרי רובי והתניא ג תשע חנויות
לבדה: מ"ט. אחר רוב סיעה לא:
וקדיש התם הדרא לניחותא משמע
פסחים ט:)
תוספות רי"ד
כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת
גזרה אטו רוב העיר. דקביעי:
לגבי אדם לא שייך כל דפריש מרובא
בקרונות של צפורי היה
בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאי
ופרכינן רוב העיר נמי. אי עקר
פריש משום דהדר לניחותיה ולאו
(נדה יח.) ובנמצא.
מעשה וכדר' ינאי דאמר
זה מהן לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר
פירכא היא דהתם בשעת האיסור
הבועל מביתו ואזל לגבה הוה נייד
נבעלה בשעת קרונות
ד
(פסחים ט:)
כשירה לכהונה פי'
הרוב וכי תימא בשאין דלתות מדינה נעולות
כשזה בא על שום אשה הדרא לניחותא
וקי"ל כל דפריש מרובא פריש: ומשני
קרוניות הבאים ממקום
איכא דקאזלא לגבייהו כו'. ולא גרסינן
האשה שקידש השליח אבל הכא כי
דקא אתי לה רובא מעלמא והא א"ר זירא
(נדה
אחר ומתקבצים שם ליום
יח.) (חולין צה.)
השוק והוא שהיתה סיעה
אזלי אינהו לגבה בשעה שאוסרה הרי
מאי איכא. יש שהולכת היא אצלו והוה
מ)
אע"פ שדלתות מדינה נעולות מעלה עשו
הוא נייד: פרט לזורק אבן לגו.
הלך אחר הרוב.
של בני אדם כשרים
ליה קבוע הלכך אפילו ברוב כשרים
ביוחסין גופא א"ר זירא כל קבוע כמחצה על
עוברים שם דהוה תרי
או רוב העיר או רוב סיעה פסול
תימה דלר' שמעון קבוע מנא ליה ואין
רובא לכשרות רוב העיר
מחצה דמי בין לקולא בין לחומרא מנא ליה
(פסחים ט:)
ורוב סיעה. פי' כל זה
כרבי יהושע ומשום תרי רובי אכשרה
לומר דמסקינן בפ' הנשרפין
(חולין
מפני שלא ידעה למי
לר' זירא הא אילימא מתשע חנויות כולן
דליכא למיגזר מידי: ולקח בשר מאחת
דר"ש סבר כרבי דיליף
צה.) (נדה יח.)
נבעלה אבל אי ידעה
מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבלה
מהן. במקום קביעות: ספיקו אסור.
נתינה נתינה ואייתר ליה וארב לו
מתשעה צפרדעים כו'
ואמרה לכשר נבעלתי
ספיקו טמא.
הלכה כר"ג ונאמנת אפילו
ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח
דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי:
לקבוע דאכתי לתנא דבי חזקיה מנא
ברוב פסולים: ומקשי' ומי
ובנמצא. בשר הנמצא בשוק ולא ידעינן
ליה קבוע דלית ליה דרבי דהא באין
ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב התם
בעי תרי רובי והתניא ט'
מאיזה פירש: הלך אחר הרוב.
מתכוין פטור מממון :
ע)
חנויות כולן מוכרות בשר
לחומרא אלא מתשעה צפרדעים ושרץ
ה
וספק נפשות להקל. תימה למ"ד
(נדה יח.)
שחוטה ואחת מוכרת בשר
הואיל והבא לפנינו לא במקום
אחד ביניהם ונגע באחד מהן ואינו יודע
וארב לו.
נבילה ולקח מאחת מהן
קביעות לקחה וכבר פירשה על ידי
התראת ספק לא שמה
ואינו יודע מאיזה מהן
באיזה מהן נגע ספיקו טמא התם נמי לחומרא
אחר וכל דפריש מרובא פריש:
התראה אפילו ספק נפשות להחמיר
לקח ספיקו אסור שכל
אלא מתשעה שרצים וצפרדע אחד ביניהם
(סנהדרין עט.) ורבנן.
קבוע כמחצה על מחצה
ו
דקאתי לה רובא מעלמא. וכגון שרוב
פטור משום דהתראת ספק היא ואי
דמי ובנמצא הלך אחר
ונגע באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע
למ"ד שמה התראה היכי פטרינן ליה
סיעת טבחי ישראל כשרים באו לכאן
אמרי דבי
הרוב דכל דפריש מרובא
ברה"י ספיקו טמא ברשות הרבי' ספיקו טהור
ר' ינאי פרט לזורק
פריש. ומהדר מעלה עשו
כשנמצא שישראל הרג הא מיחייב
דאיכא תרי רובי או שרוב טבחי כל
אבן לגו.
ביוחסין: איתמר אר"ח
ומדאורייתא מנא לן אמר קרא וארב לו וקם
בהכה את זה וחזר והכה את זה פ)
המדינה ישראל דאיכא תרי רובי רוב
1
אמר רב הלכה כר' יוסי
העיר ורוב המדינה דניידי: אלא
ובנותר כשאמרו לו אל תותיר אע"ג
עליו עד שיתכוין לו ורבנן אמרי דבי ר' ינאי
פי' דבעי' תרי רובי: א"ר
ז
(ב"ק מד:)
זירא כל קבוע כמחצה על
מתשעה צפרדעים כו'. תוספתא היא
דספק הוא וי"ל דשאני התם שיודע
פרט לזורק אבן לגו היכי דמי אילימא דאיכא
מחצה דמי בין לקולא בין
בודאי שיבא לידי איסור אם יותיר או
במס' טהרות תשעה צפרדעים מתים
תשעה כנענים ואחד ישראל ביניהם ותיפוק
לחומרא לחומרא כגון ט'
יכה שניהם מש"ה שמה התראה אבל
ברשות היחיד ושרץ אחד כגון צב שהוא
(סנהדרין
חנויות דאמרן. א"נ ט'
ליה דרובא כנענים נינהו אי נמי פלגא ופלגא
עט.) אי נמי פלגא
צפרדעים ושרץ א' ביניהם
הכא אינו יודע שודאי יבוא לידי איסור
דומה לצפרדע ביניהם ונגע באחד
ופלגא.
ברה"י ונגע באח' מהן
ספק נפשות להקל לא צריכא דאיכא תשעה
מהן ספיקו טמא: אלא מתשעה שרצים
שאינו יודע את מי יכה:
(ב"ק מד:)
ואינו יודע באיזה מהן
וליוחסין לא בעינן תרי רובי
ישראלים וכנעני אחד ביניהם דהוה ליה
כו'. אף היא תוספתא במס' טהרות
ספק נפשות להקל.
נגע ספיקו טמא. לקולא
כגון ט' שרצים וצפרדע א'
כנעני קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה
ורמינהי כו'. הוה מצי
וקתני ברה"י ספיקו טמא ברה"ר
ביניהן ברה"ר ונגע באח'
ספיקו טהור אלמא כמחצה דמי ולקולא
לשנויי שאני תינוק דלית לי' חזק' דכשרו':
דמי איתמר רב חייא בר אשי אמר רב הלכה
מהן וא"י באיזה מהן נגע
דאי לאו כמחצה דמי אין כאן ספק
ולרב
ספיקו טהור אלא כמחצה
כרבי יוסי ורב חנן בר רבא אמר רב הוראת
על מחצה דמי ולקולא.
טומאה אלא ודאי טומאה דהא רובא
שעה היתה מתיב רבי ירמיה וליוחסין לא בעינן תרי רובי והתנן
לא
דאי לאו כמחצה על מחצה
(סנהדרין עט.)
שרצים: אמר קרא וארב לו עד שיהא
צריכא דאיכא תשעה
דמי אין כאן ספק טומאה
מצא אלא ודאי טומאה דהא
ישראלים.
מתכוין לו. פרט למתכוין להרוג את
רובא שרצים:
זה והרג את זה הכי דריש ליה ר"ש בסנהדרין. ואמרינן התם ורבנן היכי דרשי ליה: אמרי דבי ר' ינאי פרט לזורק אבן לגו. לתוך חבורת בני
אדם כנענים נ) וישראלים אבל שני ישראלים עומדין ונתכוין להרוג (א) זה (והרג זה) והתרו בו וקבל התראה ונפלה הכאה על חבירו חייב.
והיינו טעמא דקאמר הכא ורבנן משום דבסנהדרין הכי איתא: תיפוק ליה דרובא כנענים נינהו. ולמה לי קרא. ואי נמי פלגא ופלגא אכתי
נ)
לא איצטריך קרא דמהיכא תיתי דניקטליה: ספק נפשות. [ספק] דיני נפשות להקל דהא והצילו העדה כתיב : דהוה ליה כנעניס) קבוע
ביניהם. ואשמועינן האי קרא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי: הוראת שעה היתה. הך דריב"נ צורך שעה היתה או ראו שם שאר צידי היכר
דברים להתיר אבל לדורות תרי רובי בעינן: מתיב רבי ירמיה כו'. קס"ד דמשום רוב העיר גרידתא אכשרוה ואמר רב [עלה] הלכה כרבי יוסי:
מצא
(ב"ק מד: וכעי"ז סנהדרין שם)
(סנהדרין שם)