טו:
בתולה נשאת פרק ראשון כתובות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ולרב
חנן דאמר הוראת שעה היתה. ולדורות סגי בחד רובא
מצא בה תינוק מושלך. משנה היא בסדר טהרות גבי עיר שישראלים
צד א
א)
ב)
ועובדי כוכבים דרים בה: מחצה על מחצה ישראל. לקמיה מפרש
קשיא הך ולא מיסתברא ליה למימר דהוראת שעה היתה
שהתיר בתרי רובי אבל לדורות לא סגי אפילו בתרי רובי: מאן
מאי איכא בין רוב ישראל למחצה על מחצה דפליג להו בתרי: לא
דמתני הא לא מתני הא. פי' בקונטרס דרב חנן לא מתני דבקרונות
צה ב ג ד ה
שנו. דאם רוב ישראל ישראל: אלא להחיותו. ב"ד מצווין לפרנסו
של צפורי היה מעשה ולא הוה אלא
משום וחי אחיך עמך :
ג)
אבל ליוחסין לא. דאם בת היא אסורה
חד רובא ולפירושו לא פליגי דלדורות
מצא בה תינוק מושלך אם רוב עובדי
א ו
לכהן ואפי' ליכא למיחש משום אסופי
לכ"ע בעינן תרי רובי ולא פליגי אלא
ד)
כוכבים עובד כוכבי' אם רוב ישראל ישראל
❖
כגון הנך דאמרינן בעשרה יוחסין
במעשה היכי הוה ור"ח פי' דרב חנן
מחצה על מחצה ישראל ואמר רב לא שנו
ד) משלטי הדמיה תלי
לא מתני אבל ליוחסין לא וסגי לדידיה
אלא להחיותו א אבל ליוחסין לא ושמואל
פיתקא תלי קמיעא מיהו חיישינן שמא
לדורות בחד רובא אבל קשה לפירושו
תוספות רי"ד
אמר לפקח עליו את הגל אשתמיטתיה הא
בת עובד כוכבים היא (א) ולמ"ד
לרב חנן תקשי ר' יוחנן בן נורי דאמר
האשה שנתאלמנה או
ה)
דא"ר יהודה אמר רב בקרונות של צפורי
גיורת פסולה לכהונה אפילו קטנה זו
כמאן דסגי בחד רובא כדפריך לעיל
ו)
שנתגרשה היא אומרת
הוה מעשה ולרב חנן בר רבא דאמר הוראת
ז) ח)
ועוד דלא מיסתבר דשום אמורא יחלוק
אסורה לכהן דתרי רובי בעינן ליוחסין:
בתולה נשאתני והוא אומר
ט) י)
לא כי אלא אלמנה נשאתיך
ושמואל אמר אף לפקח עליו את הגל.
שעה היתה קשיא הא מאן דמתני הא לא
אההיא דאבל ליוחסין לא דרב גופיה
כ)
אם יש עדים שיצאת
קאמר לה בלא אמורא ולהכי אפירכא
בשבת חשבינן ליה לישראל:
ל)
מתני הא גופא מצא בה תינוק מושלך אם
בהינומא וראשה פרוע
מ)
אשתמיטתיה. לרבי ירמיה: הא דאמר
כתובתה מאתים ר"י אומר
דרבי ירמיה לא משני מאן דמתני הא
רוב עובדי כוכבים עובד כוכבים אם רוב
לא מתני הא: אם רוב עובדי כוכבים
אף חילוק קליות ראיה.
רב יהודה. דהכא נמי תרי רובי הוו:
ישראל ישראל מחצה על מחצה ישראל
פי' הוא אומר אנתגרשה
עובד כוכבים למאי הלכתא. לא מצי
ולרב חנן בר רבא דאמר. משמיה דרב:
קאי ולאלמנה אומרים לה
אמר רב לא שנו אלא להחיותו אבל ליוחסין
נ)
היורשים אבינו אלמנה
הוראת שעה היתה. והתם תרי רובי
למימר לענין שלא להחיותו דמאי איריא
לא ושמואל אמר לפקח עליו את הגל ומי
נשאך ואין לך אלא מנה
הוו וקאמר הוראת שעה היתה אבל
רוב עובדי כוכבים אפילו מחצה נמי
ושטר כתובה אבד אם יש
אמר שמואל הכי והאמר רב יוסף אמר רב
❖
לדורות לא בעינן תרי רובי: קשיא הא.
דדוקא ברוב ישראל קאמר רב דהוי
עדים על נשואיה שיצאת
ישראל להחיותו: להחזיר לו
מבית אביה לבית בעלה
יהודה אמר שמואל אין הולכין בפיקוח נפש
דרב דאמר אבל ליוחסין לא אלמא רב
בהינומא שהיא סימן
אבדה. הוה מצי למימר להחיותו
תרי רובי בעי: לא מתני הא. דאמר
אחר הרוב אלא כי איתמר דשמואל ארישא
הבתולות כדמפרש לקמן
הגהות הב"ח
כדאמר רב אלא נקט להחזיר לו אבדה
רב יהודה אמר רב בקרונות של צפורי
וראשה פרוע שערה על
אתמר אם רוב עובדי כוכבים עובד כוכבים
(א) רש"י
כתפה וכך היה מוציאים
דהוי רבותא טפי דאיסור גדול הוא
הוה מעשה וחד רובא הוה הלכך
אמר שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן
ב
הבתולות מבית אביהן
❖
הוראת שעה היתה: מי אמר שמואל
י) משום למען ספות הרוה וגו' אבל
לבית החתונה. אף חילוק
אם רוב עובדי כוכבים עובד כוכבים למאי
הכי. דלענין פיקוח נפש בעינן רובא:
להחיותו לא הוי רבותא כל כך דהא
וכו' רגילין היו לחלק
הלכתא אמר רב פפא להאכילו נבילות אם
מיני פירות וקליות שהיו
ג
אין הולכין כו'. דאפילו בספק עובד
כ) מפרנסין עניי עובדי כוכבים עם
מיבשין השבלים כשהם
רוב ישראל ישראל למאי הלכתא אמר רב
לעזי רש"י
עניי ישראל ואפי' לשמואל דאמר אין
כוכבים ספק ישראל ברוב עובדי
ל)
לחים בתנור והם מתוקין
פפא להחזיר לו אבידה מחצה על מחצה
כוכבים מפקחין: ולענין פיקוח נפש
הולכין בממון אחר הרוב היינו במוכר
ובנשואי הבתולות נותנים
איצטייבליד"ה
מ)
ד
ומחלקין מהם לתינוקות
[אישייביליד"א].
אינו כן. דאפילו ברוב עובדי כוכבים
ישראל למאי הלכתא אמר ריש לקיש לנזקין
שור לחבירו ונמצא נגחן שבהיתר באו
❖
ה
ואי איכא עדי הינומא
פרועת ש≈ ע» ר.
המעות לידו ומדעתו נתנם לו הלוקח
מפקחין דאין הולכין בה אחר הרוב:
ה"ד אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא
אע"ג שהיא אלמנה גביא
בעדי הינומא ואע"ג
למאי הלכתא. כיון דאמר שמואל
אבל הכא מודי דאזלינן בתר רובא:
דידיה לימא ליה אייתי ראיה דישראל את
דאיכא למיחש לפרעון וכל
לא
מוסף רש"י
צריכא דנגחיה תורא דידיה כו'.
מפקחין עליו את הגל אלמא לאו עובד
ושקול לא צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא
טענה דהוה מצי למיטען
איהו ב"ד טוענין בעבור תימה דהכי נמי הוה מצי למימר
כוכבים הוא לכל מילי ולמאי הלכתא
ואמר רב לא שנו.
דידן פלגא משלם ואידך פלגא אמר להו
היתומים גביא כתובתה
חשיב ליה עובד כוכבים: להאכילו
מחצה על מחצה עובד כוכבים ומנגח
אלא להחיותו
דהכי אמרינן בשנים
אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לכון:
נבלות. בידים וכ"ש שלא יחזירו לו
תורא דידן לתורא דידיה [כולה מילתא
אבל ליוחסין.
אוחזין הטוען אחר מעשה
אבידה ולנזקין: להחזיר לו אבידה. רבותא
הוי מצי למימר לענין נגיחה אלא ניחא
הדרן עלך בתולה נשאת
ב"ד לא אמר כלום דכל
מעשה ב"ד כמאן דנקט
היא דמוציאין מיד ישראל הזוכה בה.
בכל חד למצוא דבר חדש. מהר"ם]:
שטרא בידיה דמי ותנן
האשה שנתארמלה או שנתגרשה
ועוד דאמור רבנן
הדרן עלך בתולה נשאת
נמי בפרק הכותב הוציאה
המחזיר אבידה לכנעני עליו הכתוב
ה)
גט ואין עמה כתובה
היא אומרת בתולה נשאתני
האשה.
גובה כתובתה ולא מצי
אם יש עדים שיצאת
אומרו) למען ספות הרוה את הצמאה
והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך
למטען פרעתי עד שיראה
בהינומא כו'. בדלא
שהשוה מצרים ז) לחשיבתן של ישראל
שטר כתובתה קרוע או
ו אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה
ונאמרח) לא יאבה ה' סלוח לו: מחצה
נקיטא כתובה איירי דאי איכא כתובה
שובר והתם מוכח דלא
פרוע כתובתה מאתים רבי יוחנן בן
מבעי' במנה מאתים שהיא
על מחצה ישראל למאי הלכתא. להחזיר
ניחזי כתובתה אם היא בתולה או
תנאי ב"ד דגביא אלא
ברוקה אומר אף חילוק קליות ראיה ומודה
לו אבידה לא מצית אמרת דא"כ למאי
אלמנה ואפילו למ"ד נ) הטוען אחר
(יומא פד:)
אפילו תוספת בלא כתובה
רבי יהושע באומר לחבירו שדה זו של
הדרן עלך בתולה
הלכתא פלגינהו מהדדי: לנזקין.
נמי גביא ולא מהימן לומר
מעשה ב"ד ואמר פרעתי נאמן מ"מ
נשאת
פרעתיך
הלכך ה"נ
אביך היתה ולקחתיה הימנו שהוא נאמן
דתנן ב"ק שור של ישראל
אין נאמן לומר כאן אלמנה נשאתיך
האשה שנתארמלה.
שנגח לשור של כנעניט) פטור ושור של
מגו דאי בעי אמר פרעתי דמגו
שהפה
במקום עדים הוא:
כנעני ט) שנגח לשור של ישראל בין
ומודה רבי יהושע באומר שדה כו' דנאמן. מתוך פירוש הקונט'
תם בין מועד משלם נזק שלם וישראל לישראל תם משלם חצי
(רשב"ם ב"ב צב: ועי'
נזק ומועד משלם נזק שלם: אילימא כו'. וקאמרת דדיינינן ליה כישראל
משמע דדוקא כשאין הלה תובעו ונאמן במגו דאי בעי
לקמן טז:) היא אומרת
בתולה נשאתני.
ומחייבת ליה לשלם לו חצי נזקו: לימא ליה. ישראל אייתי ראיה דהא
שתיק אבל אם תובעו אינו נאמן ואינו נראה דהא קתני סיפא
(שם) כתובתה
מחצה על מחצה הוא וספיקא הוא: לא צריכא כו'. וקא תבע ליה
ואם יש עדים כו' משמע דדוקא אם יש עדים שהיתה של אביו אינו
מאתים.
ישראל נזק שלם לתם כדין כנעני ט) ואשמעינן תנא דכישראל
נאמן אבל אם אין עדים אע"ג דהלה תובעו נאמן מגו דאי בעי
אמר לא היתה של אביך מעולם מדלא נקט אם תובעו אינו נאמן
דיינינן ליה ולא משלם אלא חצי נזק דא"ל אייתי ראיה:
(שם)
ובגמרא נמי פריך וליתני שדה זו שלך היתה משמע דבהלה תובעו
הדרן עלך בתולה נשאת
איירי ולכך משיב ודאי שלך היתה ולקחתיה ממך אבל אם לא תובעו
האשה שנתארמלה או נתגרשה. ותובעת כתובתה: והוא אומר.
אין שייך לומר שלך היתה כי מסתמא הוא יודע בעצמו דבר זה:
אנתגרשה קאי. ולאלמנה היורשין אומרים לה אלמנה נשאך אבינו
דאי
ואין לך אלא מנה ושטר הכתובה אבד: אם יש עדים. על נשואיה שיצאת מבית אביה לבית בעלה: בהינומא. בגמ' מפרש: וראשה פרוע. איצטייבליד"ה
שערה על כתיפיה. כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה: אף חילוק קליות. רגילים היו לחלק קליות לתינוקות
בנישואי הבתולות: קליות. כשהשבולין לחין מייבשין אותן בתנור והן קליות ומתוקין לעולם: ומודה ר' יהושע. מפרש בגמ' אהיכא קאי ומאי מודה:
שהפה