האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאי
רבן גמליאל הא אמר איהי מהימנא. נראה דלמ"ד נ)הטוען
שהפה שאסר. זה אינו יודע שהיתה של אביו אלא על פיו של זה ומה
ב א
א)
שאסר הרי התיר: גמ' טעמא דאיכא עדים. דיצתה בהינומא:
אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום פריך דלמ"ד דמצי טעין פרעתי
ב)
הבעל מהימן. ולא אמרינן הואיל ומספקא לן על יום נישואיה אם
הכא נאמן הבעל אפילו לר"ג לומר אלמנה נשאתיך במגו דאי בעי
❖
ג) ד)
הכי
אמר פרעתי: נמי מסתברא. פי' בקונטרס הכי נמי מסתברא
בתולה היתה אם בעולה העמד אותה
על חזקתה של קודם לכן
ה) ו)
ומתחלה בתולה היתה: היא נאמנת.
דמתני' אתיא כרבן גמליאל כדמשנינן
ז)
תוספות רי"ד
דאזיל בתר חזקה דגופא: בברי ושמא.
דבברי וברי מודה מדקתני ומודה ר'
שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש
ח)
גבי משארסתני נאנסתי היא טוענת
יהושע כו' וקשה לפי' דכי לא איירי
ט) י)
מיתמי גובה בלא כתובה
עדים שהיא של אביו והוא אומר לקחתיה
כ) ל)
ודייקינן טעמא דאיכא
הימנו אינו נאמן: גמ' טעמא דאיכא
ברי לי הוא והוא אינו טוען אלא שמא
נמי ר"ג במודה אתי שפיר ומודה רבי
א
עדים פי' שיצאת בהינומא
עד שלא ארסתיך דהא אינו יודע מתי
יהושע כלומר אע"ג דברישא פליגנא
וראשה פרוע הא ליכא
עדים הא ליכא עדים בעל מהימן לימא תנן
נאנסה: ודקארי לה. למימר סתמא
עלך בסיפא מודינא לך אע"ג דרישא
עדים בעל מהימן פי' ולא
סתמא דלא כרבן גמליאל דאי ר"ג הא אמר
מ)
אמרינן הואיל ומספקא לן
דלא כרבן גמליאל: מאי קארי לה.
וסיפא אינן מענין אחד כי היכי דאתיא
נ) ס)
על יום נשואיה אם היתה
איהי מהימנא אפילו תימא רבן גמליאל עד
ומאי עלה בדעתו לאפוקי מדר"ג הא
ליה שפיר ומודה רבי יהושע אי איירי
ע)
בעולה או בתולה העמד
כאן לא קאמר ר"ג התם אלא בברי ושמא
לא דמיא לה: כיון דרוב נשים בתולות
ר"ג במודה אע"ג דמודה דר' גמליאל
אותה על חזקתה של קודם
לכן ובתולה היתה לימא
נישאות. קרובה טענתה להיות אמת
אבל הכא בברי וברי לא אמר $ ודקארי לה
אינו מענין ומודה דרבי יהושע ויש
תנן סתמא דלא כר"ג דאי
יותר משלו וכברי ושמא דמיא: והכי
ליישב דודאי כי איירי ר"ג במודה שייך
מאי קארי לה הא ברי וברי הוא כיון דרוב
ר"ג האמר איהי מהימנא
נמי מסתברא. דר"ג מודה בה דבעל
פי' דאזיל בתר חזקה
למיתני שפיר ומודה רבי יהושע אע"ג
נשים בתולות נישאות כי ברי ושמא דמי והכי
דגופה וה"נ נימא העמד
מהימן: אי אמרת בשלמא איירי ר"ג
דלא הוי מענין אחד כלומר דאגב
נמי מסתברא מדקתני ומודה רבי יהושע אי
אשה על חזקתה ובתולה
במודה. דהך רישא הודאה הוא דקא
דתנא מילתא דמודה ר"ג תני נמי
היתה ומהדר אפילו תימא
אמרת בשלמא איירי ר"ג במודה שפיר אלא
ר"ג ע"כ לא קאמר ר"ג
מילתא דמודה בה רבי יהושע אבל אי
מודה ר"ג לרבי יהושע ואמר אע"ג
אי אמרת לא איירי ר"ג במודה רבי יהושע
אלא ברי ושמא אבל
לא איירי רבן גמליאל במודה לא שייך
דפליגנא עלך בברי ושמא מודינא לך
ברי וברי לא אמר עיין
למאן מודה מי סברת ר' יהושע אהאי פירקין
למיתני ומודה רבי יהושע לאשמועינן
בברי וברי היינו דשייך למיתני בתריה
בפ"ק. ודקארי לה מאי
❖
קארי לה. כיון דרוב
קאי אמגו קאי ואפירקין קמא קאי אהייא
אע"ג דפליג ברישא מודה בסיפא כיון
ור' יהושע מודה לר"ג בהאומר לחברו
נשים בתולות נשאות כברי
דרישא וסיפא אינם מענין אחד אבל
שדה זו כו' דאע"ג דפליגנא בפ"ק
אילימא אהא היתה מעוברת ואמרו לה מה
ושמא דמי. וכיון דרוב
קשה דלא הוה ליה למימר אמגו קאי
במשארסתני נאנסתי דאע"ג דאיכא
נשים בתולות נשאות כי
טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא ר"ג
גליון הש"ס
לא אתי עדי הינומא מאי
דעד השתא נמי לפ"ה אמגו הוי קאי
למימר מגו לא מהימנא מודינא בהאי
ור"א אומרים נאמנת רבי יהושע אומר לא
גמ' ודקארי לה מאי קארי
הוה ניזיל בתר רובא. פי'
ונראה לר"י דה"פ הכי נמי מסתברא
מגו דאי בעי שתיק ולא א"ל של
לה.
ואע"ג דיש פלוגתא בהא
מפיה אנו חיין התם מאי מגו איכא הרי
דכברי ושמא דמי ולא בא לומר דפליג
אביך היתה כי אמר ליה נמי לקחתיה
מילתא רב ושמואל בפרק
כריסה בין שיניה אלא אהא ראוה מדברת
המוכר פירות דרב אמר
הימנו מהימן כדלקמןי): אלא אי אמרת
רבן גמליאל ברישא אלא אע"ג דכברי
הולכין בממון אחר הרוב
עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה איש
לא איירי. רישא במודה ר"ג מאי
ושמא דמי מודה ר"ג משום דלאו שמא
ושמואל אמר אין הולכין
פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת רבי
מודה רבי יהושע מאי שייך למיתנייה
ממש הוא מדקאמר ומודה רבי יהושע
בממון אחר הרוב וקי"ל
❖
הלכה כשמואל הכא משום
הכא ואהיכא קאי: אמגו קאי. אפלוגתא
יהושע אומר לא מפיה אנו חיין התם מאי
אי אמרת בשלמא איירי ר"ג במודה
דאיכא תרתי רובא וחזקה
דאיכא למימר בה מגו בפ' קמא קאי
כלומר אע"ג דכברי ושמא דמי מודה
מגו איכא הניחא לזעירי דאמר מאי מדברת
העמד אשה על חזקתה
ובתולה היתה אפי' שמואל
וקאמר אע"ג דפליגנא במגו דהתם
ר"ג דבעל נאמן היינו דקתני ומודה
מוסף רש"י
נסתרה מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי
מודה. אמר רבינא משום
במגו דהכא מודינא כדלקמן: אהייא.
רבי יהושע דבהאי ברי נאמן דס"ד
הא ליכא עדים בעל
וקאמרה נבעלתי מהימנא אלא לרב אסי
דא"ל דרוב נשים בתולות
איכא מגו: הרי כריסה בין שיניה.
דטעמא דרבי יהושע משום ברי ושמא
מהימן.
נשאות ומיעוט אלמנות
דאמר מאי מדברת נבעלת מאי מגו איכא
ורוב הנשאת בתולה יש לה
ואינה יכולה לומר לא נבעלתי:
דזה אינו תובעו כדפי' בקונט' והשתא
(רשב"ם ב"ב צב:)
קול וזו הואיל ואין לה קול
ואלא אהא היא אומרת מוכת עץ אני והוא
וקאמרה נבעלתי. ולכשר נבעלתי
הוה מודה דר"ג ומודה דר"י מענין
ודקארי לה מאי קארי
איתרע לה רובא:
אומר לא כי אלא דרוסת איש את ר"ג ור"א
מהימנא: בשלמא לר' אלעזר דאמר.
אחד אלא אי אמרת דרישא בברי וברי
לה.
אומרים נאמנת ורבי יהושע אומר לא מפיה
גמור הוא ולא איירי רבן גמליאל
בפרק קמאכ) טענתייהו במנה ולא כלום
דרוב
(לקמן לו.)
מוכת עץ שלא הכיר בה אינה יכולה
במודה דפשיטא דכיון דברי וברי הוא
אנו חיין התם מאי מגו איכא בשלמא לרבי
נשים בתולות נישאות.
לתובעו אלא מנה והוא אומר דרוסת
דלא פליג ר"ג מאי ומודה וקאמר מי
אלעזר דאמר במנה ולא כלום מגו דאי בעיא
(רשב"ם
איש את ואין ליך כלום איכא מגו דאי
סברת דארישא קאי וטעמא דר"י
אמרה מוכת עץ אני תחתיך ואית לה מאתים
מאיש פלוני
ב"ב צב:)
בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך:
משום ברי ושמא אמגו קאי דטעמא
וכהן הוא.
וקאמרה מעיקרא דלית לה אלא מנה מהימנא
(קדושין עד.) ראוה
ל) משארסתני. אירע לי ונסתחפה
דר' יהושע משום מגו ונאמן אפי' הלה
אלא לר' יוחנן דאמר במאתים ומנה מאי מגו תובעו ואפירקין קמא קאי:
מדברת עם אחד.
שדהו ואית לי מאתים: וקאמרה. מוכת
התם
איכא אלא אהא הנושא את האשה ולא
שור שחוט לפניך. פירש
עץ אני מעיקרא ולא תבעה אלא
מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני
מנה מהימנא: אלא לר' יוחנן. דאמר
בקונטרס שהוא טוען עד
מ)
(לעיל יג.)
נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא אומר לא כי
שלא אירסתיך נאנסת והכא אין שור
טענתייהו במאתי' ומנה שהיא תובעתו
ר"ג ור"א אומרים
מאתים ליכא מידי בין תחתיו למעיקרא
שחוט לפניך דאין הלה תובעו ור"י
נאמנת.
אלא עד שלא אירסתיך ר"ג ור"א אומרים
מאי מגו איכא: הכא. גבי שדה אין
מפרש דהכא נמי איירי בהלה תובעו
נאמנת ור' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין
(שם) מאי
כדפי' וה"פ התם שור שחוט לפניך
שור שחוט לפניך שיעלה על לב בעליו
מדברת נסתרה.
דמגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך
דהרי אין לה בתולים ואינה יכולה לומר
לתבוע מי שחטו כלומר אם שתק זה
דלא קא פסלה נפשה מכהונה וקאמרה
בתולה אני כמו בשור שחוט שאין יכול
לא היו לו עוררים הלכך אי לאו דדבר
נאנסתי דקא פסלה נפשה מכהונה משום
לומר חי הוא ולהכי בין אומרת
פשוט הוא שלקחה הימנו לא היה
(שם) היא
הכי קאמר ר"ג דמהימנא וקאמר רבי יהושע
משארסתני נאנסתי בין אומרת מוכת
אומר לו של אביך היתה הלכך אמרי'
אומרת מוכת עץ אני.
לר"ג בהאי מגו דהכא מודינא לך בההוא
עץ אני תחתיך לא מהימנא הכא אין
מגו אבל גבי לא מצא לה בתולים
שור שחוט לפניך ונאמן במגו דאי
שור שחוט לפניך בתולים שלא מצא לה
מגו דהתם פליגנא עילווך מכדי האי מגו
(לעיל יא:)
בעי אמר לא היתה של אביך מעולם:
הם הסיתוהו לבא לב"ד ואע"פ שיש לה
והאי מגו מאי שנא האי מגו מהאי מגו הכא
כיון דרוב נשים בתולות נישאות כי
להשיב טענה טובה מזו לא אמרינן
אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט
ומיעוט
(שם יא.)
ליכא עדים מאי הוי. לרב פריך
מגו דדלמא לא אסקה אדעתה א"נ
אלמנות.
לפניך וכיון דרוב נשים בתולות נישאות
איערומי קא מערמא: וכיון שרוב
דאית ליה הולכין בממון אחר הרוב :
ס)
ע)
כי לא אתו עדים מאי הוי אמר רבינא
נשים. קושיא היא: יש לה קול.
וזו
(רשב"ם ב"ב צב:)
משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות
והרבה יודעים
שיצאה בהינומא:
נישאות ומיעוט אלמנות וכל הנשאת
בתולה יש לה קול
וזו
וזו