טז:
האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וזו
הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא. תימה דתנן בפירקין
וזו הואיל ואין לה קול. שאין מעיד עליה שיצתה בהינומא: כי אתו
ג א
א)
עדים מאי הוי. כיון דחזקה דיש לה קול הרבה היו יודעין: דלמא
אלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקטנותן זכורני
ב)
מפקא עדים. עדי הינומא: כותבין שובר. שכשיפרע לה כתובתה
בפלונית שיצאה בהינומא וראשה פרוע וקאמר בגמ' מ"ט כיון דרוב
ג)
ד ב
ויהיה בידו לזכות: זאת אומרת. ודלא
נשים בתולות נישאות גילוי מילתא בעלמא הוא והשתא היכי מיירי אם
תכתוב לו שקבלה כתובתה
ד) ה)
❖
יש לה קול למה צריך שום עדות לרב
כמאן דאמר אין כותבין בבבא בתראד):
רב פפא אמר. לעולם אין כותבין
ניזיל בתר רובא כדפריך הכא ואי אין
❖
וזו הואיל ואין לה קול
איתרע לה רובא $ אי
לה קול א"כ איתרע לה רובא ויצטרך
דנמצא זה צריך לשמור שוברו מן
כל הנשאת בתולה יש לה קול כי אתו עדים
גליון הש"ס
שני עדים כשרים וכי תימא דכשמעיד
העכברים ומי שיש לו שטר על חברו
מאי הוי הנך סהדי שקרי נינהו אלא אמר
גמ' אי כל הנישאת.
תוספות רי"ד
הוא שראה בקוטנו ואחר עמו חשבינן
או יביא השטר ויחזירנו או לא יטול
❖
רבינא רוב הנשאת בתולה יש לה קול וזו
קול הא פריך הכא סהדי שקרי נינהו
כלום ומתני' במקום שאין כותבין
וליחוש דלמא מפקא עדי
הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא: אם
הינומא בהאי בי דינא
ויש לומר דרוב נשים בתולות נישאות
כתובה אלא סומכין על תנאי בית
וגביא ומפקא כתובתה או
יש עדים שיצתה בהינומא וכו': וליחוש
מוסף רש"י
עדיף מרוב נשים הנישאות בתולות יש
דין שתקנו לבתולה מאתים ולאלמנה
עדי הינומא בב"ד אחרינא
דלמא מפקא עדים בהאי בי דינא וגביא והדר
כי אתו עדים.
לה קול וכי אין לה קול לא יתרע כל כך
מנה דליכא למיחש לדלמא הדרה
וגביא א"ר אבהו זאת
מאי הוי.
אומרת כותבין שובר פי'
ומפקא לה: דמתני לה. לדרבי אבהו
מפקא לה לכתובה בהאי ב"ד וגביא בה
רוב דבתולות נישאות שלא יועיל עדות
ולא מצי אידך למימר
ולדרב פפא: הטמינה כתובתה. והיא
א"א לשמור שוברי מפני דראה בקוטנו ואחר עמו:
א"ר אבהו זאת אומרת כותבין שובר רב
וליחוש דלמא מפקא כו'. ואפי'
העכברים אלא או תקרע
תובעת מאתים והוא אומר אלמנה
פפא אמר במקום שאין כותבין כתובה
א
הנך סהדי שקרי נינהו.
לי שטרא או לא אית לך
נשאתיך: רקדו לפניה. אם יש עדים
ע"י עדי הינומא לא
עסקינן ואיכא דמתני לה אברייתא איבדה
כלום אלא פורעו בע"כ
שרקדו לפניה ביום נישואיה: כוס של
היה לה לגבות עד שתחזיר לו הכתובה
(רשב"ם ב"ב צב:) רוב
והוא כותב לו שובר ודלא
כתובתה הטמינה כתובתה נשרפה כתובתה
הנשאת בתולה יש לה
כמ"ד בב"ב דאין כותבין
בשורה. המבשר עליה סימני בתולות
כיון שיכול לבא לידי הפסד במה
קול.
רקדו לפניה שחקו לפניה העבירו לפניה כוס
שובר והכי אסיקנא שם
ולקמן מפרש מאי היא: אלא. הכי
שנשארה כתובה תחת ידה דלא מיבעיא
בג"פ [דף קעא ע"ב] דכותבין
של בשורה או מפה של בתולים אם יש לה
קאמר כל איבדה כמי שהטמינה בפנינו
למ"ד דיכול לטעון אחר מעשה ב"ד
(שם) איתרע לה
שובר: ת"ר כיצד מרקדין
רובא.
לפני הכלה. ב"ש אומרים
עדים באחד מכל אלו כתובתה מאתים
דמי ולא גביא והכי קתני איבדה
דמפסיד דאם לא יהיה לה כתובה יהי'
כתובתה הטמינה כתובתה נשרפה
נאמן לומר פרעתי אלא אפילו למ"ד
וליחוש דלמא מפקא עדים בהאי ב"ד וגביא
כתובתה אם רקדו לפניה וכו'. והכי
דלא מצי טעין אחר מעשה בית דין
והדר מפקא לכתובתה בהאי ב"ד וגביא בה
פירושה אמרה אבד שטר כתובתה
מפסיד במה שהכתובה תחת ידה שאם
א"ר אבהו זאת אומרת כותבין שובר רב
ב
(שם)
הרי היא כמי שהטמינה כתובתה
תתבענו פעם אחרת ולא יהיו לה
פפא אמר במקום שאין כותבין כתובה עסקינן
בפנינו כדי להוציא ולגבות פעם שניה
עדי הינומא יהא נאמן לומר פרעתי
והא איבדה כתובתה קתני דכתב לה איהו
ואינה גובה כלום אא"כ תביא השטר
מנה במגו דאי בעי אמר אלמנה
סוף סוף מפקא לה וגביא בה מאי איבדה
ואם אמרה נשרפה ויש עדים שנשרפה
נשאתיך או אם יהא במקום שאין
איבדה באור א"ה היינו נשרפה ועוד הטמינה
דהשתא ליכא למיחש למידי תביא עדים
מכירין אם היא אשתו יהיה נאמן
מאי איכא למימר ותו איבדה למה לי אלא
לומר פרעתי הכל במגו דאי בעי אמר
שרקדו לפניה שזהו סימן לבתולה
ותגבה מאתים: מאן דמתני לה.
אין את אשתי והשתא שהכתובה בידה
כל איבדה כי הטמינה בפנינו דמי ולא
תוציא מאתים וכיון שיכול לבא לידי
לדרבי אבהו ורב פפא אברייתא:
יהבינן לה עד דאמרי עדים נשרפה כתובתה
הפסד אין לו לפרוע: זאת אומרת
כל שכן אמתניתין. דכיון דאברייתא
מאן דמתני לה אברייתא כל שכן אמתני'
כותבין שובר. אע"ג דהכא לא אפשר
דקתני בהדיא איבדה כתובתה גביא
ומאן דמתני לה אמתני' אבל אברייתא לא
דאיכא למיחש דלמא תשרוף כתובתה
ועלה קאמר רב פפא דלא גביא
כי קושיא: אם יש עדים כו': וליחוש דלמא
בעדים והדרא וגביא בעדי הינומא
ומתרץ לה דחדא קתני איבדה כתובת'
מפקא עדי הינומא בהאי ב"ד וגביא והדר
כדאמרינן בסמוך ודלמא הדרא
הרי היא כמי שהטמינה וכשנשרפה
מפקא עדי הינומא בבי דינא אחרינא וגביא
ומפקא בעדי הינומא וגביא למ"ד
הוא דקא גביא ולעולם אין כותבין
הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר
שובר כל שכן דאמתני' איכא למיתני
במקום דלא אפשר ודאי כתבינן שובר:
כלום וע"כ זקוק הוא לשובר מ"מ דייק
פלוגתא דרב פפא אדר' אבהו למימר
העבירו לפניה כוס של בשורה: מאי כוס
שפיר דבעלמא נמי כותבין שובר דאי
דבמקום שאין כותבין כתובה עסקי':
של בשורה אמר רב אדא בר אהבה כוס יין
ומאן דמתני. פלוגתא דרב פפא ודר'
אין כותבין בעלמא למה יפרע כאן
של תרומה מעבירין לפניה כלומר ראויה
אבהו אמתני': אבל אברייתא לא.
כיון שיכול לבא לידי הפסד במה
היתה זו לאכול בתרומה מתקיף לה רב פפא
שהכתובה בידה כדפירשנו:
מתני ליה דודאי שמעינן מינה דכותבין
כותבין שובר. אע"ג דבפרק גט
אטו אלמנה מי לא אכלה בתרומה אלא
שובר דהא במקום שכותבין כתובה
אמר רב פפא זו ראשית כתרומה ראשית
עסקינן: כי קושיין. דקתני איבדה
פשוט
תניא רבי יהודה אומר חבית של יין מעבירין
מפרש טעמא דמאן דאמר כותבין
כתובתה ולא ניחא לשנויי שינויא
שובר משום דעבד לוה לאיש מלוה לאו
דחיקא למימר איבדה כתובת' כהטמינה
לפניה אמר רב אדא בר אהבה בתולה
כתובתה קאמר: כיון דלא אפשר.
דוקא לוה אלא הוא הדין בכל חוב
מעבירין לפניה סתומה בעולה מעבירין
כמו כתובה דהכא ושטרי מקח דאמר
כגון במקום שאין כותבין כתובה
לפניה פתוחה אמאי ניעבר קמי בתולה
התם דכותבין שובר: מאי איבדה
וגובות על פי עדים ויש לחוש לשמא
וקמי בעולה לא ניעבר כלל זימנין דתפסה
איבדה באור. וא"ת א"כ אפי' במקום
תלך לב"ד אחר ותביא עדים אחרים
מאתים ואמרה אנא בתולה הואי והאי דלא
ותגבה פעם שניה ודאי כתבינן שובר:
שכותבין הוה ליה לאוקמי ומאי דוחקא
עברו קמאי אתנוסי הוא דאתניסו תנו רבנן
ראויה היתה זו לאכול בתרומה. אי
לאוקמי במקום שאין כותבין וכתב לה
כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים
נישאת לכהן דבתולה שלמה נמצאת
איהו ואור"ת דבמקום שכותבין ונשרפה
כלה ולא בעולה שתפסל לכהן מחמת זנות:
איכא למיחש שכתב לה כתובה אחרת
מתקיף לה רב פפא. ומה זו עדות ללא נישאת אלמנה: אטו. אי נישאת
דאסור להשהותה בלא כתובה מיהו הוה מצי לאוקומה במקום שכותבין
כשהיא אלמנה לכהן הדיוט מי לא אכלה בתרומה: זו ראשית. בעילתה
ונשרפה אחר הגירושין דליכא למיחש שמא כתב לה אחרת אלא שנראה
לו דוחק: ותו איבדה למה לי. אף על גב דלכאורה היינו פירכא
ראשית: זימנין דתפסה מאתים. בלא בית דין וכי בעינן לאפוקי
קמייתא דפריך היינו נשרפה יש ליישב דהכי קאמר ותו אפילו אם
מינה משום דאין עדים שהעבירו לפניה אמרה איתנוסי הוא דאיתניסו
נאמר דנשרפה הוי פירושא דנאבדה מכל מקום תקשי איבדה
שיכורים היו מאונס יין המשתה הלכך השתא אתו עדים שהעבירו
איתנוסי
הוא דאיתניסו. נראה דמיירי כגון דאיכא
לפניה פתוחה ותו ליכאה) מידי: כיצד מרקדים. מה אומרים לפניה:
למה לי:
מגו דאי בעיא אמרה אין בידי כלום דאי לאו הכי אמאי מהימנא
כמות
ואם תאמר בחילוק קליות דאמר לקמן ארמלתא לית לה כסני אמאי לא חיישינן דלמא תפסה כו' כדאמר הכא ואומר רבינו תם
דדוקא בדבר שיש טורח כגון חבית דהכא יכולה לומר
דאיתניסו אבל קליות ושאר דברים שהן קלים לעשות לא:
כלה