האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
יז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כלה
כמות שהיא. ואם יש בה מום ישתקו ולא ישבחוה אי נמי
כמות שהיא. לפי יופיה וחשיבותה מקלסין אותה: חסודה. חוט של
ה
א)
א
ב)
חסד משוך עליה: מכאן אמרו. מדברי ב"ה שאמרו ישבחנה: תהא
ישבחוה בדבר נאה שיש בה כגון בעיניה או בידיה אם הם
ו
ב
דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. לעשות לאיש ואיש כרצונו:
יפות וב"ה אומרים ישבחוה לגמרי דכשמזכירין מה שיש בה לשבח
ישבחנו
בעיניו או יגננו בעיניו. וב"ש
ז ג
משרו. משוררים: לא כחל. אינה צריכה כחל: ולא שרק. צבע
מכלל דשאר לגנאי:
ג) ד)
ה)
המאדים את הפנים: פירכוס. קליעת
סברי אע"ג דישבחנו בעיניו אין להם
ח ד
שיער. זו לא כחלה ולא שרקה ולא
לחכמים לתקן להזקיק לומר שקר
כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים א כלה
ו)
פירכסה והרי היא יעלת חן: כל מן
דהתורה אמרה מדבר שקר תרחק:
ז) ח)
נאה וחסודה אמרו להן ב"ש לב"ה הרי
שיטתיה לסבא. פר"ח לשון
דין. כל כמות אלו הוו סומכין לנו
שהיתה חיגרת או סומא אומרי' לה כלה נאה
ט)
לקרותן רבי ולמנותם דיינין: סרמיסין.
שיטה והדס
ט ה
וחסודה והתורה אמרה 1 מדבר שקר תרחק
י ו
מסרסין הלכות בהיפך טעמיהן:
אע"ג דלא הוי ממש מין אחד מ"מ
אמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח
סרמיטין. לשון סמרטוטין: חמיסין.
שניהם מין ארז וא"ת ומנא ליה דבשביל
מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו
אומרים חמישית הטעם ט): טורמיסין.
כן זכה וי"ל דעמוד דנורא היה כעין
י)
יא ז
כ)
בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו מכאן אמרו
לא איתפרש: (טורמיסין כי ההיא
שיבשא דהדס כדאמרינן בבראשית
י)
דאמר בב"ר על טורמיסין
רבה נחת שיבשא דנורא
חכמים בלעולם תהא דעתו של אדם מעורבת
למיקרב למסאנא דמטרוניתא אנשים
ואיתעבידא כעין שיבשא דהדס
יב ח ט י כ
עם הבריות כי אתא רב דימי אמר הכי משרו
ריקנים) : ממתיבתא. מבית המדרש:
ואפסקת בין דידיה לחברוהי אמרי
כ)
קמי כלתא במערבא לא כחל ולא שרק ולא
רבא דעמיה. נשיא בעמו: מדברנא.
חמית הדין סבא דקאי שיבשא דנורא
❖
ל)
פירכוס ויעלת חן כי סמכו רבנן לרבי זירא
מנהיג: בריך מתייך לשלם. ברוך
קומיה משום דעביד קמוהי דכלתא:
מלך שמחל על כבודו אין כבודו
שרו ליה הכי לא כחל ולא שרק ולא פירכוס
בואך לשלום: בוצינא דנהורא. על
ויעלת חן כי סמכו רבנן לרבי אמי ולרבי אסי
תוספות רי"ד
מחול. אע"ג דלא היה מלך
שהיה קלסתר פניו מבהיק כדאמרינן
שרו להו הכי כל מן דין וכל מן דין סמוכו לנא
גמור כדמשמע באלו נאמרין
בב"ב שופריה דרבי אבהו
כלה כמות שהיא פי' לפי
יפיה וחשיבותה מקלסין
מעין שופריה ל) דרבי יוחנן דנפקי
מ"מ היו נוהגין בו כבוד
לא תסמכו לנא לא מן סרמיסין ולא מן
כמלך גמור: פרשת דרכים
אותה ולא במה שאין בה
זיהרורית מיניה כדמפרש התם:
סרמיטין ואמרי לה לא מן חמיסין ולא מן
ובה"א כלה נאה וחסודה
הואי. הכא לא מצי לשנויי מצוה שאני
אתלת. שלש בדין. זורק אחת ומקבל
חוט של חסד משוך עליה
טורמיסין ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא
ומראיתה נאה פי' נאה
אחת: מכסיף לן סבא. שמזלזל בכבוד
כדמשני באלו נאמרין גבי
מ)
לבי קיסר נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה
בעיני הבריות אמרי ב"ש
תלמידי חכמים ונוהג קלות ראש
שקרא מעומד דהתם מצוה הוא שיש
נ)
לב"ה לדבריך הרי שהיתה
ומשרין ליה הכי רבא דעמיה ומדברנא
ס)
בעצמו: שוטיתיה. שוט של הדס
למלך לחלוק כבוד לתורה החשובה
חגרת או סומא אומרים
ע)
לה כלה נאה וחסודה
דאומתיה בוצינא דנהורא בריך מתייך לשלם
שהיה מרקד בו: שיטתיה. שיטתו
ממנו אבל הכא ליכא מצוה דכבודו
❖
והתורה אמרה מדבר שקר
אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי שהיה
ומנהגו: שטותיה. שהיה מתנהג
עדיף מכבוד הכלה:
תרחק א"ל ב"ה לדבריכם
[ת"ר מעבירין את המת מלפני הכלה.
כשוטה: מרכיב לה אכתפיה. את
מי שלקח מקח רע מן
נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר
השוק ישבחנו בעיניו או
תורה אור השלם
הכלה: כי כשורא. כקורה בעלמא
כלה נאה וחסודה רב שמואל בר רב יצחק
יגננו בעיניו הוי אומר
שאין אתם מהרהרין עליה: לחבבה.
1. מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק
ישבחנו בעיניו מכאן אמרו
$ מרקד אתלת א"ר זירא קא מכסיף לן סבא
חכמים תהא דעתו של
כשרואה הכל מסתכלים בה נכנס
וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי
כי נח נפשיה איפסיק עמודא דנורא בין
אדם מעורבת עם הבריות
לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע:
יופיה בלבו: מעבירין. כשכלה יוצאה
שמות כג ז
פי' לומר דבר המתקבל
דידיה לכולי עלמא וגמירי דלא אפסיק עמודא
מבית אביה לבית חתונתה ונושאי מת
2. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ
ואע"פ שאומר שקר: ת"ר
דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא
מעבירין את המת מלפני
יוצאים ובזו ובזו אוכלוסים הרבה ואין
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ
הכלה וזה וזה מלפני מלך
מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ
א"ר זירא אהנייה ליה שוטיתיה לסבא ואמרי
רוצין להתערב מעבירין את המת
ישראל. ת"ר מבטלין ת"ת
מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת
(אפילו) דרך אחרת: אפילו למ"ד.
לה שטותיה לסבא ואמרי לה שיטתיה לסבא
להוצאת המת ולהכנסת
עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא
❖
מבטלין תלמוד תורה להוצאת
אָחִיךָ הוּא: דברים יז טו
כלה אמרו עליו על ר"י בר
פלוגתא בפרק קמא דקדושין : שום
רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד אמרי
אלעאי שהיה מבטל ת"ת
המת. וקשה נ) דבהלכות
תשים עליך מלך. ישראל הוזהרו
להוצאת המת ולהכנסת
ליה רבנן אנן מהו למיעבד הכי אמר להו אי
שישימו עליהם שימות הרבה כלומר
דרך ארץ אמר ר"ע תחלת תשמישי
כלה בד"א כשאין עמו כל
גליון הש"ס
דמיין עלייכו ככשורא לחיי ואי לא לא א"ר
צרכו אבל יש עמו כל
שתהא אימתו עליהם הלכך אין כבודו
לפני חכמים פעם אחת הייתי מהלך
גמ' מרקד אתלת.
צרכו אין מבטלין וכמה כל
שמואל בר נחמני א"ר יונתן מותר להסתכל
מחול שלפיכך ריבה הכתוב שימות
בדרך ומצאתי מת מצוה ונטפלתי בו
צרכו אמר ר"ש בר (איקא)
בפני כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה
הרבה: פרשת דרכים הוה. ולא ניכר
ד' מילין עד שהבאתיו לבית הקברות
[איני] משמיה דרב תליסר
אלפי גברי ושיתא אלפי
ולית הלכתא כוותיה ת"ר מעבירין את
וקברתיו וכשבאתי והרציתי דברי לפני
שעבר מלפניה אלא כאילו הוא צריך
ג
ד
תוס' ד"ה מבטלין וכו'
שיפורי ואמרי לה תריסר
לפנות לאותו הדרך: שיפורי. מכריזין
ר"א ור' יהושע אמרו לי על כל פסיעה
המת מלפני כלה וזה וזה מלפני מלך ישראל
דגדול שימושה.
אלפי גברא ומנייהו שיתא
ה
❖
עליו שיבואו לכבדו: דחייצי גברי
אלפי שיפורי פי' מכריזין
ופסיעה כאילו שפכת דם נקי וי"ל
אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני
עליו שיבואו לכבדו וגם
מאבולא לסיכרא. משער העיר ההיאמ)
דהתם לאו משום ביטול תורה אלא
כלה ושבחוהו חכמים שבחוהו מכלל דשפיר
מקוננים ומספידים אותו
עד הקבר: נטילתה. של תורה ממנו
משום דמת מצוה קנה מקומו והיה
בחלילים עולא אמר כגון
מוסף רש"י
עבד והא א"ר אשי אפילו למ"ד ו נשיא
דחייצי גברא מאבולא ועד
לו לקוברו במקום שמצאו וכן משמע
כנתינתה בסיני. נטילתה היינו כשמת
וחסודה.
סכרא פי' מפתח העיר
שמחל על כבודו כבודו מחול ז מלך שמחל
ותלמודו בטל: למאן דקרי. מקרא: ותני.
במס' שמחות דקאמר מת מצוה
(עי' בראשית לט
עד הקבר ר"ש ואיתימא
על כבודו אין כבודו מחול דאמר מר שום
משנה אבל עדיין לא שנה לתלמידים:
קנה מקומוס) והעובר על דברי חכמים
כא) לא כחל.
2
ר' אמי ואיתימא רבי
ולא שרק. ולא
יוחנן נטילתה כנתינתה
חייב מיתהע) וכן אמר ר' עקיבא תחלת
תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך פרשת
אבל
פירכוס.
מה נתינתה בס' רבוא
תשמישי כו' והר"ר יהודה מקורבי"ל
דרכים הואי תנו רבנן ח מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה
אף נטילתה בס' רבוא
תירץ דהתם משום דביטל עצמו
(סנהדרין יד.) כל
וה"מ למאן דקרי ותני
אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אלעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת
מן דין וכל מן דין
אבל למאן דמתני לית
משימוש ת"ח קאמר $דגדול שימושה
המת ולהכנסת כלה במה דברים אמורים כשאין עמו כל צרכו אבל יש
סמוכו לנא.
ליה שיעורא פי' דקרי
ט
להוצאת
המת.
יותר מלימודה:
מקרא ותני משנה אבל
עמו כל צרכו אין מבטלין וכמה כל צרכו אמר רב שמואל בר איני
(שם)
לא במת מצוה איירי אלא בכל המתים
עדיין לא שנה לתלמידים
סרמיסין.
משמיה דרב תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי ואמרי לה תליסר
אבל למתני לתלמידים לית
ואע"ג דבפ"ק דמגילה
ליה שיעורא וכתב המורה
אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי עולא אמר כגון דחייצי גברי מאבולא
אומר פשיטא דמת מצוה ותלמוד תורה
וממילא שמעינן דלמאן
(שם)
מת מצוה עדיף דתניא מבטלין ת"ת
ועד סיכרא רב ששת ואיתימא רבי יוחנן אמר נטילתה כנתינתה מה
י
סרמיטין.
להוצאת המת נקט מת מצוה אגב מילי
נתינתה בששים רבוא אף נטילתה בששים רבוא וה"מ למאן דקרי ותני
כ
אחריני דהתם דהוו דווקא מת מצוה
(שם)
אבל
חמיסין.
והא דאמר באלו מגלחין
(שם)
מת בעיר כל בני העיר אסורים בעשיית מלאכה ומוקי לה בדליכא חברותא אבל אי איכא חברותא מותרין השאר פירוש חברותא שנחלקו
טורמיסין.
בני העיר לחבורות שתעסוק כל אחת במת שלה בפני עצמה היינו שלא בשעת הוצאה אבל בשעת הוצאה כולם צריכין לבא:
(שם) ר' אבהו.
(ע"ז כח.)
אבל
מדברנא.
(סנהדרין יד.) בוצינא דנהורא. (סנהדרין שם, והוגה שם: מעין שופריה דיעקב אבינו)
בריך מתייך. (שם) ולהכנסת כלה. (מגילה כט.)