יז:
האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
מאן דמתני לית ליה שיעורא. בשאלתות דרב אחאי כתוב
אבל למאן דמתני. לאחרים: לית ליה שיעורא. וממילא שמעינן
יג א
א) ב)
ג)
וממילא שמעינן למאן דלא קרי ולא תני אין מבטלין אם יש לו
דלמאן דלא קרי ולא תני אין מבטלין אם יש לו מתעסקין כדי קבורה
ד) ה)
בעלמא. בשאלתות דרב אחאיז) מצאתי כן: תנורא דאסא. כמין חופה
מתעסקין כדי קבורה ונראה לר"י דלענין מלאכה מבטלין כל בני העיר
ו)
יד ב
של הדס עגולה: קריתא. צעיף על ראשה משורבב על עיניה כמו
ואסור אפילו למאן דלא קרי ולא תני דלא מפליג מידי באלו מגלחין
בהכי: אלמנה מאי.
ז)
שעושין במקומינו ופעמים שמנמנמת
ח) ט)
ביהודה בעי שלא היה אלא חילוק
בתוכו מתוך שאין עיניה מגולין ולכך
אבל למאן דמתני לית
ליה שיעורא: ואם יש
טו ג
י)
נקרא הינומא על שם תנומה: ביהודה
קליות לכך בעי אלמנה מאי והלא
כ)
עדים שיצתה בהינומא וכו': מאי הינומא
ל)
ראיה. כל הני דמתני' ששם היו רגילין
פעמים אפילו בלא חופה היו רגילין
❖
סורחב בר פפא משמיה דזעירי אמר תנורא
טז ד
מ)
בסימנין הללו לבתולה: דרדוגי
לחלוק ויש לחוש שמא חילקו בחופת
דאסא רבי יוחנן אמר קריתא דמנמנמה בה
מישחא. הנשים נותנים שמן בראש
אלמנה ומשני לית לה כיסני פירוש
כלתא: רבי יוחנן בן ברוקא אומר וכו':
יז ה
התלמידים ושפות: מישחא דחפיפותא.
היו נזהרין הרבה שלא יחלקו קליות
גליון הש"ס
וליתני
תנא ביהודה ראיה בבבל מאי אמר רב
❖
מודה רבי
בחופת אלמנה:
ח)[שמן של בשמים שמתוקן ט)לחופות]
גמ' דיוקא דמתניתין
דרדוגי דמשחא ארישא דרבנן אמר ליה רב
קאמר.
יהושע שדה זו שלך היתה. דהוי רבותא
קאמר מר וכי בעלי חפיפות הן לסוכן
❖
טפי דהוי ברי וברי: ואחת בחיי
שמן: יתמא. יתום ממנהג הנוהג:
פפא לאביי משחא דחפיפותא קאמר מר אמר
תוספות רי"ד
הבן. ודווקא שהוא קטן כפי' הקונט'
איעסק לבריה. לישא לו אשה: ודרדיג
ליה יתמא לא עבדא לך אמך דרדוגי משחא
מישחא. שף שמן בראש התלמידים:
דלא קרי ולא תני אין
אבל אם הוא גדול הוי חזקה כדאמרי'
מוסף רש"י
ארישא דרבנן בשעת מעשה כי הא דההוא
מבטלין ת"ת אם יש
ארמלתא מאי. מה סימנין עושים
בחזקת הבתים אכלה
אין מחזיקין בנכסי
מרבנן דאיעסק ליה לבריה בי רבה בר עולא
לו מתעסקים כדי קבורה
לאלמנה להודיע שאלמנה נישאת: לית
בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני
קטן.
בעלמא בשאלתות דרב
ואמרי לה רבה בר עולא איעסק ליה לבריה
אחא מצאתי כן: אם יש
לה כיסני. אין לה קליות וזה סימנה:
לוקח שנה הרי זו חזקה ורבינו שמואל
בי ההוא מרבנן ודרדיג משחא ארישא
עדים שיצאת בהינומא
וליתני מודה ר' יהושע כו' שדה זו שלך
פי' אהא דאמר בסמוך ואפילו הגדיל
אפילו הגדיל.
מאי הינומא סורחב בר
דרבנן בשעת מעשה ארמלתא מאי תאני רב
היתה. כיון דטעמא משום דאין שור
אפילו הגדיל בחיי האב דגדול לגבי
פפא אמר משמיה דזעירי
תנורא דאסא פי' כמין
יוסף ארמלתא לית לה כיסני: ומודה רבי
שחוט לפניו הוא שלא היה אדם תובעו
מילי דאבוה קטן הוא ואור"ת דלפירושו
כיפה של הדס עגולה ר"י
הא דאמר בחזקת הבתים
מה לי של אביו ומה לי שלו ומאי שנא
יהושע באומר לחבירו כו': וליתני מודה ר'
אמר קריתא ומנמנמא בה
של אביך דנקט: שני חזקה. שלש
דהויא חזקה בפני הבן היינו כשהיה
כלה פי' צניף על ראשה
יהושע באומר לחבירו שדה זו שלך היתה
גדול בתחילת חזקה: ורב הונא
משורבב על עיניה כמו
שנים שתיקנו חכמים לכל מחזיקים
ולקחתיה ממך משום דקא בעי למיתני סיפא
שלש
(ב"מ לט:)
שעושים בהרבה מקומות
בקרקע דמשאכלה שלש שנים בלא
מתני' אתא לאשמועינן. לאו דווקא נקט
ארצות.
ופעמים שמנמנמת בתוכו
אאם יש עדים שהיא שלו והוא אומר לקחתיה
לחזקה.
עירעור נאמן לומר לקחתיה ואבד
רב הונא דהא לא איירי רב הונא התם
מתוך שאין עיניה מגולות
ממנו אינו נאמן היכי דמי אי דאכלה שני
ולכך נקרא הינומא ע"ש
ל)אלא במורידין קרוב לנכסי קטן והא
שטרי דכולי האי לא מזדהר איניש
תנומה: מתני' ומודה ר"י
היה.
חזקה אמאי לא מהימן ואי דלא אכלה שני
בשטרא: בשלמא גבי אביו משכחת
לא שמעינן ממתני' אלא כלומר רבא
ביהודה והחזיק
באומר לחבירו שדה זו
חזקה פשיטא דלא מהימן אי הכי גבי אביו
בגליל.
לה. דאיצטריך למיתנייה כגון דאכלה
דדייק התם ש"מ מדרב הונא דאין
של אביך היתה ולקחתיה
מ)
ממנו נאמן שהפה שאסר
נמי אי דאכלה שני חזקה אמאי לא מהימן
מחזיקין בנכסי קטן מאי אתא
שני חזקה ואפילו הכי לא מהימן וכגון
אינה
הוא הפה שהתיר ואם יש
מחאה
שלא בפניו
לאשמועינן:
שאכלה שתי שנים ראשונות בחיי אביו
ואי דלא אכלה שני חזקה פשיטא דלא
חזקה.
עדים שהוא של אביו והוא
כו'. תימה אמאי נקט בכל דוכתא
אומר לקחתיה הימנו אינו
ומת ואכלה השלישית לפני הבן הזה
מהימן בשלמא גבי אביו משכחת לה כגון
נאמן ואסיקנא ר' יהושע
והוא היה קטן ולא עירער ואיצטריך
מחאה שלא בפניו הוה ליה למינקט
ב שאכלה שתים בחיי האב ואחת בחיי בנו
אפרק קמא קאי ואהא קאי
חזקה שלא בפניו כו' וי"ל דעיקר הטע'
לאשמועינן דכיון דקטן היה אין השנה
דתנן הנושא את האשה
וכדרב הונא דאמר רב הונא אין מחזיקין
ג
ולא מצא לה בתולים היא
הזאת עולה מן המנין: וכדרב הונא
תלוי במחאה דחזקה ודאי יש לה קול
אומרת משארסתני נאנסתי
בנכסי קטן אפילו הגדיל ורב הונא מתניתין
דאמר אין מחזיקין בנכסי קטן.
אפי' שלא בפניו ואפ"ה אי מחאה אין
ונסתחפה שדך והוא אומר
אתא לאשמועינן איבעית אימא רב הונא
לה קול לא הוי חזקה ולהכי נקט מחא':
המחזיק בנכסי קטן שלש שנים אינה
לא כי אלא עד שלא
ארסתיך והיה מקחי מקח
$ דיוקא דמתני' קאמר ואיבעית אימא אפילו
חזקה דהאי דלא מיחה משום דקטן
דסתם
טעות ר"ג ור"א [אומרים]
הוא ואפילו הגדיל לאחר מיכן והחזיק
הגדיל קמ"ל וליתנייה בדידיה ולוקמה כגון שאכלה שתים בפניו ואחת שלא
נאמנת ור"י אומר לא
זה בפניו כמה שנים אינה חזקה
מפיה אנו חיין והתם
בפניו וכגון שברח ברח מחמת מאי אי דברח מחמת נפשות פשיטא דלא
ד
מאי מיגו איכא מיגו דאי
הואיל ותחלתו כשהוא קטן ראהו
מהימן דלא מצי מחי ואי דברח מחמת ממון איבעי ליה למחויי ה דקי"ל מחאה
עד שיהא עמו
בעי אמרה מוכת עץ אני
מוחזק בה לא ידע כשהגדיל שהיתה של
במדינה.
ולא פסלה נפשה מכהונה
שלא בפניו הויא מחאה דתנן שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל
אביו עד ששומע מפי אחרים: ורב
וקאמרה נאנסתי דפסלה
היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו
נפשה מכהונה מהימנא
הונא מתניתין אתא לאשמועינן. בתמיה.
וא"ל ר"י לר"ג בההיא
במדינה והוינן בה מאי קסבר אי קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה אפילו
כיון דמתניתין בהכי עסקינן ולא
מיגו דהכא מודינא לך
ביהודה וגליל נמי ואי קסבר מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה אפילו
(רשב"ם ב"ב
בההיא מיגו דהתם פליגנא
מיתוקמא אלא בהכי מאי אתא רב
לח.) אי קסבר מחאה
עלך. מ"ש הכא ומ"ש
יהודה ויהודה נמי לא אמר רבי אבא בר ממל לעולם קסבר מחאה שלא
הונא לאשמועינן הרי כבר שנויה
שלא בפניו.
התם הכא אין שור שחוט
ועומדת ודבר השנוי במשנתינו שגור
בפניו הויא מחאה ומתניתין בשעת חירום שנו ומאי שנא יהודה וגליל דנקט
לפניך. פי' ואם רוצה לומר
אינו של אביך ולהכחישו
בפי הכל: דיוקא דמתניתין אתא
דסתם
יכול גם עתה כשהודה
לאשמועינן. משום דמתני' לא מיפרשא
שהיתה של אביו ולקחה
בהדיא דבהכי עסקינן ואתא רב הונא לאשמועינן בהדיא ומדיוקא דמתני' קא יליף לה: וליתנייה בדידיה. שדה זו שלך היתה אם יש עדים כו'
ממנו נאמן אבל התם גבי
אשה אם תרצה להכחישו
אינו נאמן ואע"ג שאכלה שני חזקה וכגון שהיו שתים בפניו ואחת שלא בפניו: כגון שברח. ואשמעינן דההיא שתא לא סלקא ליה: אי ברח
ולומר בתולה הייתי
מחמת ממון. שאינו ירא מן המלכות אלא מצעקת הצועקיםי) בעיר: איבעי ליה למחויי. במקום שהוא שם וכיון דלא מיחה חזקה מעלייתא היא:
אינה יכולה שהרי [שור]
שלש ארצות לחזקה. שלש ארצות של א"י חשובות חלוקות זו מזו לענין חזקה כאילו הן ארצות נכריות ואם היה בזו והחזיק אחר בקרקע שיש לו
שחוט לפניך השושבינים
המעידים שלא נמצאו לה
בחברתה אינה חזקה: במדינה. או שניהם בגליל או שניהם ביהודה ואפי' הן בשתי עיירות: אפי' יהודה וגליל נמי. הוה ליה למחויי היכא דהוי
בתולים הלכך כל טענה
ומדלא מחי תיהוי חזקה: ואי קסבר מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה. כגון אם היה בעיר אחת ומיחה שלא בפניו בפני שנים בעיר אחרת:
דאמרה בין מוכת עץ אני
אפילו יהודה ויהודה. בשתי עיירות נמי לא תיהוי חזקה דלא הוה ליה למחויי שלא בפניו: הויא מחאה. דחברך חברא אית ליה דהני דמחי
בין נאנסתי תחתיך לא
אפילו יהודה
מהימנא:
באנפייהו מגלו לאחריני ובא הדבר לאזני המחזיק וה"ל לאזדהורי בשטריה: ומתני'. דקתני יהודה וגליל לא: בשעת חירום שנו. דיכולכ) לומר לא
וגליל נמי.
נגלית לי מחאתו שאשמור את שטרי: ומאי שנא יהודה וגליל דנקט. אם יש חירום נמי מעיר לעיר אפי' שתי עיירות באותה מדינה נמי לא:
(שם) ואי קסבר לא
וליתני
הויא מחאה.
אפילו היה ביהודה והחזיק ביהודה. (שם) לעולם קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה.
מתניתין בשעת חירום שנו.
(שם) (ישעיה לד ה) ומאי שנא יהודה וגליל דנקט.
(רשב"ם ב"ב שם)