יט:
האשה
שנתארמלה
פרק שני כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
כז א און בידך הרחיקהו זה שטר פסים ושטר אמנה. דהכי משמע
ואמר רב ששת גרסי': אעולה לא חתמי. וכי אמרי חתמנו אין נאמנים
א) ב)
ג)
להרשיע את עצמן: על פשיטי דספרא. שעל הלוה ליתן שכר הסופר
לשון און דמעיקרא הוי שקר ואל תשכן באהליך עולה זה שטר
פרוע שעתה הוא עולה אבל מעיקרא הוה אמת: זמנין דמשהי ליה
ד) ה)
ופעמים שאין לו ונותנו המלוה וחוזר וגובהו ממנו בשעת פרעון
ו)
אפשיטי דספרא. וע"י אותה שהייה אישתלי ליה שהותא פעם אחרת
כח ב
ומעכב השטר עליו: ספר
שאינו מוגה. תורה נביאים וכתובים:
ז)
מוגה. מן טעיות שבו: עדים. החתומים
הלכך לא קרי ליה עולה ומ"ד שטר
כט ג
ואמר רב ששת בריה דרב אידי ש"מ מדרב
בשטר ואמרו אמנה היו דברינו לא
פרוע היה לו ליזהר אבל אין לפרש
כהנא עדים שאמרו אמנה היו דברינו אין
א
הלוהו כלום אלא כתבנו לו לכשיצטרך
דמשום שהייתו אפשיטי דספרא קרי
ליה עולה דמה פשע: אמר רב
נאמנין מאי טעמא כיון דעולה הוא אעולה
ילוה לו וזה שיעבד לו נכסיו מעכשיו
לא חתמי אמר רבי יהושע בן לוי אסור לו
נחמן עדים שאמרו אמנה היו דברינו
אם ילוה אפילו לאחר זמן דלאו מוקדם
ב
ל ד ה ו ז ח
❖
אין נאמנים. ע"כ באין כתב ידן יוצא
ליהוי לטרוף שלא כדין: מודעא היו
לאדם שישהה שטר פרוע בתוך ביתו משום
דברינו. אם שטר מכר הוא ואמרו
ממקום אחר איירי דאי כתב ידן יוצא
שנאמר אל תשכן באהליך עולה במערבא
1
ממקום אחר פשיטא דהכי פריך לעיל
עדים החתומים בו המוכר מסר
משמיה דרב אמרי אם און בידך הרחיקהו
תורה אור השלם
לא ט
ועוד דמר בר רב אשי קאמר דאין
מודעא בפנינו והראנו אונסו והכרנו
זה שטר אמנה ושטר פסים ואל תשכן
1. אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ
בו: אין נאמנין. דלא אתי על פה
נאמנים משום דלא ניתן ליכתב ואי
❖
באהלך עולה זה שטר פרוע מאן דאמר שטר
וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה:
❖
בכתב ידן יוצא ממקום אחר אפילו
ומרע ליה לשטרא: מודעא ניתן
איוב יא יד
פרוע כל שכן שטר אמנה ומאן דאמר שטר
ניתן ליכתב פשיטא דאין נאמנים וקשה
לעדים לכתוב את השטר כדי להציל
אמנה אבל שטר פרוע לא דזמנין דמשהי
תוספות רי"ד
דאמאי לא מהימני במיגו דהא רב
האנוס מאונסו. אמנה לא ניתן
גליון הש"ס
ליה אפשיטי דספרא אתמר ספר שאינו מוגה
נחמן גופיה אית ליה לעיל מגו לפסול
להכתב דעולה הואי וכי אמרו חתמנו
ג
מכרה היא כתובתה באייר
גמ' זאת אומרת הכחשה.
דהיינו שטר חוב וחזרתה
השטר דקאמר כי אתו לקמן לדינא
משוי לנפשייהו רשעים ואין אדם נאמן
אמר רבי אמי עד ל' יום מותר לשהותו מכאן
ומחלתה לבעלה בתשרי
לשים עצמו רשע: תנאי היו דברינו.
אמרינן להו זילו קיימו שטרייכו וחותו
ואילך אסור לשהותו משום שנא' אל תשכן
שפיר טרף בעלה וכיון
❖
על תנאי מכרה לו שיעשה לו כך וכך
לדינא דמהימן לומר פרוע במגו דמזויף
שיכולה למחול אותה לבעלה
באהליך עולה אר"נ עדים שאמרו אמנה
אי לקנוניא בע"י להפסיד
וכ"ש עדים דאלימי לאורועי שטרא
ולא ראינו שקיים לו תנאו וזה אומר
היו דברינו אין נאמנין מודעא היו דברינו אין
הלקוחות כלל למחול לבעלה
מודעא ואמנה.
כדאמר במי שמת
לא קיים לי ואינו מכר:
ומדלא מחלה ש"מ קושטא
מוסף רש"י
נאמנין מר בר רב אשי אמר אמנה היו
ד
ותירץ ר"י דהיינו טעמא דמודעא
טעמא מאי קאמר מר אין נאמנין:
קאמרה וה"נ הכא נהימניה
❖
דברינו אין נאמנין המודעא היו דברינו נאמנין
על ידי ההיא מיגו ונ"ל לתרץ
הובא בסוף המסכת
דקא עקרי ליה לשטרא. בעדותן זה
הואיל ומודים שהשטר נכתב ונמסר
דדוקא גבי מוכר לחבירו
מ"ט האי ניתן ליכתב והאי לא ניתן ליכתב
ולא אתי על פה ומרע לשטרא הכא
כהלכתו שוב לא אתי על פה ומרע
יכול למחול מפני שאינו
נמי כו': או דלמא. הא לא עקרתא
לשטרא אפילו במגו ולא דמי לאנוסים
בעא מיניה רבא מרב נחמן תנאי היו דברינו
יכול להקנות לחבירו גוף
תוספות רי"ד (המשך)
המנה שאינו בעין אבל
דשטרא הוא דמודים הם שהשטר אמת
וקטנים דמתניתין שאין מודים שהיה
מהו מודעא ואמנה היינו טעמא דקא עקרי
על ידי מיגו אין נאמנים שאין
מלוה שלא יכול לומר הלוה
שטר כשר כלל אלא סותרין אותו
אלא שתנאי היה ביניהם וזו עדות
אדם משים עצמו רשע פירוש
ללוקח לאו בע"ד דידי את
ליה לשטרא והאי נמי קא עקר לשטרא או
הלכך מהימני במגו דלא שייך כאן
אחרת היא ושטרא ממילא מיעקר
תרוייהו מודי דשטרא מעליא
דלא יהא אלא שהרשהו
דלמא תנאי מילתא אחריתי היא א"ל כי אתו
הוא ועכשיו באים לבטלו ע"י
לגבות ממנו ומפני כך יכול
לומר דלא אתי על פה ומרע לשטרא
לאחר זמן ביום שלא קיים תנאו בזמנו:
ה)
עדות מודעא וזה נקרא חוזר
המלוה למחול אבל כשחב
לקמן לדינא אמרינן להו ו זילו קיימו תנאייכו
כי אתו לקמן. לקוחות שעידיהם
שהרי אינם מודים שהיה שטר ואמנה
ומגיד וכיון שהגיד עדותו
לאחרים שהוא ד"ת אינו
וחותו לדינא עד אומר תנאי ועד אומר אינו
בשטר שוב אינו חוזר ומגיד
יכול למחול שמשעה שחב
מעידים שתנאי היו דבריהם: אמרי'
נמי נראה דהיינו טעמא דלא מהימני
ע"פ פעם שני. ומר בר ר"א
לאחרים נשתעבד המנה הזה
תנאי א"ר פפא תרוייהו בשטרא מעליא קא
להו זילו קיימו תנאייכו. לבעלים:
לרב נחמן דלא מרעי לשטרא הואיל
סבר אמנה לא ניתן לכתב
לאותו ושוב אינו המלוה
מסהדי והאי דקאמר תנאי הוה ליה חד ואין
וחותו לדינא. אם יעכב שוב הקרקע:
ומודים שהשטר נכתב כדין מדעת
מש"ה אין נאמנים אפילו ע"י
יכול למוחלו ומ"ה אוקימנא
מיגו משום דעולה היא וכי
כשחב לאחרים ולא כשמכרו
תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי.
הלוה דלא מפרש טעמא דאמנה משום
דבריו של אחד במקום שנים מתקיף לה רב
אמרו חתמנו משוי נפשייהו
לאחרים דהתם ודאי דמצי
דלא ניתן ליכתב אלא מר בר רב אשי
שניהם מעידים שהשטר אמת וכמות
הונא בריה דרב יהושע אי הכי אפי' תרוייהו
רשיעא ואין אדם משים עצמו
מחיל הנה נאמן ע"י מיגו
שהוא כתוב בלא תנאי חתמוהו: והאי
אבל לרב נחמן טעם אמנה ומודעא
רשע אבל מודעא ניתן לכתב
אבל הכא לא מצי מחיל
נמי אלא אמרינן הני למיעקר סהדותייהו
כדי לפצות המוכר מאונסו
ומ"ה לא מהימן: ר"א אמר
דקאמר תנאי חד הוא. ואינו נאמן
שניהם שוה והא דאית ליה לרב נחמן
קאתו האי נמי למיעקר סהדותיה קאתי
מאי אמרת הוו להו למיכתב
לעולם דקאמרו עדים ודאין
לעקור שטר ששניהם חתומים בו: אי
דנאמן לומר פרוע הוא במגו דמזויף
מודעא ברישא מירתת מוכר
כת"י יוצא ממקום אחר
והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע ת"ר
ז
הכי אפילו תרוייהו נמי אלא אמרינן
התם נמי לא מרע לשטרא כלל הלכך
דלמא מרגיש לוקח ואניס
ודקאמרת אמאי לא מהימנו
שנים חתומין על השטר ומתו ובאו שנים
ליה טפי ואי אמרת ומשום
כדר"כ דאר"כ אסור לאדם
כו'. אי הכי דכיון שהעיד על כתב ידו
ח
מהימן במגו ואתי שפיר רב נחמן
אונסיה היכי חתמו שקרא
שישהה שטר אמנה בתוך
מן השוק ואמרו ידענו שכתב ידם הוא אבל
כרבנן דר"מ וההיא ברייתא דמי שמת
עשית לזה אחד ממקיימי השטר כמות
מימר אמר להו סוף סוף
ביתו שנאמר אל תשכן
באהליך עולה: א"ר [ששת]
שהוא כתוב בלא תנאי והוי להו עדיו
דשטר אמנה הוא זה דאינו
אנוסים היו קטנים היו פסולי עדות היו הרי
על פומייכו בעי לאיתקיימא
(אשישא) בריה דר"א ש"מ
שטרא אתון דמיתקיימתון
שנים ועדות אחרונה דברי אחד
נאמן דבעי לאוקמי כר"מ רב נחמן
אלו נאמנים ואם יש עדים שכתב ידם הוא
ליה אתון אמריתו דאנוס
מדר"כ העדים שאמרו אמנה
או
מוקי לה לדברי הכל: דלמא תנאי
במקום שנים: אפי' תרוייהו נמי. אמרי
הייתי ותהימנו ע"י מיגו
היה דברינו אין נאמנים מ"ט
זה או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר
מילתא אחריתי היא. פי' לדבר אחר
מש"ה סבר מר בר"א דניתן
כיון דעולה היא אעולה
תנאי היו דברינו לא ליתהימנו דכיון
משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד אין
לא חתמו ואע"פ שיש להן
לכתוב ונאמנים ור"נ סבר
שהעידו על כתב ידן קיימו השטר
הן באין ולא לעקירת השטר אלא
מיגו אין נאמנים: אריב"ל
דלמא לא מקיים שטרא
אלו נאמנין ומגבינן ביה כבשטרא מעליא
כמות שהוא כתוב וכי אמרי תנאי היו
תוספת בעלמא שמפרשים עדותן היאך
אסור לאדם שישהא שטר
מפומייהו אלא אפומי דסהדי
ואמאי תרי ותרי נינהו אמר רב ששת $ זאת
פרוע בתוך ביתו שנא'
אחרינא או מכת"י יוצא
דברינו הוו להו מגידים וחוזרים
ועד השתא קיים השטר ואינו נעקר
אל תשכן באהליך עולה
ממקום אחר דתו ל"ל
אומרת ט הכחשה
תחלת הזמה היא
ומגידים ואמאי אמר רב נחמן קיימו
אם יתקיים התנאי הלכך אין כאן
מ"ד שטר פרוע כ"ש שטר
מיגו נמצא שחתמו על
וכשם
תנאייכו כו': אלא. על כרחך לאו חתימה
הורעת השטר אבל אין לפרש מילתא
אמנה ומ"ד שטר אמנה
שקר הלכך לא ניתן לכתב
אבל שטר פרוע לא זימנין
והל' כר"נ דמסתבר טעמי'
אחריתי היא לגמרי ולא שייך לעדותן ראשונה כמו שאם היו מעידין
מקויימת הוא דכיון דתוך כדי דבור מסקי דבורייהו ואמרי אבל תנאי
משהי ליה על פשיטי דספרא
ותו דבחזקת הבתים מקשי
שהוא פרוע שהן נאמנים דא"כ מאי פריך בסמוך א"ה אפי' תרי נמי
היה ביניהן אמרינן הני למיעקר סהדותייהו שאמרו כתב ידינו הוא
פי' שהיה לו לפרוע ללוה
תלמודא ממילתי' לר"ה
דכיון דתנאי מילתא אחריתי הוא לגמרי תרי נאמנים אפילו בכתב ידן
קאתו ולומר לא חתמנו אלא ע"מ שיקיים את התנאי וכיון דתנאי מלתא
כדתנן והלוה נותן שכר
דאמר התם מאן דחתם
הסופר ויפרעם המלוה ודוקא
אאשקלתא שפיר חתם איני
יוצא ממקום אחר אבל חד לעולם אימא לך דלא מהימן כי היכי דלא
אחריתי היא שאינה עוקרתו אלא לאחר זמן לא דמיא למודעא ואמנה
אפשיטי דספרא פליגי אבל
והא א"ר נחמן מודעא היה
ואם
מהימן לומר פרוע הוא לכך נראה כדפירשנו: כתב ידן יוצא
ומהימני דעדות בפני עצמה היא: האי נמי. כי סיים ואמר תנאי הוה עקר
אם חייב לו קצת מן החוב
דברינו אין נאמנים וקי"ל
ממקום אחר אין נאמנים. ופסולי עדות דקתני לא שאומרים שעדיין
לחתימת ידיה לומר לא חתמתי אלא על מנת כן וכיון דאית לן דמלתא
ליכא מאן דפליג שיכול
שאין התלמוד מקשה אלא
להשהותו אצלו עד שיפרענו
מהל' פסוקה ואדמקשה מר"נ
פסולים דאם כן אמאי אין נאמנים אלא פסולי עדות הוו אז ועתה
אחריתי היא ושטרא ממילא מיעקר אישתכח דאין בשטר חתום אלא ע"א:
וא"צ לכתוב לו שובר כדי
לסייע ממר בר ר"א אלא
שקרא עליו ערער. שרצה הנתבע לפוסלו: ומגבינן ביה. בתמיה: תרי ותרי
מודים שהם כשרים וא"ת ומכל מקום אמאי אין נאמנים להימנו
שיהא לו כפוף שיפרענו:
לאו ש"מ קים ליה לתלמודא
נינהו. עדי השטר ב' ואלו ב' מעידים עליהם שפסולים היו באותה שעה:
במגו דאי בעו אומרים עדיין הם פסולים [וכן בכל] שתי כתי עדים
במערבא אמרי משמיה דר"א
דהלכה כר"נ עי' בחז"ה
ו)
אם אוון בידך הרחיקהו זה
שטאבא תלה לפפי בבגרא
המכחישות זו את זו אמאי לא מהימני בתראי במגו דאי בעו פסלי
וכשם וזבין ליה ארעא חתם רבב"ח
שטר פסים ושטר אמנה ואל
אמר
רב ששת זאת אומרת הכחשה תחלת הזמה
לקמאי בגזלנותא ואור"י דבשני עדים לא שייך מגו דאין אחד יודע מה בלב חבירו ז):
תשכן באהליך עולה זו שטר
אמודעא ואאשקלתא. אמר
היא. וא"ת תקשי לרב ששת ברייתא דמי שמת דקתני אם אמר שטר אמנה הוא אם יש עדים פירוש דשטר אמנה הוא הלך אחר
פרוע: איתמר ס"ת שאינו
ר"ה מאן דחתם אמודעא
מוגה א"ר אמי עד ל' יום
שפיר חתם ומאן דחתם
עדים ואם לאו הלך אחר השטר אלמא אע"ג דאין השטר צריך קיום כדאמר הלך אחר השטר שמודה הלוה שכתבו כדאיתא התם
מותר להשהותו מכאן ואילך
אאשקלתא שפיר חתם ומק'
[ואפילו הכי] אם יש עדים הלך אחר עדים ולא אמרינן הכחשה תחלת הזמה וי"ל דזאת אומרת קאמר אבל ההיא פליג:
אסור להשהותו משום אל
אי מודעא לא אשקלתא ואי
תשכן באהליך עולה: א"ר
אשקלתא לא מודעא א"ל
נחמן עדים שאמרו אמנה היה דברינו מודעא היה דברינו אין נאמנים פי' עדים החתומים בשטר ואמרו אמנה היה לא הלוה לו
ה"ק אי לאו מודעא מאן דחתם אאשקלתא שפיר חתם ר"ה לטעמיה דאמר ר"ה תלויה וזבין זביניה זביני איני והא אמר ר"נ מודעא
פלוני אלא כתבנוהו לו ולכשיצטרך ילוה בו וזה שיעבד לו נכסיו מעכשיו אם ילוה לו לאחר זמן דלא להוי יכול לטרוף שלא כדין
היה דברינו אין נאמנים ה"מ ע"פ דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא אבל בשטר אתי שטר ומרע שטרי פי' טבי גברא אלמא הוה תלה
ולא מיבעיא אם כת"י יוצא ממ"א דלא מהימנו לעוקרו דלא הפה שאסר הפה שהתיר איכא אלא אפילו אם הן עצמם מקיימים
לפפי באילן ששמו בינרא למכור לו שדהו ולא תלהו כדי שימכור לו האילן וזבין כלומר וכן עשה שמכר לו וחתם רבה בב"ח ועד
אותו ואומרים כת"י הוא אבל אמנה היה דברינו אין נאמנים שמאחר שמודים שנכתב בכשרות הרי חתימתן שבשטר כאילו העידו
אחר עמו אמודעא שמסר פפי קודם שנכתב שטר מכירה ואאשקלתא פי' גם על שטר מכירה חתם מאן דחתם אמודעי וכו' דאע"ג
בב"ד שכל מה [שכתוב] בשטר הלוהו מלוה ללוה וכיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד ותו דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא אבל שטרא
דתלויה וזבין זביניה זביני ה"מ היכא דלא מסר מודעא אבל המודעא שנכתב תבטל שטר המכירה ומאן דחתם אאשקלתא וכו'
מרע לשטרא מודעא היה דברינו אין נאמנים פי' אם שטר מכר הוא ואמרו עדים החתומים בו המוכר מסר מודעא והראה אונסו
דתלויה וזבין זביניה זביני כדאסיקנא ר"ה לטעמיה וכו' ור' יצחק אלפסי פסיק הל' כמר בר רב אשי: בעא מיניה רבא מר"נ תנאי
והכרנו בו אין נאמנים דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא: מר בר ר"א אמר אמנה היה דברינו אין נאמנים אבל מודעא היה דברינו
היה דברינו מהו מודעא ואמנה טעמא מאי דעקר לי' לשטרא והאי נמי עקר לה לשטריה או דלמא תנאי מילתא אחריתי (והרב
נאמנים מ"ט האי ניתן לכתב והאי לא ניתן לכתב פירוש מודעא היה דברינו שאומר אם היה שטר מכר לא ברצונו מכר לו אלא
מוליך השיטה בשכת"י יוצא ממקום אחר ובעי' דרבא כשת"י ימ"א) פירוש מודעא ואמנה מ"ט אמרת דאין נאמנים אע"פ שאין
אנוס היה ומסר מודעא לפנינו וקסבר ר"נ כיון שהיה אנוס ודאי אונסו א"כ לא היה להם לחתום השטר מכירה וא"ת בשביל
כת"י יוצא ממקום אחר משום דעקרי לה לשטרא השתא בעדותן והלכך אמרינן להו א"כ דאמנה היה ולא הלוה לו או מודעא
זה חתמו בו כדי להציל את המוכר מיד הלוקח שהיה אונס אותו והוא פייסם שיכתבו לו ויחתמהו היה להם לכתוב שטר מודעא
היה ולא מכר לו מרצונו למה חתמתם אעולה ורשע עשיתים לפי דבריכם וכיון דמשוי נפשייהו רשיעי אין נאמנים וה"נ קעקרי
ברישא דמודעי ניתן לכתב והדר ליכתבו ליה להאי שטרא מכר והוי אתיא מודעא ומבטלא לשטרא והשתא דלא כתבו מודעא
לה לשטרא באומרם תנאי היה דברינו באמרו להו כיון שעל תנאי היה המכר כגון אם יבא פלוני ממקום פלוני ויסכים בדבר זה
ברישא לא הוה להו לחתום אשטר זביני והלכך כיון שלא היה להם לחתום בו וחתמו עולה הוא כמו שטר אמנה ואע"פ שאין
יהא מכר ואם לא לא יהא מכר למה חתמתם בשטר המכר שבלא שום תנאי מכר לו לא היה לכם לעשות דבר זה והלכך גם זה
כת"י ימ"א דמהימני ע"י מיגו דאמרו לא חתמנו כדלעיל ואתי ע"פ דידהו ומרע לשטרא ה"מ בקטנים היינו קרובים היינו אנוסים
עולה הוא דומיא דשטר אמנה אע"פ שהאמינו המוכר שאם לא יקיים תנאו שיהא המכר בטל לא היה להם לחתום כדאמרינן
היינו מחמת נפשות דלא הוי עולה ולא משוי נפשייהו רשיעא אבל במודעא היה דברינו שהוא עולה כמו אמנה היה דברינו אפילו
בשטר אמנה שאע"פ שהאמינו שילוהו ויקרא עולה ואין לחתום בו או דלמא תנאי מלתא אחריתי הוא פי' שכיון שמכר לו מכר
מקוים אע"פ שהתלה המכר על תנאי שאמר אם יבא אותו פלוני ויסכים יהא קיים ואם לאו יהא בטל רשאים העדים לחתום בו כיון
שהמוכר מאמינו ולא רצה שיכתבו התנאי בתוך השטר א"ל כי אתי לקמן פי' לקוחות שעדיהם מעידים שתנאי היה דבריהם אמרינן
להו זילו קיימו תנאייכו פי' לבעל וחותו לדינא פי' אם יעכב שוב הקרקע שנאמנים לומר תנאי היה דברינו וכיון שאין כת"י