האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואוקי
ממונא בחזקת מריה. פירש בקונט' ואינן נאמנין דקתני לאו
וכשם שאין מזימין העדים אלא בפניהם. שהרי הם באין לחייבן כדי
לב
א) ב)
א
דמגבינן בשטרא אלא דלא קרעינן ליה ונפקא מינה דאי
לעונשן או נפש או ממון והתורה אמרה והועד בבעליו יבא בעל השור
ה)
ויעמוד על שורו : כך אין מכחישין. אפילו לבטל עדותן:
תפס לא מפקינן מיניה וקשה דאמר בפ"ק דב"מ גבי ספק
לג ב
לא הוו משגיחין בהו. בעדי השטר לגבות על פיהם: השתא. דאיכא
בכור תקפו כהן מוציאין אותו מידו אלמא תפיסה דלאחר ספיקא לאו
ג)
ד)
למימר אילו הוו קמן הוו מודו להני
כלום היא ומיהו אההוא דסוף השואל
אמרת מהימני: ואוקי ממונא בחזקת
לא קשה מידי דאמרי'
וכשם שאין מזימין את
העדים אלא בפניהם
לד ג
מריה. בחזקת הלוה ואם קרקע היא
גבי משכיר בית לחבירו בי"ב זהובים
ה) ו)
כך אין מכחישין את העדים אלא בפניהם
לה ד
ז)
תעמוד בחזקת המוכר. ודקתני בבריי'
לשנה מדינר זהב לחדש בא בתחלת
❖
אמר ליה רב נחמן אילו הוו קמן ומכחישין
אין נאמנים לא דליהוי שטרא מעליא
החדש כולו למשכיר אלמא דבחזקת
להו הוה הכחשה ולא הוה משגיחין בהו
לו ה ו ז
למיגבי ביה אלא דלא קרעינן ליה ואי
משכיר הוא ואפ"ה קאמר בא בסוף
דהוי לה עדות מוכחשת השתא דליתנהו
גליון הש"ס תפיס מידי והדר אתי האי ותבע מיניה
החדש כולו לשוכר דשאני התם דכיון
דאילו הוו לקמן דלמא הוו מודו להו
לא מפקינן מיניה דאמרינן אוקי תרי
דלא בא בתחלת החדש איכא למימר
לז ח ט
גמ' וכשהוא שוטה זבין.
מהימני אלא אמר רב נחמן אוקי תרי להדי
דאודויי אודי ליה ויש לומר דשאני גבי
לבהדי תרי וממונא בחזקת היכא דקאי:
א
ו)
תוס' ד"ה דלמא כו'
זבין נכסיה. מכר קרקעותיו: חלים.
בכור שכהן תופס מספק דאין יודע אם
תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה מידי דהוה
אור"ת דדוקא כו'.
בריא: ולא אמרן. דאוקי נכסי בחזקת
בכור הוא אבל הכא שטוען ברי מהניא
ח י כ
אנכסי דבר שטיא דבר שטיא זבין נכסי אתו
❖
בר שטיא: אלא דאית ליה. בנכסים
תפיסה וא"ת בחזקת הבתים
בי תרי אמרי כשהוא שוטה זבין ואתו בי
❖
הללו חזקה דאבהתא שהיו של אבותיו
גבי זה אומר של אבותי כו' אמר
תרי ואמרי כשהוא חלים זבין אמר רב אשי
דחזקה מעלייתא היא: אבל לית ליה
ר"נ כל דאלים גבר ופריך מהמחליף
הגהות הב"ח
ב אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת
בהו חזקה דאבהתא. אלא חזקה
פרה בחמור זה אומר ברשותו ילדה
תוספות רי"ד (המשך)
(א) גמ'
בר שטיא ולא אמרן ג אלא דאית ליה חזקה
דנפשיה שקנאן הוא והוחזקו בידו
וזה אומר כו' יחלוקו ומאי קושיא הא
הקשינו והא תרי ותרי נינהו
דאבהתיה אבל לית ליה חזקה דאבהתיה
❖
כקנייתו כך מכירתו ואין חזקתו חזקה
ההיא אתיא כסומכוס ורב נחמן כרבנן
אבל קטנים היו פסולי עדות
היו אין בהן דרך לקושיא
אמרינן כשהוא שוטה זבן $ וכשהוא שוטה
לבטל מכירתו: נהי דהזמה לא הויא.
דלרבנן דאמרי המע"ה היינו דינא דכל
זו שהרי עדותן על גוף
דאלים גבר כיון דמהניא תפיסה
לעונשם לא נפש ולא ממון הכחשה
זבין א"ר אבהו אין מזימין את העדים אלא
ד
העדים הוא ולא על העדות
תוספות רי"ד
הויא לבטל עדותן: אין מקיימין את
כשטוען ברי ויש לומר דהכי פריך
הלכך לא מצית לאוקמי'
בפניהן ומכחישין את העדים שלא בפניהן
יוצא ממקום אחר ולא דמי
לקושיא זו אלא על אנוסים
השטר. מתוך שטר אחר: אא"כ קרא
דאפי' רבנן לא פליגי אסומכוס אלא
והזמה שלא בפניהן נהי דהזמה לא הוי
היו בלחוד ונראין עתה
לא למודעא ולא לאמנה
ערער. על אותו שטר האחר והוחזק
משום דחד מינייהו מוחזק ואיכא
דמודעא הא קא חזי דאנוס
דבריו שכ"ז שהיו מעידין
הכחשה מיהא הויא אמר מר אם יש עדים
למימר המע"ה אבל הכא דאין אחד
בב"ד על ידי עדיו דאי לא קרא עליו
הוה ולא היה להם לחתום
על גוף העדים ואומרים
שכתב ידם הוא זה או שהיה כתב ידם יוצא
שהיו קטנים או פסולים שהן
עד שלא יכתבו לו שטר
מוחזק יותר מחבירו מודו לסומכוס
ערער חיישינן דלמא ההוא גופיה
מודעא אאמנה נמי לא אע"ג
נאמנין ולא אמרינן תרי ותרי
ממקום אחר משטר שקרא עליו ערער
מזוייף הוא: משתי שדות. מעדים
דיחלוקו ועי"ל דהכא מיירי כשתפס
דאמרינן שאע"פ שהלוה
נינהו אלא דחינן לסהדותא
והוחזק בב"ד אין נאמנין קרא עליו ערער
קודם שנולד הספק ורשב"א נראה לו
האלה אם חתומים על שני שטרות
דקמאי ופסלינן להו לגמרי
מאמינו למלוה שילוהו אפ"ה
(א)
אין לחתום בו דהתם לאו
משום סהדותא דהני בתראה
אין לא קרא עליו ערער לא מסייע ליה לרבי
להעמיד הברייתא בשובר ולהכי אין
אחרים שהן מכר שתי שדות ואכלום
משום פסידא דלוה שכיון
דמסהדי על קמאה ופסלו
נאמנין דאוקי ממונא בחזקת מריה
הלקוחות ע"י שטרות הללו שלש שנים
אסי דאמר רבי אסי אין מקיימין את השטר
להו ואי איתא כ"ש שהקושיא
שהוא מתרצה בכך אין
ה
אנו חוששים בדבר אלא
הוא יותר חזקה על קטנים
ומחזקינן עדי שובר בכשרים ולא
מקיימין שטר שלישי מהן אם החתימות
אלא משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד
אלא
משום פסידא דלקוחות הוא
ופסולים היו שיהיה אלו
אמר ר"נ אוקי תרי
דומות: בשופי. בלא ערעור: וביוצא
יפרעז):
אמרי נהרדעי ו אין מקיימין את השטר אלא
האחרונים נאמנים ולא נימא
כדאמרינן הכי שכיון שכתב
להדי כו'.
מתחת ידי אחר.
שהשטרות הללו
וא"ת ולר"נ אמאי לא מגבינן
ללוות ולא לוה אתי למיטרף
תרי ותרי נינהו אלא נקרעי'
משתי כתובות [או] משתי שדות והוא
לקוחות שלא כדין תדע
להאי שטרא לגמרי כיון
ביה בשטרא הא סבר ר"נ כרב הונא
שמקיימין את השלישי מהם יוצא מתחת
שהאלו האחרוני' מעידין על
דהכי הוא דהא בשטרא
שאכלום בעליהן ג' שנים ובשופי א"ר שימי
ידי אחר ולא מתחת ידיו של זה המוציא
בשני כתי
דלאו אקנייתא אין כותבין
גופן של הראשונים שהיו
בר אשי וביוצא מתחת יד אחר אבל מיד
את השלישי: זיופי זייף. הסתכל בכתב
עדים המכחישות זו את זו דכל אחת
ז
שטר ללוה עד שיהא מלוה
פסולים א"ו בין כשאומרי'
עמו משום פסידא דלקוחות
אלו האחרוני' על הראשוני'
עצמו לא מאי שנא תחת יד עצמו דלא דלמא
באה בפ"ע ומעידה אע"ג דלפי עדות
של אותן שטרות וכיון וחתם הוא עצמו
קטנים היו פסולי עדות
אבל בשטרא אקנייתא כותבין
כל אחת חבירתה פסולה לכל עדיות
את השלישי דוגמת אותה חתימה:
זיופי מזייף מתחת ידי אחר נמי דלמא אזל
דאי טריף כדין טריף ואע"ג
היו בין כשאומרים אנוסים
מכוין. מצמצם כתב בכתב הואיל ואינו
הכא נמי כיון דאין מכחישין אותן
דאיכא למיחש דלמא ממטי
היו אומר הברייתא שאין
וחזא אתא וזייף כולי האי לא מצי מכוין ת"ר
נאמנים ועל כלם אנו מקשים
ליה לוה למלוה ומאמינו
לפניו: כותב אדם. אם עשאוהו עד
לומר שלא לוה כלום אלא אומרים
ח כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה
עד שילוהו ולבסוף לא
תרי ותרי נינהו ואע"פ
בדבר וירא לשוכחו כותבו על חתיכת
אינכם נאמנים בדבר זה דפסולין
ילוהו אפ"ה לא חיישינן כיון
שהן מעידין על גופן של
אפילו לאחר כמה שנים אמר רב הונא והוא
קלף ומצניעה: ומעיד. ע"פ אותו כתב
הייתם ליתכשרו ואמאי לא מגבינן ביה
ראשונים לפוסלן אין אנו
שהוא מאמינו ה"נ כיון דהוא
שזוכרה מעצמו רבי יוחנן אמר אע"פ שאין
מאמינו שאם לא יתקיים
דוחין את הראשונים לגמרי
ט
אפי' לאחר כמה שנים: שזוכרה מעצמו.
בשטר ויש לומר דהתם באה כל אחת
התנאי יבטל לו המכר אין לנו
שאם יבואו שנים אחרים
זוכרה מעצמו אמר רבה ש"מ מדרבי יוחנן
בפ"ע ומעידה משום דמוקמינן כל
בלא ראיית השטר נזכר קצת מעדותו
ויאמרו לראשוני' פסולי'
לחוש להפסדו והלכך רשאים
הני בי תרי דידעי סהדותא ומנשי חד
מאליו: אע"פ שאין זוכרה מעצמו. אלא
לחתום בו ולא הוי עולה כיון
הייתם או קטנים והן אומרים
אחת בחזקת כשרות אבל הכא שאומרים
י
דלא מפסיד לאחריני אבל אם
לא אלא גדולים וכשרים
מנייהו מדכר חד לחבריה איבעיא להו עצמו
קטנים היו או קרובים משנולדו עד
לאחר שראה בשטר נתן בלבו ונזכר
היינו אמרינן תרי ותרי
היה כת"י יוצא ממקום אחר
עתה שנתרחקו ליכא למימר אוקמינהו
שלא נשתכח ממנו כל כך שכשמזכירים
מאי רב חביבא אמר אפילו עצמו מר בריה
אין נאמנים שכיון שהגיד
נינהו חוץ מעדים זוממים
שוב אין חוזר ומגיד (א"כ)
שהאחרונים באים ומעידים
אחזקתייהו דפסלינן אותן משנולדו
לו נזכר. אבל אינו נזכר לגמרי לא
דרב אשי אמר עצמו לא והלכתא עצמו לא
כ
על הראשונים ואומרים ביום
[א"נ] י"ל כיון דפשיט ליה
דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי
ואנוסים היו נמי מחמת נפשות לא שייך
דתנאי מילתא אחריתי הוא
פלוני עמנו הייתם במקום
כתבם: עצמו מאי. אם בעל דין עצמו מזכירו עד שנזכר מאי: לאוקמי אחזקה דהא לא פסלי להו כלל ורשב"א אומר דהכא לא
ואינה עולה מהימני אף על
פ' שהאמינה התורה את
פי שכת"י יוצא ממקום אחר
האחרונים ואמרינן דחידוש
מוקמינן להו אחזקה כדאמר לעיל משום דאילו הוו קמן דלמא הוו מודו:
ואי
ואוקי ארעא בחזקת בר שטיא. דוקא בקרקע הוא דאמרינן הכי אבל במטלטלים אמרינן דהוו בחזקת המוחזק כדאמר בפרק השואל
הוא ולא משום תרי ותרי
נאמנים דמה לי אחרים מה
לי הם כמו שאם מעידים
נינהו אבל בכ"מ אין אנו
גבי המחליף פרה בחמור דפריך וליחזי פרה ברשותא דמאן קיימא ולהוי אידך המע"ה ומשני דקיימא באגם אומר ר"י דהכא
אחרים על התנאי נאמנים
מאמינים את האחרונים יותר
מן הראשונים אלא אמרינן
כמו כן כשהעידו הן בעצמן
לא שייך למימר כדאמרי' בסוף קדושין ובמי שמת אם שכיב מרע הוא עליהם להביא ראיה שבריא היה ואם בריא
נאמנים והרבה בני אדם
תרי ותרי נינהו אבל ודאי יש
דלמא
זיופי זייף. אור"ת $דדוקא היכא שאין אנו
הוא כו' דבר שטיא דהכא כיון דעתים חלים ועתים שוטה אין ראיה ממה שהוא עכשיו:
עושים דבר זה שאינם רוצים
לברור דבר זה שאילו באו
מכירין החתימה אלא ע"י דמיון החתימה להחתימה אבל היכא דמכירין חתימת העדים בטביעת עין אע"פ שיש לו חתימה אחרת תחת ידו ליכא
שנים והעידו על שנים אחרים
להזכיר שום תנאי בשטר
למיחש דלמא זייף דכיון דמכירין החתימה אם זייף היה ניכר היטב: ורבי יוחנן אומר אע"פ שאין זוכרה מעצמו. פי' אבל ע"י השטר זוכרה
שהוא עתיד להתקיים ימים
שהם גזלנים או משחקי
רבים ואומר התנאי לפני
בקוביא או שהן קרובים
אבל אם אין זוכרה כלל לא דמפיהם ולא מפי כתבם כדאמרינן פ' ד' אחין גבי מפני מה לא תקנו זמן בקדושין דקאמר לינחי
למלוה או ללוה נאמנים הם
עדי השטר שלא יכפור איש
גבי עדים אי דכירי ליתו ולסהדו ואי לא זימנין דחזו בכתבא ואתו ומסהדי ואמר רחמנא מפיהם ולא מפי כתבם וא"ת הכא נמי אמאי לא אסרינן
לחברו הלכך אע"ג דליכא
ולא אמרינן תרי ותרי נינהו
מיגו מהימן: עד אומר תנאי
שאלו אומרים גזלנים הן
לכתוב עדות על השטר שמא ישכח לגמרי ואתו ומסהדי מכתבא כדחיישינן התם ויש לומר דודאי התם חשו חכמים לפי שב"ד מוסרין לו השטר
ואלו אומרים אין אנו גזלנים
ועד אומר אינו תנאי א"ר
ויסבור שלכך מסרוהו לו שיעיד אפי' לא יזכור אבל הכא שמעצמו כותב עדותו על השטר לא חשו חכמים לכך וא"ת ואמאי לא מצו חזו בכתבא
פפא תרווייהו בשטר מעליא
ובדאים אתם אלא נאמנים הם
קמסהדי והאי דאמר תנאי
לפוסלן כדאמרינן בפרק דיני
ולאסהודי הא תנן בגט פשוט מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לב"ד ועושין לו קיומו ומפרש בגמ' מהו קיומו וכן
ממונות בתרא גבי עד זומם
הו"ל חד ואין דבריו של אחד
בהגוזל קמא דאמרינן גבי שורף שטרותיו של חבירו פטור מדיני אדם כו' ה"ד אי דאיכא סהדי דידעי מה הוה כתוב ביה בשטרא
במקום שנים מתקיף ליה
דאמר רבא מכאן ולהבא הוא
נכתוב ליה שטרא אחרינא אלמא לא חשבינן ליה מפיהם ולא מפי כתבם וי"ל דבפ' ד' אחין חיישינן דלמא אתו ומסהדי בסתם
ר"ה בריה דר"י א"ה אפילו
נפסל משום תרי טעמא חדא
תרווייהו נמי אלא אמרי' הני
דחידוש הוא ואין לך בו אלא
כאילו זוכרין העדות אבל ודאי אם היו מעידין שכך ראו בחתימתן הא לא חשיב מפיהם ולא מפי כתבם דעדים החתומין על השטר נעשה כמי
חדושו וחדא משום הפסד
למיעקר סהדותייהו קאתי חד
שנחקרה עדותן בבית דין והוי כאילו מעידין ראינו עדות שנחקרה
בבית דין ואם תאמר והכא אפילו אין זה זוכרה כלל מה בכך יביא
נמי למיעקר סהדותיה קאתי
לקוחות ואמרינן מאי איכא
שטרו בין הני תרי טעמא א"ב
פי' א"ה כיון שהעיד על כת"י
דאסהידו תרי בחד א"נ דפסלינהו בגזלנותא אלמא כל היכא דפסלינהו בגזלנותא לא אמרינן תרי ותרי נינהו אלא נאמנים
עשיתם לזה א' ממקיימי השטר כמו שהוא כתוב בלא תנאי והוי ליה עידיו שנים ועדות אחרונה דברי אחד במקום שנים אפי'
תרוייהו נמי אמרו תנאי היה דברינו לא להימנו כיון שהעידו על כת"י קיימו השטר שהוא כמו שהוא כתוב וכי אמרו תנאי היה
ומחזיקים להו בגזלנותא על פיהם אבל היכא דלא משוי גופייהו גזלנים אלא מכחישים אותם ואמרו דההוא סהדותא לא הות
דברינו הו"ל מגידים וחוזרים ומגידים ואמאי הם נאמנים אלא ע"כ לא חתימה מקויימת הוא דכיון דבתוך כ"ד מסקי דבורייהו
כן אמרינן תרי ותרי נינהו ולא ידעינן אמאן נסמוך אי אהני אי אהני אך אם יכחישו בדרך הזמה שאמרו עמנו הייתם במקום
פלוני דהוא חידוש וגזירת מלך אבל אם אמרו עמנו הי' המלוה או הלוה במקום פלוני לא ידעינן אמאן נסמוך אלא אמרינן
ואמרו אבל תנאי היה ביניהן אמרי' הני למיעקר סהדותייהו קאתי שאמרו כת"י הוא ועכשיו אומרים לא חתמנו אלא על מנת
שיתקיים התנאי וכיון דתנאי מילתא אחריתא היא שאינה עוקרתו אלא לאחר זמן לא דמיא למודעא ואמנה ומהימני דלאו עולה
תרי ותרי נינהו ואי פסלו להו לגופייהו בגזלנותא או ע"י קורבה מהימנינין בתראי ומבטלין לסהדותא דקדמאי לגמרי משום
היא שהרי היא עדות בפ"ע האי חד נמי כי סיים ואמר תנאי הוה עקר לחתימת ידיה לומר לא חתמתי אלא על מנת כן וכיון דלאו
דכי מסהדי על גופייהו דגזלנין נינהו פסלו להו לכל עדות דעלמא וכן כי מסהדי שהן קרובים למלוה או ללוה פסלו להו
לכל עדיות דעלמא הלכך מהימני' לבתראי ולא אמרינן תרי ותרי נינהו דהא מסלקי להו מדין עדים שלא יהיו עדים גם בשאר
עולה הוא מהימן ואשתכח דאין בשטר חתום אלא ע"א ומסיק תלמודא והל' כר"ה [בריה] דר"י: ת"ר שנים החתומים על השטר
ומתו ובאו שנים ואמרו ידענו שכת"י הוא זה אבל אנוסים היו קטנים היו פסולי עדות היו הרי אלו נאמנים ואם יש עדים שהוא כת"י
עדיות אבל כשמכחישין אותן שאומרים עמנו היה המלוה או הלוה אינן פוסלין אותן לשאר עדיות כי אם בעדות זה בלבד
או שכת"י יוצא ממקום אחר משטר שקרא עליו ערעור פי' שרצה הנתבע לפוסלו והוחזק בב"ד אין נאמנים פי' היכא דאיכא מיגו
אומרים ששקר העידו ואע"פ שלפי דבריהם ממילא מיפסלי כיון שהן אינן מעידים עליהם אלא בעדות זה ולא החזיקו את
גופן פסולין אפי' בעדות זו תרי ותרי נינהו שאלו אומרים כך ואלו אומרים כך ולא ידעינן אמאן נסמוך ולא דמי לכי משוי
נאמנים ולא מגבינן ביה והיכא דליכא מיגו אין נאמנים ומקשה אין נאמנים ומגבינן ביה תרי ותרי נינהו פי' אלו אומרים שהיו קטנים
או אנוסים או פסולי עדות והשטר חתום מסתמא בכשרות וכאילו קיימו סהדי דשטרא קדמנא ואמרו גדולים היינו ורחוקין ולא
נפשייהו פסולים דהתם לאו על גוף העדות מעידים דנימא דתרי ותרי נינהו אלא על גופן של עדים וכי מסהדי על גופם
היינו אנוסים דמי והוי להו תרי ותרי ולמה אתה מאמין אלה החתומים בשטר יותר מאלה האחרונים ואתה מגבה בו כתב רבינו יוסף
של עדים ליכא למימר תרי ותרי נינהו שהאיך יהיו הם נאמנים על עצמן ומשום האי טעמא אמרינן דהכא נאמנים והכא אין נאמנים
ואי
אמרת כיון שכשהן מעידים על
גופם הם נאמנים גם הנה
כשאומרים קטנים היו
פסולי
עדות היו על גופן הם
הלוי ז"ל נראין הדברים שזו הקושיא לא אכולהו היא אלא אאנוסים בלחוד היא שנמצאו מעידים שהעדות לא היתה אמת ולפיכך