כ:
האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי צורבא מרבנן הוא. העד: אפי' לעצמו. של בעל דין. דצורבא דרבנן
שטרו בב"ד ויש לומר דע"א בשטר לא חשיב שטר אלא אותו שיש בו
לט א
א)
ב) ג)
שני עדים דומיא דספר מקנה והא דאמר בגט פשוט
אי לאו דכי רמי אנפשיה מדכר שפיר לא הוה סמיך אספיקא למיקם
ד)
ואסהודי: מחסם. מגמגם. תמה על רב אשי שהעיד בדבר: התלוליות.
עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה אין מצטרפין דמשמע הא שנים
מ ב ג ד ה
בשטר אפילו בשתי אגרות מצטרפין התם מיירי כגון שהאחד בשטר
תילי קרקע. ודרך בני אדם לקבור בתל משום דאין בני אדם מטין מן
והאחד בעל פה לא שאומר שראה הוא
הדרך לעבור עליו. ועיר ודרך לקמן
מפרש להו: אחד חדשות. שאין זמן רחוק
המלוה אלא שראה מסירת השטר מלוה
ואי צורבא מרבנן הוא אפילו עצמו כי הא
מא ו
א
למלוה דהוי כשנים החתומים בשטר
שלא היה כאן תל דאיכא למימר כיון
דרב אשי הוה ידיע ליה בסהדותא לרב
מב ז ח
לר"א דאמר עדי מסירה כרתי ועוד
דחדשה היא אם איתא שנקבר שם מת
❖
כהנא אמר ליה מי דכיר מר האי סהדותא
דבירושלמי מפרש עד א' בשטר היינו
מדכר דכיר ליה אפ"ה טמאות מספק
אמר ליה לא ולאו הכי והכי הוה א"ל לא
ששנים חתומים בשטר וקיימו כתב ידו
דכיון דסמוכה לעיר איכא למימר אשה
ידענא לסוף אידכר רב אשי אסהיד ליה
של אחד ולא מצאו לקיים כתב ידו של
יחידה הלכה וקברה שם נפל שלה:
תוספות רי"ד
חזייה לרב כהנא דהוה מחסם א"ל מי סברת
הרחוקות. דאין אשה יחידה הולכת
שני ומ"מ נהי דעד אחד לא חשיב שטר
מעידים ולמה אומר
עלך קא סמיכנא אנא הוא דרמאי אנפשאי
ה)
שם: חדשות טהורות. דאם איתא דנקבר
לענין שאם יבואו עדים ויאמרו כך
הברייתא שאין נאמנים
❖
ור"נ אמר תרי ותרי
ביה הוו ידעי ליה: ישנות טמאות. שכבר
ואדכרי תנן התם התלוליות הקרובות בין
ראינו בשטר דחשבינן להו כעד מפי
ב
נינהו תשובה בודאי
נשתכח הדבר מן היודעים: ואיזו היא
עד עדות מיהא הוי ויכול לשלוח כתב
לעיר ובין לדרך אחד חדשות ואחד ישנות
כי אמרי להו גזלנים
קרובה. לעיר שאנו אומרים עליה
אתם או קרובים אתם
ידו לב"ד ולא חשיב מפיהם ולא מפי
גליון הש"ס
טמאות הרחוקות חדשות טהורות ישנות
נאמנים משום דמסלקי
כתבם כיון שהוא זוכר העדות ורש"י
שאף החדשה טמאה חמשים אמה:
גמ' שאין אדם זוכרה.
טמאות איזוהי קרובה חמשים אמה ואיזו היא
להו מתורת עדות לגמרי
ואיזו היא ישנה. שאנו אומרים עליה
פי' בפירוש החומש מפיהם ולא מפי
ג)
אבל כשאומרים קטנים
ישנה ששים שנה דברי ר"מ רבי יהודה אומר
❖
הייתם או קרובים הייתם
כתבם שלא ישלח בכתב עדותו לב"ד
שאפי' היא רחוקה טמאה ששים שנה:
ג קרובה שאין קרובה הימנה ישנה $ שאין
כיון דמודו דהשתא בני
שאין קרובה הימנה. אבל אם יש
א"נ אומר ר"י דע"א מועיל בשטר אם
עדות נינהו ומסהדי על
אדם זוכרה מאי עיר ומאי דרך אילימא עיר
קרובה הימנה אפי' היא בתוך חמשים
יש שני שטרות בכל אחד חתום עד א'
ההיא זימנא בלחוד הוו
תוספות רי"ד (המשך)
להו תרי ותרי דהא
עיר ממש דרך דרך ממש מספיקא מי
אמה הויא כרחוקה וחדשה טהורה
חשוב כשטר שלם וכ"ת א"כ בשמעתין
השתא הם כשרי' לעדות
אם עשהו עד בדבר וירא
דאם איתא דהלכה אשה יחידה לקבור
יביא כתבו לב"ד אפילו אינו זכור כלל
מחזקינן טומאה והאמר ריש לקיש עילה
ואמרי לא היינו קטנים
לשכחו כותבו על חתיכת
לא שבקה קרובה הימנה ואזלא לגבי
ויש לומר דלא חשיב שטר אלא כשעשוי
קלף ומצניעה ומעיד ע"פ
לא היינו קרובים ומש"ה
מצאו וטהרו ארץ ישראל א"ר זירא עיר עיר
ד
אותו כתב אפילו לאחר
לא מהימנינן לבתראי.
דהך: שאין אדם זוכרה. שאין אדם
מדעת שניהם מדעת הלוה שהוא חייב
הסמוכה לבית הקברות ודרך דרך בית
ומקשינן אמאי קאמר ת"ק
כמה שנים א"ר הונא
אומר זכור אני שלא היה כאן תל ובימי
אז חשיב שטר אבל הכא שכותב עדותו
והוא שזוכרה מעצמו פי'
שאין נאמנים ומגבינן ביה
הקברות בשלמא דרך בית הקברות דזמנין
נעשה תל זה כאן: עילה מצאו. עלילה
שלא מדעת הלוה לא חשיב שטרא
בלא ראיית השטר זוכר
תרי ותרי נינהו ועל כולן
דמתרמי בין השמשות ומקרו קברו בתל
מקשינן בין על אנוסים
קצת מעדיותו מאליו ואין
והקשה ה"ר שמואל מוורדו"ן דאמר
בעלמא מצאו חכמים והחזיקו בה
זה מדבר משטר שיצא
היו בין על קטנים היו
אלא עיר הסמוכה לבית הקברות כולהי
בחזקת הבתים מחאה
לתלות עליה ולטהר את ארץ ישראל
מת"י ומסרו למלוה או
בין על קרובים היו אלא
לבית הקברות אזלי אמר רבי חנינא מתוך
במסכת נזיר בפרק בתרא. אלמא
בפני שנים וא"צ לומר כתובו ומה מועיל
א"ר נחמן אוקי תרי לבהדי
ללוקח דהתם אע"ג דלא
ה
דכירי לסהדותייהו כלל
תרי ואוקי ממונא בחזקת
שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין
כתובו כיון דאין עשוי מדעת המחזיק
מספיקא לא מחזקינן טומאה בקרקעה
כיון שמעיד שזה כת"י
מריה מידי דהוה אנכסי
של ארץ ישראל: וטיהרו את א"י גרסי'
ולפי מה שפירשנו דעדות מיהא הוי כל
זרועותיהם עד חמשים אמה אזלא איהי
ומקיים חתימתו או אחרים
דבר שטיא דבר שטיא
מעידין על חתימתו השטר
זבין נכסיה פירוש מכר
ולא גרסינן כל: דמתרמי בין השמשות.
זמן שזוכר אתי שפיר מיהו בלאו הכי
לחודה טפי דברא איניש בהדה ולבית
קיים ואף על פי שאינו
קרקעותיו אתו בי תרי
מתרץ ר"י דגבי מחאה הקילו שאינה
של ערב השבת ואין שהות לילך עד בית
הקברות אזלא הלכך טומאה בארץ ישראל
זוכר עדותו ואע"פ שמת
ואמרי כשהוא חלים זבן
הקברות: ומוכי שחין. שאבריהן נופלין
אלא מדרבנן דהכי נמי הקילו לומר
חתימתו קיימת שעדים
פי' בריא ואתו בי תרי
לא מחזקינן אמר רב חסדא ש"מ מרבי מאיר
המעידים על השטר נעשה
ואמרו כשהוא שוטה זבן
דמחאה שלא בפניו הויא מחאה אע"פ
או שחותכין אותן. ואבר מן החי מטמא
כמי שנחקרה עדותן בב"ד
ואר"א אוקי תרי לבהדי
האי סהדותא עד שיתין שנין מידכר טפי לא
שלפעמים לא ישמע וסמכו על זה
כאבר מן המת כדאמרינן בהעור
ולא מיירי הכא אלא בעודו
תרי ואוקי נכסים בחזקת
מידכר ולא היא התם הוא דלא רמיא עליה
והרוטב : ש"מ. מדקתני
דחברך חברא אית ליה וכן במודעא
תחת ידו כגון ספר זכרונות
בר שטיא פי' ואע"פ
שאדם כותב בו עסקיו
שתפס המלוה מוציאים
אבל הכא כיון דרמי עליה אפילו טובא נמי:
בפני שנים הקילו לכתוב להציל אנוס
לעיל איזו היא ישנה ששים שנה וטעמא
ו
מידו דשלא כדין תפס
שלא ישכחם גם העדות
מתני' זה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו
משום דלא דכירי לה הוא האי סהדות'
מאונסו ועוד אומר ר"י דלא בעינן דעת
ז
זו שנאמרה לו בפה כתבה
דומיא דבר שטיא שהיה
כו': אבל הכא. שעשאוהו עד בדבר
שניהם והכא היה יכול להביא שטרו
שם שלא ישכחנה ומ"ה
הנכסים ביד הלוקח ואר"נ
של חבירי וזה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו
דאוקי נכסים בחזקת בר
א"ר הונא והוא שזוכרה
אם היה כתוב כתיקון שטרות אבל הכא
אפילו טובא נמי סמכינן אסהדותיה
של חבירי הרי אלו נאמנין זה אומר זה כתב
מעצמו אבל אם שכחה
שטיא ולא אמרן פי' אוקי
אי מסהיד: מתני' הרי אלו
מיירי שאינו כתוב כסדר השטר אלא
בטל כתבו ואל יראה ויעיד
נכסים בחזקת בר שטיא
ידי וזה אומר זה כתב ידי צריכין לצרף עמהם
נאמנין. דאיכא תרי סהדי דמסהדי
זכרון דברים בעלמא ומתוך הירושלמי
אלא דאית ליה חזקה
מתוך כתבו ואהני ליה
אחר דברי רבי וחכמים אומרים אינם צריכין
כתבא שיעיין שם לפרקים
דאבהתיה פירוש חזקה
אכל כתב וכתב: צריכים לצרף
נראה לפ' בענין אחר סוגיא זו דקאמר
ולא (יטרחנה) [ישכחנה]
שנכסים הללו היו של
לצרף עמהן אחר ח אלא נאמן אדם לומר זה
עמהן אחר. שיכיר כתב ידי שניהם
התם רב הונא כרבי ור' יוחנן כרבנן
ור"י אמר אף על פי
אבותיו אבל לית ליה חזקה
כתב ידי: גמ' כשתימצי לומר לדברי רבי
שאינו זוכרה מעצמו פי'
דאבהתיה אלא חזקה
פירוש כשהעדים באים לקיים חתימתן
דתרי סהדי
בעינן אכל כתב
אלא לאחר שראה השטר
דנפשיה פירוש שקנאם
על
אם זוכרין המלוה בלא שטר אפי' לרבי
וכתב וטעמא מפרש בגמרא:
נותן בלבו ויזכיר שלא
הוא והוחזקו בידו אמרינן
גמ'
כשתימצי לומר לדברי
רבי. כשתעמוד לסוף דבריו קסבר
א"צ לצרף עמהן אחר מן השוק דעל מנה שבשטר הן מעידין וכשאין
נשתכחה ממנו כל כך
כשהוא שוטה זבן וכשהוא
רק כשמזכירים אותו נזכר
שוטה זבין פי' כקנייתו
זוכרים המלוה אפילו ע"י השטר אפי' רבנן מודו דצריכין לצרף עמהן
על
אבל אם אינו נזכר כלל
כך מכירתו ואין חזקתו
דעל כרחין אין מעידין אלא על כתב ידן וכי פליגי היינו כשזוכרין המלוה ע"י השטר דלרבנן חשיב זכירה ועל מנה הן מעידין ולרבי לא חשיב
לא דהכי אמרינן בפרק ד'
חזקה לבטל מכירתו עי'
אחד חדשות ואחד ישנות.
זכירה ולשון כותב אדם לא משמע הכי:
תימה דהכא מזכיר שאינו פשוט קודם וכן בהחולץ לא
אחין לינחוהו גבי עדים
בפ"ג דיבמות: א"ר אבהו
אם מדכירי ליתי ולסהודי
אין מזימין את העדים
יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן ג' חדשים אחד בתולות ואחד בעולות מזכיר אירוסין קודם נישואין ובתולות קודם בעולות דהיינו שאינו פשוט
אלא בפניהם ומכחישין
ואי לא זמנין דחזי מכתבא
קודם ובר"ה תנן אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו ב"ד התם נקט דבר פשוט ברישא וכן בב"ק אחד החופר בור שיח ומערה
ומסהדי ורחמנא אמר
את העדים שלא בפניהם
ובמס' סוטה אחד הבונה ואחד הלוקח כו' גבי מערכי מלחמה ורש"י נמי גריס בפ"ק דסוכה גבי מחצלת גדולה שעשאה
מפיהם ולא מפי כתבם:
והזמה שלא בפניהם נהי
דהזמה לא הוי הכחשה
(ארב"א) [אמר רבא] שמע
לשכיבה טמאה ואין מסככין בה רבי אליעזר אומר אחת קטנה ואחת גדולה ופריך א' גדולה וא' קטנה מבעי ליה והיה כתוב בספרים להפך
מיניה מר' יוחנן הני תרי
מיהא הוי פירוש בהזמה
ורש"י מהפך הגירסא משום דדרך התנאים להזכיר הפשוט קודם ואומר ר"יד) דהיכא דקאי אפלוגתא או אקרא מזכיר הפשוט קודם כי ההיא
דידעי בסהדותא ומינשי
דמענש בכאשר זמם בעי'
דפליג ר' אליעזר את"ק בסוכה והוה ליה למימר אחת גדולה שאתה מודה לי כך תודה בקטנה וכן אחד יבנה פליג אדר' אליעזר דאמר לא התקין
בפניהם אבל בהכחשה
חד מינייהו מדכיר ליה
חברי' ומדכר איבעיא להו
דלא מיענש לא בעי'
רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין אלא ביבנה בלבד ובב"ק ובסוטה קאי אקרא אבל הכא ובהחולץ לא קאי אמידי אין להקפיד איזה
מלוה בעצמו מאי פי' אם
בפניהם פי' המורה נהי
נשנה תחלה: :
בעל דין מזכירו עד שנזכר
דהזמה לא הוי לעונשן לא
טמאות. פירש בקונטרס דבקרובות אפילו חדשות טמאות משום דאזלא איהי לחודה ואין ידוע אם קברה שם אבל רחוקה דדברא
מאי ר"ח אמר אפילו מלוה
נפשות ולא ממון הכחשה
בעצמו מר בר אשי אמר
הוי לבטל עדותן: אמר מר
איניש בהדה ואלמלי קברה איניש דאזיל בהדה היה מגלה ולפיכך ישנות טמאות דאע"פ דדברא איניש בהדה נשתכח הדבר
(אפי') מלוה בעצמו לא
או שכת"י יוצא ממקום
וקשה [לר"י] דאם כן אמאי ה) צ"ל בסמוך דדברא איניש בהדה ולבית הקברות אזלא לא הוה ליה למימר אלא דברא איניש בהדה ותו לא
והלכתא מלוה בעצמו לא
אחר משטר שקרא עליו
ואי צורבא מרבנן אפילו
ערעור והוחזק בב"ד אין
ולכך טפי חדשות טהורות דאם איתא דקברה שם היה הדבר ידוע ועוד אי לבית הקברות אזלא ישנות אמאי טמאות ונראה לר"י כר"ח
מלוה בעצמו פי' דאי לאו
נאמנים קרא עליו ערעור
דפירש דישנות טמאות אפילו רחוקות דחיישינן שמא קרובות היו שהיה העיר אצלה וחרב ולפי זה לא נאמר משום דדברא איניש בהדה היה
רמי אנפשי' ומדכיר שפיר
אין לא קרא עליו ערעור
ידוע יותר ולהכי איצטריך לומר ולבית הקברות אזלא: עילה מצאו.
פירש רבינו חננאל צלע ותלו הטומאה באותה צלע והשאר טהרו:
לא הוי סמיך אספיקא
והוחזק בב"ד לא מסייע
למיקם לאסהודי כי הא
ליה לרבי אסי דאמר ר"א
על
אין מקיימין את השטר
דרב אשי הו"ל סהדותא
לרב כהנא א"ל מדכיר מר ההוא סהדותא א"ל לא א"ל ולאו הכי והכי הוה א"ל לא ידענא לסוף אדכיר ר"א ואזיל אסהיד
אלא משטר שקרא עליו ערעור והוחזק בב"ד פי' אין מקיימין את השטר מתוך שטר אחר אלא אם כן קרא ערעור על אותו שטר
ליה חזי' לרב כהנא דהוה קא מחסם פי' מגמגם פי' לתמוה על ר"א שהעיד בדבר א"ל מי סברת עלך קסמכנא אנא רמאי
האחר והוחזק בב"ד ע"י עדיו דאי לא קרא עליו ערעור חיישינן דלמא ההוא גופיה מזויף הוא: אמרי נהרדעא אין מקיימין את
אנפשאי ואידכרי עיין בפסקי בפרק ד' אחין: מתני' זה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי וזה אומר זה כת"י וזה
השטר אלא משתי שדות והלקוחות אכלו ג' שנים ע"י שטרות הללו מקיימין שטר שלישי מהם אם דומין החתימות ובשופי
פי' כשהן בלא ערעור ולא פליגי נהרדעאי אברייתא דהאי דבעי שתי שטרות של שתי שדות כגון דלא מקיימי מש"ה בעי'
כת"י של חבירי הרי אלו נאמנים זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כת"י צריכים שיצטרף אחר עמהן דברי רבי וחכ"א
שאכלום בעליהם בשופי ג' שנים אבל אם [הם] מקוימין אפי' מחד מקיימין אמר ר"ש בר אשי וביוצא מת"י אחר פי' ששני
אין צריכין לצרף עמהן אחר אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי. רבי סבר תרי סהדי בעי' אכל חתימה וחתימה הלכך אם
שטרות הללו שמקיימין השלישי מהן יוצאים מת"י איש אחר אבל מתחת ידו לא פי' של זה המוציא את השלישי מ"ש מתחת
כל אחד העיד על שלו ועל של חבירו יש שני עדים אכל חתימה וחתימה ואם כל אחד ואחד מעיד על שלו ולא על
ידו דלא דלמא זיופי זייף פי' הסתכל בכתב של אותן שני שטרות וכוון וחתם הוא בעצמו את השלישי דוגמת אותן חתימות
של חבירו צריכים לצרף עמהן אחר שיכיר שתי החתימות שיבואו על כל חתימה שני עדים. וחכמים סברי כל אחד נאמן
מתחת יד אחר נמי דלמא אזיל וחזא ואתא וזייף כולי האי לא מצי מכוין פי' שהמזייף צריך שיהא הכתב לפניו ויראה אות
על חתימתו שבוודאי כשבאו העדים לקיים חתימת עדים אחרים צריכים להיות שנים על כל חתימה וחתימה אבל כשעדי השטר
באות והלואי שיוכל לכוין ולצמצם ולעשות כמוהו: ת"ר כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפילו לאחר כמה שנים פי'
הן בעצמן מקיימין חתימתן אין צריכין צירוף אלא כל אחד
נאמן לומר זה כתב ידי ופריש תלמודא טעמייהו