כא:
האשה
שנתארמלה
פרק שני כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האמר
רב פפי
האי אשרתא. תימה דפריך מדרב פפי ובפרק
איקלע רבנאי למיזבן שומשמי גרסי' ולא גרסי' דאיקלע ולא גרסינן
מח א
א)
הכותב מסיק דליתא לדרב פפי מדרב
לגבן. ולאו רמי אמרה דא"א לומר כן שאמר רמי עדות זו על אמימר
נחמן כו' ועוד דבפ' כל הגט מסיק דרב לית ליה דרב
ורב אשי שהרי רב אשי כמה דורות היה אחריו דאמרינן בקדושין
ב)
מט ב
יום שמת רב יהודה נולד רבא יום שמת רבא נולד רב אשי: אבוה
פפי והיכי פריך הכא מדרב פפי אמילתיה דרב מיהו הא איכא לתרץ
ג)
דאמך. רמי בר חמא: שלשה שישבו.
דאלישנא דאמרי לה משמיה דרב הונא
ד)
בב"ד: לקיים השטר. ובלא העדאת
פריך ואין לומר דהכי פריך כיון דאמר
איקלע רבנאי אחוה דר' חייא בר אבא למזבן
נ ג
ה)
עדים שיעידו על כתב ידן לפי שהדיינין
משחתמו אין מעידין לפניו וחותם
ו)
שומשמי ואמר הכי אמר שמואל עד ודיין
נא ד
ז)
עצמן מכירין אותה השנים מכירין
אלמא חיישינן למיחזי כשקרא אם כן
מצטרפין אמר אמימר כמה מעליא הא
אותה ואחד אינו מכיר: עד שלא
משכתבו עד שלא חתמו נמי דכתיבה
שמעתא אמר ליה רב אשי לאמימר משום
ח)
חתמו. השנים על ההנפק: מעידין.
נמי מיחזי כשקרא דא"כ הוה קשיא
דקלסה אבוה דאמך את נמי מקלסת לה
נב ה
לפני השלישי שזהו כתב ידן של
דרב אדרב דהכא חייש למיחזי כשקרא
כבר פרכה רבא: אמר רב ספרא אמר רבי
חתומים: וחותם. עמהם על מה
ובפרק כל הגט לא חייש אלא
ט)
אבא אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא
טעמא דמשחתמו דמי לנוגעים בעדות
שכותבין אשרנוהי וקיימנוהי לשטרא
נג ו
אמר רב הונא ואמרי ליה אמר רב הונא אמר
כעין שפירש בקונט' גבי ההוא שקרא
דנן במותב תלתא דאשתמודענא
❖
❖
דחתימת ידא דסהדי היא: משחתמו
ערער על אחד מהן ותירץ ר"ת
רב שלשה שישבו לקיים את השטר שנים
א
אין מעידין. דחתימה קמייתא בשקרא
ה)דדרך הש"ס להקשות אפילו מדבר
מכירין חתימות ידי עדים ואחד אינו מכיר
תוספות רי"ד
הוה דלאו תלתא הוו דידעי: ומי
דלא הוי הלכתא הכי ופוסק ר"ת
עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם משחתמו
מוסף רש"י
כתבינן. לאשרתא דידיה בתמיה
דכתבינן אורכתא אפילו אמטלטלי
ו)
דאיקלע רבנאי אחוה דר'
אין מעידין בפניו וחותם ומי כתבינן והאמר רב
אשרתא.
חייא בר אבין לקמן
דכפריה דלא קיי"ל כרב פפי דחייש
וכי קודם שנתקיים לפני שלשתן יכתבו
(יבמות סב.)
פפי משמיה דרבא האי אשרתא דדייני
למיזבן שומשמי ואמר
למיחזי כשקרא אע"ג דפריך מינה
במותב תלתא הוינא ואשתמודענא
(לקמן פה.)
הכי אמר שמואל עד
דניכתב מקמיה דניחוו סהדי אחתימת ידייהו
כו': אשרתא. לשון חוזק שמחזקים
ופריך נמי מנהרדעי בכמה מקומות
ודיין אין מצטרפים וכך
הלכה: אר"ה א"ר ג'
פסולה דמתחזי כשקרא הכא נמי מתחזי
בפרק שבועת העדות
[את השטר] וכותבין אשרנוהי:
שישבו לקיים את השטר
דנכתבא מקמי דניחוו סהדי כו'. עד
ובפרק יש בכור
כשקרא אלא אימא עד שלא כתבו מעידין
פי' בלא העדאת עדים
שלא העידו העדים על כתב ידם
והאמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא
שיעידו על כת"י לפי
בפניו וחותם משכתבו אין מעידין בפניו
שהדיינים עצמם מכירין
כתבו הדיינין במותב תלתא הוינא
כו' וי"מ וליתא דקאמר בהכותב ובפ'
וחותם ש"מ תלת ש"מ עד נעשה דיין וש"מ
אותה ב' מהן מכירין
(גיטין כו: וכעי"ז לקמן
ונפיק שטרא דנן קדמנא ואסהידו
כל הגט דלא בעי
פה.) דניהוו סהדי
חתימת ידי העדים וא'
בדיינין המכירין חתימות ידי עדים אינן צריכין
אחתימת ידייהו.
פלוני ופלוני אחתימת ידייהו ואשרנוהי
למימר דליתא לדרב פפי אלא דליתא
אינו מכיר עד שלא חתמו
להעיד בפניהם וש"מ דיינין שאין מכירין
(לקמן פה.)
פי' בהנפק מעידים בפניו
וקיימנוהי: עד נעשה דיין. שהרי השנים
לקושיא שאין לדמות אשרתא שהוא
ויעידו בפניהם.
וחותם פי' לפני השלישי
חתימות ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד
העידו על החתימות: צריכין להעיד
מעשה ב"ד לשאר שטרות דבמעשה
(ר"ה כה:) שאין היחיד
שזה כת"י החתומים
ואחד מתקיף לה רב אשי בשלמא עד נעשה
נאמן.
בפני כל אחד ואחד. שאם העידו בפני
ב"ד לכ"ע חיישינן למיחזי כשקרא
משחתמו אין מעידין בפניו
ז)
וחותם פירוש (אחר) עד
דיין שמעינן מינה אלא דיינין המכירין חתימות
ור"י מדנפי"ר תירץ דלכתחלה ודאי
השנים אין הג' יכול לחתום דהא הכא
(שם)
שלא חתמו הן בההיא
הוצרכו השנים להעיד בפני הג': דלמא
חיישינן למיחזי כשקרא כדאמר להו
ידי עדים אין צריכין להעיד בפניהם דלמא
וקיום שטרות דרבנן.
אשרתא מעידים בפני
זה וחותם עמהן וכותבין
לעולם צריכין. להעיד שאין עדות אלא
רב לספרי כי יתביתו בהיני כו'
לעולם אימא לך צריכין ושאני הכא דקא
כך נפק שטרא דנן
ע"י הגדת עדות: ושאני הכא דקא
אבל בדיעבד לא חיישינן
מקיימא הגדה בחד ודיינין שאין מכירין
קדמנא ונתבררנו שהוא
מקיימא הגדה. בפני היחיד שאינו
ולהכי פריך הכא דהוי לכתחלה והא
חתימות העדים ואשרנוהו
חתימות ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד
❖
(לקמן כח.)
וקיימנוהו כדחזי אבל
מכיר: דלא מקיימא הגדה כלל. אי
דקאמר דליתא לדרב פפי היינו דיעבד
אחר שחתמו אין מעידין
ואחד דלמא לעולם אימא לך אין צריכין
לא הוו מסהדי באפיה: ראוהו ג'.
דההיא איתתא דהכותב
בפניו מפני שהן נוגעים
ושאני הכא דלא קא מקיימא הגדה כלל יתיב
בעדות החדש קאי: והן בית דין.
כיון שהיתה צריכה לחזור לב"ד
בעדותן שנראה שמה
תוספות רי"ד (המשך)
שמעידים כך כדי לקיים
ר' אבא וקאמר לה להא שמעתא דעד נעשה
מסנהדרין המקדשין את החדש: יעמדו
כדיעבד דמי והרשאה נמי דכתבינן
חתימתן שלא תבטל:
להושיב מחבריהם אצל
השנים. להיות עדים. והתם פרכינן לא
אמטלטלי דכפריה היינו משום כיון
דיין איתיביה רב ספרא לרבי אבא ראוהו
ג
ש"מ תלת ש"מ עד
היחיד הם שהעידו יצטרפו
תהא שמיעה גדולה מראיה ומוקמינן
דאינו יכול לילך שם כדיעבד דמי :
ח)
נעשה דיין פי' אחר
עמו לקדש אלא לאו ש"מ
שלשה והן בית דין יעמדו שנים ויושיבו
וש"מ דיינין המכירין חתימת עדים
שהעיד ונעשה עד חוזר
אין עד שהגיד עדותו
לה כשראוהו בלילה לפיכך אם לא
מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו
עוד ונעשה דיין וש"מ
כשר להיות דיין והכא
א"צ להעיד בפניהם. דקס"ד
יעידו לבקר על מה יאמרו מקודש:
דדיינים המכירים חתימת
היכי אמרינן דמעידים
מקודש החדש מקודש שאין היחיד נאמן על
שאין היחיד נאמן. לקדש החדש ביחידי:
דצריך להעיד בפניהם אע"ג דלא תהא
ידי העדים א"צ להעיד
ומסיק הנח לעדות החודש
ידי עצמו ואי סלקא דעתך דעד נעשה דיין
בפניהם וש"מ דיינים
דאורייתא ובדאורייתא אין
ליתבו בדוכתייהו. אחר שהעידו בפניו:
שמיעה גדולה מראייה לפי שהיו נראין
שאין מכירין חתימות
עד נעשה דיין אבל קיום
למה לי כולי האי ליתבו בדוכתייהו וליקדשי
וקרא ערער על הא'. שהוא פסול: עד
יותר בית דין דכשאין מעידין בפניהם
העדים צריכים להעיד
שטרות דרבנן ובדרבנן עד
אמר ליה אף לדידי קשיא לי ושאילתיה לרב
שלא חתמו. השני דיינים על האשרתא:
בפני כאו"א פי' שאם
נעשה דיין פי' מה"ת ליכא
אין נראה אלא כעד מפי עד ומטעם
העידו בפני הב' אין הג'
למיחש לזיופא אלא בלי
מעידין. על זה שהוא כשר:
יצחק בר שמואל בר מרתא ורב יצחק לרב
זה הצריכו ג' בקיום שטרות דהוה סגי
יכול לחתום שהרי כאן
קיום יגבה ולכי מתברר
משחתמו. הוו להו נוגעין בעדות
בב' אלא משום דבעינן שיהא ב"ד
הונא ורב הונא לחייא בר רב וחייא בר רב
הצריכו להעיד בפני הג'
דזייף מהדר ליה ורבנן הוא
ולא יועיל הנה שיעידו
דאצרכי' לקיומי' ועד דלא
כדפרישית ועוד אומר ר"י דס"ד דצרי'
שגנאי להם שישבו עם פסול בדין:
לרב ואמר להו הנח לעדות החדש דאוריית'
ד
בפני ב' והב' יעידו לג'
מקיים לא גבי. עי' דיני
להעיד בפניהם משום דפעמים אין
ה וקיום שטרות דרבנן אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב ו שלשה
כדאמרינן בשנים מכירין
עד נעשה דיין בס"פ ששם
מכירין אלא על ידי שראו בלילה דליכא
משום דהוי להו עד
ביארתי שאם יש עדים
שישבו לקיים את השטר וקרא ערער על אחד מהן עד שלא חתמו מעידין עליו
מפי עד אבל כשמכירין
רבים שיגמר הדין ע"פ
למימר לא תהא שמיעה גדולה מראייה
מעצמן אינו עד מפ"ע:
שנים עדים ושלשה דיינים
וחותם משחתמו אין מעידין עליו וחותם ערער דמאי אי ערער דגזלנותא
דשמיעה אינה יכולה להיות בלילה
איתבי' רב ספרא לר"א
עד שהגיד עדותו נעשה
תרי
כדאמר בר"ה דחקירת
ועד מי נעשה דיין והתנן
דיין: אמר ר"פ משמיה
עדים כתחלת דין דמי ותחלת דין אינו אלא ביום כדאמרינן בסנהדרין : בפני כל אחד ואחד. דס"ד כיון שהעידו בפני שנים יכול
ראוהו ג' והם ב"ד פי'
דרבא האי אשרתא דדיינא
מסנהדרין שמקדשים את
דכתיבא מקמי דנחזי סהדי
הנח
השלישי לכתוב על סמך השנים אע"פ שלא העידו בפניו: לעדות החדש דאורייתא. ובדאורייתא אין עד נעשה דיין וטעמא דאין עד
החדש יעמדו ב' ויושיבו
אחתימות ידיהו פסולה
נעשה דיין משום דבעינן שיעידו לפני הדיינין כמו שמפרש רשב"ם דכתיב ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינין וי"מ משום
מחבריהם אצל היחיד
משום דמיחזי כשיקרא
ויעידו בפניהם ויאמרו
ולית הל' הכי דלקמן
דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ואם העדים נעשו דיינין עדות שאין אתה יכול להזימה היא שלא יקבלו הזמה על עצמן ומיהו לפי טעם זה אם
מקודש מקודש שאין
בפ' הכותב ובגיטין בפ'
העדים קרובים לדיינין אינם יכולים להעיד דלא יקבלו הזמה עליהם אלא כיון דבני הזמה נינהו בב"ד אחר עדות שאתה יכול להזימה קרינא
היחיד נאמן ע"י עצמו
כל הגט מתיבי' ליה
בהו ה"נ יהיה הדיין נעשה עד ודוקא בעד המעיד אמרינן דאין עד נעשה דיין דשייכי הני טעמי אבל עד שאינו צריך להעיד כגון שיש אחרים
והתם פרכינן ולא תהא
ואמרינן וליתא לדר"פ:
ט)
שמיעה גדולה מראייה
אמר ר' אבא אר"ה א"ר
שיעידו או כגון שראוהו ביום שאינו צריך להעיד דלא תהא שמיעה גדולה מראייה נעשה דיין ודווקא בדיני ממונות אבל בדיני נפשות אפילו עד
ומתוקמ' לה כשראוהו
ג' שישבו לקיים את
שאין צריך להעיד אין נעשה דיין לר"ע דאמר במסכת מכות אפילו הן מאה כולן עדים וטעמא מפרש בפרק ראוהו ב"ד
בלילה לפיכך אם לא
השטר וקרא ערעור על
יעידו בבקר על מה יאמרו
א' מהן עד שלא חתמו
משום דכתיב והצילו העדה והנך כיון דחזו דקטל תו לא חזי ליה זכותא ודווקא בדאורייתא אבל בדרבנן אפילו עד המעיד נעשה דיין:
מקודש אין היחיד ראוי
פי' השנים על אשרתא
תרי מעידים עליו פי' על זה
לקדש את החדש דקידוש
החדש צריך שלשה והלכך
יושיבו ב' דיינים אחרים מחבריהם מיושבי סנהדרין ואלה הב' שראו יעמדו בפניהם
שהוא כשר וחותם משחתמו אין מעידין עליו וחותם פי' כיון שחתמו הן נוגעים בעדות שהם מתכוונים
והם יקדשוהו ואי איתא
ליתבו בדוכתייהו ולקדשו פי' אי איתא
דעד
שהעיד נעשה דיין מה צריך
שלא תבטל חתימתן
וגם גנאי
הוא להם שיאמרו עם
הפסול חתמו. וערעור דמאי אי ערעור דגזלנותא