האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תרי
ותרי נינהו. פירש בקונטרס וכי אמרי לא גזל הוו להו תרי
תרי ותרי נינהו. כי אמרי לא גזל הוו להו תרי ותרי ולא מתכשר בהכי
נד א
א)
ב) ג)
דקי"ל לקמן בפרקין אין ערער פחות משנים: דפגם משפחה.
ותרי ולא מתכשר בהכי וקשה דהכא אליבא דרב הונא קיימינן
ד)
שהעידו עליו שהוא עבד ועבד פסול לדין ולעדות ק"ו מאשה כדאמר
דאית ליה דזו באה בפני עצמה ומעידה דאית לן למימר
נה ב
ה) ו)
בפ' החובל : גלוי מילתא בעלמא הוא. משחתמו אמאי אין
אוקי גברא אחזקתיה ועוד דלרב חסדא דאמר בהדי סהדי שקרי
נו ג ד
מעידין עליו מאי חשד נוגע בעדות
למה לי מודה הכא דהאי גברא ממילא
איכא הכא דבר זה צריכין הן לברר
מתכשר שהרי אם כת אחת מאלו
תרי ותרי נינהו אי ערער דפגם משפחה גלוי
נז ה
ז)
א
❖
ודבר העשוי ליגלות הוא שיבדקו
מעידה על אדם אחד שהוא פסול לרב
מלתא בעלמא הוא לעולם אימא לך ערער
אחריו עד שיבורר הדבר ואין עדותן
חסדא דחשיב להו סהדי שקרי לא היתה
דגזלנותא וקאמרי הני ידעינן ביה דעבד
ב
נאמנת אע"ג דאין אדם מכחישה וכ"ש
של אלו תלוי בהגדתן ואינן אלא מגלי
נח ו
תשובה א"ר זירא הא מלתא מרבי אבא
תורה אור השלם
דבר בעלמא: דעבד תשובה. והשיב
היכא דאיכא סהדי דמכחשי דלא
שמיע לי ואי לאו רבי אבא דמן עכו שכחתה
נט ז ח
1. וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל
את הגזלה: ואי לאו רבי אבא דמן
מהימני וע"ק לר"י דקאמר אי ערער
הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי
ג ג' שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם
עכו. שהזכירה לי לאחר זמן: שכחתה.
דפגם משפחה גלוי מילתא בעלמא
לָאִישׁ
הַזֶּה
לְאִשָּׁה
❖
צריכין למיכתב במותב תלתא הוינא וחד
שכחתיה: ומת אחד מהן. עד שלא
הוא ופי' הקונט' דדבר העשוי ליגלות
וַיִּשְׂנָאֶהָ: דברים כב טז
ס ט
חתמו: צריכין למיכתב כו'. דקיום
ליתוהי אמר רב נחמן בר יצחק ואי כתב ביה
הוא שיבדקו עד שיתברר הדבר וזהו
תימה איך יתברר הדבר לעולם כיון
השטר בשלשה והרואה שנים חתומין
סא י
שטרא דנן נפק לקדמנא בי דינא תו לא צריך
גליון הש"ס
בו יאמר שבשנים קיימוהו: ואי כתב
שאלו ב' אומרים שהוא עבד אין כל
ודלמא בית דין חצוף הוא וכדשמואל דאמר
גמ' למה לי קרא סברא.
ביה שטרא דנן נפק קדמנא בבי דינא
העולם יכולים להכחישן דתרי כמאה
❖
שמואל שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקרא
תו לא צריך. דלא מקרי בי דינא בציר
על כן נראה כפר"ח דלא איירי בעדות
ב"ד חצוף דכתיב ביה בי דינא דרבנא אשי
סב כ
מתלתא: בי דינא דרבנא אשי. אורחא
דיינין אלא בעדות אחרים וה"פ אם
ודלמא רבנן דבי רב אשי כדשמואל סבירא
מוסף רש"י
עד שלא חתמו קרא ערער על אחד
דמילתא נקט שהוא היה ראש ישיבה
להו דכתיב ביה ואמר לנא רבנא אשי:
סג ל מ
מהם מעידים שנים מן השוק עליו
במתא מחסיא בימי רב נחמן בר יצחק
ד
ב"ד חצוף.
מתני' האשה שאמרה אשת איש הייתי
(סנהדרין ג.)
וחותם דהוי כאילו ישבו בית דין אחר
דהוא מרא דשמעתא דודאי בי דינא
ה
האשה שאמרה אשת
דרב אשי לא עבדין בתרין: ואמר לנא
שהכשירוהו ולא בטל וועד המושב
וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה
איש הייתי.
סד נ
רבנא אשי. לאזדקוקי ליה ולקיומי דכיון
וחותמין משחתמו השנים ולא הספיק
שהתיר ו ואם יש עדים שהיתה אשת איש
וגרושה אני
השלישי לחתום עד שקרא עליו ערער
דרב אשי גופיה הזקיקן איהו ודאי
והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת זאמרה
נאמנת.
❖
בא ערער וביטל וועד המושב של
לתלתא אמר. ויש מפרשין ואמר לנא
(בכורות לו.) לאיש אסרה.
נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר
אותו ב"ד אע"פ שאחרי כן העידו
רבנא אשי תלתא נינהו ולא נהירא לי
הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שנשבית
ח
אחרים שהוא כשר כיון שביטל ההוא
דאי רב אשי חד מנהון מאי ואמר לנא
(קדושין סד.) הזה ולא
והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואם
דכתבי ביה: מתני' נשביתי. לבין
תוספות רי"ד (המשך)
ט
מושב בטל וצריך לחזור ולהושיב ב"ד
ליבם.
משנשאת באו עדים הרי זו לא תצא: גמ'
העובדי כוכבים: וטהורה אני. שלא
על כך ערער דמאי אי ערער דגזלנותא
פי' צריכים לכתוב קודם
שיחתמוהו דקיום שטרות
נבעלתי לעובד כוכבים: נאמנת.
א"ר אסי מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר
תרי ותרי נינהו ולא מיפסיל דאוקי תרי
❖
בשלשה והרואה ב' חתומים
(לקמן מו.)
ומותרת לכהן: ואם משניסת באו
בהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה וכיון
מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה
יאמר שבשנים קיימוהו ואי
1
כתיב [ביה] הא שטרא דנן
עדים. בגמרא מפרש אהייא קאי:
דאיגלאי מלתא דמעולם לא היה פסול
לאשה לאיש אסרה הזה התירה $ ל"ל קרא
נפק קדמנא בב"ד תו לא צריך
גמ' נתתי לאיש אסרה. לכל העולם
תוספות רי"ד
הרי לא היה בטל וועד המושב של
סברא היא הוא אסרה והוא שרי לה אלא כי
דלא מקרי ב"ד בציר מתלתא.
אותו ב"ד אי ערער דפגם משפחה
דלא ידעינן למאן וכי אמר הזה התירה
והגאון פי' אם כתבו בפנינו
תרי ותרי נינהו פי' ועד
איצטריך קרא לכדרב הונא אמר רב דא"ר
בב"ד הנפק שטרא דנן ואע"ג
שלא חתמו אמאי מעידין
לו: שנאמן לאסור את בתו. כשהיא
שאמרו עליו שהוא עבד ואלו מזימים
דלא כתבו במותב תלתא תו
והא אין ערער פחות מב'
הונא אמר רב מנין י לאב שנאמן לאסור את
אותם דאי אומרים שאינו עבד א"כ
קטנה או נערה שבידו לקדשה כדאמרי'
לא צריך למכתב וחד ליתוהי
שאין משגיחים בדברי היחיד
בתו מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש
היה נפסל דליכא למימר אוקי גברא
בפ' נערה שנתפתתהה) מנין שאם אמר
דסתם ב"ד כשרי' משמע ולא
וכיון שב' אומרים גזלן הוא
פסולים ולא קרובים ומקשינן
ואלו אומרים שלא גזל הו"ל
הזה למה לי מיבעי ליה לכדתני ר' יונה דתני
אחזקה דאם הוא עבד לא היה לו
קדשתיה לפלוני שהוא נאמן לאוסרה
דלמא ב"ד חצוף הוא דאמר
תרי ותרי וכל תו"ת הו"ל
על הכל: את בתי נתתי. אלמא בדידיה
חזקת כשרות מעולם ו)א"כ גלוי מילתא
ר' יונה את בתי נתתי לאיש הזה הזה ולא
כ
שמואל שנים שדנו דיניהם
ספיקא דאורייתא ובספיקא
תליא נתינה והימניה קרא למימר הכי:
בעלמא הוא דכיון דאיגלאי מלתא
דין אלא שנקרא ב"ד חצוף
דאורייתא לא אמרינן אוקי
ליבם ת"ר האשה שאמרה אשת איש אני
ל
פי' והאשרתא בטילה דלית
גברא אחזקתיה כדאמרינן
הזה למה לי. כיון דלאו להפה שאסר
דכשר היה מה איכפת לן בההוא
וחזרה ואמרה פנויה אני נאמנת והא שוויה
הלכתא כשמואל אלא כר'
לקמן בפירקין וכיון דהאידנא
מיבעי ליה: ולא ליבם. אם הוציא
ערעור ולא בטל וועד המושב לעולם
אבהו דאמר אין דיניהם דין
איתוקם בספק גזלן היכי
לנפשה חתיכה דאיסורא אמר רבא בר רב
שם רע על נישואי אחיו שאין היבם
ערער דגזלנותא ודקאמרי הנך סהדי
ומהדר דכתיב ביה בי דינא
מחתמינין ליה ומפקינן
הונא כגון שנתנה אמתלא לדבריה תניא
דרבנא אשי פי' ב"ד מומחה
ממונא אפומיה הלכך אע"פ
מ
נידון כמוציא שם רע ליענש במאה
ידעינן ביה דעבד תשובה וכיון דמודו
שלא חתמו לא יכלו להכשירו
שבדור והמורה פי' אורחא
נמי הכי אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה
לקמאי דגזלן הוא הוה ערער דידהו
כסף והכי מוכח לקמן בפרק נערה :
דמילתא נקט שהוא היה ראש
ואי ערעור דפגם משפחה
אמתלא פנויה אני אינה נאמנת ואם נתנה אמתלא
ישיבה במתא מחסי' בימי
גלוי מילתא בעלמא הוא
ערער ובטל וועד המושב דהואיל
ואפי' משחתמו מעידים פי'
רנב"י דהוא מרה שמעתתא
לדבריה נאמנת ומעשה נמי באשה אחת גדולה שהיתה גדולה בנוי וקפצו
ואמת הוא שנפסל הוי בחזקת פסלות
ובודאי בי דינא דר' אשי לא
ערעור דפגם משפחה שאלו
עד שנודע לנו כשרותו:
עליה בני אדם לקדשה ואמרה להם מקודשת אני לימים עמדה וקידשה את
עביד בתרין ומקשי' ודלמא
השנים שבאו לפוסלו לא
במותב תלתא כחדא הוינא וחד
העידו עליו עדות ברורה אלא
ב"ד דר' אשי כשמואל ס"ל
עצמה אמרו לה חכמים מה ראית לעשות כן אמרה להם בתחלה שבאו עלי
ואין הלכה כמותן ומהדר
העידו שבמשפחתו נטמע שם
ליתוהי. פירוש צריך
אנשים שאינם מהוגנים אמרתי מקודשת אני עכשיו שבאו עלי אנשים
דכתיב ביה אמר לנא רבנא
עבד שהוא פסול לעדות וכל
לכתוב וחד ליתוהי כיון דכתב בהדיא
המשפחה הן בחזקת שהוא
אשי פי' רב אשי צוה לנו
מהוגנים עמדתי וקדשתי את עצמי וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני
ספק פסול שמא מזרע אותו
להזקק לו וכיון שע"פ ר"א
במותב תלתא הוינא ואין חותמין בו
עשו בוודאי בי ג' היו
עבד נולד ואלה מעידים שזה
חכמי' באושא ואמרו אם נתנה אמתל' לדבריה נאמנת בעא מיניה שמואל מרב
כי אם שנים אבל ודאי אם לא כתב
אינו מן המסופקין דברי לן
דר"א לא טעה בדשמואל
אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו אמר ליה אף בזו אם נתנה
וחד ליתוהי כשר תדע מדקאמר ואי
נ
שמייחוס כשרות הוא בא
דלית הל' כוותיה וכ"ש
אם כתבו בבי ב"ד במותב
ואינן מכחישין את העדים
אמתלא
כתב ביה בי דינא תו לא צריך ומיירי
אלא מוציאים את זה מספק
תלתא כחדא הוינא דתו
ודלמא
רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו. פי' כמו שסובר שמואל בעלמא
דלא כתב וחד ליתוהי מדפריך ודלמא ב"ד חצוף הוה:
פסול שלא יהיה מסופק
ליכא למיחש לא לדשמואל
כן סבירא להו בקיום שטרות אבל שמואל מצי סבר שפיר דבקיום שטרות בעי ג' דהא רב נחמן סבר לה כשמואל בפ"ק דסנהדרין
ולא לקרוב ופסול שחותמים
כשאר כל בני המשפחה
ז)
וזהו גילוי מילתא שיכול
בו שנים ואין צריכין לומר
דשנים שדנו דיניהם דין ורב נחמן גופיה סבר דקיום שטרות בשלשה בפ' חזקת הבתים גבי ג' ארצות לחזקה:
להתברר ע"פ אחרים שנבדוק
וחד ליתוהי ודוקא אם מת
מנין
להפה שאסר הוא הפה שהתיר מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש וגו'. משמע דאין האב נאמן להתיר את בתו כשאסרה אלא
אבל אם חי צריך לחתום
אחריו ויתברר אם נולד מן
מחמת מגו ותימה דאם בא אחד ואמר קדשתי את בתי ולאחר שעה או למחר אמר לפלוני קדשתיה לא יהא נאמן כיון דהשתא ליכא
שלא יאמרו השנים שהעידו
הכשרים או מן הפסולין
ובמילתא דעביד לגלויי לא
בפניהם חתמו והשלישי לא
מגו ואומר ר"י דבענין זה שאינו סותר דבריו הראשונים ולא בא אלא לפרש דבריו הראשונים מהימן אע"ג דליכא מגו והכא דריש מאת בתי
העידו בפניו ומש"ה לא חתם
משקרי אינשי והלכך אע"פ
הפה שאסר הוא הפה שהתיר כגון דקאי האיש שקידש לו קמיה וקאמר את בתי נתתי לאיש ושתיק דמשמע ודאי שאינו מכיר שזה חתנו מדלא
והאשרתא בטלה: מתני'
שחתמו והן נוגעים בעדות
נאמנים דבאיזה עדות אינן
האשה שאמרה אשת איש
אמר את בתי נתתי לזה או לאיש הזה ביחד בלא הפסק מרובה הלכך לא יהא נאמן אחר כך אלא תוך כדי דבור דאיכא מגו ועוד אומר ר"י
הייתי וגרושה אני נאמנת
נאמנין בדבר שלא נוכל
דאיכא למימר אפילו בכה"ג מהימן בלא מגו וקרא יתירא קדריש ואם אינו ענין כאן דאפילו לאחר זמן נאמן דסברא הוא שיהא נאמן
שהפה שאסר הוא הפה
להתברר על ידי אחרים כ"א
לפרש למי נתנה אע"פ שלא פירש מתחלה שלא היה חושש לפרש תנהו ענין להיכא דאינו נאמן לאחר זמן שיהא נאמן בתוך כדי דבור במגו:
על פיהם כדלקמן שמעידין
שהתיר ואם יש עדים שהיא
[מנין לאב שנאמן לאסור וכו'.
שעשה תשובה שאין מכירין
אשת איש והיא אומרת
גרושה אני אינה נאמנת. ת"ר
תשובתו אלא הם אבל ייחוס
האדם דהוא מילתא דעביד
אמרה אשת איש אני וחזרה
לגלויי ע"פ אחרים אע"פ
ואמרה פנויה אני אינה נאמנת
ואם נתנה אמתלא לדבריה
שהן נוגעים בעדותן נאמנים
הם. לעולם ערער דגזלנותא
נאמנת ומעשה באשה אחת
חזרה שהיתה גדולה בנוי וקפצו
ודקאמרי הני ידעי' ביה
עליה בני אדם לקדשה וא"ל מקודשת אני לימים עמדה וקדשה א"ע א"ל חכמים מה ראית א"ל בתחלה
דעשה תשובה שהחזיר את הגזילה ואין כאן משום הכחשה הלכך עד שלא חתמו מעידין עליו וחותם ומשחתמו שהן
נוגעים בעדות אין מעידין עליו וחותם עי' בס"ה בערך מ"ר: א"ר זירא האי מילתא מר' אבא שמיעא לי שלשה שישבו
שבאו עלי בני אדם שאינם מהוגנים אמרתי מקודשת אני עכשיו שבאו עלי בני אדם שהן הגונים לי עמדתי
לקיים את השטר ומת
אחד מהן צריכים למיכתב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי פי' צריכים להודיע למה
וקדשתי את עצמי וזו הלכה העלה ר"א שר הבירה לפני חכמים ואמרו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת בעא מיניה שמואל
מרב אמרה טמאה אני פי' נדה וחזרה ואמרה טהורה אני מהו א"ל אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת:
לא חתם הג' שיש לך
לומר הא' היה קרובו או פסול ומפני זה לא חתם ובעבור זה האשרתא היא פסולה והמורה