כב:
האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חזרה
ואמרה טהורה אני מהו. פירוש מועיל אמתלא או לא אבל
ז) אמתלא. משל וטעם למה אמרה תחלה מקודשת אני: אם נתנה
סה
ט)
א)
א ב ג
ב)
אמתלא לדבריה נאמנת. הואיל ונתנה אמתלא נאמנת: אמרה
אין לפרש מהו אם צריכה אמתלא או לא מדקאמר אף בזו
ג) ד)
אם נתנה כו': ואפילו הכי לא עבד שמואל עובדא בנפשיה. ר"ח
טמאה אני. אמרה לבעלה נדה אני: טהורה אני. לא הייתי נדה:
סו
לא עבד שמואל עובדא בנפשיה. פעם אחת אמרה לו אשתו כן ונתנה
הביא ירושלמי שמואל בעא לאזדקוקי לאתתיה אמרה ליה טמאה אני
ה) ו)
ד
ולמחר אמרה טהורה אני אמר לה
אמתלא לדבריה ופירש הימנה עד
ז)
שטבלה: לא תצא. ולקמיה פריך תרי
אתמול טמאה יומא דין טהורה אמרה
אמתלא לדבריה נאמנת תנא מיניה ארבעים
סז
ה
ותרי נינהו: שבאו עדים. שאמרו לא
ליה אתמול לא הוות בי חילא כי ההיא
ח) ט)
זימנין ואפ"ה לא עבד שמואל עובדא בנפשיה
י)
מת: באשם תלוי. בא על ספק כרת:
שעתא אתא שאיל לרב אמר ליה אם
ת"ר שנים אומרים מת ושנים אומרים לא
סח ו
לאחד מעדיה. שאמרו מת דאין אשם
נתנה אמתלא לדבריה נאמנת:
מת שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא
הבא
כ)
עליה באשם תלוי קאי. תימה
תלוי אלא למי שלבו נוקפו וזה אומר
נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא
סט ז
ברי לי: באומרת ברי לי. אין לבי
דבחטאת קאי דהא מסקינן
תצא רבי מנחם בר יוסי אומר תצא אמר
בפרק ד' אחים
נוקפי שברי לי אילו היה קיים היה בא:
רבי מנחם בר יוסי אימתי אני אומר תצא
תרגמה. להא דר' יוחנן: בעד אחד.
דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומדאורייתא
אוקמה אחזקה ומאי משני נמי כשניסת
בזמן שבאו עדים ואח"כ נשאת אבל נשאת
ולאו שנים איתמר אלא עד אומר כו'
❖
ע ח ט
ועד אומר כו': הימנוהו רבנן כבתרי.
לאחד מעדיה הא עד נמי בחנק קאי
ואח"כ באו עדים לא תצא מכדי תרי ותרי
❖
דאוקמה אחזקה ואומר י)ר"ת דחזקה
לומר מת כדאמרינן ביבמות בהאשהח)
נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי א"ר ששת
תורה אור השלם
דאשה דייקא ומנסבא מרעה לה להך
מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה
כגון אשנשאת לאחד מעדיה היא גופה באשם
הקלתה עליה בתחלתה: אפי' לכתחלה
חזקה דמהאי טעמא נמי שרינן לה כי
1. הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה
תוספות רי"ד
תלוי קיימא ב באומרת ברי לי אמר רבי יוחנן
נמי. תינשא: דרב אסי. ביבמות בפ'
ליכא עדים כלל אע"פ שהיא בחזקת
וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק
❖
ג שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת
תנא מיניה מ' זמנין ואפ"ה
משלי ד כד
באשם
מִמֶּJָ:
תלוי. אפי'
שני: תרוייהו באשת איש קא מסהדי.
אשת איש כ):
לא עביד שמואל עובדא
הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים
שניהן מעידין שאשת איש היתה: מיתה
למאן דבעי חתיכה אחת משתי חתיכות
ד
בנפשיה פי' פעם אחת
אמרה לו אשתו כן ונתנה
אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה
אינה יכולה מכחשתו. אם יבא בעלה
הכא לא בעינן שתי חתיכות דמאן
מוסף רש"י
אמתלא לדבריה ופירש
אינה יכולה לומר מת אתה הלכך אי
דמפרש בפרק ספק אכל
הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא מאי שנא
שנים אומרים מת.
ממנ' עד שטבלה: ת"ר
טעמא דבעינן חתיכה משתי
לאו דברי לה שמת מירתתא ולא
שנים אומרים מת ושנים
רישא ומאי שנא סיפא אמר אביי תרגמה
אומרים לא מת שנים
מינסבא: גירושין יכולה מכחשתו.
חתיכות משום דאפשר לברר איסורו
בעד אחד עד אחד אומר מת הימנוהו רבנן
ושנים אומרים
ה
אומרים נתגרשה ושנים
פי' אפשר לברר על ידי בקי שיכיר
אם יבא ויאמר לא גירשתיך היא
לא מת, שנים
אומרים לא נתגרשה ה"ז
כבי תרי וכדעולא דאמר עולא כל מקום
אומרים נתגרשה.
חתיכה הנשארת אם חלב היא אם
תאמר גירשתני הלכך אי שרית לה
ל"ת ואם נשאת לא תצא
שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים
מכדי תרי ותרי נינהו הבא
שומן היא הכא נמי אפשר לברר ע"י
סמכה אהכחשה ומינסבא על פי עדים
ושנים אומרים לא
עליה באשם תלוי קאי פי'
והאי דקאמר לא מת הוה ליה חד ואין דבריו
הזמה ולמאן דמפרש משום דבשתי
הללו מספק ולא מירתתא למידק
נתגרשה.
בא על ספק כרת אר"ש
של אחד במקום שנים אי הכי אפי' לכתחלה
שפיר: עכשיו מת. היום: ליכא
חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן
כגון שנשאת לאחד מעדיה
פי' שאמרו מת שאין אשם
לברורה. אם אמרו טבע במים או
נמי משום דרב אסי דא"ר אסי הסר ממך
איקבע איסורא ה"נ איקבע איסורא
1
הרי זו לא תנשא.
תלוי אלא למי שלבו נוקפו
אכלו ארי אין אנו יכולין לברר
שהיתה בחזקת אשת איש אי נמי לאו
עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך סיפא
אבל זה אומר ברי לו אבל
לאיניש דעלמא תצא
הדברים הלכך לכתחלה לא תינשא
אשם תלוי ממש קאמר אלא כלומר
עד אחד אומר נתגרשה ועד אחד אומר לא
ו
באיסור אשם תלוי: כגון שניסת
ואם נשאת לא
ואע"ג דתנן בפ"ב דיבמות
ואם ניסת לא תצא כרבנן וכשניסת
תצא.
נתגרשה תרוייהו באשת איש קמסהדי והאי
מת לא ישא את אשתו
לאחד מעדיה. והא דתנן בפ' שני
לאחד מעדיה: אחזי גיטיך. דבשעתא
(רשב"ם ב"ב לא:)
דוקא בחד אבל בתרי ליכא
דקאמר נתגרשה הוה ליה חד ואין דבריו של
בזמן שבאו עדים,
למיחש כדאוקימנא התם
דיבמות הרגנוהו לא ישא
פורתא לא מהימנא למימר אירכס
דתרי לא חשידי. היא גופה
אחד במקום שנים רבא אמר לעולם תרי
לי: הרי זו לא תנשא. לאחר:
את אשתו לא ששנים מעידין כן דבשום
באשם תלוי קיימא
ותרי נינהו וראה ר' יוחנן דבריו של ר' מנחם
תרוייהו
מקום אין שנים חשודין כדמוכח לקמן
באומרת ברי לי פי'
שבאתה גם היא משם
בר יוסי בגרושין ולא ראה במיתה מ"ט מיתה אינה יכולה מכחשתו גרושין
דאפילו למאן דחייש לגומלין אם שנים
אבל נשאת.
ואומרת מת בעלי ואם על
מעידין על זה ושנים על זה נאמנין וכן
יכולה מכחשתו ומי חציפה כולי האי והאמר רב המנונא האשה שאמרה
ז
העדים סמכה תצא ור"מ
מוכח נמי בפ"ב דיבמות דתנן
ואחר כך
ב"י פליג ואמר שאם באו
לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה הני מילי
באו עדים.
עדי האוסרים תחלה
התם מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה
היכא דליכא עדים דקא מסייעי לה ח אבל היכא דאיכא עדים דקא מסייעי
לא תצא.
ואח"כ נשאת ואפילו
מפני שהוא ב"ד ודייק בגמרא טעמא
(שם. ועי'
לאחד מעידיה ואע"ג
לה מעיזה ומעיזה רב אסי אמר כגון דאמרי עדים עכשיו מת עכשיו
תוס' שם) באומרת ברי
דב"ד הא בתרי לא מאי שנא מהא
דאמרה ברי לי תצא עיין
גירשה מיתה ליכא לברורה גירושין איכא לברורה דאמרינן לה אם
לי.
בהאשה רבה. אר"י ב'
ט
דתנן עדים החתומים על שדה מקח
אומרים מת וב' אומרים
איתא דהכי הוה אחזי לן גיטיך תנו רבנן שנים אומרים נתקדשה ושנים
או על גט אשה לא חשו חכמים לדבר
(יבמות
לא מת ה"ז לא תנשא ואם
אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים
פח:) הרי כאן שנים.
נשאת ל"ת ב' אומרים
זה היא גופה קמשמע לן לאפוקי ממ"ד
נתגרשה וב' אומרים לא
נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא
מיאון בשנים אלא כלומר שהרגו עם
נתגרשה ה"ז לא תנשא
אי
אנשים הרבה: הכי לכתחלה נמי.
מאי
ואם נשאת תצא מ"ש
❖
(שם)
רישא ומ"ש סיפא ואוקמי'
ומהא דתנן בהאשה שלום עד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת הרי זו לא תנשא ליכא לאקשויי לעולא דהתם איירי
רבא דראה ר"י דברי ר'
בבת אחת ואפילו אם ניסת תצא ועולא איירי בזה אחר זה כשבא עד אחד ואמר מת התירוה ואח"כ בא אחר ואמר לא מת אם נשאת לא תצא
מנחם בר"י בגירושין ולא
אבל לכתחלה לא תנשא משום דרב אסי כדמסיק ומרישא דהתם יש להוכיח שיש חילוק בין בבת אחת בין בזה אחר זה דקתני עד אחד אומר
ראה דבריו במיתה מ"ש
תוספות רי"ד (המשך)
מיתה אינה יכולה
מת וניסת ובא אחר ואמר לא מת לא תצא ומפרש בגמרא דלא ניסת ממש אלא התירוה לינשא אע"פ שלא ניסת ולא תצא היינו מהתירה
להכחישתו פי' אם יבא
שלשה חדשים ואם נשאת
הראשון משמע דווקא התירוה קודם שבא העד ואמר לא מת הא בא קודם שהתירוה לא וצ"ע בפ' מי שקינא דמשמע דאיירי
לא תצא כרבנן וכשנשאת
בעלה א"י לומר לו מת
עולא בכל ענין בין בב"א בין בזה אחר זה דתנן התם עד אחד אומר נטמאת ועד אחד אומר לא נטמאת היתה שותה ודייק בגמ' טעמא דהאי
לאחד מעידיה. גירושין
אתה הלכך אי לא דברי לה
שמת מירתתא ולא
איכא לברורינהו דאמרי
מכחיש אבל לא מכחיש עד אחד נאמן מנא ה"מ כו' ופריך כיון דמדאורייתא עד אחד נאמן אידך היכי מצי מכחיש ליה והאמר עולא כל מקום
לה אי איתא דהכי הוא
מינסבא עד דדייקא שפיר
שהאמינה כו' אלא אמר עולא תני לא היתה שותה ור' חייא אומר היתה שותה לר' חייא קשיא דעולא לא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה
אחוי גיטך פי' ולא תנשא
דחיישי לקלקולא גירושין
משמע דעולא נמי איירי בבת אחת ולכך צריך להגיה ולא משני כדמשני ר' חייא ומיהו איכא למימר דעולא לא מיירי אלא בזה אחר זה אלא
יכולה להכחישתו פי' אם
מיד דהא צריכה להמתין
ג' חדשים אלא כגון
יבא ויאמר לא גרשתיך
שנראה לו דוחק להעמיד המשנה בבת אחת משום דמשמע ליה דמיירי בזה אחר זה ועוד אומר ר"י דאפילו איירי לעולא בכל ענין הני מילי
שהמתינה ג' חדשים
היא תאמר גרשתני הלכך
התם דמדאורייתא עד אחד מהימן בסוטה כדנפקא ליה התם מועד אין בה אבל הכא גבי אשה דלא מהימן אלא מדרבנן לא חשיב כשנים אלא
ונשאת ואפ"ה כיון שעדים
אי שרית לה סמכא אדעתא
בזה אחר זה ואע"ג דיש חילוק בין דאורייתא לרבנן מייתי מדעולא דנראה לו דחשיב כשנים בזה אחר זה בדרבנן כמו בבת אחת בדאורייתא:
העידו שעכשיו גירשה
ומינסבא ע"פ עדות הללו
משום דרב אסי הסר ממך עקשות פה. פסוק הוא אלא דרב אסי רגיל להביאו וא"ת והא דתנן בהאשה שלום עד אחד
אמרינן לה אי איתא
מספק ולא מירתתא למידק
כדאמרת הוה לך לאחזי
שפיר ומי מחצפי בי'
אומר מת וניסת ובא עד אחד ואמר לא מת לא תצא ופריך בגמרא טעמא דניסת הא לא ניסת לא תנשא והאמר עולא כל מקום
גיטא דבשעתא פורתא לא
והאמר ר"ה האשה
מהימנא למימר אירכס לי
שאמרה לבעלה גרשתני
כו' ומאי פריך והא עולא לא קאמר אלא בדיעבד אבל לכתחלה מודה דלא תנשא משום דרב אסי ואומר ר"י דהתם דייק טעמא דניסת הא
א"ו שקרא מסהדי והני
נאמנת דחזקתה אין אשה
אם לא נשאת לא תנשא ואם נשאת תצא דהכי משמע מתניתין דוקא נשאת ואחר כך בא העד לא תצא הא בא העד קודם שנשאת ואחר
דאמרו לא גירשך הם
מעיזה פניה בפני בעלה
כך ניסת תצא משום הכי פריך מדעולא ואם תאמר והיכי משני התם דה"ק עד אחד אומר מת והתירוה לינשא ובא אחר ואמר לא מת לא
נאמנים והלכך תצא ודוקא
ה"מ היכא דליכא עדים
כשאמרו עכשיו גירשך
דמסייע לה אבל היכא
תצא מהתירה הראשון משמע ותנשא לכתחלה וי"ל דודאי לכתחלה לא תנשא ולא תצא מהתירה הראשון לענין דאם נישאת לא תצא:
דאיכא עדים דמסייע לה
דמוכחא מילתא דמשקרי
[תרווייהו באשת איש קמסהדי.
אבל אם מעידים שגירשה
מעיזה ומעיזה ומדמקשינן
זה כמה ימים לא תצא
ממילתא דר"ה ש"מ דהכי
מאי
הל' שאין התלמוד מקשה
כרבנן וליתא לר' מנחם
בר"י לא במיתה ולא
אלא מהל' פסוקה כך
בגירושין והלכה כר"א דהוא בתרא: ת"ר ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה ה"ז ל"ת ואם נשאת ל"ת מ"ש
העמדנו נמי בגיטין בריש פ' התקבל: ר"א אמר דאמרו עדים עכשיו מת פי' היום מת עכשיו גירשה מיתה ליכא לברורי
פי' אם אמרו טבע בים או אכלו ארי אין אנו יכולים לברר הדברים הלכך לכתחלה לא תנשא מיד דהא צריכה להמתין
רישא ומ"ש סיפא פי' שאין לומר טעמא דרישא משום דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי איתתא (אחזקה) [בחזקת פנויה]