האשה
שנתארמלה
פרק שני כתובות
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
שנא רישא ומאי שנא סיפא. ואם תאמר שנא ושנא דרישא
תרוייהו בפנויה קמסהדי. לדברי שניהם
עד עכשיו בחזקת פנויה
עא
א) ב)
א
ג)
היתה [קודם שנתקדשה]: איפוך. ברישא
תני אם ניסת תצא וסיפא
אית לן לאוקמה בחזקת פנויה וסיפא בחזקת אשת איש ויש
ד)
אם ניסת לא תצא: דמגרשי בצנעא. ואפילו הכי לכתחלה לא תנשא
לומר דברישא אע"ג דאית לן לאוקמה בחזקת פנויה מ"מ תרי ותרי
ה)
עב ב
משום לזות שפתים: ארישא. אם משניסת באו עדים שהיתה אשת
ספיקא דרבנן היא כדמוכח
בפרק ד' אחין והוה
ו)
ז)
איש והיא ניסת על פי עצמה שאמרה
לן למימר תצא מדרבנן וי"מ כיון דלא
עג ג
גרושה אני: אסיפא. אנשביתי וטהורה
מפליג בין באו עדים עד שלא ניסת
מאי שנא רישא ומאי
שנא סיפא אמר אביי
אני והתירוה לינשא ואח"כ באו עדים
לבאו עדים משניסת ש"מ דלאו רבי
תרגמה בעד אחד א עד אחד אומר נתקדשה
שנשבית: בשבויה הקילו. דחששא
מנחם בר יוסי היא אלא רבנן א"כ
ועד אחד אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה
עד
ח)
ד
בעלמא הוא דאיכא שמא נבעלה
סיפא נמי אמאי תצא הא שמעינן
קמסהדי והאי דקאמר נתקדשה הוה ליה חד
לעובד כוכבים ונפסלה לכהונה: דרב
להו דאמרי לא תצא:
תרוייהו בפנויה קמסהדי. לא
ואין דבריו של אחד במקום שנים סיפא עד
עה
ה
המנונא. דאמר האשה שאמרה לבעלה
אחד אומר נתגרשה ועד אחד אומר לא
גירשתני נאמנת הלכך הא דאמרה
הוה צריך להא דאפי'
עו
נתגרשה תרוייהו באשת איש קמסהדי והאי
ו
גרושה אני מהימנא: ויש לי עדים.
ליכא אלא ההוא דאמר נתקדשה לא
דקאמר נתגרשה הוה ליה חד ואין דבריו
תצא דאין דבר שבערוה פחות משנים
שהיו עמי תמיד שלא נתייחדתי עם
עובד כוכבים: ואח"כ באו עדים.
אבל תימה אמאי לא תנשא לכתחלה
עז ז
ט)
של אחד במקום שנים רב אשי אמר לעולם
דהוה לן לאוקמה אחזקה וי"ל כגון
שנשבית דהשתא לאו הפה שאסר הוא
תרי ותרי ואיפוך
שנים אומרים ראינוה
ב
עח ח ט
אפי' הכי לא תצא: אפי' יש לה כמה
שאנו יודעים שזרק לה קדושין ומספקא
❖
שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה
בנים. מן הכהן הזה שנשאה: דאתיין
לן אי קרוב לו או קרוב לה והני ב'
י)
שנתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת
לנהרדעא. להפדותן: אוקמינהו
סהדי חד אמר קרוב לו וחד אמר
תצא פשיטא לא ראינוה אינה ראיה לא
לשבויינהו אבראי. שלא יבואו לפני
קרוב לה דכיון דודאי זרק לה הקדושין
תוספות רי"ד (המשך)
צריכא דדיירי בחצר אחד מהו דתימא אם
ב"ד ולא ידעו ב"ד שהן שבויות אלא
לית לן למימר אוקמה אחזקה להתירה
ואחד אומר לא נתגרשה.
והלשון מוכיח כן שאומר
איתא דנתקדשה קלא אית לה למילתא קא
ע"פ עצמן ויתירום: בנן דמוריין
לכתחילה אי נמי כגון שהיו נרות
❖
תרוייהו בא"א קמסהדי.
אינון. בנות אדם גדול ובעל הוראה
דולקות ומטות מוצעות שהיה עומד
משמע לן דעבדי אינשי דמקדשי בצנעא
דמשמע שלא הוחזקה
הוא שידעו לעשות כן: לרב שמן.
לקדש כדאמר בסוף המגרש
א"א אלא על פיהם. ואע"ג
סיפא שנים אומרים ראינוה שנתגרשה
ג
דאיהי נמי אמרה א"א
כהן היה: איטפל בקרובותיך. שא
ועד אחד אומר נתקדשה ועד אחד
תורה אור השלם
ושנים אומרים לא ראינוה שנתגרשה הרי
הייתי וגרושה אני [מ"מ]
אחת מהן שהן קרובותיך: והא איכא
אומר לא נתקדשה באותה שעה:
1. יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת
כיון שיש עדים (שהיתה)
זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא מאי קמ"ל
מאן
דמתני לה ארישא כל שכן
סהדי במדינת הים. שראו שנשבו
[שאומרים] שא"א היתה
הַשָּׁמֶשׁ כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא
אע"ג דדיירי בחצר אחד היינו הך מהו דתימא
אינה נאמנת. ועוד שהעד
מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט:
אסיפא. וא"ת מנא ליה
ודלמא אתו לקמן למחר וליומא
❖
מכחישה ואומר לא
קהלת י ה
גבי קדושין הוא דעבידי אינשי דמקדשי
אוחרן לאחר שתנשא: השתא
דלמא אסיפא לא מצי קאי דאפי' באו
נתגרשת. והלכך אם נשאת
בצנעא אבל גבי גירושין אם איתא דאיגרשא
מיהא לא איתנהו. קודם נישואין
עדים ואחר כך נשאת לא תצא ולמאי
תצא אבל בודאי אם
נשאת תחלה על פיה
גליון הש"ס
קלא אית לה למילתא קמ"ל דעבידי אינשי
ומשום דלמא אתו לא אסרינן לה
דמפרש בסמוך לא ניסת ניסת ממש
כשאמרה א"א הייתי
אית
אתי שפיר: ליה דרב המנונא.
השתא: עדים בצד אסתן. בצד צפון.
גמ' שרינהו סוף עול אתו
דמקדשי ודמגרשי בצנעא: ואם משנשאת
וגרושה אני ואח"כ בא
שבויינהו.
העד שאוסרה שאומר לא
[מצפון זהב יאתה מתרגם
אע"ג $דרב המנונא איירי בפניו מ"מ
באו עדים לא תצא כו': רבי אושעיא
נתגרשה לא תצא. שאין
מדאיסתנא]: ותאסר. בתמיה
לענין ניסת ואח"כ באו עדים מהני
מתני לה ארישא רבה בר אבין מתני לה
מוציאין אשה מבעלה
שלא בפניו: לא תצא מהיתרה
הא [לא] אתו
קודם נשואין:
תוס' ד"ה אית ליה. אע"ג
בע"א כדרבא דאמר אין
אסיפא מאן דמתני לה ארישא כ"ש אסיפא
דרב המנונא איירי בפניו.
דבר שבערוה פחות מב'.
הראשון. פירוש ותנשא [לכתחלה]
מתני'
וכי היכי דבגירושין לא
דבשבויה הקילו ומאן דמתני לה אסיפא
דלא שייך לזות שפתים כלל אבל אין
❖
מתוקמא אלא באשה
אבל ארישא לא לימא בדרב המנונא קמיפלגי דמאן דמתני לה ארישא
לפרש כי ההיא דיבמות דלא תצא
ד
הבאה ממדה"י שאין לה
חזקה מה היא ה"נ
אית ליה דרב המנונא ומאן דמתני לה אסיפא לית ליה דרב המנונא לא דכולי
מהיתרה הראשון לענין דאם נשאת
עדות דקידושין לא מתוקם
מוסף רש"י
לא תצא אבל לכתחלה לא תינשא
עלמא אית להו דרב המנונא והכא בהא קמיפלגי דמר סבר כי איתמר דרב
אלא בבאה ממדה"י שלא
כדמשמע גבי בנתיה דמר שמואל
דבשבויה
הקילו.
הוחזקה מה היא. והלשון
המנונא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומר סבר שלא בפניו נמי אינה מעיזה:
ה
(ב"ק
מוכיח דקאמר תרוייהו
בסמוך שהתירן ז) לכתחילה:
ואם משנשאת באו עדים וכו': אמר אבוה דשמואל לא נשאת נשאת
קיד:) שרינהו.
בפנויה מסהדי. דמשמע
באו
עדים לא תצא. פירוש לא
(רשב"ם
שלא הוחזקה פנויה אלא
ממש אלא ו כיון שהתירוה לינשא אע"פ שלא נשאת והא לא תצא קתני
ב"ב קלה.) עדים בצד
תצא מהיתרה הראשון:
על פיהן. אבל אשה
עד האידנא מאן נטרינהו. פי'
לא תצא מהתירה הראשון ת"ר אמרה נשביתי וטהורה אני ויש לי
אסתן.
העומדת לפנינו בחזקת
ז
ותיאסר.
פנויה. ובא ע"א ואמר
והא
עדים שטהורה אני אין אומרים נמתין עד שיבאו עדים אלא מתירין אותה
❖
איכא
דכבר נאסרו:
(קדושין יב:)
נתקדשה בפני פ' ופ'
מיד התירוה לינשא ואחר כך באו עדים ואמרו לא ידענו הרי זו לא תצא
עדים במדינת הים. אין לפרש דלמא
והלכו להן למדינת הים.
אע"פ שאין עד אחר
ואם באו עדי טומאה אפי' יש לה כמה בנים תצא הני שבוייתא דאתיין
איכא עדים במדינת הים דאם כן
ח
שיכחישנו. אינו נאמן
תוספות רי"ד
תיקשי ליה נמי אמתניתין דקתני
לנהרדעא אותיב אבוה דשמואל נטורי בהדייהו א"ל שמואל ועד האידנא
לאוסרה עד שיבואו שנים
כדרבא דאמר אין דבר
דתרי
ותרי
הן
נשביתי וטהורה אני נאמנת ואמאי
מאן נטרינהו א"ל אילו בנתך הווין מי הוית מזלזל בהו כולי האי הואי
שבערוה פחות מב'.
ספיקא דאורייתא ובספיקא
דלמא איכא עדים אלא הכי פירושה
1 כשגגה שיוצא מלפני השליט ואישתביין בנתיה דמר שמואל ואסקינהו
ולכתחלה לא תנשא. ר"א
דאורייתא לא אזלינן בתר
הא יצא קול דאיכא עדים במדינת הים
אמר לעולם תרי ותרי
חזקה אלא הבא עליה
לארעא דישראל אוקמן לשבויינהו מאבראי ועיילי לבי מדרשא דר' חנינא
ואיפוך פי' המורה ברישא
באשם תלוי קאי אמר
שיודעים שנשבית ומיהו קשה לרשב"א
תני תצא. ובסיפא תני לא
(ר"פ) [אביי] תרגמה
הא אמרה נשביתי וטהורה אני והא אמרה נשביתי וטהורה אני $ שרינהו
דהיכי סלקא דעתיה השתא דעדים
תצא. ב' אומרים ראינוה
בע"א. ע"א אומר נתקדשה
סוף עול אתו שבויינהו אמר רבי חנינא בנן דמוריין אינון איגלאי מילתא
היינו עדי שבויה דא"כ מה הוה צריך
ט
שנתקדשה וב' אומרים
וע"א אומר לא נתקדשה
לא ראינוה שנתקדשה ה"ז
תרווייהו בפנויה קמסהדי
דבנתיה דמר שמואל הווין אמר ליה רבי חנינא לרב שמן בר אבא פוק
למימר הא איכא עדים במדינת הים
לא תנשא. פשיטא לא
והאי דאמר נתקדשה הו"ל
הוה ליה למימר הא איכא עדים קמן
איטפל בקרובותיך אמר ליה לרבי חנינא והאיכא עדים במדינת הים
ראינו אינו ראיה. ל"צ
חד ואין דבריו של א'
דהא איכא שבויינהו : עדי טומאה
דדיירו בחצר א'. מ"ד אי
במקום ב'. ע"א אומר
ח)
ליתנהו קמן עדים בצד אסתן ותאסר טעמא דלא אתו
השתא מיהת
איתא דקדיש קלא אית
נתגרשה וע"א אומר לא
איתמר. והא איכא עדים במדינת
עדים הא אתו עדים מיתסרא והאמר אבוה דשמואל כיון שהתירוה לינשא
ליה למילתא קמ"ל דעבידי
נתגרשה תרווייהו באשת
הים דפריך לעיל פירוש והא יצא
אינשי דמקדשי בצנעא.
איש קמסהדי והאי דאמר
אף על פי
שלא נשאת אמר רב אשי עדי טומאה איתמר:
קול דאיכא התם עדי טומאה
ואי קשה טעמא דאמר'
נתגרשה הו"ל חד ואין
מתני'
לא ראינוה שנתקדשה דלא
דבריו של א' במקום שנים.
כדפירשתי הקשה ר"ת בפרק קמא
ראינוה אינה ראיה אבל אי
ופי' לאו במוחזקת לפנינו
דקידושין גבי ההוא גברא דקדיש באבנא
דכוחלא ויתיב
רב חסדא וקא משער אי אית בה
שוה פרוטה אי לא ומסיק לאו היינו
אמרי (בעיקר) [בבירור]
שהיא א"א מיירי. דא"כ
דלא נתקדשה כגון דאמרו
מה צורך להכחשת העד
דר' חנינא דאמר עדים בצד אסתן ותאסר וקאמר אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא אם הקילו בשבויה נקל באשת איש והשתא
האשה או המקדש הי'
שאומר לא נתגרשה בלא
למאי דמסיק דעדי טומאה איתמר מה לי עדי שבויה מה לי עדי אשת איש ט) ורש"י פירש שם אם הקילו בשבויה דאיסור לאו וקשה
עמנו במקום פ' שמעידים
הכחשתו נמי אינו נאמן
לרבינו תם דבשבויה נמי איכא איסור סקילה אם נשאת לכהן שישמש בנה על גבי מזבח בשבת ומיהו אית ספרים דגרסי התם אם
עדות ברורה. ה"נ דאם
ע"א בגירושין ואפי' לאביי
נשאת לא תצא . ואמאי
דאמר ע"א נאמן באיסורין
הקילו בשבויה דמנוולה נפשה באפי שבויה כו' פירוש ולא שכיח כולי האי שנטמאה נקל באשת איש דשכיח דידעי אם אית בה
לא תצא. תרי ותרי נינהו
ואפילו באשה ה"מ לאסור
שוה פרוטה ובלאו הך גירסא איכא למימר דלא שכיח שיהו עדי טומאה אבל עדים שידעו ששוה פרוטה שכיח י):
והבא עלי' באשם תלוי
כגון אשתו זינתה בע"א
שתי קאי. ואי אמרת דר"א
בפ' האומר [קדושין סו ע"ש]
קסבר דאפילו בתרי ותרי
דאביי אמר ע"א נאמן בכל
אמרי' אוקי אתתא אחזקתה. א"כ מה צורך לאפוכי במאי דתניא מפרשא שפיר גבי נתקדשה לא תצא דאוקמי' לה
איסורין שבתורה ורבא אמר אין דבר שבערוה פחות משנים. ודוקא לאיסור היה אומר אביי דע"א נאמן אבל
אחזקה קמייתא ופנויה הות וגבי נתגרשה תצא דמוקמינן לה אחזקתה דא"א הות. ומדלא אוקמוה הכי ש"מ דלא
אשה שהוחזקה בא"א אין מי שיאמר שיהא ע"א נאמן לומר נתגרשה ולהוציאה מחזקת א"א דדוקא במת בעלך
אמרינן תרי ותרי אוקמה אחזקתה. משום דהוי ספק תורה והבא עליה באשם תלוי קאי. תשובה. אילו העידו עדות
האמינו חכמים ע"א משום דמילתא דעבידי לגלויי לא משקרא והיא גופא דייקא ומנסבא. ומתוך חומר שהחמרת
ברורה. כגון שאמרו אנו היינו כל היום עמכם באותו חצר ולא נתפרדנו מהם כלל ולא יתכן שנתקדשה באותו היום
עליה בסופה הקלת עליה מתחלתה אבל בגירושין לא מהימן. עיין בהאשה רבה. ולא מתוקמא אלא באשה
שאילו כך גם אנחנו היינו רואים
המעשה.
אלא שקר אתם
מעידים. אין לומר בכאן תרי
ותרי נינהו. שזאת היא
הבאה ממדה"י שלא ידענו מי היא ובאים אלה השנים ומעידים עליה כי א"א היתה אלא שא' אומר נתגרשה