כג:
האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שתי
מתני'
נשים שנשבו. אומר ר"י דלא גרסינן זאת אומרת נשביתי
שתי נשים שנשבו. שיש עדים שנשבו: שמעידות זו את
עט א
א) ב)
ג)
זו. כל אחת אומרת חברתי טהורה: הרי אלו נאמנות. דבשבויה
וטהורה אני כו' אלא זאת אומרת טהורה אני דהא בדאיכא
הקילו להאמין עד אחד ואפילו אשה: גמ' נאמנת. על הכל: אינה
עדים שנשבו איירי ומיהו יש לקיים הגירסא דאיירי דאינהו לא
פ ב
נאמנת. על כלום. ולקמיה
מפרש לה לכולה: אי דליכא עדים.
ידעי דאיכא עדים ואשמועינן דאפילו הכי לא מהימני:
ד)
אין רישא וסיפא דאיכא עדים
שנשבו: אלא פשיטא דאיכא עדים.
❖
מתני' שתי נשים
ומציעתא דליכא עדים.
הלכך אעצמה אינה נאמנת לטהרה
שנשבו זאת אומרת
פא ג
השתא לא פריך הא תו למה לי
וחברתה נמי אע"ג דאנן אמרינן
נשביתי וטהורה אני וזאת אומרת נשביתי
❖
פב ד
כדפריך אשנויא דרב פפא דהשתא
בחזקת טמאה קיימא ההוא לאו
תורה אור השלם
וטהורה אני אינן נאמנות אובזמן שהן מעידות
אצטריך כולהו אני טהורה וחברתי
משום הימנותא דהך הוא דבלאו
זו את זו הרי אלו נאמנות: גמ' ת"ר אני
1. וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת
טמאה אשמעינן כיון דאיכא עדים
סהדותא דידה נמי בחזקת טומאה
נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ
תוספות רי"ד
טמאה וחברתי טהורה נאמנת אני טהורה
וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל
היא: ואינה נאמנת על חברתה.
לא מהימנא אנפשה ואני וחברתי
הזמה גמורה. כיון שאומרי'
כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ
וחברתי טמאה אינה נאמנת אני וחברתי
על כרחך משמע דחברתה בחזקת
טמאה אשמעינן דלא מהימנא
להם והלא עמנו הייתם
הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ
טמאה נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על
טהורה קיימא דבשלמא אינה נאמנת
אחברתה היכא דליכא עדים ומשתריא
יחד במקום פ' כל היום
רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו:
❖
כלו ואנו לא ראינו. ואתם
שופטים טז ל
חברתה אני וחברתי טהורה נאמנת על
דרישא אע"ג דאכולה מילתא משמע
חברתה אפומא דנפשה ואני וחברתי
האיך ראיתם ובהזמה האמינה
שייך למיתנייה משום דידה אלא הכא
טהורה אשמועינן אע"ג דאיכא עדים
חברתה ואינה נאמנת על עצמה אמר מר
התורה האחרונים ובטלי
עדות הראשונים והלכך
דבהדיא תנא אינה נאמנת על חברתה
מהימנא אחברתה דרישא דרישא איכא
גליון הש"ס
אני טהורה וחברתי טמאה אינה נאמנת היכי
טעמא דאמרי לא ראינוה
קשה: אלא פשיטא דליכא עדים.
לאוקמי בדליכא עדים ואין נראה
מתני' זה אומר כהן אני.
דמי אי דליכא עדים על עצמה אמאי לא
דאינה ראיה דתצא ול"א
דאי בדליכא עדים היינו מציעתא אלא
ואדידה מהימנא דשויתה לנפשה
אי איתא דקדיש קלא אית
מהימנא נשביתי וטהורה אני קאמרה אלא
❖
לה ואכתי הזמה הוא. אבל
חתיכה דאיסורא: דאפיך. מיפך את
בדאיכא עדים איירי ומ"מ איצטריך
פשיטא דאיכא עדים אימא מציעתא אני
אם העידו עדות ברורה כיון
כל דבריה: חברתה משתריא אפומא
האי סיפא לאשמועינן דנאמנת
דמזימים את הראשונים
וחברתי טמאה נאמנת על עצמה ואינה
דידה. דבשבויה האמינו חכמים עד
אחברתה ואע"ג דלא פסלה נפשה
תנשא לכתחלה: סיפא ב'
מוסף רש"י
אומרים ראינוה שנתגרשה וב'
נאמנת על חברתה ואי דאיכא עדים אמאי
והיה לנו לחוש לגומלים אפילו הכי
אחד להקל ואפילו עבד או שפחה
אין מעלין לכהונה.
אומרים לא ראינוה שנתגרשה
הא
מהימנא ג): תו למה לי היינו
כדקתני מתני' אם יש
לא מהימנא אלא פשיטא דליכא עדים אימא
ה"ז ל"ת. ואם נשאת לא
רישא. וא"ת ואמאי לא קאמר הכא
להן עדים אפילו עבד כו' וכל מקום
תצא מאי קמ"ל אע"ג דדיירו
סיפא אני וחברתי טהורה נאמנת על חברתה
על פי עד אחד.
בחצר א' היינו הך מ"ד גבי
שנאמן בו עד אחד הרי הוא כשנים
מרישא דרישא כדקאמר בסמוך דהא
ואינה נאמנת על עצמה ואי דליכא עדים
קידושין הוא דעבידי אינשי
ואין דברי אחד שכנגדו לטמא עומד
שמעינן מרישא דרישא דאיהי שויתה
(רשב"ם ב"ב
דמקדשי בצנעא אבל גירושין
אעצמה אמאי לא מהימנא אלא פשיטא
במקום שנים: הכי גרסינן איהי כיון
לא:) אמר רבי אלעזר
לנפשה חתיכה דאיסורא וחברתה
אי איתא דאיגרשא קלא אית
דאיכא עדים רישא וסיפא דאיכא עדים
אימתי.
לי' למילתא קמ"ל דעבידי
דאיכא עדים לאו כל כמינה. ואעדי
משתריא אפומא דידה וכ"ש דמשתריא
בזמן שיש.
אינשי דמגרשי בצנעא פירוש
מציעתא דליכא עדים אמר אביי אין רישא
שבויה קאי דעד אחד בטומאה אינו
אפומא דעד אחד ד)וי"ל דהכא ניחא
עוררין.
ואפ"ה לכתחלה לא תנשא
וסיפא דאיכא עדים מציעתא דליכא עדים
כלום אלא בסוטה בלבד שרגלים
ליה למנקט סתמא דהיינו רישא משום
משום ולזות שפתים הרחק
ממך: מתני' האשה שאמרה
אבל
רב פפא אמר כולה דאיכא עדים ואיכא עד
לדבר שהרי קינא לה ונסתרה:
דמרישא נמי שמעינן דחברתה
במקום שאין עוררין.
נשביתי וטהורה אני נאמנת
שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא.
משתריא אפומא דעד אחד אבל
אחד דקא אפיך אמרה אני טמאה וחברתי
מעלין
שהפה שאסר הוא הפה
לכהונה על פי עד אחד.
שהתיר. ואם יש עדים
לפיכך אין העד נאמן לטהרה: היינו
בסמוך לא מצי פריך אלא מרישא
טהורה ואמר לה עד אחד את טהורה
❖
דרישא: דאיכא דררא דממונא.
(שם)
שנשבית והיא אומרת טהורה
רישא. הני מילי תרוייהו אשמעינן
וחברתך טמאה איהי שויתא לנפשה חתיכה
אני אינה נאמנת ואם
ברישא חתיכה דאיסורא מרישא
פירש ר"ח שהאומר הוא מוחזק
משנשאת באו עדים ה"ז ל"ת.
דאיסורא חברתה משתריא אפומא דידה אני
פי' נשביתי לבין העובדי
שמעינן שריותא דחברתה אפומא
בשדה אבל העדים אין בידם כלום:
תוספות רי"ד (המשך)
כוכבים וטהורה אני שלא
טהורה וחברתי טמאה ואמר לה עד אחד
אבל
הכא דליכא דררא דממונא
דעד מסיפא דרישא שמעינן. תרתי בבי
דר"ח. זו אומרת נשביתי
נבעלתי לעובד כוכבים ואם
את טמאה וחברתך טהורה איהי כיון דאיכא
לא. קשה לרשב"א הא איצטריך
קמייתא רישא קרי להו דדמיין להדדי
משנשאת וכו'. בגמ' מפרשי'
וטהורה אני וזו אומרת
אהיא קאי. ר"א מתני לה
נשביתי וטהורה אני. לסוף
עדים לאו כל כמינה חברתה משתריא
גבי עדים לאשמועינן דמהימני במגו
ותרתי בבי בתרייתא חדא מילתא היא
ארישא פי' האי ואם משנשאת
עול אתו שבוייהו. א"ר חנינא
לפסול השטר דהא אע"ג דר' מאיר
דבכל חדא תנן מילתא וחילופה בין
אפומא דעד אני וחברתי טמאה ואמר לה עד
באו עדים ארישא. האשה
בנת מוריין אינון. פי' בנות
ברישא בין בסיפא: מהו דתימא כו'.
פליג אסיפא מודה ברישא:
שאמרה א"א הייתי וגרושה
אדם גדול ובעל הוראה הן
אחד את וחברתך טהורה איהי שויתא
אני. והכי קתני ואם משנשאת
שידעו לעשות כך. ואיגלאי
ומשום נאמנת על עצמה תנא ליה: איהי
נשביתי
לנפשה חתיכה דאיסורא חברתא משתריא
באו עדים שהיתה א"א.
מילתא דבנתיה דמר שמואל
כיון דאיכא עדים גרסינן: היינו רישא
והיא נשאת ע"פ עצמה
אינון. א"ל ר"י לרשב"א כהנא
אפומא דעד הא תו למה לי היינו רישא מהו דתימא הני תרוייהו טהורות נינהו
דרישא. דהא ודאי משום דאינה
שאמרה גרושה אני ה"ז
פוק איטפל בקרובותיך. פי'
והאי דקאמרה הכי תמות נפשי עם פלשתים היא דקא עבדה קמ"ל אני
לא תצא. ורבא מתני לה
[קח] א' מהן שהן קרובותיך.
1
נאמנת על עצמה לא אצטריך למיתנייה
אסיפא פי' אנשבית וטהורה
א"ל לר"ח והא איכא עדי
וחברתי טהורה ואמר לה עד אחד את וחברתך טמאה איהי כיון דאיכא עדים
דהא טובא אשמועינן דבמקום עדי
אני והתירוה לינשא. ואח"כ
טומאה שראוה כשנטמאה
לאו כל כמינה חברתה משתריא אפומא דידה הא תו למה לי היינו רישא
באו עדים שנשבית. מאן
עם העובדי כוכבים. ודילמא
שבויה לא מהימנא למימר טהורה
דמתני' לה ארישא כ"ש
אתו לקמן למחר לאחר
דרישא מהו דתימא כי מהימנא במקום דפסלה נפשה אבל במקום
אני ומשום נאמנת על חברתה הוא
אסיפא דבשבויה הקילו. פי'
שתנשא. א"ל השתא מיהו
דמכשרא נפשה אימא לא מהימנא קא משמע לן: מתני' וכן שני אנשים
דאצטריך דאע"ג דעד קא מכחיש
דחששא בעלמא הוא דאיכא
ליתנהו פי' קודם נשואין.
ב
שמא נבעלה לעובד כוכבים
ומשום דלמא אתו לא
לה מהימנא והא ברישא דרישא
$ זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אינן נאמנין ובזמן שהן מעידין זה את
ג
ונפסלה לכהונה. ומאן דמתני
(אהדרינן) [אסרינן] להו
אשמעינן: במקום דפסלה לנפשה.
זה הרי אלו נאמנין ד רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד
לה אסיפא אבל ארישא לא.
השתא עדים בצד אסתן
התם הוא דמהימנא אחברתה משום
לימא בדר"ה קמיפלגי דאמר
ותאסר. פי' אסתן. צפון.
אמר רבי אלעזר אימתי במקום שיש עוררין אבל במקום שאין עוררין
ר"ה האשה שאמרה לבעלה
כמו יומא דאיסתנא. מצפון
דקאמרה טמאה אני: אבל היכא
גרשתני נאמנת חזקה אין
תפתח הרעה. פי' העדים
מעלין לכהונה על פי עד אחד רשב"ג אומר משום רבי שמעון בן הסגן
דמכשרא נמי לנפשה. אימא משום
אשה מעיזה בפני בעלה.
המכירים הן בבבל ואנחנו
מעלין לכהונה על פי עד אחד: גמ' כל הני למה לי צריכי דאי תנא
דידה הוא דקאמרה ולא אחברתה:
פי' דמאן דמתני לה ארישא
כאן וניחוש שמא יבואו
אית ליה דר"ה ומאן דמתני
ויעידו על הטומאה ולכולי
מודה רבי יהושע משום דאיכא דררא דממונא אבל עדים דליכא דררא
קמ"ל גרסינן: ל"א גרסינן מהו
לה אסיפא ל"ל דר"ה. לא
האי לא חיישינן. ומותרות
דתימא כי מהימנא במקום עד פסול.
דממונא אימא לא ואי תנא עדים משום דלעלמא אבל איהו דלנפשיה
דכ"ע א"ל דר"ה פי' ואע"ג
הן לכהונה אח"כ ודאי אם
כגון דעד דקא מפיך הוי אשה אבל
דבחזקת (טומאה) [נשואה]
יבואו תצא ובניה חללים.
אימא
קיימא דהלכתא כוותיה. מר
אבל מסתמא לא חיישינן
במקום עד כשר לא תנא משנה יתירה
סבר כי אתמר דר"ה בפניו
דאחזוקי איסורא לא מחזקינן
מתני'
וכן שני אנשים. לא גרסינן שנשבו: אין נאמנים. ליתן להן תרומה: ובזמן שמעידין זה
דאפי' במקום עד כשר:
אבל שלא בפניו מעיזה .
ואלו הי' קרובים (לא) [לנו]
את זה. שכל אחד אומר אני וחברי כהן: רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. ואפילו היכא דליכא גומלין
פי' דוקא כשנשאת ואח"כ
היינו חוקרים אותם טרם
באו עדים סמכי' אהך חזקה
שנתירם לינשא. עכשיו שהן
וכל שכן הכא דאיכא למיחש לגומלין העד אתה עלי ואני עליך: עוררין. שקורין עליו שם פסול: מעלין. היכא דליכא גומלין. והיינו
אפילו שלא בפניו. אבל אם
רחוקים ממנו. לכולי האי לא
גמ'
דאיכא בין ר' אלעזר לתנא קמא דר' יהודה: רבן שמעון כו'. בגמ' מפרש מאי בינייהו: כל הני. דתנא מתניתין לאשמועינן הפה
חיישינן: מתני' שתי נשים
לא נשאת לא סמכי' אהך
חזקה כי היכי דסמכי' עלה
שנשבו ז"א נשביתי וטהורה
שאסר הוא הפה שהתיר ל"ל: משום דאיכא דררא דממונא. הלכך אי לאו דפשיטא מלתא שלקחה מאביו לא היה אומר של אביך היתה
בפניו דלא דמי שלא בפניו
אני וז"א נשביתי וטהורה אני
וגורם לעצמו הפסד ממון וכשאומר תחלת דבריו על שם סופו אמרו לגמור בהן ולקחתיה הימנו: אבל עדים. שאמרו כתב ידינו הוא:
כבפניו: ואם משנשאת באו
אינן נאמנות. ובזמן שמעידות
דליכא דררא דממונא. לגבייהו דלימטינהו פסידא בהאי עדות: אימא לא. ליתהמנו למימר אנוסין היינו דמעיקרא כי אמרו כתב
עדים ה"ז ל"ת. אמר שמואל.
זו ע"ז הרי אלו נאמנות פי'
לא נשאת ממש אלא כיון
שנשבו בידוע כגון שיש עדים
ידינו הוא אדעתא דסהדותא אמרו ולאו למיגמר בה אנוסים היינו והדר אימליכו למיגמר בה הכי קמשמע לן: דלעלמא. אין הדבור
שהתירוה לינשא אע"פ שלא
שנשבו הלכך אין נאמנות
האחרון מהני לעצמו אלא לאחרים ומשום אחרים לא הוו הדרי במלתייהו אבל איהו גופיה דלנפשיה מהני כי הדר ואמר לקחתיה:
נשאת. והא ל"ת קתני. ל"ת
להעיד כל א' וא' בפ"ע.
משום ובזמן שמעידות זו ע"ז שכל
מהתירא הראשון: ת"ר אמרה
נשביתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני פי' שהיו עמי תמיד שלא נתיחדתי עם עובד כוכבים אין אומרים נמתין לה עד
א' אומרת אני וחברתי טהורה הרי אלו נאמנות דבשבויה הקילו והאמינו בה אפילו ע"א ואפי' אשה ולא חיישינן לגומלין.
שיבואו עדים אלא מתירין אותה מיד. התירוה לינשא ואח"כ באו עדים ואמרו לא ידענו ה"ז ל"ת. פי' אע"פ שבאו אותם העדים
ת"ר אני טמאה וחברתי טהורה נאמנת. אני טהורה וחברתי טמאה אינה נאמנת. פי' אינה נאמנת על כלום. אני וחברתי טמאות
שאמרה האשה ושאלנו אותן ואמרו לא ידענו. אין אומרים כיון שנמצאו דבריה שקר תצא. אלא ל"ת ואם באו עדי טומאה אפילו נאמנת לפסול א"ע. ואינה נאמנת לפסול חברתה. אני וחברתי טהורה נאמנת על חברתה. ואינה נאמנת ע"ע: אמר מר אני
יש לה כמה בנים תצא. פי' דנבעלה לעכו"ם הוי' לה זונה ובניה הם חללים: בנתי' דמר שמואל אשתביין. אסקינהו לארעא דישראל.
טהורה וחברתי טמאה אינה נאמנת. ה"ד אי דליכא עדים שנשבו אעצמה אמאי לא מהימנא נשביתי וטהורה אני קאמרה. פי' בשלמא
אוקמינהו לשבוינהו אבראי. פי' שלא יבאו לפני ב"ד ולא ידעו ב"ד שהן שבויין אלא ע"פ עצמן ויתירום עיילו אינהו לבי מדרשא
אחברתה אינה נאמנת שכיון שאין עדים שנשבית הותרה חברתה וכאומרת נשביתי וטהורה אני. וזו שאומרת עליה כי