האשה שנתארמלה
פרק
שני כתובות
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נשביתי
וטהורה אני למה לי. וקשה לרשב"א אמאי לא משני
משום דבעי למיתני שתי נשים שנשבו. לאשמועינן דבזמן שמעידות
פג א
א) ב)
❖
ג)
זו את זו נאמנות: נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה.
משום דבעי למיתני סיפא אם יש עדים שנשבית
ד)
מיוחסת. מעלה היא ביוחסין: למימרא כו'. קא ס"ד דטעמא דרבי
ואמרה טהורה אני אינה נאמנת וי"ל דמשום הא לא אצטריך
יהודה משום גומלין: החמרים. סוחרי תבואה ומוליכין ממקום
דמסיפא דמתני' שמעינן לה דקתני סיפא עיר שכבשוה כרכום
תוספות רי"ד (המשך)
ה) ו)
הזול לכרכין: שלי חדש ושל חברי
כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות
דלא נשאת וגם לא התירוה
ישן שלי אינו מתוקן ושל חבירי
ואינה נאמנת לומר טהורה אני:
אימא לא ואי אשמעינן הני תרתי משום
לינשא. ואינו נ"ל דכיון
שתי
נשים שנשבו למה לי. דאי
מתוקן. משבח את של חבירו ומזלזל
דאיכא עדות מכחשת לה
דממונא אבל אשת איש דאיסורא אימא לא
❖
היכי שריא לה לחברתה
את שלו שלי אינו מעושר של חבירי
לאשמעינן דאחת נאמנת על
נשביתי וטהורה אני למה לי משום דקא
אפומא דידה. והתנן בפ'
מעושר שלי חדש ואינו יבש עדיין
חברתה הא בהדיא תנן דאפי'
האשה רבה עד אומר מת
בעי למיתני ואם משנשאת באו עדים הרי זו
וכן
שני
כל צורכו ה) [ושל חבירי ישן ויבש כל
עבד ושפחה נאמנים:
ועד אומר לא מת ה"ז
הגהות הב"ח
לא תצא הניחא למאן דמתני לה אסיפא
לא תנשא דכי מהימנינין
אנשים למה לי משום דבעי למיתני
צורכו] דסתם ישן טוב מן החדש בעת
(א) תוס'
ליה לע"א דאמר מת
אלא למאן דמתני לה ארישא מאי איכא
פלוגתא דרבי יהודה ורבנן. אבל
הגורן כדאמרי' באיזהו נשך
ולא מצי אידך למכחשי'
❖
למימר משום דקא בעי למיתני שתי נשים
היו חדשות מארבע וישנות משלש:
בשתי נשים משמע דלא פליג רבי
ה"מ כשבאו בזה אח"ז
וכבר התירוה ע"פ אותו
אינו נאמן. הואיל ועם הארץ הוא
שנשבו ושתי נשים שנשבו למה לי מהו
יהודה משום דבשבויה הקילו וקשה
העד (אמרת) [אמרינן] לא
ואינו נאמן על המעשר אע"פ שמעיד
דלקמן אשכחן איפכא
דתימא ניחוש לגומלין קמשמע לן וכן שני
תצא מהיתירא הראשון.
מוסף רש"י
אבל היכא דקיימי תרווייהו
על שלו שאינו מתוקן ועוד שמוסיף
דמסיח לפי תומו נאמן בתרומה אפי'
אנשים למה לי משום דקא בעי למיתני
שלי חדש.
ומכחשי להדדי אמרינן לא
עם זו דברים אחרים לשבח את של
על פי עצמו כדאמר גבי יוחנן אוכל
פלוגתא דרבי יהודה ורבנן ת"ר אני כהן
תנשא. והכא היכי אמרי'
חבירו אינו נאמן להחזיק את של חבירו
חלות דהעלהו רבי לכהונה על פיו
דהיא נאמנת אע"פ שהעד
וחברי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואינו
מכחישה. ובתוספתא
בחזקת מתוקן שאינן אלא מערימין
וגבי שבויה תני לקמן הכל
נאמן להשיאו אשה עד שיהו ג' שנים מעידין
דכתובות [בפ"ב] ברישא
אמור אתה כאן ואני במקום אחר:
נאמנים להעידה חוץ מבעלה ומוקי
דהא מתני' תני הכי.
על זה ושנים מעידין על זה רבי יהודה
לה במסיח לפי תומו ומיהו למאי
בשכלי
עד אומר נשבית וטמאה
היא. וע"א אומר נשבית
אומר אף אינו נאמן להאכילו בתרומה עד שיהו שלשה שנים מעידין
דמוקמינן פלוגתייהו במעלין מתרומה
וטהורה היא. אשה אומרת
ליוחסין ניחא דטעמא דמחמיר רבי
על זה ושנים מעידין על זה למימרא דרבי יהודה חייש לגומלין ורבנן לא
נשבית וטמאה היא ואשה
יהודה טפי בתרומה מבשבויה משום
אומרת נשבית וטהורה
חיישי לגומלין והא איפכא שמעינן להו דתנן החמרין שנכנסו לעיר ואמר
א
היא אין משיאין אותה.
דמעלין מתרומה ליוחסין אבל רבי
אחד מהן שלי חדש ושל חברי ישן שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן
ואם נשאת ל"ת. וא"כ
דמיקל טפי בתרומה במסיח לפי
בע"כ מאי דתני הכא
אינו נאמן רבי יהודה אומר נאמן אמר רב אדא בר אהבה אמר רב
תומו היינו משום דקסבר דאין מעלין
נאמנת הכי בעי' לפרושי
מוחלפת השיטה אביי אמר לעולם לא תיפוך בדמאי הקילו רוב עמי
כגון שהתירוה לינשא על
מתרומה ליוחסין כדאמר לקמן אבל
פיה. ובתר הכי אתא ע"א
הארץ מעשרין הן אמר רבא דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן
למאי דמוקי פלוגתייהו משום גומלים
ואמר נטמאת. אי נמי כגון
אדרבנן לא קשיא אלא דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא כדשנינן
קשה וי"ל דבתרומה דרבנן דוקא
שהלכה ונשאת דאמרינן
(לקמן נו:) בדמאי
ל"ת. אני טהורה וחברתי
דרבנן אדרבנן לא קשיא כדאמר רבי חמא בר עוקבא בשכלי אומנותו בידו
הוא דמתכשר במסיח לפי תומו
הקילו.
טמאה וא"ל עד אחד את
כדמשמע בהגוזל בתרא
הכא
טמאה וחברתיך טהורה.
איהי כיון דאיכא עדים
אבל בתרומה דאורייתא לא:
❖ גבי עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל דאמרינן ליה זיל גלי או נסיב בת מינך משמע דאם ילך למקום שאין מכירים
(שם)
אבל
לאו כל כמינה. פי' המורה
אינו נאמן להשיאו אשה. (א) פי' בקונטרס משום חשש ממזרות ונתינות וקשה דלהכי
ליכא למיחש כדאמרינן בהחולץ
ה"ג עדים וקאי אעידי
שבוי' דע"א בטומאה
אינו כלום אלא בסוטה
אותו ישיאוהו בת ישראל אע"פ שאין מכירים ולא יסתפקו בו בנתין וממזר וכן גבי ההוא דאתא לקמיה דרבי יהודה וא"ל נאמן אתה
תוספות רי"ד
בלבד שרגלים לדבר שהרי
לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול בניך משמע שהוא ובניו היו בחזקת כשרים אע"פ שלא היו מכירים בהם ונראה לר"ת דלהשיאו
קינא לה ונסתרה חברתה
נטמאת אינה נאמנת
אשה דקאמר היינו להשיאו בדוקה מד' אמהות כדתנן בעשרה יוחסין הנושא אשה צריך שיבדוק אחריה ד' אמהות
משתריא אפומא דעד.
דדוקא [להתיר] נאמן
פי' ה"נ כגון שנשאת.
ע"א [משום] דבשבוי'
ואין נאמן אם ישא אשה בדוקה להכשיר בתו לכהן בלא בדיקה אלא יצטרך לבדוק אחריו וה"ה דמצי למימר ואינו נאמן להכשירו לעבודה
אני וחברתי טמאה. וא"ל
הקילו ולא לאיסור כדרבא
ואותה בדיקה היא משום חללות דאין מכירין ישראל חללים שביניהם ולא משום ספק ממזרות ונתינות דלהא לא חיישינן כדפי' וכן
עד את וחברתך טהורות
דאמר אין דבר שבערוה
משמע התם דקאמר דהיא אינה בודקת בדידיה דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים ואי משום ממזרות ונתינות הא ודאי הוזהרו דהשוה
איהי שויתי' נפשה חתיכה
פחות מב'. אלא אעצמה
דאיסורא. פי' לפיכך אין
אמאי לא מהימנא. אלא
הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ואם תאמר אי משום חללות בודקין לא יבדקו אלא יחוס אביה לבד דאפילו היתה אמה חללה
העד נאמן לטהרה חברתה
פשיטא דאיכא עדים פי'
כשרה היא ע"י אביה דלכ"ע בני ישראל מקוה טהרה לחללות ויש לומר מאחר שהצריכו לבדוק את יחוס האב משום חללות אגב חללות
משתריא אפומא דעד
שנשבו ומ"ה אעצמה
הוצרכו לבדוק כל פסול שבה גם של ממזרות ונתינות וכולה הך שמעתין דמצרכי בדיקה להשיא בתו לכהן אתיא כרבי מאיר דרבנן
כגון שנשאת. אני וחברתי
אינה נאמנת לומר נשביתי
טהורות ואמר לה עד
וטהורה אני וחברתה
פליגי עליה התם ולא מצרכי בדיקה ואמרי כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות וא"צ אפילו עד אחד כדי להכשיר בתו לכהונה
את וחברתיך טמאות.
נמי אסורה בלא עדותה
ומיהו להכשיר בנו או עצמו לעבודה צריך דלאו בחזקת כהונה עומד אי נמי אפילו כרבנן וביצא עליו ערער כדקאמר התם במילתייהו
איהי כיון דאיכא עדים
והא דקאמר אינה נאמנת
דרבנן בד"א שלא יצא עליו ערער כו': שלי חדש ושל חבירי ישן. בפרק אע"פ פי' בקונטרס די"מ משום עומר ולאו מילתא היא
לאו כל כמינה. חברתה
כלומר בלא עדותה היא
משתריא אפומה דידה פי'
אסורה. אימא מציעתא אני
דאם כן מאי מתרץ בדמאי הקילו התינח דמאי חדש ישן מאי איכא למימר ועוד דלא מצינו בשום מקום שנחשדו עמי הארץ על החדש ורשב"א
כגון שנשאת או התירוה
וחברתי טמאות נאמנת
פירש דקאי אשביעית וקאמר שלי חדש וגדל בשביעית ואסור להשהותו אחר הביעור ושל חבירי ישן וגדל בשנה שעברה ואשכחן דקרי לשביעית
לינשא כדפרי': מתני'
ע"ע ואין נאמנת על
וכן שני אנשים זה אומר
חברתה. ואי דאיכא עידי
חדש דתנן במסכת שביעית ורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט את הורד וכי משני בדמאי הקילו בשביעית לא חש לתרץ דפשיטא
כהן אני וז"א כהן אני
שבויה אחברתה אמאי לא
ליה להש"ס דרבי יהודה מיקל בשביעית משום דבאתריה דרבי יהודה חמירא להו שביעית כדאמר בהניזקין ואין נראה לר"ת דסתם
אין נאמנים ובזמן שהן
מהימנא והלא גם בלא
עמי הארץ לא נחשדו אשביעית דתנן בפרק עד כמה החשוד על המעשר אינו חשוד על השביעית החשוד על השביעית
מעידים זע"ז הרי אלו
עדותה אסורה והמורה פי'
נאמנים. ר"י אומר אין
ואינה נאמנת על חברתה
אינו חשוד על המעשר אלמא דסתמא אינן חשודין בשביעית ומעשר דקתני היינו מעשר שני דאמעשר ראשון חשודין הם והא דתנן
מעלין לכהונה ע"פ ע"א.
ע"כ משמע דחברתה
במסכת דמאי ומייתי לה בהניזקין המוליך חיטין לטוחן כותי או לטוחן עם הארץ אינו חושש לא משום מעשר ולא
אר"א אימתי בזמן שיש
בחזקת טהורה קיימא.
משום שביעית דמשמע דחשודים על השביעית איכא למימר דמשום כותי נקט שביעית אי נמי בודאי חשוד איירי וכן ההיא דמייתי בפרק
עוררים. אבל במקום שאין
דבשלמא אינה נאמנת
עוררים מעלין לכהונה
דרישא אע"ג דאכולה
קמא דחולין הנותן לשכנתו עיסה לאפות וקדירה לבשל אינו חושש לשאור ותבלין שבה לא משום מעשר ולא משום שביעית
ע"פ ע"א. רשב"ג אומר
מילתא משמע שייך למתני
ועוד קשה לר"ת דאי באיסור חדש או שביעית מיירי הוה ליה למימר של חברי אינו חדש כדקאמר אינו מתוקן ועוד הקשה ר"ת דלעיל
משום ר"ש בן הסגן מעלין
[אינה נאמנת] משום היתר.
דההיא משנה דחמרין תנן במס' דמאי הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם ואמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר ואמר לו אחד אני איני
לכהונה ע"פ ע"א. פי' ב'
אלא הכא דבהדי' תניא
אנשים שבאו ממדה"י ולא
אינה נאמנת על חברתה
נאמן איש פלוני נאמן הלך ולקח הימנו אמר ליה מי כאן מוכר ישן אמר ליה מי ששלחך אצלי אע"פ שהן כגומלין זה את זה הרי אלו נאמנים
ידענו מי הם ז"א כהן אני
קשה. אלא פשיטא דליכא
ואי ישן היינו דלית ביה איסור חדש או שביעית היאך קונה ממי ששלחו אצלו והלא הוא בעצמו אומר שאינו נאמן ועוד מדקא שאיל להיאך
וז"א כהן אני. אין נאמנים
עדים פי' מ"ה על עצמה
מי מוכר ישן מכלל שמה שקנה ממנו כבר היה חדש או שביעית והלא לא הלך אצלו אלא לפי שהוא נאמן ופי' הקונטרס נראה לר"ת עיקר
ליתן להם תרומה ובזמן
נאמנת דשויתי' אנפשה
שמעידים זע"ז שז"א אני
חתיכה דאיסורא. אבל
דלהשביח קאמר ולרבותא דרבי יהודה נקטיה דאע"פ שמגרע את שלו ומשביח את של חבירו ומיחזי טפי כגומלין אפילו הכי נאמנין ואם
וחברי כהנים וכמו כן זה
על חברתה אינה נאמנת
תאמר א"כ מאי קשה ליה דרבנן אדרבנן דלמא הכא הוא דחיישינן לגומלין דדומה שהן גומלין כדפי' ויש לומר דאי לאו דחיישינן
הרי אלו נאמנים שמעלין
דכיון דליכא עדי שבוי'
אביי
אמר לעולם לא תיפוך בדמאי כו'. והא דאמר אביי בפרק במה מדליקין
לכהונה ע"פ ע"א. ואפילו
חברתה משתריא באומר'
לגומלים בעלמא משום הכי לא הוו חיישינן טפי ו):
היכא דאיכא למיחש
נשביתי וטהורה אני וזו
ספק דבריהם לא בעי ברכה רבא אמר רוב עמי הארץ מעשרין הן וכן בפרק אע"פ משני אביי ודאי דבריהם עשו חיזוק ספק
לגומלין. ר"י אומר אין
שמעידה עלי' כי נטמאת
דבריהם לא עשו חיזוק רבא אמר בדמאי הקילו לא משום דלית ליה לאביי דרבא דהא הכא אית ליה ועוד דבשילהי המביא דייק ממתני'
וכו' ואפילו היכא דליכא
אינה נאמנת כדרבא. שאין
גומלין וכ"ש היכא דאיכא
דבר שבערוה פחות מב'.
דרוב עמי הארץ מעשרין הן אלא דאית ליה לאביי דכל ספק דבריהם אע"ג דליכא רוב לא בעי ברכה וגם לא עשו חיזוק ומיהו בפרק קמא
גומלין. פי' העד אתה עלי
אימא סיפא אני וחברתי
דשבת אההיא דלא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ מפרש אביי שמא יאכילנו דברים שאינם מתוקנים ולא סמיך ארוב
ואני עליך. אר"א אימתי
טהורות נאמנת על חברתה
עמי הארץ מעשרין כדקאמר רבא התם סבירא ליה דלההיא מלתא מחמירין ולא סמכינן ארובא וכן רבא בסוף הניזקין
אין מעלין במקום שיש
ואינה נאמנת ע"ע. ואי
עוררים הבאים לפוסלו.
דליכא עדים אעצמה אמאי
גבי משאלת אשה נפה כו' ולא בעי למיסמך ארוב עמי הארצות דמעשרין לענין לסייע ידי עוברי עבירה דנראה לו לענין זה להחמיר:
אבל במקום שאין עוררין
לא מהימנא. אלא פשיטא
בשכלי מעלין והוא דליכא גומלין
דאיכא עדים. פי' ומ"ה
רשב"ג אומר וכו'. לקמן מפרש מאי בינייהו: ת"ר זה אומר אני כהן וחבירי כהן . וז"א אני כהן וחבירי
אעצמה אינה נאמנת ואחברתה מהימנא שע"א נאמן בשבוי' רישא וסיפא דאיכא עדים ומציעתא דליכא עדים. אמר ר"פ
כהן נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה עד שיהיה שלשה ב' מעידים ע"ז. וב' מעידים ע"ז. פי'
כולה דאיכא עדים ואיכא ע"א דקמפיך פי' [דאיכא עדים] שמעידים שנשבו וע"א בא ומהפך כל הדברים. אני טמאה
המורה אינו נאמן להשיאו אשה מיוחסת ומעלה הוא בכהונה. (ולכך) [וכן] פי' גם ר"ח דאינו נאמן להשיאו
וחברתי טהורה וא"ל ע"א את טהורה וחברתיך טמאה. איהי שויתה נפשה חתיכה דאיסורא וחברתה משתריא אפומא.
אשה הראויה לכהונה. דחיישינן שמא חלל הוא. וק' לי א"כ איזה אשה יקח. דכשירה הראויה לכהונה אסרת לו
פי' המורה. דבשבוי' האמינו חכמים ע"א להקל ואפי' עבד או שפחה. וכדקתני מתני' אם יש להן עדים אפילו עבד
ישא
פסולה
לכהונה אסור לו ליקח.
דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא באומרו כהן אני. ותו אפילו אי ברירא
וכו' וכ"מ שנאמן ע"א
הרי הוא כשנים ואין דברי א' שכנגדו לטמא עומד
במקום שנים. ומשמע מפירושו. דאע"ג