כד:
האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
בשכלי
אומנותו
בידו. פירש רבינו חננאל זה שאומר עליו
בשכלי אומנותו בידו. חמר המביא תבואה למכור היה נושא בידו
פד א ב ג ד
א)
ב)
שהוא כהן
יש בידו כלים שמשמשין בהן בטהרה כגון
כלי היכר של מכירה כגון מחק שמוחקין בה המדה והמביאה להצניע
ג) ד)
כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה שאין מקבלין טומאה שכל הרואה
אינו נושא בידו כלי אומנות מכר והכא כגון שכלי אומנותו בידו של
פה ה
ה)
כלים הללו בידו מתרחק ממנו מלטמאותו ודומה שהוא כהן ולכך
זה המזלזל את שלו דאנן סהדי שלמוכרה הביאה הלכך אין זה אלא
ו)
האמינוהו חכמים:
גומל וזה יעיד עליו בכרך שלפניהם:
ואיבעית אימא רבי יהודה
הקדר. שהוא חבר: הפנימיות
הכא נמי בשכלי אומנותו בידו והיכא אתמר
פו ו
❖
טהורות. כולה מתרצא ואזלא לקמיה:
ורבנן במעלין מתרומה
דרבי חמא בר עוקבא אהא דתנן א הקדר
ליוחסין קמיפלגי. ולא אתא לשנויי
בשכלי אומנותו בידו. להיכר שהוא
❖
שהניח קדירותיו וירד לשתות (מים מן
נושאן למוכרן: ממשמשת בהן.
אלא קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה
היאור) הפנימיות טהורות והחיצונות טמאות
תורה אור השלם
לבדוק וליקח: ומשום חיפופי רשות
אבל דרבנן אדרבנן לעולם צריך לתרץ
והתניא אלו ואלו טמאות אמר רבי חמא בר
1. (סא) וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים
הרבים. שנותנים בני אדם אבנים
בשכלי אומנותו בידו הקשה הר'
הגהות הב"ח
בְּנֵי ח¢ בַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ
עוקבא ב בשכלי אומנותו בידו מפני שיד
גדולות או יתדות לצידי רה"ר להרחיק
שמואל מווארדין ומעיקרא היכי בעי
(א) רש"י
בְּנֵי בַרְזִלַּי אֲשֶׁר לָקַח
הכל ממשמשת בהן והתניא אלו ואלו
העגלות מלהזיק את הכתלים ומתוך
למימר דטעמא דר"י משום גומלין
מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי
אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל שְׁמָם:
טהורות א"ר חמא בר עוקבא בשאין כלי
שהן דוחקות את רה"ר וזה הניח
והא בלא גומלים ע"כ סבר רבי
❖
ג
(סב) אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם
קדירותיו אצלם דחק גם הוא את
יהודה בשילהי פרקין
אומנותו בידו ואלא הא דתנן הפנימיות
הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ
הדרך והעוברין שם מתחככין בהן
דמעלין מתרומה ליוחסין ותירץ ר"י
וַיְגֹאֲלוּ מִן הַכְּהֻנָּה:
טהורות והחיצונות טמאות היכי משכחת
(סג) וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא
מוסף רש"י
ובגדיהן עוברין על פני אוירן ובגדי
דמעיקרא ס"ד דאי לאו טעמא משום
לה ד דסמיכא לרשות הרבים ומשום חיפופי
לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ
עם הארץ טמאים הם ומטמאים את
גומלים לא היינו מפסידים את
במעלין
מתרומה
מִקֹּדֶשׁ הַקּ¢ דָשִׁים עַד עֲמֹד
רשות הרבים ואיבעית אימא ר' יהודה ורבנן
ליוחסין.
החיצוניות: במעלין מתרומה ליוחסין.
הכהן מן התרומה כדי לומר מעלין
כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים:
❖
במעלין מתרומה ליוחסין קמיפלגי איבעיא
עזרא ב סא-סג
כיון דמן הדין ראוי לחלוק ע"פ חבירו
רבי יהודה סבר הרואה שמאכילין
להו מהו להעלות משטרות ליוחסין היכי
ואדרבה קודם היינו אומרים אין
תרומה לאדם בחזקת כהן מעיד
(קדושין סט:) גדולה
דמי אילימא דכתיב ביה אני פלוני כהן
מעלין אע"ג דגבי עבד אמר לקמן
עליו בכל מקום שהוא כהן ומעלין
תוספות רי"ד
חזקה.
לרבי יהודה דאין חולקין לו תרומה
אותו ליוחסין הלכך אם תאכילהו
חתמתי עד מאן קא מסהיד עילויה לא צריכא
(שם סט:) בקשו
לן דחלל הוא. אמאי
משום דמעלין התם אין כל כך חששא
תרומה הרי אתה מביאו להשיאו אשה
כתבם המתיחשים.
לא ישא אשה כשרה
דכתיב ביה אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני
(שם) התרשתא.
ואפי' בתו של כ"ג. והא
בהפסד של עבד זה אם אין חולקין
וטעמיה לאו משום גומלין הוא ורבנן
וחתימו סהדי מאי אמנה שבשטר קא מסהדי
קי"ל דלא הוזהרו כשרות
לו תרומה בלא רבו וא"ת ובאיזו
סברי אין מעלין מתרומה ליוחסין:
להנשא לפסולים. ונ"ל
או דלמא אכולה מילתא קא מסהדי רב הונא
דאיסור מיתה. אם זר הוא לא היה
סברא פליגי לימרו תרוייהו דמעלין
לפרש דהאי דאמר להשיאו
ורב חסדא חד אמר מעלין וחד אמר אין
אשה לאו להשיאו לו
ה
ונצטרך שני עדים בתרומה או לימרו
אוכל תרומה שהוא עון מיתה:
אשה. אלא להשיא מנשיו
מעלין איבעיא להו מהו להעלות מנשיאות
דאיסור עשה. כה תברכו
תרוייהו דלא מעלין ולא יצטרך אלא
לכהונה. כגון אלמנתו
כפים ליוחסין תיבעי למ"ד מעלין מתרומה
עד אחד בתרומה וי"ל דבהא פליגי
אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה
ובתו דמספקינן ליה
בחלל. ובת חלל ואלמנות
עשה: גדולה חזקה. שאין ב"ד יכולין
ליוחסין ותיבעי למ"ד אין מעלין תיבעי למ"ד
דמר סבר חיישינן שמא יעלו מתרומה
חלל הן פסולות לכהונה:
להוציא דבר מחזקתו: בקשו כתבם
ליוחסין לפיכך הצריכו שני עדים
מעלין הני מילי תרומה דעון מיתה היא אבל
(שם) עד עמוד
איבעיא להו מהו להעלות
כהן לאורים ולתומים.
משטרות ליוחסין. פי'
המתיחשים. שיהו כהנים כשרים. לפי
ומר סבר דלא חיישינן ו):
נשיאות כפים דאיסור עשה לא או דלמא
אמנה שבשטר קמסהדי. וא"ת
אילימא דכתיב בי' אני
שהתחתנו כהנים בגולה בגויי הארץ
לא שנא תיבעי למ"ד אין מעלין הני מילי
פלוני כהן חתמתי עד מאן
ואי לאו אכולא מילתא
וילדו להם בנים כדכתיב בספר עזרא
קמסהיד עלויה. לא צריכא
תרומה דמיתאכלא בצנעא אבל נשיאות
(שם) אמר להם
דכתיב בי' אני פ' כהן
קמסהדי א"כ עדים חתמי אע"ג דלא
והם חללים הוצרכו הנולדים בגולה
כו'.
לויתי מנה מפלוני וחתימו
כפים דבפרהסיא אי לאו כהן הוא כולי האי
ידעי אי כהן הוא אי לאו ואם כן הא
להתייחס כשעלו מן הגולה לשרת
סהדי אמנה שבשטר קא
לא מחציף אינש נפשיה או דלמא לא שנא
בבנין שני: ויגאלו. נפסלו. מלשון
דתנן בגט פשוט
מסהדי א"ד אכולה מילתא
מסהדי. ר"ה ור"ח ח"א
רב חסדא ורבי אבינא חד אמר מעלין וחד אמר
לחם מגואל : התרשתא.
שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר
מעלין וח"א אין מעלין
אחת אם היו משולשין יכתבו כהן
הוא נחמיה בן חכליה וכן כתוב בספר
אין מעלין א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא
ו
והלכתא כדברי המיקל.
עזרא : עד עמוד כהן
ומה מועיל כיון שעדים חותמין אע"פ
(שם) בקדשי
ואילו כתבו שני עדים פ'
מהו להעלות
מנשיאות כפים ליוחסין א"ל
הגבול.
כהן לוה מפלוני דליכא
לאורים וגו'. כאדם (א) שאומר
שאין מכירים בו אם הוא כהן והרי
פלוגתא דרב חסדא ורבי אבינא הלכתא
(שם) כיון
מאן דפליג דודאי מעלין.
הוא יכול להערים ולכתוב שטר אחר
לחבירו עד שיבא המשיח דאורים
דאכלי בתרומה אתי
דהא עדים מעידים כי הוא
מאי א"ל אנא
מתניתא ידענא דתניא ר' יוסי
לאסוקינהו.
בשם חבירו כהן ויוציא ממון מחבירו
ותומים לא הוו במקדש שני שנחסרו
כהן . איבעי' להו מהו
אומר גדולה חזקה שנאמר ומבני הכהנים
להעלות מכהונה ליוחסין.
1
כהן וי"ל דהיכא דהוחזקו שני יוסף
חמשה דברים כדאמרינן בסדר יומא
(שם) אלא
בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח
: מקדש הקדשים. דוקא
בן שמעון ודאי אכולא מילתא קא
לאו משום דריע
מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם
חזקייהו.
מסהדי כי אז הן צריכין לידע אם בן
מקדשי המקדש פסלינהו אבל תרומה
אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו
כהן הוא והתם ודאי מעלין משטרות
שהיו רגילין בה בגולה לא אסר עלייהו
משום דהוחזקו בה: קדשי הגבול.
ליוחסין והכא מיבעיא לן היכא דלא
ויגאלו מן הכהונה ויאמר התרשתא להם
הוחזקו: חד אמר מעלין. ואם
תרומה שהיא נוהגת בגבולין חוץ
אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד
למקדש ולירושלים: אף כאן בקדשי
תאמר ואמאי לא חשיב ליה בהדי
(שם)
כהן לאורים ותומים אמר להם הרי אתם
הגבול. ומדאמר רבי יוסי גדולה
הנך דתנן בעשרה יוחסין
בחזקתכם במה הייתם אוכלים בגולה
חזקה ש"מ נשיאות כפים נמי לא אסר
אין בודקין מן המזבח
בקדשי הגבול אף כאן בקדשי הגבול
עלייהו שהרי הוחזקו בה בגבולין:
ולמעלה ולא מדוכן כו' וי"ל דהך
ואי סלקא דעתך מעלין מנשיאות כפים
ואי סלקא דעתך כו' אתו לאסוקינהו.
דשטרות מלתא דפשיטא היא דכיון
ליוחסין הני כיון דפרסי ידייהו אתי
ומה הועילו בתקנתם: שאני הכא.
דאכולא מלתא קמסהדי א"כ הוי
דליכא למיחש דליסוקינהו דהא ריע
עדות גמור ולכך לא קא חשיב עדים
לאסוקינהו שאני הכא דריע חזקייהו דאי
חזקייהו שהרי הכל רואין שאר כהנים
וא"ת ואמאי לא חשיב תרומה ונשיאות
לא תימא הכי למאן דאמר מעלין מתרומה
אוכלין קדשי המקדש והם אינן
כפים למ"ד מעלין ואור"ת דתרומה
ליוחסין כיון דאכלי בתרומה אתי
אוכלין יש כאן היכר גדול שיש בהן
בכלל מזבח ונשיאות כפים בכלל דוכן
לאסוקינהו אלא לאו
משום דריע חזקייהו
צד פסול. אבל שאר בני אדם כגון
אע"ג דההוא דוכן היינו שיר כדמשמע
ואלא
בזמן הזה לעולם מעלין מנשיאות
התם בגמרא מ"ד מעלין הוה מוקי
כפים ליוחסין: ה) [דאי לא
תימא הכי. דעל דא סמיך שיש בהן
לה נמי בדוכן כהנים שבגבולים ומיהו
קשה אמאי לא חשיב ס"ת
היכר תרומה נמי תקשי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין]:
שקרא בחזקת כהן כדלקמן ויש לומר דאיכא למימר דתנא ושייר
כולהו ובספר הישר פירש ר"ת דלאו בעבודת מזבח ממש איירי אלא
ואלא
כגון הפשט וניתוח דברים הכשרים בזרים דלא היו מניחין לעשות אותם אלא למיוחסין מן המשיאין לכהונה אבל מילי דכהונה כגון
תרומה ונשיאות כפים וס"ת לא איצטריך למתני: שאני הכא דריע חזקייהו. פי' בקונטרס שהכל רואים שאר כהנים אוכלין
שאר קדשי מזבח ואלו אין אוכלין וק"ק דמ"מ תיקשי למ"ד מעלין אמאי לא אסקינהו לקדשי מזבח וליוחסין ונראה לר"ת דריע
חזקייהו היינו שהיו מיחסים אותם אחר בני ברזילי שהיה ישראל ועוד שלא מצאו כתבם והיכא דאיתרע חזקה אין מעלין לכ"ע אבל
קשה דפריך מעיקרא אתי לאסוקינהו הוה ליה למיפרך אמאי נגאלו כלל מן הכהונה ויש לומר דשפיר הוה ידע דריע חזקייהו ומשום
הכי לא אסקינהו
אלא
דהוה ס"ד
דאע"ג דריע חזקייהו
איכא
למיחש דלמא אתי לאסוקינהו
לבסוף שלא ידעו
שלא מצאו כתבם:
ואלא