האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואלא
מאי גדולה חזקה. בשלמא אי אין מעלין ניחא הא דגדולה
ואלא מאי גדולה חזקה. דקאמר ר' יוסי למה לנו ח) [לחוש] להשבית
פז א
א)
ב)
חזקתם כי מה יש לחוש לבטלה: בתרומה דרבנן. שהרי בגולה היו
חזקה אע"ג דאיכא למיחש לב"ד טועין שיעלו מן נשיאות
ג)
כפים לקדשי קדשים [ואע"ג דבלא חזקה מעלין לתרומה ע"פ עד
שאין שם תרומה מן התורה דכל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה
פח ב
נוהגת אלא בארץ כדאמרינן בקידושין : ואיבעית אימא
אחד ולא חיישינן לב"ד טועין שמא יעלו ליוחסין השתא סבר
ד) ה)
פט ג
ו)
השתא נמי בתרומה דרבנן אכול.
המקשן דיוחסין חמירא ולא אתו
תרומת פירות האילן וירק: דאורייתא.
למיטעי כמו לקדשי קדשים] אבל
ואלא מאי גדולה
חזקה מעיקרא אכול
צ ד
השתא דאמרת טעמא דריע חזקייהו
דגן תירוש ויצהר לא אכול ומש"ה לא
ז)
בתרומה דרבנן השתא אכול בתרומה
ח)
ולא חיישינן דלמא אתי לאסוקי כיון
קשיא למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין
דאורייתא ואי בעית אימא השתא נמי
ט) י)
א
דלא אתי למטעי מאי גדולה חזקה:
דכי מסקינן ליוחסין מתרומה דאורייתא
בתרומה דרבנן אכול בתרומה דאורייתא לא
או
כ)
(לעיל) דלמא אפילו למ"ד אין
כו': דאיכא למיגזר משום תרומה
אכול וכי מסקינן מתרומה ליוחסין בתרומה
צא ה
ל) מ)
ב
דאורייתא. שהרי לארץ באו ומצויה
מעלין ה"מ תרומה דמתאכלא בצינעה
נ)
דאורייתא בתרומה דרבנן לא מסקינן ואלא
כו'. תימה מה תולה באכילה והא
שם תרומה גמורה דאורייתא מה
❖
❖
מאי גדולה חזקה דאע"ג דאיכא למיגזר משום
ס)
שלא היה מצוי להם בגולה ויש לחוש
פשיטא דלכ"ע אין מעלין מאכילת
פן יאכילום בה: לא במידי דאקרי
תרומה דאורייתא לא גזרינן ובתרומה
תרומה ליוחסין דהא איכא למיחש
קדש. והיינו תרומה: וכל זר לא
דלמא עבד כהן הוא אלא בחלוקת
דאורייתא לא אכול והא כתיב 1 אשר לא
תורה אור השלם
מוסף רש"י
יאכל קדש. בתרומה משתעי דכתיב
תרומה (א) בגורן הוא דפליגי אם מעלים
יאכלו מקדש הקדשים מקדש הקדשים הוא
1. וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא
ואלא מאי גדולה
בפרשה לעיל מיניה ובא השמש וטהר
ליוחסין אם לאו ובמעלין מתרומה
חזקה.
דלא אכול הא בתרומה דאורייתא אכול
לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ
ואחר יאכל מן הקדשים ואוקמינן
ליוחסין לא איפליגו בה תנאי בהדיא
מִקֹּדֶשׁ הַקּ¢ דָשִׁים עַד עֲמֹד
ה"ק לא במידי דאיקרי קדש דכתיב וכל זר
2
בתרומה ביבמות בהערל :
אלא דתליא הא פלוגתא בפלוגתא אם
כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים:
לא יאכל קדש ולא במידי דאיקרי קדשים
עזרא ב סג
ולא במידי דאקרי קדשים. אפילו
חולקין תרומה לעבד בלא רבו אם
2. וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ
דכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא
לאו למ"ד חולקין אין מעלין דדלמא
חזה ושוק של שלמים הנאכלים לנשי
3
תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא
יֹאכַל קֹדֶשׁ: ויקרא כב י
בתרומת הקדשים לא תאכל ואמר מר
כהנים ולעבדיהם: ואמר מר. ביבמות
עבד הוא והכי איבעי ליה למימר הכא
3. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה
אפילו למ"ד אין מעלין ה"מ תרומה
בפרק יש מותרות בבת כהן שניסת
במורם מן הקדשים לא תאכל ת"ש חזקה
(קדושין סט:)
לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת
דחולקין לעבד בלא רבו ואיכא למיחש
לישראל ונעשית אלמנה וגרושה וזרע
בתרומה דרבנן.
הַקּ¢ דָשִׁים לֹא תֹאכֵל:
לכהונה נשיאות כפים בבבל ואכילת חלה
(שם) בתרומה
ויקרא כב יב
אין לה שחוזרת לתרומת אביה ואינה
דלמא עבד הוא אבל נשיאו' כפים לעולם
בסוריא וחילוק מתנות בכרכין קתני מיהת
4. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
דאורייתא.
אימא לך דמעלין דאין עבד נושא כפיו:
חוזרת לחזה ושוק ויליף לה מהאי
(שם) השתא נמי
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם
נשיאות כפים מאי לאו ליוחסין גלא לתרומה
בתרומה דרבנן אכול.
קרא כי תהיה לאיש זר היא בתרומת
אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי
והא דומיא דאכילת חלה קתני מה אכילת
מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה:
הקדשים לא תאכל עוד: חזקה
❖
במדבר טו יח
חלה ליוחסין אף נשיאות כפים ליוחסין לא
לכהונה. להעיד עליו שהוא כהן:
בתרומה דאורייתא,
אכילת חלה גופה לתרומה קסבר חלה בזמן
נשיאות כפים בבבל. הרואהו נושא
(שם) דכתיב וכל זר
הגהות הב"ח
הזה דרבנן ותרומה דאורייתא ומסקינן מחלה
כפיו בבבל מעיד עליו בכל מקום
לא יאכל קדש.
שהוא כהן ומקבלין הימנו לפי שיש שם
(א) תד"ה
דרבנן לתרומה דאורייתא וכדאפיך להו רב
ישיבה וב"ד קבוע בודקין אחר נושאי
הונא בריה דרב יהושע לרבנן ת"ש חזקה
כפים אבל אכילת חלה ותרומה אינה
לכהונה נשיאות כפים וחילוק גרנות בא"י
חזקה דחוצה לארץ לאו דאורייתא
ובסוריא ובכל מקום ששלוחי ראש חודש מגיעין
(שם)
תרומה דיליה ולא קפדי כולי האי:
ולא במידי דאיקרי
נשיאות כפים ראיה אבל לא חילוק גרנות
ואכילת חלה בסוריא. היא ארם צובה
קדשים.
ובבל כסוריא רשב"ג אומר אף אלכסנדריא
שכיבשה דוד וחיברה לא"י וקסבר
(שם) במורם מן
של מצרים בראשונה מפני שבית דין קבועין
האי תנא כיבוש יחיד שמיה כיבוש ט)
הקדשים.
וחלתה ותרומתה
דאורייתא וקס"ד
שם קתני מיהת נשיאות כפים מאי לאו
לא תאכל.
תנא חלה וה"ה לתרומה: וחילוק
ליוחסין לא לחלה הא דומיא דחילוק גרנות
מתנות. דהזרוע והלחיים: בכרכין.
קתני מה חילוק גרנות ליוחסין אף נשיאות
ואע"ג דאיסורן אין איסור לזרים
(שם)
כפים ליוחסין לא חילוק גרנות גופה לחלה
הואיל וכרכים מקום שווקין הן ומצויין
קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן וחלה
(ויקרא י)
ד
בו עוברים ושבים המכירין בו אי
(יבמות סח:)
דאורייתא ומסקינן מתרומה דרבנן לחלה מסקינן מתרומה ליוחסין ה"מ
וכי
לאו דכהן הוה לא מחציף נפשיה:
דאורייתא וכדאשכחינהו רב הונא בריה דרב
בדאורייתא כו'. רבינו יצחק בן
לא לתרומה. הרואהו נושא כפיו
יהושע לרבנן דאמר רב הונא בריה דרב
בבבל או אוכל חלה דווקא בסוריא
רבינו מאיר לא גריס לה דהא איבעית
והעיד עליו בא"י מקבלין עדותו
אימא רב נחמן קאמר לה ואי גרסי'
יהושע אשכחתינהו לרבנן בבי רב דיתבי
להאכילו תרומה אבל לא ליוחסין:
לה א"כ היה סותר בעצמו ראיה
וקאמרי אפילו למאן דאמר תרומה בזמן הזה
מה אכילת חלה. עדות חזקתה:
שהביא דאי לא תימא הכי למ"ד
דרבנן חלה דאורייתא שהרי ז' שכיבשו
ליוחסין. דאי לתרומה פשיטא היא
מעלין מתרומה ליוחסין הא אתי
וז' שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו
(שם)
גופה תרומה היא וכבר הוחזק בה:
לאסוקי אלא טעמא משום דריע
בתרומה ואמינא להו אנא אדרבה אפילו
ומסקינן מחלה דרבנן כו'. דאי לאו
חזקייהו ואין זו סוגיית הש"ס אם לא
למ"ד תרומה בזמן הזה דאורייתא חלה דרבנן
כהן הוא לא הוו ספו ליה חלה גזירה
יאמר ולאו מילתא היא דאמרי ובפ'
ה
דתניא בבואכם אל הארץ אי בבואכם
משום תרומה: וכדאפיך. לקמן
עשרה יוחסין גרסינן לה
4
מפרש: נשיאות כפים וחילוק גרנות.
ואגב שיטפא דהתם שיבשו לכותבה
יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים
כאן: לא במידי דאיקרי קדש.
דתרומה: בא"י. נושאי כפים דאיכא
ת"ל בבואכם בביאת כולכם אמרתי ולא
ב"ד קבועין ובדקי. וחילוק גרנות
וא"ת תרומה נמי איקרי קדשים
בביאת מקצתכם
וכי אסקינהו עזרא
קס"ד השתא דתרומה בזמן הזה
דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל
לאו
דאורייתא וכיון דעון מיתה איכא
מן הקדשים וההוא קרא איירי בתרומה
מסקינן מינה ליוחסין: בסוריא וכ"מ ששלוחי א"י מגיעין. להודיע
דהעריב שמשו אוכל בתרומה וי"ל דודאי גבי טמא תרומה מיקרי
לגולה יום שקידשו ב"ד את החדש לעשות פסח בזמנו דהיינו היושבים
קדשים אבל הכא אאכילת זר קאמר דלא אשכחן קדשים גבי אכילת
זר: נשיאות כפים בבבל. דוקא נשיאות כפים ולא אכילת
בתוך מהלך חמשה עשר יום: נשיאות כפים ראיה. לפי שב"ד קבוע
שם שמקבל שליחות החדש של ב"ד הגדול: אבל לא חילוק גרנות.
חלה ואע"ג דבסוריא נמי הוי מדרבנן אין מדקדקין בבבל כמו
דתרומה דידהו לאו דאורייתא ובסוריא נמי האי תנא סבר כיבוש י)
בסוריא דסבר האי תנא כיבוש יחיד שמיה כיבוש ואכילת חלה בסוריא
(שם פז.)
ה"ה נשיאות כפים כדמוכח לקמן: לא חילוק גרנות גופה לחלה
נתחייבו בחלה.
יחיד לא שמיה כיבוש ופלוגתא דתנאי היא בהך מילתא
(במדבר טו)
וקסבר תרומה כו'. וצ"ל דפליגי הנך ברייתות בפלוגתא דרב הונא
: בבי רב. בית המדרש קרי בי רב: נתחייבו בחלה. דכתיב
בבואכם אל הארץ ותניא בספרי כ) ר' ישמעאל אומר שינה הכתוב
בריה דרב יהושע ורבנן דאי לאו הכי בחד מהנך ברייתות ממה
ולא נתחייבו במעשר.
(דברים יד)
נפשך איכא למידק דמעלין מנשיאות כפים ליוחסין ופליגי נמי דלברייתא
ביאה זו מכל ביאות שבתורה שבכולן נאמר כי תבאו כי יביאך וכאן
בבואכם ללמדך שכיון שנכנסו לה נתחייבו: ולא נתחייבו בתרומות
קמייתא אכילת חלה בסוריא חזקה לתרומה וכל שכן דאכילת תרומה
ומעשרות. דכתיב דגנך תבואת זרעך המיוחדת לך ועוד שהרי
דאורייתא דהויא חזקה לאכילת חלה דרבנן ובברייתא שניה קתני
(נדה מז.)
ל)
מ)
נ)
תלה הכתוב המעשר במנין שנות השמטה דכתיב ס) בשנה השלישית
דחילוק גרנות דהיינו תרומה בסוריא לא הויא חזקה לחלה:
(דברים יד)
עדות
שנת המעשר ושמטות לא מנו אלא משכבשו וחילקו כדאמרינן בסדר
עולם ובמסכת ערכין : הכי גרסינן אי בבואכם יכול
משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים תלמוד לומר בבואכם בביאת
כולכם כו'. והכי
פירושו כיון דשינה
הכתוב
ביאה זו לכתוב בה
בבואכם ולא כתב
כי תבאו
יכול משנכנסו לה מרגלים ת"ל כו':
לאו
(ב"מ פט.)