כה:
האשה
שנתארמלה
פרק שני כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עדות
הבאה מכח
חזקה. פי' שאנו יודעין שהוא כהן מחמת
לאו כולהו סלוק. רובן נשארו בבבל דכתיב כל הקהל כאחד ארבע
צב א ב
א) ב)
שמוחזק לן שהוא לוי: שקרא אחריו
רבוא : ועדות. אם באו עדים שהוא כהן שמכירין את
הקורא אחריו
❖
צג ג
לוי. לפירוש ר"י הלוי שפירש בגיטין אם אין שם כהן
אביו ואת אמו: ועדות חזקה היא. בתמיה וכי עדות חזקה קרי ליה:
עדות הבאה מכח חזקה כחזקה. העדות נקבל ונאכילו בתרומה
נתפרדה חבילה שיקרא ישראל גדול לפני לוי יש לפרש הכא שקרא
ג) ד)
ה)
אחריו לוי קטן מישראל שקרא אחריו:
כאילו ראינוה אנן לאותה חזקה שזה
תוספות רי"ד
שקרא לפניו כהן.
העיד: או בחזקת שהוא גדול.
פירוש פעם
לאו כולהו סלוק ת"ש חזקה לכהונה נשיאות
ת"ש חזקה לכהונה
אחת: הרי שאמר בני
כדאמרינן בעלמא ג)
נשיאות כפים וחילוק
כפים וחילוק גרנות ועדות עדות חזקה היא
גרנות ועדות. פי' המורה
זה וכהן הוא. מדנקט בני זה וכהן
רב קרי בכהני ואע"ג דלאו כהן
אלא לאו הכי קאמר נשיאות כפים כי עדות
אם באו עדים ואומרים
הוה: שקרא אחריו לוי. ואי לאו כהן
הוא משמע שאינו ידוע לנו אם הוא
שהוא כהן וכגון שמכירים
מה עדות ליוחסין אף נשיאות כפים ליוחסין
בנו והוא בא להעיד שהוא בנו ושהוא
הוא אין לוי קורא אחריו דאמרינן
את אביו ואת אמו ועדות
לא עדות הבאה מכח חזקה כחזקה כי ההוא
חזקה הוא בתמיה ה"ק
א
במסכת גיטין אם אין שם
כהן שאינו בן גרושה דאי ידוע לנו
עדות הבא מכח חזקה
דאתא לקמיה דרבי אמי א"ל מוחזקני בזה
כהן נתפרדה חבילה ומפרשינן דאין
שהוא בנו הוה ליה למינקט בני זה
כחזקה. פי' כההוא דאתא
שהוא כהן א"ל מה ראית אמר ליה שקרא
לוי קורא במקום שאין כהן. ויש
כהן בלא וי"ו ותימה א"כ יהא נאמן
לקמיה דר"א אמר מוחזקני
בזה שהוא כהן א"ל
ראשון בבית הכנסת בחזקת שהוא כהן או
מפרשים נתפרדה החבילה שבמקום
לכולי עלמא לתרומה וליוחסין במגו
מה ראית א"ל שקרא
שאין כהן אם רוצה ישראל לקרות
דאי בעי אמר אינו בנו וי"ל דאע"ג
בחזקת שהוא גדול שקרא אחריו לוי והעלהו
ראשון בבה"כ א"ל בחזקת
שהוא כהן או בחזקת
לפני לוי קורא ודוקא דאין שם כהן
דאיכא מגו לא מהימן דלדבריו קרוב
ר' אמי לכהונה על פיו ההוא דאתא לקמיה
שהוא גדול פי' בחכמה
אבל היכא דאיכא כהן לא נתפרדה
הוא כדאמרינן בהחולץ
דרבי יהושע בן לוי אמר ליה ב מוחזקני בזה
כדאמרינן בעלמא רב קרי
החבילה ולא יקרא ישראל גדול לפני
לדבריך כותי אתה ואין עדות
ו)
בכהני ואע"ג דלא הוה
שהוא לוי אמר ליה מה ראית אמר ליה
כהן א"ל שקרא אחריו
לוי. והכא כהן אחר הוה התם הלכך
לכותי ואין אדם נאמן לפסול את
שקרא שני בבית הכנסת בחזקת שהוא לוי
לוי פי' דאי לאו דכהן
אי לאו דהאי כהן הוה לא הוה לוי
בנו ואע"ג דרבי קאמר בסמוך אני
הוא אין לוי קורא אחריו
או בחזקת שהוא גדול שקרא לפניו כהן
קרי אבתריה: שקרא לפניו כהן.
מאמינו להאכילו בתרומה שהרי בידו
ואמרינן בהניזקין אין שם
כהן נתפרדה החבילה
והעלהו רבי יהושע בן לוי ללויה על פיו
ואי לאו דהאי לוי הוא לא היה קורא
להאכילו בתרומה אלמא אע"ג דקרוב
ז)
כלומר איבד לוי את זכותו
שני אלא שלישי שנים כהנים היו
הוא לדבריו נאמן במגו התם ודאי
ההוא דאתא לקמיה דריש לקיש אמר ליה
ח)
והעלהו ר"א לכהונה ע"פ:
מהימנינן ליה משום דאית ליה מגו
קורין לפניו והוא שלישי דהכי אמרינן
ד)
ההוא דאתא לקמיה דר"ל
מוחזקני בזה שהוא כהן א"ל מה ראית [א"ל]
א"ל מוחזקני בזה שהוא
אפי' ידעינן שהוא בנו אבל האי מגו
במסכת גיטין אם אין שם לוי קורא
שקרא ראשון בבית הכנסת א"ל ראיתיו
כהן א"ל מה ראית [א"ל]
כהן במקומו: ללויה. לתת לו מעשר
אי הוה ידעינן שהוא בנו ליכא מגו:
שקרא ראשון בבה"כ. א"ל
שחילק על הגרנות אמר לו ר' אלעזר ואם
נאמן
להאכילו בתרומה. פירוש
ראשון: ואם אין שם גורן. אם אין
ראית שחלק על הגורן
אין שם גורן בטלה כהונה זימנין הוו יתבי
א"ל ר"א ואם אין שם גורן
שם זורעי תבואה במקומו: זימנין.
אע"ג דליכא אלא הוא שהוא
בטלה הכהונה. פי' המורה
קמיה דר' יוחנן אתא כי הא מעשה לקמיה
פעם אחרת: הדר. ריש לקיש:
קרוב דקסבר רבי אין מעלין מתרומה
אם אין זורעים במקומו.
א"ל ריש לקיש ראיתיו שחילק על הגורן א"ל
חזייה לרבי אלעזר בישות. החזיר
ליוחסין ואין נאמן להשיאו אשה פירוש
(אר"י) תניא הרי שבא
ואמר בני זה כהן הוא
ר' יוחנן ואם אין שם גורן בטלה כהונה הדר
להצטרף עם אחר להשיאו אשה כיון
פניו ונסתכל ברבי אלעזר בעין רעה
❖
נאמן להאכילו בתרומה
שהוא קרוב והשתא אתי שפיר הא
שהבין שמפי ר' יוחנן שמע לשון זה
חזייה לר"א בישות אמר שמעת מילי דבר
ואינו נאמן להשיאו אשה
דברי רבי א"ל ר"ח אם
דאמר ר' חייא אם אתה מאמינו יחידי
וכשאמר לשון זה לא אמרה בשם רבי
נפחא ולא אמרת לן משמיה רבי ור' חייא
אתה מאמינו להאכילו
מוסף רש"י
יוחנן לפיכך לא קיבלה הימנו: להשיאו
להאכילו בתרומה אע"פ שהוא קרוב
חד העלה בן ע"פ אביו לכהונה וחד העלה
בתרומה האמינהו להשיאו
אשה. שמא ממזר או נתין הוא:
האמינהו עם אחר להשיאו אשה אבל
הדר חזייה לר"א
אשה. ואם אינך מאמינו
אח ע"פ אחיו ללויה תסתיים דר' העלה בן
בישות.
להשיאו אשה אל תאמינהו
שיש בידו להאכילו תרומה. שהרי
אין לפרש דאין נאמן יחידי להשיאו
להאכילו בתרומה. א"ל
ע"פ אביו לכהונה דתניא ג הרי שבא ואמר
הוא כהן והכל חולקין לו תרומה:
אשה דפשיטא דאינו נאמן ובהא לא
רבי אני מאמינו להאכילו
בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומה
והטבילוני
הוה אמר רבי חייא האמינהו לישא
תרומה שכן בידו להאכילו
תרומה. ואיני מאמינו
ואינו נאמן להשיאו אשה דברי רבי אמר לו ר' חייא אם אתה מאמינו להאכילו
דלא מישתמיט שום תנא למימר דעד
(מכות
להשיאו אשה שכן אין
אחד כשר ליוחסין ובהא נמי אין לפרש
בתרומה תאמינו להשיאו אשה ואם אי אתה מאמינו להשיאו אשה לא
ה:) דבר נפחא.
בידו להשיאו אשה:
דנאמן עם אחר להאכילו בתרומה
תאמינו לאכול בתרומה א"ל אני מאמינו להאכילו בתרומה שבידו להאכילו
דאי הוה צריך שני עדים בתרומה
בתרומה ואיני מאמינו להשיאו אשה שאין בידו להשיאו אשה תסתיים ומדרבי
א"כ הוה סבר דמעלין מתרומה ליוחסין
העלה בן ע"פ אביו לכהונה ר' חייא העלה אח ע"פ אחיו ללויה ורבי חייא
ואם כן היכי מכשיר קרוב כיון דאינו
מאי שנא בן דלא דקרוב הוא אצל אביו אח נמי קרוב הוא אצל אחיו
נאמן להשיאו אשה וא"ת כיון דסבירא
במסיח
ליה דאין מעלין מתרומה ליוחסין אם
(סנהדרין צו.)
כן היכי מוקמינן בהגוזל בתרא ההיא דרבי דלקמן במסיח לפי תומו ונאמן בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא לא מהימן
והא לרבי כיון דס"ל דאין מעלין מתרומה ליוחסין אם כן ס"ל דמעלין מתרומה דרבנן לתרומה דאורייתא כדמשמע לעיל דכל היכא דאכיל
בתרומה דרבנן אכיל נמי בתרומה דאורייתא וי"ל דהאי דמצרכינן למימר לעיל דמעלין מתרומה דרבנן לחלה דאורייתא או איפכא היינו
משום דלא תקשי למ"ד אין מעלין מנשיאות כפים ליוחסין אבל רב אשי בהגוזל אפשר דסבירא ליה כמ"ד מעלין ועוד נראה דלכולי
עלמא בין למאן דאמר מעלין מתרומה ליוחסין בין למאן דאמר אין מעלין מעלין מתרומת דגן תירוש ויצהר של א"י ואפי' היא דרבנן לחלה
דאורייתא כיון שבזמן המקדש הויא דאורייתא אבל תרומת פירות או תרומת חו"ל אין מעלין לכ"ע אפי' לתרומת דגן תירוש ויצהר של א"י
דרבנן דדוקא בתרומת א"י או חלה דאורייתא בסוריא אמר מעלין מדרבנן לדאורייתא אבל לא בבבל וההיא דהגוזל בתרא איירי בתרומת
פירות או חוצה לארץ וכן מתני' דלקמן דנאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן ומוקי לה בתרומה דרבנן היינו בתרומת פירות או חוצה
לארץ ולמ"ד מעלין מתרומה ליוחסין אפי' מתרומת דגן תירוש ויצהר דא"י אפילו היא דרבנן מעלין דהא ר' יוסי ס"ל בפ' יוצא דופן
תרומה בזמן הזה דרבנן ודוקא משום דקסבר חולקין תרומה לעבד בלא רבו הוא דאית ליה דאין מעלין הא אי הוה סבר דאין
חולקין הוה מודה דמעלין והא דאמר לעיל מעיקרא אכול בתרומה דרבנן ה) ולבסוף אכול בתרומה דאורייתא לא מכח שהיו אוכלין בגולה
קדשי הגבול אוכלין בתרומה דאורייתא אלא משום שהיו נושאים כפים בגולה שמעלין מנשיאות כפים לתרומה דאורייתא אע"ג דהרי אתם
בחזקתכם במה הייתם אוכלין בגולה כו' משמע שמכח אכילה היה מתירו אין לחוש בכך ולההוא לישנא דקאמר בתרומה דרבנן אכול
בדאורייתא לא אכול מה שלא העלם מנשיאות כפים לתרומה דאורייתא היינו משום דריע חזקייהו: נאמן להאכילו בתרומה. הקשה
ריב"ם דתנן בפרק עשרה יוחסין מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים וכשחזר הביא עמו בנים ומתה אשתו צריך להביא
ראיה על בניו ואינו נאמן להאכילם בתרומה כדמוכח התם בגמ' דתניא התם הביא ראיה על הגדולים א"צ ראיה על הקטנים ואמר
רשב"ל עלה לא שנו אלא בקדשי הגבול אבל ליוחסין לא והיכי קאמר רבי הכא דאב נאמן להאכילו בתרומה ותירץ דרבי תנא הוא ופליג
ור"ת אומר דההיא דקדושין אתיא כר' יהודה דאמר אין מעלין לכהונה ע"פ עד אחד וקדשי הגבול דהתם היינו לכל דבר קדושה כגון תרומה
ונשיאות כפים ויוחסין והא דקאמר התםו) אבל ליוחסין לא היינו יוחסין לקורבה כגון לסקול ולשרוף על ידו כדמסיק התם ר' יוחנן אמר אף
שבידו
להאכילו
ליוחסין ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאמר סוקלין על החזקותז) [א"נ הכא באשתו עמו דאין צריך להביא ראיה כדאמר התם]:
בתרומה. ח) תימה איך נאמין אותו על תרומה בהאי מגו הא אין בידו להאכילו אחר מיתה וא"כ אין זה מגו כמו שמצינו ביש נוחלין
גבי בכור ובפרק בתרא דקדושין דתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור כו'
למאי הלכתא אי לתת לו פי שנים אילו בעי למיתב ליה מתנה מי לא יהיב ליה לא צריכא בנכסים שנפלו לו כשהוא
גוסס אלמא אי לאו
קרא לא הוה נאמן לפי
שאין בידו וי"ל
דלא דמי דהכא כיון דנאמן
להאכילו בחייו משום דבידו
סברא הוא דנאמן
אפילו לאחר מיתה:
במסיח