האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במסיח
לפי תומו. וא"ת ומנ"ל דהכי הוא דלמא ר' חייא העלה
והטבילוני. מפני שסתם תינוק מטפח באשפות ושרצים מצויין שם:
צד א
א) ב)
לערב. דצריך הערב שמש: והחולק בב"ד. קא ס"ד שעל פי ב"ד
בן על פי אביו במסיח לפי תומו ורבי העלה אח ע"פ
ג)
הקבוע בעיר היו חולקין לו תרומה בבית הגרנות ולקמיה פריך אי
אחיו אפי' בלא מסיח ואר"י דמסתמא דבמאי דקתני בברייתא
ד) ה)
צה ב
בב"ד לא הוי חזקה היכא הויא חזקה: בתר דקנסינהו עזרא.
מילתא דרבי עשה רבי מעשה ועוד דאי אפשר דרבי העלה אח
ו) ז)
ללוים דלא ליתבו להו כדאמרי' ביבמות
ע"פ אחיו ללויה אפילו בלא מסיח
ח)
בפ' יש מותרות : לוי דלאו
דהתם אין שייך לומר שבידו להאכילו
במסיח לפי תומו כי
הא דאמר רב יהודה
צו ג
ט)
❖
לוי הוא. כלומר בלוי ליכא לספוקי
מעשר למ"ד מעשר ראשון מותר
אמר שמואל א מעשה באדם אחד שהיה
לזרים: מבית הספר. נקט שלא
צז ד
דהא אביו כהן: למ"ד כו'. פלוגתא
מסיח לפי תומו ואמר זכורני כשאני תינוק
היא ביבמות : בנכסי אביו כו'
לומר שהוא עבד כדאמר בסוף פירקין
הגהות מהר"ב
ומורכב על כתיפו של אבא והוציאוני מבית
: אין בתר דקנסינהו
אינה חזקה. להשבית מעליו קול היוצא
רנשבורג
❖
הספר והפשיטוני את כותנתי והטבילוני
צח ה
עזרא. ולר"ע דקודם קנסא הוי דוקא
על אמו שהיא גרושה והוא חלל:
א] גמ'
לאכול בתרומה לערב ור' חייא מסיים בה
פשיטא. דהא אפי' הוא חלל יורש את
ללוי בתר קנסא אף לכהנים אבל
וחבירי בדילין ממני והיו קורין אותי יוחנן
אביו: רבן שמעון היינו רבי אליעזר .
לר"א בן עזריה דמקמי קנסא הוי
ו)
תוספות רי"ד
אוכל חלות והעלהו רבי לכהונה על פיו תניא
אף לכהן בתר קנסא הוי לכהן דוקא
דהא ודאי במקום שיש עוררין לא אמר
רשב"ג אומר וכו' רשב"ג
❖
והא דמעשר ראשון חזקה לכהונה
רבן שמעון דליהוי חד נאמן וכי אמר
ר"ש בן אלעזר אומר כשם שתרומה חזקה
היינו ת"ק פי' ר"א שאין
לומר שבמקום עוררין
אתיא כר' אלעזר בן עזריה ולא
מעלין במקום שאין עוררין קאמר:
לכהונה כך מעשר ראשון חזקה לכהונה
קאמר רשב"ג דמעלין
דר"א סבר ערער חד. הוי ערער ואין
כר"ע ויש שמוחקין אין ומפרשים
והחולק בבית דין אינה חזקה מעשר ראשון
לכהונה ע"פ עד אחד
מוסף רש"י
אחד נאמן עליו להכשירו: ונפק
דהא דקאמר בתר דקנסינהו עזרא
אלא במקום שאין עוררין
דלוי הוא כר"א בן עזריה דתניא תרומה
ב
והטבילוני.
וה"ק נמי ר"א. ואסיק
עליה קלא. קול בעלמא ולא עדות:
הוי אפי' לר"ע דבתר קנסא הוי לכ"ע
לכהן מעשר ראשון ללוי דברי ר"ע ר"א בן
רב אשי דבמצטרפין
ואחתיניה. מן הכהונה עד שיבדקו
לכהן דוקא והוי כמו אלא ושיבוש
(ב"ק קיד:)
לעדות קמיפלגי ובמקום
עזריה אומר מעשר ראשון אף לכהן אימור
הוא בידם דהא בכמה מקומות מוכיח
את הדבר שמעלה הוא לכהונה:
וחבירי בדילין ממני.
שיש עוררין. והכא במאי
(שם)
עסקינן במוחזק לן באבוה
דאר"א בן עזריה אף לכהן לכהן ולא ללוי מי
דמעשר ראשון ללוי אף בתר קנסא
ואסקיניה
רשב"ג היינו רבי
דהאי דכהן הוא. ונפק
כדתנן בפ' כל הגט
אמר אין בתר דקנסינהו עזרא
ודלמא איקרו ויהבו ליה אמר רב חסדא הכא
אליעזר.
ג
עלי' [קלא] דבן גרושה
המלוה מעות את הכהן ואת הלוי
ובן חלוצה הוא ואחתיני'.
במאי עסקינן ד כגון דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן
פי' עד שנבדוק הקול אם
להיות מפריש עליהן כו' וכן התם
גרושה ובן חלוצה הוא וחלקו ליה לדידיה מעשר בבית הגרנות לוי דלאו
הוא אמת אם לאו ואתא
בגמרא ישראל שאמר לבן לוי כור
עד אחד ואמר ידענא ביה
לוי הוא מאי איכא למימר בן גרושה או בן חלוצה הוא לא מיבעיא למאן
(רשב"ם ב"ב לא:) ערער
מעשר לאביך בידי ובפ' הזרוע
דאמר מעשר ראשון אסור לזרים דלא הוו יהבי ליה אלא אפילו למ"ד
חד איכא בינייהו.
פריך מעשר ראשון דלוי
מעשר ראשון מותר לזרים הני מילי למיספק להו אבל בתורת חלוקה
הוא וכן בכמה מקומות והיינו כר"ע
לא יהבי ליה והחולק בבית דין אינה חזקה אי בבית דין לא הויא חזקה
ועוד דלמ"ד קנסא לעניים היכי הוי
(שם) דרבי
היכא הויא חזקה אמר רב ששת הכי קאמר החולק תרומה בנכסי אביו עם
חזקה לכהונה דאליבא דר"ע פליגי
ה
אליעזר סבר ערער חד.
בס"פ יש מותרות דאיכא
אחיו בבית דין אינה חזקה פשיטא מהו דתימא מדהנך לאכילה האי
(שם)
למ"ד קנסא לכהנים ואיכא למ"ד
נמי לאכילה קמ"ל הנך לאכילה האי לזבוני: רבי יהודה
אומר אין מעלין
ורשב"ג סבר ערער
לעניים דלר' אלעזר בן עזריה הוי
תרי.
לכהונה על פי עד אחד וכו': רשב"ג היינו רבי אליעזר וכי תימא ערער
דוקא לכהן ואפי' לעשירים כמו קודם
חד איכא בינייהו דרבי אליעזר סבר ערער חד ורשב"ג
סבר ערער תרי
(שם) והא
קנסא דלא קנסם עזרא שהרי עלו
אמר ר' יוחנן.
א] האמר רבי יוחנן דברי הכל אין ערער פחות משנים אלא הכא במאי
ולמ"ד קנסא לעניים משמע התם
(שם
עסקינן דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה
דוקא לעניים ולא לכהנים עשירים
לב.) ונפק עליה קלא.
(שם)
או בן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן הוא
אפי' בימי טומאה דלית ליה דבימי
ואחתיניה.
טומאה עניים הוו ועניים דהתם אין
ואסקיניה
לפרש עניי לויים דוקא ולא עניי
ישראל וכהנים דא"כ נשתכרו עניי לויים במה שלא עלו ועוד דמשמע התם אילו הוו כהנים בימי טומאתם עניים לכ"ע הוו שקלי אע"ג
דלענין חלוקת מעשר הוו כישראל דללוי ולא לכהן קאמר אלא לעניים בין עניי כהנים בין עניי לויים ולמ"ד מעשר ראשון מותר
לזרים שקלי אפילו עניי ישראל אבל למ"ד אסור לזרים אין נראה שינתן לעניי ישראל כדי למוכרו דמילתא דאתי לידי תקלה לא אתקינו
רבנן דאיכא למיחש דלמא אתי למיכליה ז) [כדאמר בסמוך לא מיבעיא לר"מ דאמר אסור לזרים כו'] ולר"ע לא הפקיע עזרא את הלויים
מכל וכל להשוותן לישראל וכהנים שלא יטלו עשירים לויים אלא עניי לויים בתורת עניות אלא ללויים בין עניים בין עשירים היו חולקים
לעולם כדמוכח בכל הנהו שהבאתי שהיו נוטלין בתורת לויות ועוד דר"ג בספינה שנתן מעשר ראשון לר' יהושע בן חנניא
אי בתורת עניות יהיב ליה אמאי לא יהב ליה נמי מעשר עני שהרי מעשר עני נתן לר"ע ומיהו יש לדחות דלעולם בתורת
עניות נתן לו ומה שלא נתן לו מעשר עני לפי שהיו לו מאתים זוז דאינו נוטל במעשר עני כדתנן במסכת פאה אבל מעשר
ראשון יטול אפי' יש לו מאתים זוז דהא איכא למ"ד דאפי' כהנים עשירים בימי טומאה עניים נינהו ועוד דלא רצה ליתן כל מתנותיו
לעני אחד: בתר דקנסינהו עזרא. לא אשכחן בהדיא בקרא דקנסינהו רק מצינו בעזרא והיה הכהן בן אהרן עם הלוים
(שם)
בעשר הלוים ואיכא למימר דה"ק כשיבאו הלוים לחלוק בבית הגרנות יבאו הכהנים עמהם ומיהו לר"א בן עזריה דבתר קנסא דוקא
לכהן לא משמע מהאי קרא דליכא למימר עם הלוים דקאמר קרא היינו לקבל מהם מעשר ראשון משלהם דהא משלהם לא קנסם
עזרא כדמוכח בפרק הזרוע וי"ל דלר"א בן עזריה לא נמנעו הלוים מכל וכל מלילך לבית הגרנות לחלוק במעשר כדאמר
בסמוך דלמא איקרי ויהיב ליה כל שכן בימי עזרא שעדיין לא פשט הקנס שהיו הולכים בבית הגרנות ולכך נאמר שילכו הכהנים
עם הלוים ולמ"ד קנסא לעניים הא דכתיב והיה הכהן היינו בכהן עני ומשום דכהנים עניים שכיחי טפי לפי שאין כל כך עסוקים במלאכה
אלא בעבודת בית המקדש וגם אין להם קרקעות נקט כהן וה"ה עניי ישראל למ"ד מעשר ראשון מותר לזרים וה"ר יוסף פירש
מדכתיב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר דבית האוצר היה לשכה שתיקן עזרא לתת שם תרומת הכהנים כדכתיב בעזרא
וכיון שאומר להביא שם המעשר א"כ של כהנים הוא וקיימא לן דמלאכי זה עזרא ולמ"ד לעניים נקט אל בית
האוצר משום דכהנים עניים שכיחי טפי כדפרישית אי נמי אל בית האוצר לא ליתן לכהנים אלא לחלק לעניים וה"ר אלחנן הקשה דבסוף
עזראח) משמע שהמעשר היה ללוים דכתיב ואדע כי מניות הלוים לא נתנה (להם) ויברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים כו' משמע שהלוים
והמשוררים היו חולקים וצריך לומר דזה היה מקמי דקנסינהו עזרא אך קראי לא מוכחי הכי: והאמר רבי יוחנן דברי הכל אין ערער
כו'. נראה לר"י דר' יוחנן עיקר דבריו על משנתנו ולהכי לא קא משני הכא ה"מ היכא דאיכא חזקה דכשרות כו' כדמשני בפרק עשרה
יוחסין ואם תאמר והואיל ואמתני' קאי היכי פריך מיניה התם ובפרק קמא דגיטין גבי גט דלמא הא דקאמר ר'
יוחנן דלא מהני ערער דחד היינו היכא דאיכא עד אחד דמכשר דקתני מעלין לכהונה על פי עד אחד ויש לומר דהש"ס ידע דר' יוחנן אמסקנא
דיבר דבתחלה היה קול ואח"כ בא עד אחד להכשירו ולהסיר הקול ואתו בי תרי ואמרי דבן גרושה ובן חלוצה הוא דבכי האי גוונא א"ר
יוחנן דבעינן שנים אע"ג דהעד שהכשיר והקול כמאן דליתנהו דמי שהרי העד גרוע מן הקול אי לאו משום חזקה דמסייע ליה לבטל
אין
הקול שהרי הקול פוסל והעד אינו פוסל לרבי יוחנן ט): ערער פחות משנים. לאפוקי חד דלא הוי ערער אבל קול נמי פוסל
בתחלה בתרומה קודם שבא העד המכשיר: ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן הוא. לא בעי למימר דפליגי אי מעלין ע"פ
עד אחד כשהקול פוסל דפשיטא
ליה להש"ס
דלא פסיל קול
לכ"ע
כיון דאיכא עד וחזקה ועוד דקול לא
הוי קרי עוררין:
ואסקיניה