ד:
בתולה נשאת פרק ראשון כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והצעת
המטה. נראה לר"י דהצעת המטה דהכא היינו
ה"ק כו'. כלומר כי קאמר וכן אהוא ישן בין האנשים והיא ישנה
יג א
א) ב)
ג)
בין הנשים קאמר ולעולם הך בשלא בעל קאי: קילא ליה. לעבור
פריסת סדינין שהוא דבר של חיבה אבל הצעת כרים
ד)
עליה מנדה דאאבילות לא מהימנת ליה ואנדה מהימנת ליה: מלאכות
וכסתות שאינן דברים של חיבה שרי לנדה והביא ראיה מדתנן בפ'
❖
יד ב
שהאשה עושה לבעלה. לקמן
תני להו בפרק אע"פ: חוץ ממזיגת
אע"פ הכניסה לו ג' שפחות אינה מצעת לו המטה ואינה
הכוס. להושיט לו: והצעת המטה
עושה בצמר ארבע יושבת בקתדרא
גליון הש"ס
והרחצת פניו כו'. שדרך קירוב
ואמרינן בגמרא אע"פ שאמרו ד'
הכי קאמר וכן מי שפירסה אשתו נדה ולא
טו ג
וחיבה הן ובאין לידי הרגל דבר:
יושבת בקתדרא אבל מוזגת לו כוס
גמ' אבילותא דעלמא
בעל הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין
חמיר.
אין אדם רשאי לכוף את אשתו.
ומצעת לו המטה ומרחצת לו פניו
❖
הנשים למימרא דאבילות קילא ליה מנדה
בימי אבלה כשמת אביה או אמה:
ידיו ורגליו ופי' בקונטרס דהא דתנא
והאמר רבי יצחק בר חנינא אמר רב הונא
טז ד
פוקסת. מעברת שרק על פניה:
ג' אינה מצעת לו המטה היינו הצעת
כרים וכסתות דהוי דבר שיש טורח כל מלאכות שאשה עושה לבעלה נדה
א
מוזגת לו. ולא חיישינן להרגל דבר
מוסף רש"י
עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת
אלמא אבילות חמירא ליה: כאן
אבל מצעת לו המטה היינו פריסת
יז ה
חוץ ממזיגת הכוס כו'.
המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו ואילו גבי
באבילות דידיה. לעולם אבילות קילא
סדין ולבדין דמילי דחיבה נינהו
❖
אבילות תניא אע"פ שאמרו אין אדם רשאי
ליה מנדה והני מתניתא הכי מתרצן
שתחבב עליו ואין בו טורח וההיא
באפה.
(לקמן סא.)
הא דקתני לעיל הוא ישן בין האנשים
הצעה של חיבה נראה דדוקא אסור
לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת
(מו"ק כ:) עד שיסתם
כו' באבילות דידיה והך דקתני מוזגת
וכן משמע דמזכירה בהדי מזיגת
תוספות רי"ד
באמת אמרו מוזגת לו הכוס ומצעת לו
ב
הגולל.
לו כו' באבילות דידה קאי דקתני
כוס והרחצת פניו ידיו ורגליו כי
למימרא דאבילות קילא
המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו לא קשיא
אין אדם רשאי לכוף כו' אלמא
התם מיהו לספרים דל"ג במשנה אלא
[ליה] מנדה דהא בנדה
כאן באבילות דידיה כאן באבילות דידה והא
(סנהדרין מז:)
[אינה] צריכה שימור
באבילות דידה קיימינן שאינה רוצה
ואינה מצעת המטה ול"ג לו ובגמרא
אביו של חתן או אמה של כלה קתני כי
אם בעל ואבילות (לא)
לכחול ולפקוס והיינו טעמא דמוזגת
גרסינן לו אין ראיה משם שיהו תרי
מצרכינן שימור אע"פ
קתני אשארא ומי שאני בין אבילות דידיה
דאם יתגבר יצרו עליו כיון דאבילות
גווני הצעה דמתני' איירי בהצעת
שבעל. והא אר"י ב"ח א"ר
פפא כל מלאכות שהאשה
לאבילות דידה והתניא מי שמת חמיו או
דידה הוא אינה שומעת לו: והא
שאר מטות ובגמרא איירי בהצעת
עושה לבעלה נדה עושה
אביו של חתן כו'. אלמא באבילות
מטה לבעלה לבדו:
חמותו אינו יכול לכוף את אשתו להיות
ג
לבעלה חוץ ממזיגת הכוס
פוקסת. פ"ה מעברת שרק על
דידה נמי אחמיר תנא דלעיל: כי
והצעת המטה והרחצת
כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתו
פניו ידיו ורגליו ואילו
קתני. אמה של כלה אשארא אמכניסים
פניה ואין נראה דאמר
ונוהג עמה אבילות וכן היא שמת חמיה או
גבי אבילות תניא אע"פ
המת לחדר אבל הוא ישן בין האנשים
בפ"ב לקמן לא שרק ולא
שאמרו אין אדם רשאי
חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות
אאבילות דחתן קאי: ונוהגת עמו
פירכוס משמע דתרי מילי נינהו
לכוף את אשתו לא להיות
פוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות
כוחלת ולא להיות פוקסת
אבילות. אלמא מדלא קתני באבילות
דפוקסת דהכא היינו פירכוס כדאמרי'
באמת אמרו מוזגת לו
תני באבילות דידיה הוא ישן בין האנשים
דידיה הוא ישן בין האנשים שמע
בסמוך כי קתני אכיחול ואפירכוס
הכוס ומצעת לו המטה
ואשתו ישנה בין הנשים הא וכן קתני
מינה חמיר ליה ולא שני לן: ה"ג
ובשילהי המצניע קתני פוקסת
ורוחצת פניו ידיו ורגליו
ומסיק ר"א מי קא מדמית
תני באבילות דידיה הוא ישן כו':
כי קתני אכיחול ואפירכוס והא עמו קתני
ומעברת שרק על פניה ולקמן בפ"ב
אבילות דהכא לאבילות
הכי גרסינן והא עמו קתני מאי לאו
פ"ה פירכוס קליעת שער וקשה לר"י
מאי לאו עמו במטה לא עמו בבית וכדאמר
דעלמא. אבילות דעלמא
חמירא ליה ולא אתי
עמו במטה. אלמא אאבילות דידיה
דבשילהי המצניע קתני
ליה רב לחייא בריה באפה נהוג אבילותא
ד
לזלזולי בה. אבל אבילות
נמי מהימן: לא עמו בבית. וטעמא
גודלת ופוקסת אלא נראה דאחד
דלא באפה לא תנהוג אבילותא רב אשי
דהכא כיון דאקילי בה
לאו משום דמהימן נקט לה אלא
מתיקוני נשים הוא:
רבנן אתי לזלזולי בה ומאי
אמר מי קמדמית אבילותא דהכא לאבילותא
ומי שאני בין אבילות דידיה
קילותא דקתני נוהג ז' ימי
לאשמועינן דאין אבילותו מוטל
המשתה ואח"כ נוהג ז' ימי
דעלמא $ אבילותא דעלמא חמיר ולא אתי
לאבילות דידה. תימה דבלאו
עליה אלא בפניו משום כבודו וכן
אבילות: תניא מי שמת
לזלזולי ביה אבילות דהכא כיון דאקילו
מילתא דרב יוסף הוי מצי למיפרך
הוא אין אבילותה מוטל עליו אלא
חמיו או חמותו אינו רשאי
לכוף את אשתו להיות
רבנן אתי לזלזולי ביה מאי קולא אילימא
לפניה ולכבודה: כדאמר ליה רב
ברייתות אהדדי וי"ל דאי לאו הוה
פוקסת אבל כופה מטתו
לחייא בריה. כשמת חמיו באפה
מילתא דרב יוסף הוה מפלגינן בין
דקתני בועל בעילת מצוה ופורש התם
ונוהג עמה אבילות ודוקא
שעת חופה לשלא בשעת חופה דבשעת
נהוג אבילותא כו': פלוגתא דרבי
בפניה אבל שלא בפניה
משום דלא חל עליו אבילותא אי לרבי
לא. כדא"ל רב לחייא בריה
חופה יצרו תוקפו אע"ג דבעל אבל
אליעזר ורבי יהושע במועד קטן:
אליעזר עד שיצא מפתח הבית אי לרבי
באפה נהוג אבילות שלא
גולל. זהו כסוי של ארון המת:
לרב יוסף לא מצי לפלוגי בהכי דהא
באפה לא תנהוג אבילות:
יהושע עד שיסתם הגולל אלא דקתני נוהג
בבעל חשיב ליה כאשתו ישנה דאפי'
משום
שבעת ימי המשתה ואח"כ נוהג שבעת ימי
בשעת חופה אשתו ישנה עמו בנדה
אבילות אמר מר ה בין כך ובין כך לא יבעול לא בערב שבת ולא במוצ"ש
ובאבילות דידה ואפילו הכי באבילות
בשלמא בערב שבת משום חבורה אלא במוצאי שבת אמאי לא אמר רבי זירא
דידיה קתני הוא ישן בין האנשים
משום
ולהכי פריך שפיר ולרשב"א נראה דאי
לאו דרב יוסף לא הוה קשה מידי
דעמו ועמה דקתני בברייתא לאו עמו במטה אלא עמה בבית אבל לרב יוסף דבאבילות דידה אשתו ישנה עמו א"כ הא דקתני נוהג עמה
אבילות היינו עמה במטה דומיא דהכא באבילות דידיה הוי עמו במטה והא דמשני תני באבילות דידיה הוא ישן אינו מגיה הברייתא אלא
מפרש דעמו דקתני בברייתא דהכי הוא ופריך והא עמו קתני מאי לאו עמו במטה פי' דומיא דעמה ומשני לא עמו בבית כדא"ל רב כו':
עד שיסתם הגולל. בכמה מקומות פי' רש"י דגולל הוי כיסוי ארון ודופק היינו קרשים שבצידי הארון ונקרא דופק על שם שהגולל דופק עליו
וכעין זה פי' בערוך וקשה לר"ת דאמר בפרק מי שמתו מדלגין היינו על גבי ארונות ואיך היו מדלגין והלא הגולל והדופק
מטמא באהל כדאמרינן בהעור והרוטב ועוד דבפרק בהמה המקשה דריש על פני השדה לרבות גולל ודופק ולפ"ה
הלא ארון אינו על פני השדה ואומר ה"ר דוד מנצינבורק כי לפרש"י [דריש] לרבות גולל ודופק שפירש דלא מרבינן מעל פני השדה דמטמא
אלא כשפירש אבל בעוד שהוא טמון בטל אגב קרקע ולא מטמא באוהל והשתא אתי נמי שפיר ההיא דמדלגים היינו על גבי ארונות ועוד
י"מ אע"ג דגולל מטמא באהל מ"מ יכולין לדלג ולטמאות עצמם בגולל דתניא במס' שמחות כל טומאה שאין נזיר מגלח עליה אין כהן
מוזהר עליה ואר"ת דמשובשת היא דהא רביעית דם אין נזיר מגלח עליה כדתנן בנזיר וכהן מוזהר עליה ועוד הקשה דתניא
בעירובין כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין ממנו לא גולל לקבר כו' ולפ"ה וכי דרך לעשות כסוי ארון מבעלי חיים ויש לומר אע"ג
דאין דרך לעשות כסוי ארון מבעלי חיים מכל מקום כמה דברים אשכחן דלא שכיח ומיירי בהן הש"ס לדרוש ולקבל שכר כדאמרינן
בפרק המקשה בלעתו חולדה והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו הדביק שני רחמים ויצא מזה לזה מהו אף על
פי שלא יבא לעולם ור"ת מפרש דגולל היינו מצבה שהיא אבן גדולה ולשון גולל שייך על האבן כדכתיב וגללו את האבן
ודופק הן שתי אבנים אחת לראשה ואחת לרגלה של מצבה ופעמים כשאין המצבה מזומנת מעמידין שם בהמה או דבר אחר
לסימן ובההיא דמדלגין לא היה שם מצבה ומחמת המת לא היו מיטמאין דרוב ארונות יש בהן פותח טפח ולא תקשה לר' יהושע
מאימת חל אבילות כשאין שם מצבה
די"ל דכי מהדרי אפייהו דקוברין כדאמרינן במועד קטן דהנהו דלא אזלי בתר שכבא
מכי מהדרי אפייהו וקשה לר"י על
פירוש רבינו תם דתניא בתוספתא דאהלות בפרק ד'
אמר רבי יהודה שתי אבנים גדולות
של