האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כאן
בכרכום של אותה מלכות. פי' שיושבין בטח לפי שאין
הורהנה. דמדעת וכיון דהגיע זמן ולא נפדית הרי היא של עובדי
קב א ב
א)
ב) ג)
כוכבים בדיניהם משום הכי בעינן עדים מעידין אותה שלא נסתרה:
אחריהן מחנה ויש פנאי לנסך ולבעול אבל בלשת של מלכות
ד)
נחבשה. דאינה נחלטת להם לא בעינן עדים הואיל ועל ידי ממון
אחרת שאימת מלכות שבאו בגבולה עליהם אין להן פנאי וכן פי' ר"ח
ה)
קג ג
הוא: ואיכא דרמי לה מרמא. לא מתני לה להא דרב שמואל בר
ור"ת וכן מוכח בירושלמי ופריך כרכום של אותה מלכות אי אפשר
ו)
רב יצחק אפירושא דמתניתין בלשון
דלא ערקא חדא מינייהו והוה לן
ז)
לא שנו אלא רמי מירמא מתניתין
למשרינהו לכולהו ולמיתלי לקולא
הורהנה אין נחבשה
לא הוא הדין אפילו
קד ד
ח)
וברייתא אהדדי ועלה שני רב שמואל
דבשבויה הקילו כדאמרינן בסמוך אם
ט)
נחבשה ומעשה שהיה כך היה איכא
❖
קה ה
חילוק בין יד ישראל תקיפה ליד
יש מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות
דאמרי אמר רבא אף אנן נמי תנינא העיד
העובדי כוכבים תקיפה: הני נשי
כולן אע"ג דמספקא לן באינה מחזקת
רבי יוסי הכהן ורבי זכריה בן הקצב על
דגנבי. שבעליהן ניתלין ודרך המלכות
אלא אחת הכא פשיטא לן דשרו דהתם
גליון הש"ס
בת ישראל שהורהנה באשקלון וריחקוה
להפקיר ביתם ונשיהן: בן דונאי.
לא ודאי נחבאת אבל הכא ודאי ערקא
קו ו ז ח ט
רש"י ד"ה בלשת וכו'
בני משפחתה ועדיה מעידים עליה שלא
רוצח היה ואלעזר שמו כדאמרינן
ולפי' הקונטרס קשה טובא חדא
שמחפשין.
נסתרה ושלא נטמאה ואמרו חכמים אם
בפ' עגלה ערופה . אבל נשי
דפריך נתלי לחומרא וגבי מחבואה
❖
אתם מאמינים שהורהנה האמינו שלא
דגנבי הגונבים ממון לא מפקרי:
תלינן לקולא ועוד דמה מתרץ דמהדר
קז י כ
מתני' כרכום. מצור מתרגמינן
למתא כו' ואין אדם נכנס לשם והא
נסתרה ושלא נטמאה ואם אין אתם
❖
כרכומא : פסולות.
קתני בלשת שנכנסה לעיר ועוד
הגהות הב"ח
מאמינים שלא נסתרה ושלא נטמאה אל
כיון דאההיא דע"ז פריך הוה ליה
אסורות לבעליהן דאשת כהן אסורה
(א) גמ' הני
תאמינו שהורהנה והא אשקלון דעל ידי
גמ'
באונס: בלשת. חיל. על שם
למימר אי אפשר דלא ערק חד
דגנבי שם
תוספות רי"ד
ממון הוה וטעמא דעדים מעידין אותה הא
$ שמחפשים כל המטמונים: לבעול
מינייהו ונסך ועוד דהתם מפרש
❖
עקר
אין עדים מעידין אותה לא מאי לאו לא
ומפקרי לה. ה"ד ע"י
יש פנאי. דתקיף להו יצרייהו: רבי
טעמא לפי שאין פנאי לנסך ולית
נפשות א"ר כגון נשי
שנא הורהנה ולא שנא נחבשה לא הורהנה
יצחק בן אלעזר אמר. אף בבעילה
ליה טעמא לפי שאין כרכום של אותה
דגנבי אמר חזקיה והוא
שנגמר דינם להריגה פי'
שאני איכא דרמי לה מירמא תנן על ידי
פעמים שהן מותרות: כרכום של
מלכות רוצה להשחית את בני העיר
מוסף רש"י
שבעליהן נתלו ודרך
אותה מלכות. אינו רוצה להשחית את
[ועוד מאי שנא שעת מלחמה משעת
ממון מותרת לבעלה ורמינהו העיד רבי יוסי
כל כהנות שנמצאו
המלכות להפקיר טפם
שלום] ויש ליישב לפי שיטת הקונטרס
בני העיר וכשכובש עיר הסמוך
בתוכה
פסולות.
ונשיהם ור"י אמר אעפ"י
כו' והא אשקלון דע"י ממון וקתני טעמא
שלא נגמר דינן להריגה.
דרבי יצחק בן אלעזר לא אתי לשנויי
לממשלתו שומרה והיא לו למס עובד:
דעדים מעידים אותה הא אין עדים מעידין
והל' כחזקיה דהוא רביה
משמרות. מקום מעמד השומרים
מתני' אההיא דע"ז אלא אית ליה
(ע"ז עא.)
דר' יוחנן: עיר שכבשוה
אותה לא ומשני אמר רב שמואל בר רב
בלשת.
שינוייא דרב מרי ומתניתין דהתם נמי
שהעמיד המלך שלא יחבל אדם באנשי
כרכום. פי' חיל הצרים
יצחק לא קשיא כאן שיד ישראל תקיפה על
עליה. מצור תרגומו כרכום
העיר: דמהדר למתא כו'. שמו
בכרכום של מלכות אחרת ולא בא
כל כהנות שבתוכה פסולו'
עובדי כוכבים כאן שיד עובדי כוכבים
אלא לפרושי מתניתין וכן משמע
סביבות העיר שלשלות ברזל שישמיעו
(שבת מא.)
לבעליהן פי' דבחזקת
תקיפה על עצמן: על ידי נפשות אסורה
קול בהכשל איש רץ עליהם וכלבים
בפרק בתרא דע"ז דפריך
שנבעלו קיימו ואנוסה
אסורה לכהן ואם יש להן
ואווזים זועקין: וגווזא. מקלות
וכו': אמר רב כגון נשי גנבי ולוי אמר
התם ממתניתין דהכא אמתניתין
(א)
עדים שלא נבעלו אפילו
(ע"ז ע:)
וקיסמין להכשל בהן: ולא קשיא
דבלשת ולא מייתי התם דרבי יצחק:
כגון אשתו של בן דונאי אמר חזקיה והוא
עבד אפילו שפחה הרי אלו
א
והלך באחד מהם ועשה טהרות.
(נדה יג.) בשעת
נאמנים ואין אדם נאמן ע"י
ליה מידי. לא חייש למיעקר איניש
שנגמר דינן להריגה ורבי יוחנן אמר אע"פ
ב
שלום.
עצמו לא האשה להעיד על
להכי נקט ועשה טהרות
יחידאה ולבעול הואיל ואין הדבר
שלא נגמר דינן להריגה: מתני' ג עיר
(שבת מא.)
עצמה ולא הבעל להעיד
הפקר: ומאי שנא משני שבילין.
דלענין האדם אנו מזקיקים שניהם
לנסך אין פנאי.
על אשתו ורמינהו בולשת
שכבשוה כרכום כל כהנות שנמצאו
שנכנסה לעיר. פי' חיל
דכיון דבא לשאול עליו ועל חבירו אמר
לטבול ולהזות פן יבואו לידי טומאה
(ע"ז
ונקרא כן ע"ש שמחפשים
בתוכה פסולות ד ואם יש להן עדים אפילו
רבי יוסי טמאין הכא נמי לכולהו
ודאי אם יגעו שניהם בככר אחד
עא.) אחד טמא.
את כל המטמוניות תרגום
עבד אפי' שפחה הרי אלו נאמנין ואין נאמן
שרינן כי הדדי: אחד טמא. שיש
לכך אומר להו זילו טבילו דהא נהרא
ויחפש ובלש בזמן שלום
אדם על ידי עצמו: גמ' ורמינהו בלשת
חביות פתוחות אסורות
קמייכו ועוד דמשום דבעי למתני
בו קברות מפסיק כל רחבו ואין
ה
ועשה
וסתומות מותרת בשעת
(פסחים י.)
ח) סיפא הזה וטבל טהור הלך בשני
ידוע איזהו הטמא אבל כך מוחזקים
שבאה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות
טהרות.
מלחמה אלו ואלו מותרות
באחד מהן: ועשה טהרות. נגע
ועשה טהרות הרי אלו טהורות ואם
(שם) ובא חבירו
לפי שאין פנאי לנסך.
אסורות סתומות מותרות בשעת מלחמה
והלך בשני.
אמר ר"מ לנסך אין פנאי
בטהרות: טהורים. דכל חד כי
קיימות הראשונים אלו ואלו תלויות
אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך
לבעול יש פנאי דיצרא
אתי לקמן תלינן ליה למימר בטהור
ואם לא טהר בינתים הראשונות
דעבירה תקיף מיין נסך ר"י
אמר רב מרי לבעול יש פנאי לנסך אין פנאי תלויות והשניות ישרפו ט): בן אלעזר משמיה דחזקי'
(שם) אם נשאל זה
הלך דהוה ליה ספק טומאה בר"ה
ואם נשאל זה בפני עצמו וזה
רבי יצחק בר אלעזר משמיה דחזקיה אמר
בפני עצמו.
אמר כאן בכרכום של
וספיקו טהור: טמאין. דהיכי נימא
אותה מלכות אינן יראים
כאן ו בכרכום של אותה מלכות כאן בכרכום
בפני עצמו טהורות. לא
להו טהורים אתם חד מינייהו ודאי
ויש להם פנאי לבעול
של מלכות אחרת של אותה מלכות נמי
בטמא אזל: בבת אחת. באו
ולנסך. אבל של מלכות
שיאכלם אדם אחד דאם כן יאכל
אחרת יראים [שמא] יבוא
לשאול בבת אחת: הכא נמי כו'.
אי אפשר (ב) דלא ערק חד מינייהו אמר
ודאי טומאה דהכי אמרינן בשבועות
חיל מאיזה מלכות לעזור
ור' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי ז):
בפ"ב הלך בראשון ולא
רב יהודה אמר שמואל כשמשמרות רואות
להן וממהרים לשלול
(שם)
ולהבריח ואין להן פנאי
נכנס בשני ונכנס חייב דטמא הוא
מה
זו את זו אי אפשר דלא ניימא פורתא
ממה נפשך: בבא לישאל עליו
לא לבעול ולא לנסך.
אמר רבי לוי ז כגון דמהדר לה למתא שושילתא וכלבא וגווזא ואווזא
א"ר אידי ב"א אר"י ב"א
ועל חברו. אין לפרש שבא לישאל
אם יש שם מחבואה א'
אמר רבי אבא בר זבדא פליגי בה רבי יהודה נשיאה ורבנן חד אמר כאן
[מצלת] על כל הכהנות
בבת אחת דהתם מודו כולי עלמא
ומותרות כלן: בעי ר"י
בכרכום של אותה מלכות כאן בכרכום של מלכות אחרת ולא קשיא
דטמאות מכל שכן דבאו לישאל שניהם
אם אינה מחזקת אלא
ליה ולא מידי וחד קשיא ליה כל הני ומשני כגון דמהדר ליה למתא
בבת אחת אלא מיירי ששאל על עצמו
א' מהן מהו. מי אמרינן
כל חדא וחדא היינו האי
שושילתא וכלבא וגווזא ואווזא אמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק בר
וטהרוהו ואח"כ בא לישאל על חבירו
א"ד לא אמרינן ולא
דמר מדמי ליה לבת אחת כיון ששאל
אשיאן אם יש שם מחבואה אחת מצלת על הכהנות כולן בעי רבי
ח
על שניהם במעמד אחד ומר מדמי
ירמיה אינה מחזקת אלא אחת מהו מי אמרינן כל חדא וחדא היינו הא או
ט
ליה לזה אחר זה כיון שטיהרוהו קודם
דלמא לא אמרינן ומאי שנא משני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך
והכא נמי כיון דשרו לכולהו כבת
באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות רבי יהודה
אחת דמי אף על פי שאין בא לפנינו
אומר אם נשאל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו טהורות שניהם כאחת טמאות
אלא על אחת מ"מ הדבר ידוע לכל
ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין ואמר רבא ואיתימא ר' יוחנן י בבת
שהרבה כהנות היו והוי כאילו בא לישאל
אחת דברי הכל טמאין בזה אחר זה דברי הכל טהורים לא נחלקו אלא בבא
על כולם בבת אחת והכא מודו כ"ע
לישאל עליו ועל חבירו מר מדמי ליה לבבת אחת ומר מדמי ליה לבזה אחר
ובחנם דחק בקונטרס לפרש כר' יוסי:
כ
לא
זה והכא נמי כיון דשרי להו לכולהו כבת אחת דמי הכי השתא התם ודאי
איכא טומאה
הכא מי יימר
דאיטמי בעי רב אשי
אמרה לא
נחבאתי
ולא נטמאתי מהו מי אמרינן
מה