כז:
האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
תתיחד עמו אלא בעדים. פירוש בקונטרס משום גט ישן
מה לי לשקר. אי בעיא אמרה נחביתי: במקום עדים. דאנן סהדי
קח א
א)
ב)
דכל שעתא איכא מיא: ודאי איטמי. בתמיה: לא תתייחד עמו.
ולא פירש לטעמיה דפירש בגיטין דבמהיום אם מתי
ג)
מגורשת למפרע משעת נתינה ולא תתיחד עמו משום חשש קידושין
במסכת גיטין היא. שכיב מרע שכתב ומסר גט לאשתו על מנת שאם
קט ב
כמו המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי בית הלל אומרים צריכה
מת יהא גט למפרע ולא תיזקק לחליצה לא תתייחד עמו שמא יבא
ד)
הימנו גט שני [ולא שייך
עליה והוה ליה גט ישן ותנןנ) בית הלל
ה) ו)
גט ישן כלל לפירוש דהתם] וכן
אוסרין לפטור בגט ישן ואיזהו גט
מה לי לשקר או דלמא לא אמרינן ומאי
ז)
קי ג
משמע התם בגמרא אבל לרבינו תם
ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו
ח)
שנא מההוא מעשה דההוא גברא דאגר
ט)
דמפרש מה היא באותן הימים קאי
לה וטעמא גזירה שמא יאמרו גיטה
ליה חמרא לחבריה א"ל לא תיזיל באורחא
י) כ)
קודם לבנה: ואפילו על פי עבד.
אמהיום אם מתי ונעשה כאומר מעת
דנהר פקוד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש
קיא ד
ס) שלבה גס
דייה בעבד שהיה עמה :
שאני בעולם שאין דעתו לגרשה אע"פ
דליכא מיא ואזל איהו באורחא דנהר פקוד
ל)
בשפחתה. ותשמש בפניה: רב
שאומר מהיום אלא שעה אחת לפני
מ)
ומית חמרא אתא לקמיה דרבא א"ל אין
אשי אמר הא והא בשפחה דידה.
מיתתו הוי טעמא משום גט ישן
נ) ס)
באורחא דנהר פקוד אזלי מיהו לא הוו
קיב ה
ע)
והיינו טעמא דבמתני' מהימנא והתם
ובתוספתא משמע כפי' רבינו תם :
ע)
פ)
שפיר
מיא אמר רבא מה לי לשקר אי בעי א"ל
קאמר לך דכתיב ויכר
לא מהימנא דשפחה דידה מיחזא
צ)
❖
יוסף. זה שבא נולד כאן והלך עם
חזיא בקילקול גבירתה ושתקה: התם.
באורחא דנרש אזלי ואמר ליה אביי מה
א
קיג ו
גבי גט: דשתיקותה מתירתה.
אביו למדינת הים ועתה כשחזר ואמר
לי לשקר במקום עדים לא אמרינן הכי
שאינה צריכה שתעיד לומר לא שמשה
לא ידענא לך מיחזי כשיקרא כי היה
השתא התם ודאי איכא עדים דאיכא מיא
תורה אור השלם
אלא שתאמר אני הייתי עמה: לא
לו לידע אם הוא אחיו אם לאו כיון
הכא ודאי איטמי חששא הוא ב ובמקום
קיד ז
1. וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו
מהימנא. להיות זו מותרת על ידה
שמכירו קודם להכי קאמר רב חסדא
חששא אמרינן: אם יש עדים אפילו עבד
וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ:
דאי נמי חזיא לא מסהדא: הכא.
דשפיר קאמר ליה שאינו מכירו
❖
קטו ח
בראשית מב ח
ואפילו שפחה נאמנין: ואפילו שפחה דידה
אמר
ליה אית
גבי שבויה: דשתיקותה. דשפחה:
כדאשכחן ביוסף:
קטז ט
מהימנא ורמינהי גלא תתייחד עמו אלא ע"פ
לי סהדי ומסתפינו מיניה דאיניש
אוסרתה. לגבירתה דכל כמה שאינה
הגהות הב"ח
עדים ואפילו ע"פ עבד וע"פ שפחה חוץ
אלמא הוא. נראה לר"י דמיירי שהביא
מעידה לומר טהורה היא מחזקינן לה
קיז י
(א) גמ' אייתי
בטמאה כי מסהדא ואמרה טהורה
עדים ואומרים אותו עדות שאתה
משפחתה מפני שלבה גס בשפחתה אמר
(ב) רש"י
היא מהימנא דלשקורי לאו אורחא
שואל לא נאמר (ד) לך כלום עליו
רב פפי בשבויה הקילו רב פפא אמר הא
❖
ד
אלא למשתק: השתא נמי. כיון
דרגלים לדבר שהוא אלם אמר ליה
בשפחה דידה הא בשפחה דידיה ושפחה
(ג) ד"ה אייתי
זיל כו' פי' לך הבא אותם עדים עצמם
דרחמא לה לגבירתה או דדחלה
(ב)
דידה לא מהימנא הא קתני אין אדם מעיד
(ד) תוס'
הגהות מהר"י
שיראים להעיד עליך שיעידו
מינה אתיא ומשקרא ואמרה טהורה
(ה)
על עצמו הא שפחה דידה מהימנא שפחתה
לנדא
היא: תרתי לא עבדא. חדא למשתק
שאינו אחיך או שיאמרו שאינם יודעים
נמי כעצמה דמי רב אשי אמר הא והא
[א] תוס'
(ה) בא"ד
בקלקולה ועוד דתיתי ותשקר: אחא
אם הוא אחיך אם לאו וקאמר השתא
❖
בשפחה דידה ושפחה מיחזא חזיא ושתקה
מבי חוזאה. שהלך אביו שם והוליכו
נמי כיון שיראים ממנו ישקרו לומר
❖
התם דשתיקתה מתירתה לא מהימנא הכא
אינו אחיו או שאינן יודעין אם הוא
עמו וגדלו שם ומת אביו וחזר לעירו
ותבע חלקו בנכסי אביו: א"ל. רב
אחיו אבל אם אין רגלים לדבר אין
דשתיקתה אוסרתה מהימנא השתא נמי
מוסף רש"י
חסדא לההוא אחא: שפיר קאמר לך.
נראה כלל שיהא נאמן לומר דגברא
אתיא ומשקרא תרתי לא עבדה כי הא
מה לי לשקר במקום
תוספות רי"ד
אלמא הוא דאם לא כן כל אדם יאמר
שאינו מכירך לפי שיצאת בלא חתימת
עדים.
דמרי בר איסק ואמרי לה חנא בר איסק
(ב"מ
איפשיטא ולקולא עבדי'
זקן [ובאת בחתימת זקן]: ויכר יוסף
על חבירו שהוא גברא אלמא ויביא
אתא ליה אחא מבי חוזאה א"ל פלוג לי
פא:)
בעי ר"א לא נחבאתי
את אחיו. שכשפירש מהן כבר היו
הוא עדים ואם לא יביא יפסיד ועוד
(בכורות לו.) לא תתייחד
ולא נטמאתי מהו מי
בנכסי דאבא א"ל לא ידענא לך אתא
חתומי זקן: א"ל. רב חסדא למרי:
דקאמר השתא נמי אתו ומסהדי אטו
עמו.
אמרינן מה לי לשקר
לקמיה דרב חסדא א"ל שפיר קאמר לך
במקום חששא אי לא.
זיל (ג) אייתינהו את. להנהו סהדי
משום דמסתפו מיניה הני סהדי
ולא איפשטא ולקולא
מסתפו מיניה כולי עלמא: דכתיב 1 ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירהו
המכירין אותו ויעידוך שאינו בן אביך:
עבדי': ואם יש להן
תרתי לא עבדי. שישתקו ולא
מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת
השתא נמי. כיון דדחלי מיניה אתו
עדים אפילו עבד ואפילו
שפחה ואפילו שפחה
ומשקרי: תרתי לא עבדי. חדא
זקן א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה את א"ל
יעידו האמת ועוד שיאמרו
דידה מהימני ורמינהו לא
דשתקי מלהעיד אמת וחדא דמסהדי
שקר וכן גבי שפחה:
אית לי סהדי ומסתפינו מיניה דגברא
תתיחד עמו אלא בעדים
במסיחה לפי תומה. ואפילו
(גיטין עג.)
שיקרא: לימא כתנאי. שפחתה אי
אפילו עבד ואפילו שפחה
אלמא הוא א"ל לדידיה זיל אייתינהו
(א)
בשבויה הקילו.
חוץ משפחתה מפני שלבה
מהימנא אי לא: זו עדות. עדות זו
הכי היא ובעלה אינן
את דלאו אחוך הוא א"ל דינא הכי המוציא
גס בשפחתה. פי' גבי
של שבויה הכל כשרים בה איש ואשה
נאמנין אע"ג דיוחנן אוכל חלות
שכ"מ שנתן גט לאשתו
מחבירו עליו הראיה א"ל ה הכי דאיננא לך
(לעיל
תינוק ותינוקת: חוץ מהימנה. היא
דחיישינן שמא יבוא עליה
היה נאמן על עצמו במסיח
ולכולהו אלמי חברך השתא נמי אתו ומשקרי
הכג.)
ותהי' צריכה גט שני שאין
עצמה: דרב פפי ורב אשי. דאמרו
לפי תומו הני מילי לתרומה אבל
(ב"ק קיד:) אתא ליה
אדם עושה בעילתו בעילת
תרתי לא עבדי לימא כתנאי זו עדות איש
לעיל שפחה דידה מהימנא: ודאי תנאי
הכא מעלה עשו ביוחסין פ)[אומר ר"י
אחא מבי חוזאה.
זנות. ואסיק ר"א הא והא
ואשה תינוק ותינוקת אביה ואמה ואחיה
בשפחה דידה ושפחתה
היא. על כרחך יאמרו אנן דאמרי'
דמסיח לפי תומו אינו כשר [א] אלא
מיחזא ושתקת התם
ואחותה אבל לא בנה ובתה לא עבדה
לעדות אשה דרבנן כדאמר ביבמות
כי מתניתא בתרייתא מדקשיא להו
דשתיקותא מתירתה לא
קמייתא: דרב פפא. דאמר לא
והכא בשבויה הקילו] צ):
ושפחתה ותניא אידך הכל נאמנין להעיד
מהימנא והכא דשתיקתה
(ב"מ לט:)
אוסרתה מהימנא השתא
מהימנא: מי לימא תנאי היא.
ואם
חוץ מהימנה ובעלה דרב פפי ודרב אשי
שפיר קאמר לך.
נמי אתיא ומשקרא תרתי
כלומר דחוק הוא לומר אנא דאמרי
תנאי היא דרב פפא [מי] לימא תנאי היא אמר לך רב פפא ו כי תניא
לא עבדי. פי' חדא
כי מתניתא קמייתא או יוכל לתרץ
ששותקת מלהעיד האמת
ההיא במסיחה לפי תומה כי הא דכי אתא רב דימי אמר רב חנן
ועוד שתעיד שקר. תנא
מתניתא בתרייתא נמי כוותיה למימר
(שם) ויכר
זו עדות כשר איש
קרטיגנאה משתעי מעשה בא לפני רבי יהושע בן לוי ואמרי לה רבי
שפחתה כעצמה דמי והרי היא בכלל
יוסף את אחיו.
ואשה תינוקת ותינוק אביה
יהושע בן לוי מישתעי מעשה בא לפני רבי באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו
חוץ מהימנה דקתני בה או תירוצא
ואמה אחיה ואחיותה אבל
(שם) זיל אייתינהו את
לא בתה ובנה. פי' זו
ואמר אני ואמי נשבינו לבין העובדי כוכבים יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי
אחרינא: אמר לך רב פפא כי תניא
דלאו אחוך הוא.
עדות של שבויה כל
ללקט עצים דעתי על אמי והשיאה ר' לכהונה על פיו: מתני' אמר ר' זכריה
ההיא. דקתני הכל נאמנים ואפילו
ז
אלו כשרין להעיד ואם
שפחה דידה במסיחה לפי תומה:
הבן מסיח ל"ת ואומר
בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים
אני ואמי נשבינו לבין
לירושלים ועד שיצאו אמרו לו אין אדם מעיד על עצמו: גמ' תנא ואעפ"כ
רב חנא קרטיגנאה משתעי. רב חנן
ח
ט
העובדי כוכבים ויצאתי
דמן קרטיגי היה מספר מעשה זה:
(שם) תרתי לא
לשאוב מים וללקוט עצים
ייחד לה בית בחצרו וכשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה וכשהיא נכנסת נכנסת
מתני' המעון הזה. שבועה היא:
עבדי.
ודעתי על אמי והשיאה
בסוף בניה בעי אביי מהו לעשות בגרושה כן התם הוא דבשבויה הקילו אבל
ר' לכהונה על פיו. פי'
גמ' ואעפ"כ. שאסרו עליו לפי
מסיח ל"ת יקרא כ"ז
הכא לא או דלמא לא שנא ת"ש דתניא יהמגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו
שכהן היה: כשהיא יוצאה. והוא
שלא בא לפני ב"ד להעיד
ואם
(שם)
אלא מספר עם חבירו.
בחצר: יוצאה בראש בניה. שיהו
והשיאה רבי לכהונה
והשומעים מפיו מגידים
הבנים עמהם שלא יתייחדו: וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה. כדי שלא יהא הוא והיא בחצר והבנים מבחוץ: בגרושה.
על פיו.
לב"ד וכ"מ שהעבד ואשה
כהן שגירש את אשתו מהו לדור עמו בחצר: לא תנשא בשכונתו.
לפי שמכירה ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה:
נאמנים גם הקטן נאמן
(ב"ק קיד:)
ולגבי מת בעלך שעבד
ואם
ואשה נאמנים כדתנן
החזקנו להיות משיאים עד מפי עד (עד) מפי שפחה הקטן נמי נאמן כדתנן התם ר"י אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרים הרי אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פ' והשתא השומע מן התינוקות מעיד תינוקות עצמן לא
כ"ש: [מתני'] א"ר זכריה וכו'. תנא אע"פ. פי' אע"פ שאסורה לו לפי שהיה כהן יחד לה בית בחצירו כשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה. ופי' כדי שלא יתייחדו. בעי אביי מהו לעשות
כן בגרושה. פי' לדור עמה בחצר התם בשבויה היקילו אבל הכא לא. א"ד ל"ש.