האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
כח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואם
היה כהן לא תדור עמו במבוי ח). דכיון דפנויה היא קיל
ואם היה כהן. אפילו לא ניסת: לא תדור עמו במבוי. שמא יבא
קיח א ב ג
א) ב)
ג)
עליה וכהן אסור בגרושה אבל ישראל כל זמן שלא ניסת תדור
ליה אבל אם נישאת אין צריך להרחיק אלא כדי שכונה
ד)
בשכונתו: ואמר רב גרס. ומהאי קרא שמעינן לה: לוה הימנה.
דהיינו ג' בתים כדאמרינן בסוף פרק קמא דע"ז
ה)
כפר
דכיון דנישאת חמירא ליה אפי' לכהן: קטן נידון (ג) כשכונה.
בהיותה תחתיו: בנכסי אביה. שהיו
בידה נכסי מלוג. ובכהן
ו) ז)
קיט ד
ח)
שגירש את אשתו קא מיירי: אינה
וטעמא לפי שאין בני אדם מצוין שם
נפרעת. הימנו ע"י עצמה שלא יקרבו
ורגיל יותר לבא אצלה ודווקא כפר
ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי אם היה
קכ ה ו
ט)
רב
❖
קטן אבל כפר בינוני לא: הונא
בדברים: באבל רבתי. מסכתא
כפר קטן זה היה מעשה ואמרו כפר קטן נידון
קכא ז ח
אמר נגודי מנגדינן להו. נראה לר"ת
היא וקורין אותה שמחות. וזו היא
כשכונה מי נדחה מפני מי ת"ש דתניא
(א)
דלרב הונא נמי משמתינן וגם מנגדין
משנה ראשונה שלה הגוסס הרי הוא
קכב ט י
היא נדחית מפניו ואין הוא נדחה מפניה ואם
תורה אור השלם
א
כחי לכל דבריו: ארוס וארוסתו.
שכל אחד מחמיר מחבירו ואם הוא
היתה חצר שלה הוא נדחה
מפניה איבעיא
1. הִנֵּה יְיָ מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה
כהן היה: והאמר רב נחמן תנא
אומר דנגדינן ליה בלא שמתא הוה
גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה:
להו היתה חצר של שניהם מהו ת"ש היא
❖
באבל רבתי. דמן האירוסין נפרעת
מיקל טפי כדאמרינן במועד קטן
ישעיה כב יז
נדחית מפניו במאי עסקינן
אילימא בחצר
על ידי עצמה: דגייסי בהדדי. מכירין
ובפרק מקום שנהגו
שלו פשיטא ואלא בחצר
שלה והתניא
זה את זה ברמיזות וקריצות. בלע"ז
במערבא כי מחייב צורבא מרבנן
קכג כ
גליון הש"ס פריווי"ץ: מתני' זה כתב ידו של
מימנו אנגידא ולא מימנו אשמתא:
אם היתה חצר שלה הוא נדחה מפניה אלא
אלו נאמנין להעיד בגודלן מה
תוס' ד"ה והוא וכו' לא קאי
אבא. ומקיימין השטר על פיו אע"פ
לאו כי האי גוונא דלמא דאגיר מיגר מאי
ב
אתרומה.
שראו בקוטנן. משמע דבקוטנן לא
שמת אביו בעוד זה קטן: שיצאת
❖
קכד ל
הוי עלה ת"ש 1 הנה ה' מטלטלך טלטלה
בהינומא. והוא סימן שניסת בתולה
מהימן אפילו בדרבנן דהא מוקי לה
גבר ואמר רב ג טלטולי דגברא קשין
בגמרא בתרומה דרבנן וקשה לריב"א
וכתובתה מאתים כדאמרינן בריש
קכה מ
מדאיתתא ת"ר ד לוה הימנה בנכסי אביה
הגהות הב"ח
פירקין ז): יוצא מבית הספר. כשהיינו
דאמר בפ"ק דפסחים
אינה נפרעת אלא ע"י אחר אמר רב ששת
למידין תינוקות בבית רבן. ובכולהו
דנאמנים על בדיקת חמץ אפי' נשים
(א) גמ'
כמבוי (ב) שם
ואי אתו לקמן לדינא לא מזדקקינן להו רב
מפרש טעמא בגמרא: אבל אין
ועבדים וקטנים ופריך מידי מששא
קכו נ
נאמנין כו'. דאפוקי ממונא הוא
אית בהו ומשני הואיל ובדיקת חמץ
❖
פפא אמר שמותי משמתינן להו רב הונא
(ג) תוס'
ה
ובעינן עדות מעלייתא. וכתובה היינו
דרבנן הימנוהו רבנן בדרבנן וי"ל
כמבוי
בריה דרב יהושע אמר ו נגודי (ב) נמי
(ד) ד"ה
טעמא דרוב נשים בתולות נישאות:
דהתם היינו טעמא משום דבדיקת
❖
מנגדינן להו אמר רב נחמן תנא באבל
ואינה קוצה
לעזי רש"י
מעמד ומספד. מקום היה לו כאן
חמץ הוא בידו לכן נאמן אפילו קטן
רבתי בד"א שנתגרשה מן הנשואין ז אבל
להספיד מתיו כשמוליכן לבית קברות
בדרבנן אבל קשה דהיכא דבידו אפי'
פריווי"ץ [פריבי"ץ]. מכיר
❖
כשנתגרשה מן האירוסין נפרעת ע"י עצמה
קרוב.
מוסף רש"י שלו ולעשות שם מעמדות ומושבות
בדאורייתא אשה מהימנא דבפרק
שאין לבו גס בה ההוא ארוס וארוסתו דאתו
שהיו עושין שבעה למת: רבי יוחנן
המדיר תנן (ד)
בית הפרס.
לקמיה דרבא יתיב רב אדא בר מתנא קמיה
בן ברוקא אומר נאמנים לא גרסינן
וקוצה לה חלה ובניקור מעשים בכל
תוספות רי"ד (המשך)
אוקי רבא שלוחא בינתייהו א"ל רב אדא
יום שאנו סומכין עליהן וי"ל דבירושלמי
ליה במתני' אלא בברייתא ולא אדרך
שמתו בעוד זה קטן. שנמצא
גמ'
דשכיח
מעמד ומספד קאי:
מפרש דבדיקת חמץ הוא טורח ונשים
בר מתנא והאמר רב נחמן תנא באבל רבתי
שמעיד עכשיו כשהוא גדול
על ראיית קטנותו נאמן הוא
גביה. ונתן עיניו בקטנותו בכתב
עצלניות הן ולהכי אי לאו דבדיקת
כו' א"ל קא חזינן דקא גייסי בהדדי איכא
משום דקיום שטרות דרבנן.
יד אביו: קיום שטרות מדרבנן.
חמץ דרבנן לא הוו מהימני: זכור אני באשת פ' שיצאת
דאמרי לא אוקי רבא שליח בינתייהו א"ל
והוא שיש גדול עמו.
דמדאורייתא לא בעינן קיום דאמר
$לא קאי
בהינומא וראשה פרוע פי'
רב אדא בר מתנא ניקום מר שלוחא בינתייהו
והוא סימן שנשאת בתולה
ר"ל עדים החתומים
אתרומה דבתרומה סגי בא'
(פסחים
וכתובתה מאתים כדאמרינן
א"ל והא [אמר] רב נחמן תנא באבל רבתי
על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן
כיון דאין מעלין מתרומה דרבנן
צב: וכעי"ז ברכות יט:)
בריש פירקן. ושהיה איש
כו' א"ל ה"מ היכא דלא גייסי בהדדי אבל
בב"ד: הימנוהו רבנן בדרבנן. בדבר
ליוחסין דלהכי מוקי לה בתרומה
ח
פ' יוצא מבית הספר לטבול
הני קא חזינא להו דגייסי בהדדי: מתני' ואלו
(נדה נז.
לתרומתו ושהיה חולק עמנו
דרבנן דבתרומה דאורייתא כיון דסבר
שהוא מדבריהם האמינו ואין זה עוקר
ועי' לקמן כח:)
בגורן ושהמקום הזה הוא
תנא דידן דמעלין ממנה ליוחסין
דבר מן התורה הם אמרו והם אמרו
נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן
בית הפרס אבל אינו נאמן
כדאמרינן לקמן אינו נאמן אפי' יש
הם הצריכו קיום העדות והם הכשירו
(מו"ק ה:)
לומר דרך הי' לאיש פלוני
נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא
ט
במקום הזה מעמד ומספד
בו את אלו: גלוי מלתא בעלמא הוא.
גדול עמו הלכך בתרומה סגי באיהו
וזה כתב ידו של רבי וזה כתב ידו של
דרוב
(נדה נז.)
הי' לפלוני במקום הזה. פי'
לחודיה וכל היכא דבעינן תרי מדרבנן
כלומר אין הדבר צריך עדות אלא
נשים בתולות נישאות.
דאפוקי ממונא הוא ובעי'
אחי זכור הייתי בפלונית שיצאה בהינומא
קיום
שטרות
סגי בהוא ואחר:
לפרסם שיצא הדין לאור בלא גמגום:
עדות מעלייתא והיינו טעמא
וראשה פרוע ושהיה איש פלוני יוצא מבית
(רשב"ם ב"ב
דכתובה דרוב נשים בתולות
דרבנן. תימה כיון דמדאורייתא
אפוטרופוס
❖
צב:)
נשאות: אמר ר"ה ברי' דר"י
הספר לטבול לאכול בתרומה ושהיה חולק
אפילו אין עדים שיכירו חתימת העדים
והוא שיש גדול עמו. פי'
עמנו על הגורן והמקום הזה בית הפרס ועד כאן היינו באין בשבת אבל אין
דשני עדים צריך להעיד על
השטר כשר א"כ כל אדם שירצה יזייף
חתימ' שהיא שלהן כדאמר
תוספות רי"ד
אדם נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה מעמד ומספד היה לפלוני
ויכתוב ויחתום מה שירצה ויגבה ממנו
לעיל דע"כ לא פליגי רבנן
במקום הזה: גמ' אמר רב הונא בריה דרב יהושע והוא שיש גדול עמו
והכא אור"יט) דאיכא למימר כגון שלוה
ת"ש המגרש את אשתו לא
עלי' דר' אלא בז"א זה כתבי
י
תנשא בשכונתו. פי' לפי
אבל זה כתב חבירי מודו
מודה שכתבו וטוען שהוא פרוע וקסבר
וצריכא דאי אשמעינן אביו משום דשכיח גביה אבל רבו לא ואי אשמעינן
רבנן דבעינן שנים עדים על
שמכרת ברמיזותו ובקריצותו
האי תנא דמודה בשטר שכתבו צריך
רבו משום דאית ליה אימתיה דרביה אבל אביו לא ואי אשמעינן הני תרתי
ושמא יבואו לידי עבירה. ואם
כל חתימה וחתימה והכא
לקיימו והאי קיום הוי ודאי מדרבנן
היה כהן לא תדור עמו במבוי.
אמר ר"ה דוקא ראיית קטן
אביו דשכיח גביה ורבו דאית ליה אימתיה אבל אחיו דלית ליה לא הא
פי' שמא יבוא עליה וכהן
א' הכשירו ולא ראיית שני
אי נמי כגון שנתקיים משדה אחת או
אסור בגרושה [אם היה כפר
קטנים שאם היו שניהם
ולא הא אימא לא קמ"ל כיון דקיום שטרות מדרבנן הימנוהו רבנן
משתי שדות ויוצא מתחת ידי עצמו
קטן] זה היה מעשה ואמרו
מעידין בגודלן על מה שראו
בדרבנן: זכור הייתי בפלונית שיצאה בהינומא וראשה פרוע: מאי
דאמר לעיל דחיישינן שמא
כ
כפר קטן נידון כשכונה:
בקוטנן אינן נאמנים אלא
איבעי' להו מי נדחה בפני מי
בעי' שיהא א' גדול מעיד על
טעמא כיון דרוב נשים בתולות נישאות גלוי מלתא בעלמא הוא:
זייף ומיהו בריש גיטין
ת"ש דתניא היא נדחת מפניו
ראיית קטנותו. וצריכא דאי
מוכח דאפילו היכא דאין מכירין
ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול בתרומה: ודלמא עבד
ל
והוא אינו נדחה מפניה. ואם
אשמעינן אביו משום דשכיח
החתימה כלל הוי מדאורייתא כמי
היתה חצר שלה הוא נדחה
גבי' פי' ונותן עיניו בקטנותו
כהן הוא מסייע ליה לר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי אסור לאדם
מ
מפניה איבעיא להו היתה
מכתב יד אביו אבל רבו אימא
שנחקרה עדותן בב"ד:
שילמד את עבדו תורה ולא והתניא נ לוה הימנו רבו או שעשאו רבו
חצר של שניהם מהו. ת"ש
לא ואי אשמועינן רבו משום
ודלמא
עבד כהן הוא. פי'
דאית ליה אימתי' דרביה אבל
היא נדחית מפניו דטלטולא
אפוטרופוס
ועכשיו נשתחרר ונוטל שלא
דגברא קשה מדאיתתא: ת"ר
אביו אימא לא ואי אשמעינן
לוה ממנה בנכסי אביה. פי'
הני תרתי אביו משום דשכיח
כדין וקשה לרבינו יצחק דבפ' נושאין על האנוסה מפרש הש"ס הא דאין חולקין תרומה לעבד משום דלמא אתי לאסוקיה ליוחסין
גבי' ורבו משום דא"ל אימתי'
בעודה תחתיו שהי' בידה
מה צריך להאי טעמא הוה ליה למימר דאין חולקין אפי' אין מעלין שמא ישאל גם אחר שישתחרר כדפריך הכא הש"ס וכן מפרש התם הש"ס
נכסי מלוג ובכהן שגירש את
אבל אחיו דלא הא ולא
אשתו מיירי ה"ז אינה נפרעת
הא אימא לא קמ"ל. כיון
דאין חולקין לאשה בלא בעלה משום גרושה ומאי טעמא נמי דמאן דאמר חולקין וי"ל דלא שכיחא כולי האי שישאל תרומה אחר שישתחרר לא
דקיום שטרות דרבנן. פי'
אלא על ידי שליח. פי'
בתורת עבד ולא בתורת כהן כי ירא פן יבדקוהו ויתברר שהוא עבד ויוציאו עליו קול עבדות ולא חיישינן נמי פן ימכרנו רבו לישראל וישאל
ולא ע"י עצמה שלא יתקרבו
דמדאורייתא לא בעי קיום
תרומה שהרי מזונותיו על רבו ואין אדם חוטא ולא לו וכולי האי
לא חיישינן שמא יאמר לו רבו ישראל צאי מעשה ידיך במזונותיך:
בדבריהם. א"ר ששת כי אתו
דאר"ל עדים החתומים ע"ה
לקמן לא מזדקקינן להו. ר"פ
נעשה כמי שנחקרה עדותן
תנן
אמר שמותי משמתינן להו
בב"ד הימנוה רבנן בדרבנן
ר"ה ברי' דר"י אמר נגידי נמי מנגדינן להו. אמר ר"נ תנא באבל רבתי פי' מסכתא היא וקרי' אותה מס' שמחות ומשנה ראשונה
פי' בדבר שהוא מדבריהם האמינוהו. ואין זה עוקר דבר מן התורה אלא הם אמרו והם אמרו. הם הצריכו העדות והם
שלה זו היא הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו בד"א בשנתגרשה מן הנשואין אבל נתגרשה מן האירוסין נפרעת ע"י עצמה שאין לבו
הכשירו בו את אלו ודוקא באלו שהוא רגיל בהן הוא נאמן אבל על כתב נכרים אינו נאמן להעיד על ראיות קטנותו
גס בה. ההוא ארוס וארוסתו דאתו קמי' דרבא אוקי רבא שליח בינייהו. פי' בפניו היו הוה יתיב ר"א ב"מ קמי'. א"ל למה ליה למר
דדילמא לא קים ליה שפיר ואפילו אמר אני ראיתי כשחתם בשטר זה אין ראיית הקטן עדות עד שיאמר כי אני מכיר
כולי האי והאר"נ תנא באבל רבתא וכו'. א"ל ה"מ היכי דלא גיסי אהדדי הכא הא חזינא דגיסי אהדדי. פי' שמכירין זא"ז ברמיזות
בחתימתו ודוקא הקרוב מעיד על חתימת הקרוב ואין זה נוגע בעדותו שאין מגיע לקרובו שום הנאה והפסד אלא למלוה
ובקריצות: מתני' ואלו נאמנין להעיד בגודלן על מה שראו בקוטנן. פי' אע"ג דבעינן ראי' והגדה בכשרות הכא נאמנים על ראיית
וללוה מגיעים. אבל אם היו העדים קרובים למלוה או ללוה או שהי' שניהם קרובים זל"ז אינן נאמנים להעיד על
קטנותם משום דהוה מדרבנן ודוקא להעיד בגודלן על מה שראו בקוטנן אבל להעיד בקטנותם לא פי' שאם יאמר הקטן זה כת"י
החתימה שאין מוציאין ממון ע"פ קרובים. ואע"ג דקיום שטרות דרבנן ראיית קטן הוא דהכשירו בהן חכמים. אבל לא עדות
של אבא אין משגיחין בדבריו דאמרי' אין ממש בדבריו אבל כשהגדיל ומעיד על ראיית קטנותו אמרי' אי לאו דקים לי' שפיר לא
קרובים: זכור הייתי וכו' מ"ט כיון דרוב נשים בתולות נשאות גלוי מילתא בעלמא הוא לברר הדבר. פי' אע"ג
הוה מסהיד בגודלו. נאמן אדם לומר זה כת"י של אבא זה כת"י של רבי זה כת"י של אחי. פי' ומקיימים השטר על פיו. ואע"פ
דבמידי דממונא לאו מהימן דלאו עליה בלחוד סמכי אלא על הרוב. וה"ה דבעינן נמי הכא והוא שיש גדול עמו ששני