כח:
האשה שנתארמלה
פרק שני כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תנן
כמאן דאמר אין חולקין לעבד כו'. ואם תאמר והא לא קאמר
אפוטרופוס. מסר נכסיו בידו להכניס ולהוציא לסחורה: הרי זה
קכז א
א)
ב)
לא יצא לחירות. ולא אמרינן אי לאו דשחרריה לא הוה יזיף מיניה
רבי יהודה דאין חולקין אלא בתרומה דאורייתא דמעלין
קכח ב ג
ג) ד)
ולא הוה שביק ליה לנהוג מנהג בן חורין. ושמעינן מינה דיש עבד
ממנה ליוחסין אבל מתני' דאוקמינן בתרומה דרבנן דאין מעלין
קכט ד
שלומד תורה: בתרומה דרבנן. כגון תרומת חוצה לארץ או פירות
ממנה ליוחסין מודה דחולקין לעבד בלא רבו ואם כן אכתי תקשי
ה)
המנינהו להני להאכילו על פיהם:
ודלמא עבד כהן הוא ולאו מלתא היא
ו)
הכי גרסינן דתניא שאין חולקין
דמתניתין איירי שפיר שמעיד שחלק
אפוטרופוס או שהניח תפילין בפני רבו או
קל ה
תרומה לעבד כו'. ורישא דברייתא
לו תרומה דאורייתא אלא שאינו נאמן
שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת הרי זה
ז)
כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה
להאכילו אלא בתרומה דרבנן:
לא יצא לחירות התם דאיקרי עבד מדעתו
ח)
ומה בהמתן של צדיקים. מפורש
שניהן יוצאין לגורן ונוטלין חלק אחד
ט)
כי קאמרינן דקא נהיג ביה מנהג בנים:
ט):
קלא ו
במקום אחר
שאין חולקין תרומה לעבד כו' הלכך
ושהמקום הזה בית הפרס.
לטבול לאכול בתרומה: בתרומה דרבנן:
אי אזיל חד מינייהו לא פלגינן ליה
קלב ז
ושהיה חולק עמנו על הגורן: ודלמא עבד
ולא יותר ובא לטהר:
דלמא אתי לאחזוקי בכהן ודלמא האי
י)
מנפח. בדיעבד אם עשה כבר
❖
כהן הוא תנן כמאן דאמר אין חולקין תרומה
כ)
ניהו העבד: במקומו של ר' יהודה.
י)
א
משום הכי אמר אין חולקין: בהמתן
לעבד אלא אם כן רבו עמו דתניא אין
טהרות אבל בדיקה
❖
של צדיקים. חמורו של רבי פנחס בן
דלכתחלה מפרש במשנה
חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו
תוספות רי"ד
בית
הפרס
יאיר בהכל שוחטין : חזא
כיצד בודקין כ):
דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר יכול הוא
עדי' צריך בעדות הינומא
דרבנן. נראה דאפי' במקום הקבר
באתריה דרבי יוסי. שחלקו לו תרומה
שיאמר אם כהן אני תנו לי בשביל עצמי
כדתנן אם יש עדים שיצאה
גליון הש"ס
בגורן: ואסהיד באתריה דרבי יהודה.
מקילין כמו בשאר שדה ואין לומר
בהינומא וראשה פרוע וכל
ואם עבד כהן אני תנו לי בשביל רבי
גמ' היו מעלין מתרומה
היכא דבעי' שני עדים
ושם לא היו חולקין תרומה לעבדי
דמקום הקבר מטמא באהל ומביא
ליוחסין.
במקומו של רבי יהודה $ היו מעלין מתרומה
בעינן שיהא גדול עמו
כהנים: בית הפרס. החורש את
רבינו יצחק ראיה מדתניא בפ"ק
שלא יעידו שניהם על
ליוחסין במקומו של רבי יוסי לא היו מעלין
❖
הקבר הרי זה עושה בית הפרס
דמועד קטן מצא שדה
ראיית קטנותן: ושהיה
איש פ' יוצא מבית הספר.
מתרומה ליוחסין תניא א"ר אלעזר ברבי
מאה אמה שכך שיערו שהמחרישה
מצויינת ואינו יודע מה טיבה יש בה
פי' כשהיינו לומדים יחד
אילנות בידוע שנתחרש בה קבר אין בה
מולכת את עצמות המת ודלמא
יוסי מימי לא העדתי פעם אחת העדתי והעלו
עם תינוקות בבית רבן
מוסף רש"י
נגע או הסיט המהלך בו את עצם
אילנות בידוע שאבד בה קבר ומאי
ומחזיקי' לכהונה בראיית
עבד לכהונה על פי העלו סלקא דעתך
אפוטרופוס.
קטנות ולא בעי' הכא
כשעורה שמטמא במגע ובמשא:
נפקא מינה כיון שעתה אינו יודע
השתא ומה בהמתן של צדיקים אין הקב"ה
גדול עומד עמו. שמעלים
מנפח אדם בית הפרס. וסומך על
מקום הקבר בין נחרש בין אבד אלא
(גיטין מ.) או
לכהונה ע"פ ע"א. ובגמרא
מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כ"ש
שהניח תפילין בפני
כך שאם יש עצם רואהו. ואע"ג
שמע מינה דמקום הקבר טהור
מפרש בתרומה דרבנן כגון
אלא בקשו להעלות עבד לכהונה על פי
רבו.
תרומות ח"ל או פירות
דמאהיל לא חיישינן דאין עצם
כשנחרש ובית הפרס להכי הוי דרבנן
והימנוהו רבנן בדרבנן.
חזא באתריה דרבי יוסי ואזל ואסהיד באתריה
כשעורה מטמא באהל עד דאיכא
משום דהוי ספק טומאה ברשות הרבים
וה"נ בגודלו מעיד על
דרבי יהודה: ושהמקום הזה בית הפרס
(שם) אין
שדרה או גולגולת שלמה או רוב
אע"ג דבעלמא טיהרו חכמים ספק
מה שראה בקוטנו אבל
חולקין תרומה לעבד
הקטן אינו מעיד שאע"פ
בנין או רוב מנין: שנידש. דישה
הוא: מ"ט בית הפרס דרבנן דאמר רב
טומאה ברה"ר היינו היכא שהטומאה
אלא אם כן רבו עמו.
שמעלים בתרומ' ע"פ ע"א
רבה ברגלים הרבה: טהור. דתלינן
מבוררת ולא נולד הספק אלא
יהודה אמר שמואל מנפח אדם בית הפרס
דוקא גדול אבל קטן
ב
(יבמות
לא וכן עבד ואשה לא
לקולא ואמרינן כל העצמות נכתתו
באקראי ופעם אחרת לא יטמא כיון
ורב יהודה בר אמי משמיה דרב
והולך
צט:) אם כהן אני כו'.
תנן שיהו נאמנים בכהונה
לפחות מכשיעור. אלמא חששא דרבנן
שמקום הטומאה ידוע אבל הכא
יהודה אמר ג בית הפרס שנידש טהור מאי
כדתנן גבי שבוי' וא"א
בעלמא הוא: נאמן התינוק. להעיד
שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר
(שם) במקומו של ר'
במת בעלה הלכך אין
אי אפשר לעצם כשעורה שלא נידש
אע"ג דמדאורייתא טהור: טעמא
יהודה היו מעלין
הקטן נאמן בכהונה והוא
בגודלו מה שראה בקוטנו: טמאה
מתרומה ליוחסין.
נאמן בשבוי' ומת בעלך
ברגל: ד ועד כאן היינו באין בשבת: קסבר
וטהורה סלקא דעתך. מה טומאה
הדרן עלך האשה
ולא תימא כ"מ שע"א
תחומין דרבנן: ואין נאמן לומר דרך היה
וטהרה יש לומר במשפחות: בקצצה.
נאמן גם עבד ואשה
שנתארמלה
(שם)
נאמנים שהרי במת בעלך
לפלוני במקום הזה מעמד ומספד היה לפלוני
לקמן מפרש לה: של בת פלוני לפלוני.
השתא בהמתן של
יש תנא שהיה מכשיר ע"א
כשנשא פלוני את בת פלוני: ושהיינו
במקום הזה: מאי טעמא אפוקי ממונא לא מפקינן תנו רבנן נאמן התינוק
צדיקים.
ה
ולא היה מכשיר אשה
מוליכין כו' על ידי עצמו. אם כך
(שם) אין
וקרוב כדתנן בפ' בתרא
לומר כך אמר לי אבא משפחה זו טהורה משפחה זו טמאה טהורה וטמאה
הקב"ה מביא תקלה
דיבמות. ר"א אומר אין
העיד התינוק על ידי היה אבא שולח
סלקא דעתך אלא משפחה זו כשרה ומשפחה זו פסולה ושאכלנו
על ידם.
משיאין את אשה ע"פ
לו חלה ומתנות: אם היה עובד
(חולין ה:)
ע"א ר"ע אומר לא ע"פ
בקצצה של בת פלוני לפלוני ושהיינו מוליכים חלה ומתנות לפלוני כהן
מנפח אדם בית הפרס
כוכבים ונתגייר. והעיד משנתגייר
אשה ולא ע"פ קרובים
על ידי עצמו אבל לא על ידי אחר וכולן אם היה עובד כוכבים ונתגייר
והולך.
אלמא אע"ג דפליג ר"ע
ו
שראה את אלה בנכריותו אינו
על ר"א ומכשיר בע"א.
עבד ונשתחרר אין נאמנים ואין נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה
נאמן: דוגמא. אות וסימן זכרון
(חגיגה כה:
הא אמר לא ע"פ אשה ולא
מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה רבי יוחנן בן ברוקא אומר נאמנים
וכעי"ז ברכות יט:)
ע"פ קרובים א"כ אינו דין
לדורות הבאים:
כלל להכשיר עבד ואשה
ר' יוחנן בן ברוקא אהייא אילימא אסיפא אפוקי ממונא הוא אלא ארישא
הדרן עלך האשה
במקום שע"א נאמן אלא
וכולם אם היה עובד כוכבים ונתגייר עבד ונשתחרר אין נאמנין ר' יוחנן
היכא דתנן תנן היכא דלא
שנתארמלה
(נדה נז.)
תנן לא תנן. ובמקום שעבד
בן ברוקא אומר נאמנין במאי קמיפלגי ת"ק סבר כיון דעובד כוכבים הוא
ואשה נאמנים גם הקטן
לא הוה דייק ורבי יוחנן בן ברוקא סבר כיון דדעתיה לאיגיורי מידק הוה דייק מאי קצצה דתנו רבנן
נאמן. ומקשה דלמא עבד
הוא מסייע ליה לריב"ל
כיצד קצצה אחד מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת לו באין בני משפחה ומביאין חבית מליאה
ז
דאריב"ל אסור לו לאדם
שילמוד את עבדו תורה
פירות
ושוברין אותה
באמצע רחבה ואומרים אחינו בית ישראל שמעו אחינו פלוני נשא אשה שאינה
מיתיבי לוה ממנו רבו או
הוגנת
לו ומתייראים
אנו שמא יתערב זרעו בזרעינו בואו וקחו לכם דוגמא לדורות שלא
יתערב זרעו
שעשאו רבו אפוטרופוס.
(ערובין ל: וכעי"ז
פי' מסר כל נכסיו בידו
בזרעינו וזו היא קצצה שהתינוק נאמן להעיד עליה:
פסחים צב:)
להכניס ולהוציא בסחורה
או שהניח תפילין בפני
הדרן עלך האשה שנתארמלה
רבו או שקרא שלשה
(פסחים צב:)
פסוקים בבה"כ ה"ז לא
יצא לחירות. פי' לאו
(ברכות
אומרים אי לאו דשחרריה לא הוה
יזיף מיניה ולא
הוי שביק
ליה לנהוג
[מנהג] ב"ח. ש"מ דיש עבד שלומד
יט:) בית הפרס שנדש. (ערובין ל: וכעי"ז בכורות כט.) טהור.
תורה התם דאיקרי עבד מדעתיה. וכי קאמרינן דקא נהוג בי' מנהג בנים: ושהיה חולק עמנו בגורן וליחוש
(שם) (נדה נז.)
דילמא עבד כהן הוא תנן אין חולקין תרומה לעבד אא"כ רבו עמו דברי ר' יהודה ר"י אומר יכול הוא
שיאמר אם כהן אני תנו לי בשביל עצמי ואם אני עבד כהן תנו לי בשביל רבי ובמקומו של ר' יוסי
(פסחים צב:) הדרן עלך האשה שנתארמלה
לא היה מעלים מתרומה ליוחסים: ושהמקום הזה בית הפרס. פי' הכי תנן בפ' בתרא דאהלות החורש את
הקבר ה"ז עושה בית הפרס עד כמה הוא עושה מלא המענה ק' אמה בית ארבעת קבין. פי' החורש אנו
חוששים שמא המחרישה פזרה עצמות המת ועצם כשעורה ממנו מטמא במגע ובמשא אבל לא באהל פי' עד דאיכא שדרה או גולגולת שלמים או רוב מנין או רוב בנין ואנו חוששים שמא פזרה שברי עצמות
מן הקבר ועד ק' אמה שאם חרש מן הקבר לצד מזרח מונה מן הקבר ק' אמה ועושה אותה בית הפרס והנכנס טמא שמא נגע או היסט עצם כשעורה שהוא מכוסה בעפר ולאו אדעתיה ואלו ק' אמה המונה
אותם מרובעין שהן ק' על ק' שיביאו ארבעת סאין. שהסאה הוא נ' על נ' ולמה אנו מחמירים כ"כ ולא נעשה אלא ק' אמה ברוחב הקבר שהמחרישה מוליכה את העצמות אלא אנו חוששים שמא הוליכה והחזירה
ועוד הוליכה שדרך החורש לחרוש התלם ולחרוש עוד בצידו עד שיחרוש כל השדה לפיכך החמירו והחזיקו חכמים כל ק' וק' במזרחו של קבר בבית הפרס ומפרש דבית הפרס דרבנן. פי' ומ"ה האמינו בו ראיית
הקטן וכשמעיד להקל ולא להחמיר כגון שהיו יודעים השדה שנחרש בה קבר אבל לא היו מכירים מקום הקבר שימדדו משם ק' אמה ובא זה והעיד שזה המקום הוא בית הפרס ולא יותר ומשום דבית הפרס
הוא חששא בעלמא דרבנן. הימנוהו רבנן בדרבנן. ולא להחמיר שאם לא היו יודעים שהוא בית הפרס וזה מעיד אני זוכר שהי' בית הפרס ומחזיקי' בחזקת טומאה למה תולה הטעם משום דבית הפרס דרבנן.
השתא בדרבנן נאמן לאחזוקי איסורא כ"ש בדאורייתא. אלא לאו ש"מ להקל מעיד. וע"כ היינו באין בשבת קסבר תחומין דרבנן. ומ"ה האמינוהו ראיית הקטן: אבל אינו נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום
הזה שהיה הולך משם
לשדהו. או
מעמד ומספד
הי' לפלוני
במקום הזה
שהיה מספיד
שם את מתו ושהיה עושה שם מעמד
ומושב למתו כשהיו
חוזרים מבית הקברות.
מ"ט אפוקי ממונא הוא
ולא מפקי' ממונא ע"פ
ראיית הקטן. עיין ברפ"ק דפסחים: