כט:
אלו נערות
פרק
שלישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נערה
נערה הנערה. פי' רבינו חננאל דמחד נערה דריש כולה
אף קנס במקום מכר. ומשום קנס נקט בת שלש אבל למכר מבת יום
ד א
א) ב)
ג)
אחד ועד שתביא שתי שערות: ואמאי. יש להן קנס לנערות פסולות:
מלתא נער נערה הנערה ואין נראה לר"ת דלא כתיב נערה
ד)
איקרי כאן כו'. אמתני' מקשי: ה"ג נערה נערה הנערה. באונס
מלא בה"א אלא ההוא דמוציא שם רע לחודיה כדמוכח בסוף פרקין
ה)
ה ב
כתיב כי ימצא איש נערה בתולה וגו' וכתיב בתריה ונתן האיש השוכב
ועוד הקשה רבינו יצחק מה צריך חד לגופה הא איכא נערה אחרינא
ו)
❖
ו ג
ז)
עמה לאבי הנערה ודרשינן נערה
בפרשה אלא פי' הקונטרס עיקר:
ח)
בתולה בתולות הבתולות. כאן
יתירה וה"א יתירה דהנערה דמצי
❖
אף קנס במקום מכר
והני בני קנסא
נינהו
ט) י)
למיכתב ונתן לאביה: חד לגופיה.
נמי פר"ח דמחד קרא
ואמאי איקרי כאן ולו תהיה לאשה
אשה
מוסף רש"י
1
לכשרה: בתולה בתולות הבתולות.
נפקי כולהו ואין נראה דלא צריך חד
נערה
הראויה לו אמר ריש לקיש נערה
אף קנס במקום מכר.
2
תורה אור השלם
במפתה כתיב וכי יפתה איש בתולה
לגופיה דבתולה אחרינא כתיב:
הנערה חד לגופיה וחד לאתויי חייבי לאוין
וחד
לאיתויי חייבי לאוין. הקשה
וקרא אחרינא בתריה כסף ישקול
1. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב
וחד לאתויי חייבי כריתות רב פפא אמר
עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ
ר"י בן רבינו מאיר אכתי
כמוהר הבתולות ומצי למיכתב כמוהר
חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה
3 בתולה 4 בתולות הבתולות חד לגופיה וחד
נימא חד לאתויי חייבי עשה וחד
בתולות הא תלת דדרשינן ה' יתירה
לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ
לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות
לאתויי חייבי לאוין ואכתי חייבי
ובתולות דמצי למיכתב כמוהר
לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל
דברים כב כט
יָמָיו:
ולשתוק: ההוא מיבעי ליה. ההוא
ורב פפא מ"ט לא אמר כר"ל ההוא מיבעי
כריתות מנא לן ותירץ דלחייבי לאוין
2. כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ
(חולין
ועשה לא צריך אלא חד קרא דהא
הנערה הא דלא כתיב ונתן לאביה
ליה לכדאביי דאמר אביי בא עליה ומתה
כו: וכעי"ז לקמן מ:) בא
בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה
א
עליה ומתה.
אי לאו דכתיב ולו תהיה לאשה
מיבעי ליה לכדאביי שאם לא הספיק
וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ
פטור שנאמר ונתן לאבי הנערה לאבי נערה
1
וְנִמְצָאוּ: דברים כב כח
דמשמע שיש בה הויה וראויה לקיימה
האב להעמידו בדין עד שמתה פטור:
(לקמן לח:) כסף
3. וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה
ולא לאבי מתה וריש לקיש מ"ט לא אמר
לאבי הנערה. משמע שהיא קיימת:
לא הוה צריך קרא לרבויינהו הלכך
ישקול.
אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב
כרב פפא ההוא מיבעי ליה לגזירה שוה
כמוהר הבתולות.
מיבעי ליה לג"ש. בתולה דכתיב
מחד ריבויא מרבינן אין
ראויה
עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ
דתניא 4כסף ישקול כמוהר הבתולות בשיהא
לְאִשָּׁה: שמות כב טו
לקיימה דהיינו חייבי עשה
וחייבי
גבי מפתה מיבעי ליה לג"ש בתולה
4. אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ
(דברים כב)
זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות כזה
לאוין כיון דאית בהו הויה
ואידך
בתולה לג"ש מה כסף האמור באונס
לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל
(לעיל י.) שיהא
וריש לקיש נמי מיבעי ליה לכדאביי ורב
כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת:
ריבויא לחייבי כריתות ולמאן
דאמר
חמשים אף מפתה חמשים ומה
זה כמוהר הבתולות
שמות כב טז
אין קדושין תופסין בחייבי
לאוין
מפתה שקלים דכתיב ביה ישקול אף
פפא נמי מיבעי ליה לגזירה שוה אלא שיתא
ומוהר הבתולות כזה.
5. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה
הוי חד ריבויא לחייבי עשה
ואידך
חמשים של אונס שקלים קאמר:
וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא
קראי כתיבי נערה נערה הנערה בתולה
יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה
כמוהר הבתולות. חמשים כסף
לחייבי לאוין וחייבי כריתות
וא"ת
בתולות הבתולות תרי לגופייהו חד לכדאביי
מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה: וְלֹא
ולשתוק מלו תהיה לאשה ולא יצטרך
המפורשים במאנס את הבתולה:
יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי
וחד לגזירה שוה אייתרו ליה תרי חד
שיהא זה. חמשים כמוהר הבתולות:
להנך ריבויי וי"ל דאיצטריך למידרש
יְהֹוָה מְקַדְּשׁוֹ:
❖
לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי
ויקרא כא יד, טו
ומוהר הבתולות. יהיו שקלים כזה:
ולו תהיה לאשה מדעתה ח):
(לעיל י. וכעי"ז
אייתרו להו תרי כו'. וחד
כריתות ולאפוקי מהאי תנא דתניא ולו
וחד לג"ש. ותהי מופנה מצד אחד
לקמן לח:) ולר' עקיבא
תהיה לאשה שמעון התימני אומר אשה
דאמר אין קידושין
ולמידים הימנה: ולאפוקי מהאי
ריבויא כתב באונס וחד
תוספות רי"ד (המשך)
תופסין בחייבי לאוין.
תנא. מתני' דקתני יש קנס לממזרת
שיש בה הויה רבי שמעון בן מנסיא אומר
במפתה וא"ת ומנא לן דחד לאתויי
איש נערה בתולה. וכתיב
ולאחותו לאפוקי מהאי תנא: שיש בה
חייבי כריתות אימא דתרוייהו אתו
אשה הראויה לקיימה מאי בינייהו אמר ר'
בתרי' ונתן האיש השוכב
ג
עמה לאבי הנערה דהו"ל
הויה. שקדושין תופסין לו בה פרט
לרבויי חייבי לאוין וחד לאונס וחד
זירא ממזרת ונתינה איכא בינייהו למאן
למיכתב לאביה וקרא
למפתה וי"ל דלהא לא צריך דמגזרה
לאחותו ולכל חייבי כריתות דילפינן
דאמר יש בה הויה הא נמי יש בה הויה
יתירה הוא. ודרשי' נערה
שוה ילפינן אונס ומפתה מהדדי:
בקדושין שאין קדושין תופסין בהן
(סוטה יח:)
וה' דהנערה תרי קראי
למאן דאמר ראויה לקיימה הא אינה ראויה
יתירי חד לרבויי חייבי
[ולאפוקי מהאי תנא.
ומשמע ליה
בפרק שלישי
לאוין וחד לאתויי חייבי
לקיימה ולרבי עקיבא דאמר אין קידושין
תהיה לשון הווית קדושין ור"ש בן
כריתות. ואי קשיא והא
תופסין בחייבי לאוין מאי בינייהו איכא
מנסיא משמע ליה תהיה לשון קיום:
בפ"ב דיבמות תנן כלל
ולרבי עקיבא דאמר כו'. ואף
אמרו ביבמה כל שאיסורה
בינייהו אלמנה לכהן גדול כרבי סימאי
הא נמי אית בה הויה. דקדושין
איסור ערוה (קדושה)
ע"ג דר"ש התימני פליג
תופסין בחייבי לאוין והתם יליף לה:
דתניא רבי סימאי אומר מן הכל עושה רבי
לא חולצת ולא מתיבמת
ולר"ע דאמר אין קדושין תופסין
בהדיא אר' עקיבא בהחולץ
עד אסור קדושה אלמנה
עקיבא ממזרין חוץ מאלמנה לכהן גדול
לכ"ג גרושה וחלוצה
בחייבי לאוין. ביבמות בהחולץ
הכא לר"ש בן מנסיא
שהרי אמרה תורה לא יקח ולא יחלל
מן הכל.
לכהן הדיוט [חולצת ולא
5
(קדושין סח.)
פריך דאי סבר כר"ע מאי בינייהו פי'
בברייתא המחזיר גרושתו ר"ע
עושה ר'
מתייבמת]. ומקשה בגמ'
חילולין הוא עושה ואין עושה ממזרין ולרבי
עקיבא ממזרין.
אומר אין לו בה קדושין: מאי
בינו לר"ש התימני דמדנקט ראויה
ואמאי אין מתייבמת ליתי
ישבב דאמר בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף
עשה וידחה את ל"ת.
בינייהו. משום ר"ש בן מנסיא קא
לקיימה ולא נקט שיש בה הויה משמע
(שם
ותירץ רבא גזירה ביאה
שהיה אומר
כל שאין לו ביאה בישראל
דיש שאין ראויה לקיימה ויש בה הויה:
פריך לה דאילו שמעון התימני שמעינן
סד.) שהרי אמרה תורה
ראשונה אטו ביאה שניה.
חילולין הוא עושה ואינו עושה
הולד ממזר
מאי בינייהו איכא בינייהו
לא יקח.
ותנ"ה אם בעלו קנו
ליה ביבמות דפליג עליה
בביאה ראשונה ואסור
ממזרים. משמע דהא
חייבי
דר"ע בהא דתנן איזהו ממזר כל שאר
לקיימם בביאה שניה.
בהא תליא דכיון דלא הוי ממזר
בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע שמעון
ופי' אלא מוציא בגט
שכבר פרחה מצות יבמה
קדושין תופסין וכן משמע בפרק החולץ מה אשת אב
התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים אלא לר"ש בן מנסיא
בביאה ראשונה. ואע"ג
קא בעינן לה אי ס"ל כר"ע מאי איכא בין משמעותא דתהיה לשון
דלא תפסי בה קדושין והוולד ממזר כו' [ור"ע נמי משום דיליף
דמצי למיחלץ. אמרי'
קיום למשמעות דשמעון התימני אי נמי משמע ליה לר"ש בן מנסיא
בהחולץ דיש ממזר מחייבי לאוין קאמר דאין קדושין תופסין בחייבי
התם חליצה במקום ייבום
אינה מצוה. והתם נמי
לאוין] ותימה דלרבי יהושע אע"ג דאין ממזר מחייבי כריתות כדיליף
לשון הויה אימעיטא לה ממזרז) ומה בין ראויה לקיימה ליש בה הויה:
כתיב ולקחה לו לאשה
אלמנה לכהן גדול. דמודה בה ר"ע שקדושין תופסין לו בה ואע"פ
בשילהי החולץ מודה דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות
(שם)
ויבמה. דאיכא למימר
שהיא בלאו וכרבי סימאי והוא הדין גרושה להדיוט: מן הכל. כל
כדפריך ס"פ ר"ג ביבמות איצטריך לאשמעינן דאין
בואו ונצווח על עקיבא
באשה הראויה לו. ואפ"ה
בן יוסף.
אתי עשה ודחי את ל"ת
הנולדים מחייבי לאוין: לא יקח. וסמיך ליה ולא יחלל זרעו מדין כהונה
קדושין תופסין בחייבי כריתות ובפ' החולץ קאמר
וה"נ ליתי עשה דולו
(שם)
הוא מחללו ולא שם ממזרים עליהם: בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף.
דלרבי יהושע פגום מיהא הוי מחייבי כריתות משום דעשאה זונה
(שם סח.) שהיה
תהיה לאשה ולידחי את
אומר כל שאין לו
שמרבה ממזרים בישראל חנם: שהוא אומר כל שאין לו ביאה בישראל.
וזונה לא הויא אלא מהנהו דלא תפסי בה קדושין כדמוכח בתמורה
ל"ת ואע"פ שהיא ממזרת
ביאה בישראל.
יקחנה לו לאשה דהאי
וקאמרינן נמי בהחולץ הכל מודים
הבא על אשה שאין לו בה היתר ביאה הולד ממזר אפי' אלמנה לכ"ג נמי:
ולו תהיה לאשה עשה
חייבי הוא כדאמרי' בפ' אלו הן
בכותי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר מאן הכל מודים
הולד
ממזר.
שמעון התימני דאע"ג דאמר אין ממזר מחייבי לאוין ה"מ חייבי לאוין דתפסי בהו קדושין אבל כותי ועבד כו' ולא קאמר מאן הכל
הלוקין בהלכה זר טמא
(שם
שאכל את הקודש אונס
מודים ר' יהושע דאע"ג דאמר אין ממזר מחייבי כריתות ה"מ חייבי כריתות דתפסי בהו קדושין כו' אלמא דלר' יהושע אין קדושין
❖
סד. וכעי"ז שם סח.)
שגירש. אם ישראל הוא
תופסין בחייבי כריתות ואפ"ה לא הוי ממזר ולהכי לא מצי למימר דמודה בכותי ועבד ויש לומר דלר"ש התימני ולר"ע ודאי הא בהא
מחזיר ואינו לוקה. והוי
לאו שניתק לעשה דהאי
תליא דליכא מידי דלא תפסי בה קדושין והוולד כשר רק שהוא דומה לאשת אב אבל לר' יהושע אע"ג דאין קדושין תופסין בחייבי
ולו תהיה לאשה קאי אכל
תוספות רי"ד
כריתות כדילפי' בסוף האומר לא הוי ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד כדיליף ר' יהושע בסוף החולץ אבל
ימיו דכל ימיו בעמוד
קשה דא"כ לר' יהושע אין קדושין תופסין באלמנה לכ"ג לרבא דאמר בפ"ק דתמורה כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד
לה קנס: ומקשינן אמתני'
והחזר קאי. וכיון דעשה
קרי כאן ולו תהיה לאשה
הוא ליתי ולדחי את ל"ת
לא מהני דהתםט) פריך ליה והרי אלמנה לכ"ג דקאמר רחמנא לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה כגון אלמנה לכ"ג כו' ומשני
אשה הראוי' לו. פי'
ואמאי דרשי' אשה הראויה
אמר לך רבא שאני התם דא"ק לא יחלל חלולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים ולר' יהושע ליכא לשנויי הכי וא"ת בקדושין בסוף האומר
באשה הראויה לו יתן
לו. ולקמן בפירקין [דף מ
כי משכח דלא תפסי קדושין באשת אב מאי פריך התם ואימא תרוייהו באשת אב הא לכתחלה הא דיעבד אמאי לא יליף
ע"א] מקשה לה ר"כ ומתרץ
קנס דמקיים בה ולו תהיה
לה:
לאשה. אבל באשה שאינה
מינה דכל היכא דהוי ממזר לא תפסי בה קדושין כיון דהא בהא תליא כדפירשנו וי"ל דאכתי לא שמעינן ממזרות בשאר חייבי כריתות
ראויה לו דלא מקיים בה
כל כמה דלא מייתי התם היקישא דר' יונה דמלא יקח ולא יגלה דאיירי באשת אב ובשומרת יבם של אביו לא שמעינן מינה ממזרות
ולו תהיה לאשה גם מן
באשת איש ובאחות אשה דיש היתר לאיסורן וכל דכוותייהו אבל לבסוף דמייתי היקישא דרבי יונה התם איכא למילף בעלמא כדפירשנו:
הקנס יהא פטור. אר"ל
נער נערה הנערה. חד
י)
לגופיה. פי' לכשירה. וחד
לאתויי חייבי לאוין. וחד
מאי בינייהו.
לאתויי חייבי כריתות. פי'
גבי אונס כתיב וכי ימצא
אי