אלו נערות פרק
שלישי
כתובות
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
לאפוקי מדרבי סימאי קאתי. תימה תיפשוט דרבי ישבב טעמא
חייבי עשה מצרי ואדומי. בתוך שלשה דורות דכתיב
ז א
א)
דור שלישי יבא להם דור שני לא ולאו הבא מכלל עשה עשה: הניחא.
דנפשיה קאמר אליבא דמ"ד בפ"ק דיבמות הבא על
יבמתו וחזר ובא אחד מן האחים על צרתה בעשה דהא תנן בפרק
אי רבי ישבב האי כל שאין לו היתר ביאה דקאמר אליבא דר"ע לאו
❖
כללא כייל אלא לאפוקי מדרבי סימאי לחודיה אתא ואחייבי לאוין הוא
ר"ג ר"ג אומר
דאין בעילה אחר בעילה ע"כ רבי ישבב
ב)
דפליג לאוסופי חייבי לאוין ד) בכהונה
טעמא דנפשיה קאמר והוי התם כר'
ג)
מוסף רש"י
אבל שום חייבי עשה לא הוסיף:
ישבב דאין קידושין תופסין בחייבי
חייבי עשה מצרי ואדומי הניחא לר' ישבב
ד)
שפיר. מצינו למימר איכא בינייהו
עשה ולהכי אין אחר בעילה כלום
ה) ו)
הניחא לר' ישבב.
אי לאפוקי מטעמא דר' סימאי קאתי שפיר
ז) ח)
דשמעון התימני ור"ש בן מנסיא
כדאמר התם בגמרא ז) אמתני' דאין
אלא אי טעמא דנפשיה קאמר כל שאין לו
ט)
חייבי עשה: אלא. אי לאו אדרבי
אחר חליצה כלום אמר רב הונא אמר
י)
ביאה בישראל הולד ממזר ואפי' חייבי עשה
רב זו דברי ר"ע דאמר דאין קידושין
סימאי קאי וטעמא דנפשיה קאמר
מאי בינייהו $איכא בינייהו בעולה לכ"ג ומ"ש
תופסין בחייבי לאוין ומסתמא הכא
בשם ר"ע שכל שאין לו היתר ביאה
(קדושין סח.) אלא
דהוה ליה עשה שאינו שוה בכל אמר רב
אליבא דכ"ע מספקא ליה אי טעמא
באשה זו הולד ממזר מאי איכא
אי טעמא דנפשיה
חסדא הכל מודים בבא על הנדה שמשלם
קאמר.
למימר: בעולה לכ"ג. שאין בה לאו
דנפשיה קאמר אי לאו לכך נראה
קנס למ"ד יש בה הויה הא נמי יש בה הויה
דאלמנות וגירושין אלא עשה דבתולה
לר"ת דגרסי' בפ"ק דיבמות
כ)
יקח ולא בעולה. וא"ת יש
חד אמר בלאו ובלא זה מוכיח ר"ת
למ"ד ראויה לקיימה הא נמי ראויה לקיימה
(שם וכעי"ז שם
כאן לאו דזונה לא אשכחן תנא דאמר
בההיא שמעתא דל"ג בעשה וכן פר"ח
ולאפוקי מדרבי נחוניא בן הקנה דתניא רבי
סד.) ר' נחוניא בן
פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא
דהיינו לאו שחלץ לאחת דאמר קרא
הקנה היה עושה את
נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים
אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב
ר' אלעזר ה) (א) ולית הלכתא כוותיה
יום הכפורים כשבת
כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב בנפשו
לתשלומין.
לא יבנה אחרת ה"נ כיון שבנה
ואין זונה אלא הנבעלת לפסול לה.
ופטור מן התשלומין אף יום הכפורים מתחייב שום יבמה לא יבנה אחרת:
ובבעולה שלא כדרכה איירי דאי
איכא
בנפשו ופטור מן התשלומין מ"ט דר' נחוניא
בינייהו בעולה לכ"ג. פי'
כדרכה תו ליכא קנס: ומאי שנא.
ל)
בן הקנה אמר אביי נאמר אסון בידי אדם
האי עשה משאר עשה דמודה ביה
בקונט' בעולה שלא כדרכה
1
ר"ע: דהוה ליה עשה שאינו שוה
וקשה דפלוגתא דר"מ ורבי אלעזר
ונאמר אסון בידי שמים מה אסון האמור
מ)
א
2
בכל. שאינו נוהג אלא בכ"ג אבל
היא בפרק הבא על יבמתו
בידי אדם פטור מן התשלומין אף אסון
אי כשירה לכ"ג וה"ל למימר
עשה דמצרי ואדומי נוהג בכל הקהל:
האמור בידי שמים פטור מן התשלומין
הא נמי יש בה הויה. המקדש אשה
ולר"מ דאמר כשירה לכ"ג מאי איכא
מתקיף לה רב אדא בר אהבה ממאי דכי קא
בימי נדותה מקודשת: ולאפוקי מדר'
למימר כדקאמר ולר"ע דאמר כו'
מזהר להו יעקב לבניה על צינים ופחים דבידי
נחוניא. מתני' דמחייב תשלומין לבא
ואור"י דמר"ע פריך שפיר כדי
(פסחים
שמים נינהו דלמא על אריא וגנבי דבידי
לאוקומי ר"ש בן מנסיא שהוא בתרא
על אחותו ואע"פ שמתחייב כרת
נ)
כט. ועי"ש לב. ושבועות
אדם נינהו אטו יעקב אהא אזהר אהא לא
לג.) אף יום הכפורים
בביאתו מפקא מדר' נחוניא: את יום
כר"ע שהיה רבו אבל בהא לא חייש
מתחייב בנפשו.
הכפורים כשבת. לפטור המדליק את
אזהר יעקב על כל מילי אזהר וצינים פחים
אי פליג ר"מ אר"ש בן מנסיא ור"ח
ס)
פי' דהכא לא מיירי בבעולה מאחר
הגדיש ביום הכפורים כאילו הדליקו
בידי שמים נינהו והתניא הכל בידי שמים
(מגילה ז:) הכל בידי
❖
שמים.
בשבת: מה שבת. שהוא מיתת ב"ד:
אלא בכ"ג שאנס בתולה גמורה ולא
חוץ מצינים פחים שנאמר צינים פחים בדרך
3
פטור מן התשלומין. כדתנן במתני' ו)
חשיבה ראויה לקיימה אע"ג דאמר
חוץ מצנים
עיקש שומר נפשו ירחק מהם ותו אריא
בהבא על יבמתו ח) אנוסת עצמו
גבי בא על בתו ויליף לה מולא יהיה
פחים.
תורה אור השלם
וגנבי בידי אדם נינהו והאמר רב יוסף וכן
אסון ענוש יענש: אף יום הכפורים.
ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי
1. וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ
תני
רבי חייא מיום שחרב בית המקדש אף
שהוא בכרת חיוב נפש הוא זה
מ"מ כיון דלכתחלה לא ישא לא חשיבה
(ע"ז ג:)
אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ
על
פי שבטלו סנהדרין ארבע מיתות
ופטור מן התשלומין: אסון בידי
ראויה לקיימה דהאי לא ישא הוי מן
(ב"מ
וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ
קז:)
לא
בטלו לא בטלו
הא בטלו להו אלא
יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו
אדם. ולא יהיה אסון דמשתעי
התורה אף ע"ג דאם נשא נשוי ה"נ
בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן
במיתת ב"ד למימר דהיכא דליכא
אמר בוגרת ומוכת עץ לא ישא ואם
דין
בִּפְלִלִים: שמות כא כב
מיתת ב"ד משלם דמי ולדות: אסון
נשא נשוי אע"ג דהוי מן התורה
2. וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי
(רשב"ם
עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא
בידי שמים. וקראהו אסון: צינים פחים. קור וחום: בידי שמים.
התם ט) מתיב רבא ולו תהיה לאשה
כדמוכח התם ועוד דקאמר
ב"ב קמד:) והאמר רב
לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ
אם באים פורעניות על האדם גזירת המלך הוא: חוץ מצינים ופחים.
באשה הראויה לו פרט אלמנה לכ"ג היכי דמי אילימא בכדרכה
יוסף וכן תני רבי חייא.
אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ
שפעמים שבאין בפשיעה: בידי אדם נינהו. שלא מגזירת מלך:
מאי איריא משום אלמנה תיפוק ליה דהויא לה בעולה משמע
בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי
בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה:
דבעולת עצמו אסורה לו מן התורה ור"ת לא פירש כן:
דין
❖
(סוטה ח:)
בראשית מב לח
הכל
מודים בבא על הנדה שמשלם קנס. תימה לר"י מנלן דר"ש בן מנסיא מודה בה דלמא כר' נחוניא בן הקנה ס"ל דחייבי כריתות
3. צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ
פטורים מן התשלומין ומיהו ר"ש התימני ע"כ לית ליה דר' נחוניא מדאיצטריך למעוטי חייבי כריתות מולו תהיה לאשה אשה שיש
עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק
❖
משלי כב ה
מֵהֶם:
תוספות רי"ד
בה הויה דע"כ לא איצטריך למעוטי אלא חייבי כריתות דחייבי לאוין ס"ל בסוף החולץ דאית בהו הויה אבל מר"ש
בן מנסיא קשה מנלן דלית ליה דר' נחוניא ועוד אפי' ר"ש התימני דלמא אית ליה דר' נחוניא ואיצטריך למעוטי מולו תהיה לאשה
מתני' דלא כר"נ בן
הקנה. פירוש מתני'
יבמה לשוק דאין קידושין תופסין בה לכ"ע כדאמר בהאשה רבה וי"ל דרב חסדא ס"ל דאין שום תנא סובר כרבי
גליון הש"ס
דמחייב קנס לבא על
נחוניא ולה"ק ולאפוקי כו' ובקונט' פירש דאמתני' קאי דמפקא מדר' נחוניא ותימה מנ"ל דמפקא מיניה דלמא מודה ר' נחוניא דחייבי
גמ' איכא בינייהו בעולה
אחותו ואע"פ שמתחייב
כריתות יש להן קנס דרבינהו קרא חד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות ולר"ע ניחא דמפקא מתני' מדר' נחוניא דכיון דאין קידושין
לכ"ג.
כרת בביאתו. דתניא ר"נ
❖
[בן הקנה] היה עושה
תופסין בחייבי לאוין איכא לאוקומי הנך תרי ריבויי חד לחייבי עשה וחד לחייבי לאוין אבל חייבי כריתות לר' נחוניא לא י) ונראה לרשב"א
יוה"כ כשבת לתשלומין.
לתרץ כ) דע"כ מפקא מתני' מר' נחוניא דלר' נחוניא אין חילוק בין חייבי כריתות לחייבי מיתות ב"ד או מאסון אסון או כדדריש רבא
פי' לפטור המדליק את
כרת שלי כמיתה שלכם ואם יש קנס לר' נחוניא בחייבי כריתות יש ג"כ בחייבי מיתות ב"ד ומתני' קתני בא על בתו פטור: הכל בידי
הגדיש ביוה"כ כאילו
הגהות הב"ח
הדליקו בשבת מה שבת
שמים חוץ מצינים פחים. והא דאמרי' לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה אלמא יכול לשמור עצמו מן הפורענות וכן קיר
(א) רש"י
שהיא מיתת ב"ד פטור
נטוי דאסור לעבור תחתיו התם מן הפשיעה יכול לשמור עצמו דהא ודאי שבידו להמית עצמו אבל כשמביאין עליו מן השמים באונס
מתשלומין כדתנן מתני'
אי אפשר לו לשמור אבל צינים פחים לעולם אל יבואו עליו באונס אם רוצה ליזהר וא"ת והא דרשינן והסיר ה' ממך כל
לקמן בבא על בתו וילפי'
לה מולא יהי' אסון.
חולי זה צינה אלמא דבידי שמים הוא וי"ל דהיינו שיחם הקב"ה עולמו או יתן לו מלבושים ולא יצטרך ליזהר וא"ת והא פחים בידי שמים
אף יוה"כ שהוא בכרת
הוא כדאמרי' בבראשית רבה בפרשה ט"ו א"ל אנטונינוס לרבי צלי עלי א"ל רחמנא שיזבך מצינתא א"ל דא צלותא היא יתיר חד כסו
מתחייב בנפשו ופטור
וצינתא אזלא א"ל תשתזב משרבא א"ל הא כדו צלותא דכתיב אין נסתר מחמתו וי"ל דקרא כתיב בעוברי דרכים או במלחמה כדרך שהמלכים
מן התשלומין. מ"ט דר"נ
ב"ה. אמר אביי נאמר
עושים דבדרך אין אדם יכול ליזהר מן החום אבל אם רוצה לישב בביתו יכול להזהר שישב בבית של אבנים או יכנס במרתף ויש מפרשים דצינים
אסון בידי שמים. פי'
פחים חדא מילתא היא כלומר צינים שהם פחים לאדם לשון פח ומוקש ואינו כן דבפ"ק דמסכת ע"ז מייתי לה [אהא דכתיב
וקראהו אסון ונאמר אסון
בידי אדם ואם אסון
ותעשה אדם כדגי הים מה] דגים שבים כיון שקדרה עליהן חמה מיד מתים [אף בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים] והא
יהיה מה אסון הנאמר
דאמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אין ענינו לכאן דהתם קאי על הולד במעי אמו שגוזרין אם יהא
בידי אדם פטור מן
עני או עשיר גבור או חלש טפש או חכם אבל צדיק ורשע לא והכא מיירי במאורעות הבאות על האדם : מיום שחרב בית כו'.
ל)
מ)
התשלומין. פי' דמשתעי
במיתת ב"ד למימר היכא
וא"ת אמאי לא נקט מ' שנה קודם שחרב בהמ"ק דמ' שנה קודם חורבן גלתה סנהדרין כו' שלא דנו דיני נפשות וי"ל דלפעמים לצורך
דליכא מיתת ב"ד משלם
שעה היו חוזרין סנהדרין ללשכת הגזית ולהכי לא פסיקא ליה למיתני מ' שנה קודם חורבן וא"ת א"כ מאי פריך בפרק היו בודקין
דמי וולדות. אף אסון
גבי מעשה ובדק ר' יוחנן בן זכאי בעוקצי תאנים ופריך מי הוה בסנהדרין והא תניא כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי
האמור בידי שמים פטור
מן התשלומין:
מאה ועשרים שנה מ' עסק בפרקמטיא ומ' למד ומ' לימד ותניא מ' שנה קודם חורבן גלתה סנהדרין כו' והשתא מאי קשיא ליה כיון
דלפעמים היו חוזרין ודנין וי"ל דרבן יוחנן בן זכאי דבדק בעוקצי תאנה אמעשה דרציחה היה ומשום דיני נפשות דרציחה לא היו חוזרין
לעולם דעיקרם לא גלו אלא משום רציחה דחזו דנפישי רוצחים כדאמרינן בפ"ק דמסכת ע"ז וי"מ דלהכי נקט משחרב בהמ"ק משום
דקודם לכן אע"פ שגלו היו בגדי כהונה מכפרים על מזיד דלא אתרו ביה כדאמרינן בפרק יש בערכין ואין נראה דהא
בימי שמעון בן שטח היו בגדי כהונה והיה דין ארבע מיתות כדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות אר"ש בן שטח אראה
בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חברו לחורבה וכו' לא זז משם עד שנשכו נחש ופריך והאי בר נחש הוא והא תני ר' חייא אע"פ
שבטלו סנהדרין כו'
ועוד אמר מרשעים יצא רשע כו'
נ) והתם
בזמן שבהמ"ק
קיים איירי
מדקאמר ונמצא
זה מת וזה גולה ס):
דין