ל:
אלו נערות פרק
שלישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דין
ד' מיתות לא בטלו. וא"ת והא אמר בהשוכר את הפועלים
דין ד' מיתות. עונש דוגמתם: נופל מן הגג. דומה לנסקל שדוחפין
ח א
א)
בההוא דזקפוהו אע"פ שהיה חייב סקילה שבעלו הוא
אותו מבית הסקילה לארץ דגבוה ב' קומות היה כדאמרי' בנגמר הדין
: חיה דורסתו. ארי מפילו לארץ והורגו בדריסה:
ובנו נערה המאורסה וי"ל בשבעל בנו תחלה ואח"כ הוא דהוי בעולה
ט ב
נחש מכישו. והארס שורפו: נמסר למלכות. והן מתיזין ראשו
והרי הוא בחנק אבל קשה דחזינן כמה עבריינים ועובדי עבודת כוכבים
שמתים על מטותם ויש לומר דע"י
בסייף כי כן דרך המומתין על ידיהן
❖
וזו היא מיתת סייף: סרונכי. אסכרא
תשובה הקב"ה מיקל ולפעמים מוחל
דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב
והוא בגרון. מלנ"ט: מן האיש ההוא.
לגמרי או זכות תולה לו ואינו נפרע
סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו
שהוא חייב מיתת ב"ד: ושמתי אני
ממנו בחייו ובפ' אחד דיני ממונות
מוסף רש"י
ומי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה
ב)
את פני והכרתי. למדנו שהכרת במקום
דפריך והא בר
ג)
דין ארבע מיתות.
או נחש מכישו ומי שנתחייב הריגה או
מיתה וחילופה: זר שאכל תרומה.
נחש הוא לפי שהחמיר עליו יותר:
(סוטה
זר שאכל תרומה לאביי פטור.
נמסר למלכות או ליסטים באין עליו ומי
ח:)
במזיד הוא במיתה בידי שמים ולא
שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי
(סנהדרין לז:) ואוכל תרומה בשוגג והזיד
בכרת. כרת הוא וזרעו נענשין דכתיב
אלא איפוך אריא וגנבי בידי שמים צינים
או נופל מן הגג.
ערירים יהיו: לאביי פטור.
במעילה לרבי דאמר במיתה
ופחים בידי אדם רבא אמר טעמא דרבי
דחייב גזירת הכתוב הוא
מתשלומין דנפקא ליה מאסון בידי
וא"ת לאביי דפטר חייבי מיתות בידי
שמים וכל אסון במשמע בין במיתה
נחוניא בן הקנה מהכא ואם העלם יעלימו
1
בין בכרת: ולאביי פטור. בתמיה.
שמים אי ר' נחוניא ס"ל כרבי דאמר
(סוטה ח: וכעי"ז סנהדרין
עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא
ד)
לז:) או חיה דרסתו.
נהי נמי דמיתה בידי שמים פוטרת
הזיד במעילה במיתה אמאי תניא
בתתו מזרעו למולך ושמתי אני את פני
מתשלומין אבל היכא דאכיל תרומה
בפרק כל שעה
באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו
ה)
(סוטה ח:) או נחש
דגזילה מי מיפטר הא כיון דאגבהה
האוכל חמץ של הקדש במועד יש
מכישו.
אמרה תורה כרת שלי כמיתה שלכם מה
קניה וחייב בתשלומין ואפילו תישרף
אומרים לא מעל ואמרינן מאן י"א
מיתה שלכם פטור מן התשלומין אף כרת
ומתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל
רבי נחוניא בן הקנה והא כיון דגלי
(סנהדרין לז:) או נמסר
למלכות.
שלי פטור מן התשלומין מאי איכא בין
לה: שתחב לו חברו. דלא אגבהה
רחמנא גבי הקדש דלא שייך קים ליה
ולא קניה ולא מיחייב בתשלומין אלא
(א) דאם לא כן אין לך אדם שמועל
רבא לאביי איכא בינייהו זר שאכל תרומה
בבליעתו מתחייב דמי הניית מעיו
בהקדש א"כ בפסח נמי דאיכא כרת
(סוטה
לאביי א פטור ולרבא חייב ולאביי פטור
ו)
ח:) או לסטים באין
ולא דמי כולה ובההיא שעתא חיוב
ליחייב ולא הוה לן למימר דקים ליה
והאמר רב חסדא מודה ר' נחוניא בן הקנה
עליו.
מיתה נמי איכא: איבעי ליה לאהדורה.
בדרבה מיניה וכ"ת במיתה דהקדש
(סנהדרין לז:) או מת
ב בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב
ז)
בסרונכי.
דוקא גלי רחמנא דלא אמרינן דקים
וכי לא אהדרה מההיא שעתא איהו
שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי
(סוטה ח:)
ליה בדרבה מיניה אבל התם דהוי
מזיק לה דראשון לאו מידי עבד ולא
איסור חלב אלמא דמעידנא דאגביה קנייה
נתחייב לכהן כלום: ואי דלא מצי
בפסח דאיכא כרת לא גלי קרא א"כ
❖
מתחייב בנפשו לא הוה עד דאכיל ליה
לאהדורה אמאי חייב. מיתה אנוס
הא דתנן התם האוכל
הוא: ע"י הדחק. דאי נמי אהדרה
הכא נמי בעידנא
דאגביה קנייה מתחייב
תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן
ממאסה ולא חזיא לבעלים הלכך מגזל
וחומש במזיד פטור מן התשלומין
בנפשו לא הוי עד דאכיל ליה הכא במאי
תורה אור השלם
לא גזלה אמאי קא מחייבת ליה
ומפרש בגמ' במזיד פטור דקים ליה
עסקינן כגון שתחב
לו חבירו לתוך פיו סוף
1. וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ
בתשלומין אהנאת גרונו ומעיו ההיא
בדרבה מיניה כרבי נחוניא והשתא
סוף כיון דלעסיה קנייה מתחייב בנפשו
עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן
שעתא חיוב מיתה איכא: משקין של
בשוגג נמי ליפטר משום כרת דפסח
הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ
לא הוי עד דבלעה כגון שתחב לו לתוך
תרומה. ולא תדחקה לשנויה בבית
דאפי' בשוגג אמרי' דקים ליה בדרבה
מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי
בית הבליעה היכי דמי אי דמצי לאהדורה
הָמִית אֹתוֹ: וְשַׂמְתִּי אֲנִי
הבליעה אלא מכיון שתחבה לתוך
מיניה כדאמרינן לקמן בפירקין
אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא
ניהדר אי לא מצי לאהדורה אמאי חייב לא
פיו אימאסא לה ולא מצית לאיחיובי
אלא ע"כ משום דגלי רחמנא
וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ
צריכא דמצי לאהדורה ע"י הדחק רב פפא אמר
וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו
משום גזילה דהא לא חזיא למידי
במיתה דתרומה בשוגג דלא אמרינן
לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב
❖
אלא אהניית גרונו ומעיו מיחייב
קים ליה בדרבה מיניה וה"ה כי
כגון שתחב לו חבירו משקין של תרומה לתוך
ויקרא כ ד-ה
עַמָּם:
ומיתה ותשלומין באים כאחד:
איכא כרת ולא אמרינן דוקא במיתה
פיו רב אשי אמר בזר שאכל תרומה משלו
דגלי גלי אבל כי איכא כרת לא וי"ל
וקרע
וקרע
גליון הש"ס
דשאני שוגג דתרומה משום דתשלומין
תוס' ד"ה ואי וכו' דדוקא
דידיה כפרה ולא ממונא כדאמרינן במסכת תרומות דאם רצה כהן למחול אינו יכול למחול משום דלא הוי ממון אלא כפרה
לענין הגט.
ואפילו אוכל תרומת עצמו דלא גזל מידי משלם כפרה לעצמו וחומש לכהן ולכך לא שייך קים ליה בדרבה מיניה לפוטרו מכפרה אבל
קרן וחומש של הקדש אינו משום כפרה אלא משלם ממון שגזל הקדש ותדע דבתרומה חייב משום דכפרה הוא ולא משום כיון דגלי
ד"ה לא
צריכא וכו' מ"מ כיון
גלי דהא לרבא דלא פטר במיתה מטעם דקים ליה בדרבה מיניה מאי טעמא לא מיפטר אוכל תרומת חמץ בפסח אלא ודאי משום
דשוין כל שהוא.
כפרה הוא ג) וא"ת והא דתנן בפרק נושאין כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה ושחררו זה את זה וכן ספק בן תשעה
❖
לראשון או בן ז' לאחרון דאמרינן אם אכלו בתרומה אין משלמין קרן וחומש ואמאי כיון דכפרה הוא ליחייבו מספק וי"ל דודאי צריכין
להפריש אבל אין נותנין לכהן ולפי זה צריך לומר שהכפרה תלויה בהפרשה והא דאין הכהן יכול למחול היינו לענין שלא יהיה צריך
להפריש אבל לאחר שהפריש יכול למחול לו שיהא שלו: ולאביי פטור והאמר רב חסדא כו'. הכי נמי הוה מצי לאקשויי אמתניתין
הגהות הב"ח
אי
דקתני פטור מן התשלומין לפי מה דמוקמינן לה כרבי נחוניא בן הקנה: דמצי לאהדורה ניהדרה. וכי לא
דכל שעה
מיהדר חייב דמיתה לא פטרה ליה דלא אתיא עד דבלע לגמרי: ואי דלא מצי לאהדורה אמאי חייב. פירש בקונטרס אמאי חייב
(א) תוס'
❖
בדרבה מיניה
מיתה וקשה לר"י דלוקי כגון שמרצונו מניח לו לתחוב דהשתא ודאי חייב מיתה אע"ג דלא מצי לאהדורה וממון נמי לא מיחייב כיון
דלא מצי לאהדורה אלא על הנאת גרונו ומעיו וההיא שעתא קים ליה בדרבה מיניה ונראה לר"י דה"פ אמאי חייב ממון והרי הוא לא
גזלו ואהנאתו לא מיחייב דאע"ג דאמרי' גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה כו' היינו דוקא לפי
לעזי רש"י
שהדבר הגזול ישנו בעולם בשעה שזה שני גוזלו אבל הכא דבשעה שזה נהנה ממנו כבר הוא אבוד מן העולם שהוא במקום דלא אפשר
[בו"ן] מלנ"ט. דלקת
לאהדוריה אין לו על השני כלום וריצב"א מפרש כשיטת רש"י ופשיטא ליה להש"ס דאיירי כשתוחב לו בע"כ דכשתוחב לו מרצונו מיד
ד)
שקדים מוגלתית.
כשמשים בפיו ולא אהדרה קנאה מיד להתחייב באונסין ואין באין כאחד דמסתמא מניחה בפיו ואח"כ תוחב לו באצבעו או בכוש ואת"ל
שהוא בראש הכוש מתחלתו ועד גמר בית הבליעה מ"מ קונה אותו בפיו להתחייב באונסים אע"ג דיכול לנתקו ולהביאו אצלו $ דדוקא
לענין הגט אמרי' היכא דיכול לנתקו דלא הוי גט משום דבעינן כריתות והא אגידא ביה אבל לענין זכיה אשכחן בפ"ק דב"מ
טלית חציה על גבי קרקע וחציה על גבי העמוד והגביה חציה שעל גבי קרקע דלא קני מטעם שיכול לנתקה ולהביאה אצלו
וכיון שאינו זוכה מטעם זה ה"ה דאינו מגרע זכיית האחר שהוא מונח בתוך ידו או בתוך פיו מטעם זה ועוד דלכל הפחות קונה
מחצה כמו שנים שהגביהו מציאה ולכך פשיטא ליה להש"ס דבאונס מיירי וה"פ אנוס הוא ופטור ממיתה וממון דאנן סהדי דלא ניחא ליה
באכילת איסור: לא צריכא דמצי לאהדורה על ידי הדחק. והשתא ליכא למימר דניהדרה דאין מרויחין בעלים בכך דכבר נמאסו
הלכך ליכא חיוב ממון אלא ע"י הנאת מעיו ואז באין כאחד ואע"ג שחבירו גזלה הואיל ויכול להחזירה הויא כמו שהיא בעין והרי הוא
בולעה ונהנה בה ואם תאמר והא אמרינן בפרק בהמה המקשה גבי טומאה בלועה [דלא מטמאה לא משום דלא חזיא
דנהי דבפניו לא חזיא] שלא בפניו מיחזא חזיא א"כ אי הוה מהדר לה הויא חזיא וי"ל כגון דמעיקרא לא הוי בה כי אם שוה פרוטה
או מעט יותר ועתה שנתקלקלה קצת אינה שוה פרוטה ואפילו אי זה נהנה וזה לא חסר פטור $ מ"מ כיון דשוין כל שהוא אז מיחייב
בכל כדאמרינן התם משום דא"ל את גרמת לי היקפא יתירתא מיחייב בכל הנאה או משום שחרוריתא דאשיתא מיחייב
לכולי עלמא בכל וריצב"א פי' דמיירי אפי' באוכלין דלא מאיסי וכיון דתחב לו בבית הבליעה ובלע ונהנה מיד חשוב באין כאחת
אע"פ שאין כאחד ממש כדאשכחן בסוף פרק ד' אחין דמפרש בעל מום ששמש בטומאה דאתו בהדי הדדי כגון שחתך
רב
אצבעו בסכין טמאה אע"פ שאי אפשר שלא יגע בסכין קודם שיחתוך ה): אשי אמר בזר שאכל תרומה משלו וקרע שיראים כו'.
פ"ה דסבירא ליה לרב אשי דמיתה לזה ותשלומין לזה פטור ופליג אדרבא דאמר בפרק קמא דסנהדרין פלוני בא על בת
פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין ממון לזה ונפשות לזה ו)פי' ממון לבת שרצו להפסיד לה כתובתה ונפשות לזה שאומר שבא עליה ואין נראה
ז) דאי חשיב אכילת
תרומה וקריעת
שיראין ממון לזה ונפשות
לזה
א"כ תקשי ליה לרבא הא דתנן בהמניח את הכד
והוא