אלו נערות פרק
שלישי כתובות
לא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וקרע שיראים. בשעה שבולעה ואע"ג דמיתה לאו משום ממונא דניזק
והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שנידון בנפשו והיינו מיתה
י א
א) ב)
ג)
אתיא ליה מיפטר וסבירא ליה לרב אשי מיתה לזה ותשלומין לזה
לזה משום שבת ותשלומין לזה משום גדיש אלא על כרחך חשיב מיתה
יא ב ג
פטור: שעקירה צורך הנחה היא. הלכך אע"ג דחיוב ממון מקמי
ותשלומין לאחד הואיל ולא מתחייב מיתה בשביל אדם אלא לשמים וה"נ
ד)
יב ד ה
הנחה אתיא ליה פטור הואיל ובין עקירה והנחה אתיא ליה מיתה
אכילת תרומה וקריעת שיראין הוי מיתה ותשלומין לאחד ור"י רצה
❖
ה)
ותשלומין באין כאחד שעקירה צורך
ליישב פי' הקונט' דחשיב הכא מיתה
הנחה היא ומההיא שעתא אתחלה לה
לזה ותשלומין לזה לפי שהן ב' מעשים
וקרע שיראין של חבירו גופא אמר רב חסדא
מלאכה: דאי בעי גחין. למטה מג'
אכילת תרומה וקריעת שיראין וכן
מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של
תוספות רי"ד
טפחים ואכיל ובציר מג' לאו הגבהה
פלוני בא על בתו של פלוני הם ב'
חבירו ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב
א"ר אבין הזורק חץ
היא: לא מצי לאהדורה. משזרק את
עדיות שהיו יכולין להעיד עליו בלא
מתחילת ד' לסוף ד' וקרע
בגנבה קודם שיבא לידי איסור חלב לימא
החץ הלכך משעת עקירה סופו
הבת ועל הבת בלא עליו פלוני בא
שיראין בהליכתו פטור
פליגא דרבי אבין דאמר רבי אבין הזורק
ו)
שעקירה צורך הנחה היא.
א
לקרוע לו שיראין: הכא מצי מהדר
על נערה המאורסה פלונית זינתה
פי' ומההיא שעתא אתחלה
חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין
ליה. הלכך לא אמרי' משעת הגבהה
אבל מדליק גדיש הכל בא על מעשה
לה מלאכה והלכך אע"ג
בהליכתו פטור שעקירה צורך הנחה היא
אתחלה לה אכילה: המעביר סכין.
אחד ולכך חשיב מיתה ותשלומין לאחד
דחיוב ממון מקמי הנחה
❖
אתיא ליה פטור הואיל
בידו בהליכה: הגונב כיס בשבת.
הכא נמי הגבהה צורך אכילה היא הכי השתא
ואין נראה לרשב"א דהא אמר רב
וכן עקיר להנחה אתיא
יוסף בפ"ק דסנהדרין
הגביהו ברשות הבעלים והוציאו
התם אי אפשר להנחה בלא עקירה הכא
לה מיתה ותשלומין באין
לרה"ר: חייב. בתשלומין אף על פי
כאחד ולא תימא תשלומין
הביא הבעל עדים שזינתה והביא
גליון הש"ס
אפשר לאכילה בלא הגבהה דאי בעי גחין
קדמי למיתה: תניא הגונב
שנהרג: שכבר נתחייב בגניבה. לשלם
האב עדים והזימום לעידי הבעל עידי
גמ' הגונב כיס בשבת.
ואכיל אי נמי התם אי בעי לאהדורה לא מצי
כיס בשבת חייב. פי'
הבעל נהרגים ואין משלמין ממון חזר
דהגבהה קונה בכל מקום וקמה לה
חייב בתשלומין אע"פ
❖
מהדר לה הכא מצי מהדר לה מאי איכא
שנהרג שכבר נתחייב
והביא הבעל עדים והזימום לעידי
ברשותיה אף להתחייב באונסים:
בין האי לישנא להאי לישנא איכא בינייהו
בגניבה קודם שיבוא לידי
היה מגרר ויוצא. שלא הגביהו ברשות
האב עדי האב נהרגין ומשלמין ממון
איסור שבת פי' דמשעה
המעביר סכין ברה"ר וקרע שיראין בהליכתו
ממון לזה פירוש לבעל שרצו להפסידו
הבעלים ולא קנאו אלא בהוצאה
הגהות מהר"ב
דאגבהה קניא שהגבהה
קונה בכ"מ אפילו ברה"ר.
להך לישנא דאמרת אי אפשר להנחה בלא
כתובה ונפשות לעדים והתם על
מרשות הבעלים פטור שאיסור שבת
רנשבורג
ופי' אף להתחייב באונסים
כו': ואמאי. כי הגביהו ברשות
הזמה אחת בא להם הכל ונראה לר"ת
עקירה הכא נמי אי אפשר להנחה בלא
א] תוס'
מתחייב בנפשו לא הוי
דרבא דוקא גבי עדים זוממים אית
הבעלים וקנאו אמאי חייב נימא
עד דמפיק ליה היה
עקירה להך לישנא דאמרת לא מצי מהדר
מגרר ויוצא פירוש שלא
ליה דממון לזה ונפשות לזה חייב
משעת הגבהה אתחלה לה הוצאה:
לה הכא מצי מהדר לה גופא אמר רבי אבין
הגביהו ברשות הבעלים
וכה"ג מי חייב. משום שבת: לכך.
משום דבעינן שתתקיים הזמה כלפי
ולא קנאה אלא בהוצאה
הזורק חץ מתחלת ארבע לסוף ארבע וקרע
להוציאו: לא תימא בהגביהו ע"מ
כל אחד ומיהו ממון ונפשות בחד
מרשות בעלים פטור.
שיראין בהליכתו פטור שעקירה צורך הנחה
שהרי איסור שבת ואיסור
להצניעו אלא הגביהו ע"מ להוציאו.
גברא פטור כיון דמתקיים בו קצת
גניבה באין כא'. בפ' בן
היא מתיב רב ביבי בר אביי $ ב הגונב כיס
הזמה אבל בעלמא מודה רבא דממון
ודקשיא לך נימא הגבהה צורך הוצאה
סורר ומורה מוקי לה
בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם
היא: הכא במאי עסקינן כשעמד.
לזה ונפשות לזה פטור דהא גדי סמוך
כגון דשדייה בנהרא שאין
❖
הכיס בעין שאם הוא
שיבא לידי איסור סקילה היה מגרר ויוצא
לו ועבד כפות לו דתנן פטור ומוקמינן
ועמידתו היא הנחה לעקירה ראשונה
ג
בעין א"י לזכות בו אלא
ואין חיוב שבת באה לו ע"י עקירת
בפרק כיצד הרגל
מגרר ויוצא פטור שהרי איסור שבת וגניבה
בעל הכיס בא ונוטלו.
חפץ הראשונה אלא ע"י עקירת גופו
בגדי דחד ועבדא דחד ועוד דרבא
מוסף רש"י
באין כאחד ואמאי הכא נמי לימא הגבהה
שעוקר עצמו אחר העמידה על מנת
גופיה אית ליה בפרק בן סורר ומורה
הזורק חץ. (ב"ק
צורך הוצאה היא הכא במאי עסקינן כגון
להוציא ועקירת גופו כעקירת חפץ:
דרודף ששבר כלים
קיז.) שעקירה צורך
שהגביהו על מנת להצניעו ונמלך עליו
הנחה היא.
אורחיה הוא. ואין עמידתו הנחה
בין של נרדף בין של כל אדם פטור
והוציאו וכי האי גוונא מי חייב והאמר רב
לבטל עקירה ראשונה ממלאכת שבת:
אע"ג דהוי מיתה לנרדף ותשלומין
פטור סימון אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן המפנה
לבעל הכלים ומיהו התם גבי רודף
ד
חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהם והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה
רבה גרס כדמוכח בהגוזל בתרא
ובפ"ק דסנהדרין הוי
ראשונה לכך לא תימא ע"מ להצניעו אלא אימא ע"מ להוציאו הכא במאי עסקינן
רבא ועוד אומר ר"ת דע"כ לכ"ע
כשעמד עמד למאי אי לכתף אורחיה הוא אלא בעומד לפוש אבל לכתף מאי
ה
(ב"ק קיז.) הגונב
מיתה לזה ותשלומין לזה פטור דהא
פטור
כיס בשבת.
קים ליה בדרבה מיניה דפטור נפקא לן
(סנהדרין
עב.) חייב.
מלא יהיה אסון וגו' והתם הוי מיתה לאשה ותשלומין לבעל שהולדות שלו ואומר ר"י דאינה ראיה דהתם כיון שהולדות הן בגוף האשה
חשיב מיתה ותשלומין לאחד תדע דבפרק בן סורר ומורה בעי לחייב כשאין אסון באשה אף ע"ג דניתן להצילו בנפשו
דבמצות שבמיתה הכתוב מדבר משום דהוי מיתה לזה שרצה להורגו ותשלומין לבעל ואפי' הכי כשיש אסון פטור והיינו משום דחשיב
(שם)
מיתה ותשלומין לאחד לפי שהן בגוף האשה כדפרישית וריב"א אומר דבכל מקום מיתה לזה ותשלומין לזה חייב ועבד כפות לו ורודף שאני
(שבת צא:)
דניתן להציל לכל אדם וחייב מיתה לכל העולם [אף לבעל העבד ולבעל הכלים] ולהכי חשיב מיתה ותשלומין לאחד ואע"ג דמעיקרא בפרק
בן סורר חשיב רודף מיתה לזה ותשלומין לזה לפי המסקנא דקאמר אלא לא שנא חזר בו מאותה סברא וה"פ אלא לא שנא משום
דהוי מיתה ותשלומין לאחד [והכא חשיב מיתה ותשלומין לאחד כמו במדליק גדיש]: שעקירה צורך הנחה היא. קשה דאמרינן
(רשב"ם ב"ב פו.)
שכבר נתחייב בגניבה.
במרובה גבי גנב ומכר בשבת דפטור כגון דאמר ליה זרוק גניבותיך לחצרי ותיקני לי חצירי גניבותיך ופריך מכי מטי לאויר
חצירו קנה ומתחייב בנפשו משום שבת לא הוי עד שתנוח ומאי פריך והא עקירה צורך הנחה היא כדאמר הכא ולפר"ת אתי שפיר
(שבת צא:)
דפירש דאי אפשר לניסוך בלא הגבהה ואפ"ה קאמר רב מנסך ממש בהניזקין ולא קא מפטר משום דקים ליה בדרבה
מיניה כדרבי ירמיה דמשעת הגבהה קונה ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך והשתא רבי ירמיה לית ליה דהגבהה צורך ניסוך היא
(סנהדרין
וה"ה דלית ליה דעקירה צורך הנחה היא ולא הוה מפליג בין מצי לאהדורי ללא מצי לאהדורי תדע ללישנא דאי אפשר להנחה בלא עקירה
עב.) היה מגרר ויוצא.
אמאי נקט רבי אבין זרק חץ לינקוט מעביר אלא ודאי כי הדדי נינהו ומאן דפליג אמעביר פליג נמי אזורק ואליבא דרבי ירמיה פריך
במרובה אבל אם אפשר לניסוך בלא הגבהה לא פליג רבי ירמיה אדרבי אבין ובהגוזל בתרא משמע
(שבת צא:)
קצת דרבי ירמיה פליג אדרבי אבין גבי חזרו לומר אף המנסך דקאמר התם מעיקרא סבור כדרבי אבין ולבסוף סבור כדרבי ירמיה
[ומיהו יש לדחות דמעיקרא סבור דדמיא לדרבי אבין ולבסוף סבור דדמיא לדר' ירמיה]: דאי בעי גחין ואכיל. פי' בקונט' למטה
מג' דלא הויא הגבהה וקשה לר"י דמה שייך הגבהה בדבר שהוא תופס בידו או בפיו דונתן בידה אמר רחמנא ואמרינן בגיטין
זרק לתוך קלתה מגורשת קשורה אע"פ שאינה תלויה אע"ג דמיירי ברשות הבעל ואפי' מאן דבעי התם תלויה אינו מצריך שתהא גבוה
ג' אלא נראה לר"י ה) דה"פ דאי בעי גחין ואכיל אם הוא בראש קנה יכול הוא לשחות ולתוחבה עד בית בליעתו אע"ג דבהך אכילה
אינו עושה כן והויא הגבהה זו לצורך אכילה מ"מ הואיל ויכול להתחייב בלא הגבהה לאו צורך אכילה היא וה"ה דה"מ למימר דאפשר
לאכילה בלא הגבהה כגון אם תחבה לו חבירו: הכא נמי נימא הגבהה צורך הוצאה היא. ללישנא דאי בעי לאהדורי לא מצי מיהדר
(סנהדרין
עב.) שלא היתה עקירה
א] לא פריך מידי אבל ללישנא דאי אפשר להנחה בלא עקירה פריך דהכא נמי אי אפשר להנחה בלא הגבהה אע"ג דאפשר בגרירה כך
משעה ראשונה לכך.
לי עקירה זו כמו עקירה אחרת דמ"מ האיסור מתחיל משעת הגבהה דאם היה אחר עושה עקירה לא היה מתחייב בהנחה נמצא
עקירה גורמת החיוב ועד שעת הנחה מושך החיוב: נימא הגבהה צורך הוצאה היא. תימה לפר"ת דהגבהה קונה פחות משלשה טפחים
ו) מאי פריך והא כיון דקנאה קודם התחלת העקירה דעקירה לא הויא עד שיגביה שלשה דלמטה משלשה הוי כלבוד כדאמרינן בהמוציא
העביר חצי גרוגרת דרך עליה חייב ואם כן דין הוא שיתחייב כמו לבן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי דחייב לפי
(ערובין כ:)
שקנאה קודם שהתחיל העקירה ואומר רשב"א דמשמע ליה בכל ענין גונב כיס אפילו מונח על גבי מקל שהוא גבוה שלשה טפחים
שבא הקנין והעקירה בבת אחת: שהגביהו על מנת להצניעו ונמלך להוציאו. ואם תאמר וכיון דסלקא דעתיה השתא
דמיחייב אהך הוצאה אם כן הדרא קושיא לדוכתין דצורך הוצאה
היא ויש לומר דסלקא דעתין הא דנמלך והוציאו הוי עקירה שניה:
אבל
לכתף מאי פטור
כו'. אפילו הוי לכתף חייב
הוי מצי למיפרך דליפלוג בדידיה בין עמד ללא עמד כלל:
מהלך