לא:
אלו נערות פרק
שלישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מהלך
כעומד דמי. ומעביר ארבע אמות דחייב ברה"ר הלכתא
פטור. מתשלומין דאתי עליה חיוב שבת מחמת הגבהה ראשונה שבה
יג א
א)
ב)
נקנה לו הכיס ומיתה ותשלומין באין כאחד: ניפלוג בדידה. במגביה
גמירי לה כדאמרינן בהזורק ולא ילפינן מינה
ג) ד)
עצמו יכול לשנות בו חיוב ופטור: אלא. לא תוקמה כשעמד ואפ"ה
דהתם מקום חיובא הוא אבל בן עזאי מיירי במהלך מחנות לפלטיא
ה) ו)
יד ב
דרך סטיו שהוא מקום פטור ובירושלמי פריך לבן עזאי היכי משכחת
חיוב שבת דעקירה לאו מחמת עקירה ראשונה דהגבהה אתיא ליה
ז)
ח)
מעביר ד"א ברה"ר דמיחייב ומשני
אלא בעקירת גופו של פסיעה אחרונה
טו ג
אבל
זורק מאי פטור
כשיוצא מן הבית ובן עזאי היא: דאמר.
בקופץ ח):
פטור אדתני היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא
ט) י)
ליפלוג וליתני בדידה. משום הכי
בפ"ק דשבת: מהלך כעומד דמי.
פטור נפלוג וניתני בדידה במה דברי' אמורים
טז ד ה
ועקירת כל פסיעה הויא עקירה
חשיב זורק בדידה טפי ממגרר משום
בעומד לפוש אבל לכתף פטור אלא הא מני
והנחת הרגל היא הנחה הלכך קניה
דבמוציא ובזורק בשניהם בא בהגבהה
בן עזאי היא דאמר מהלך כעומד דמי אבל
משעת הגבהה וחיוב מיתה בפסיעה
הקנין קודם שיבא חיוב הוצאה אבל
זורק מאי פטור ניפלוג [וניתני] בדידה במה
יז ו
בתרייתא קא אתיא ליה: אבל זורק
במגרר ההוצאה והקנין באין כאחד:
❖
כ)
מגרר ויוצא איצטריך ליה. לעיל
דברים אמורים במהלך אבל זורק פטור מגרר
מאי. הגביהו וזרקו: פטור. מתשלומין
ויוצא איצטריכא ליה ס"ד אמינא אין דרך
דאתיא ליה חיוב שבת ע"י חיוב הגבהה
דפריך דליפלוג בין לפוש
דתו ליתא עקירה אחריתי: אין דרך
תוספות רי"ד
הוצאה בכך קמ"ל ובמאי אי ברברבי אורחיה
ובין לכתף לא בעי לשנויי הכי משום
הוצאה בכך. ואין כאן חיוב שבת:
דלכתף פטור נראה לו חידוש טפי
הוא אי בזוטרי לאו אורחיה הוא אלא
ע"ש בפסקי: ובמאי.
ובמאי. איצטריך לאשמועינן דדרך
פי' ובמאי איצטריך
מחידוש דמגרר [ועוד דהכא לא הוי
ט)
במיצעי ודאפקיה להיכא אי דאפקיה לרה"ר
לאשמועינן דדרך הוצאה
הוצאה בכך: אי ברברבי. כיס גדול
לגמרי בדידה אבל לעיל דהוי ממש
איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא אי
בכך אי בגדול שיש בו
❖
שיש בו משוי להגביהו: אורחיה הוא.
בדידה לא שייך לשנויי הכי]:
משוי להגביה אורחיה הוא
דאפקיה לרשות היחיד איסור גניבה איכא
אי דאפקיה לרה"ר איסור גניבה
לגוררו ופשיטא דהוצאה
לגררו ופשיטא דהוצאה היא: לאו
איסור שבת ליכא לא צריכא דאפקיה לצידי
היא ואי בזוטרא לאו
ליכא. אף על גב דאיכא למ"ד
אורחיה הוא. ואמאי חייב משום שבת:
אורחי' הוא ואמאי חייב
גליון הש"ס
רשות הרבים וכמאן אי כר' אליעזר דאמר
איסור גניבה ליכא. דמשיכה בלא
בפ"ק דב"מ דד' אמות
משום שבת (איסור
תוס' ד"ה רב אשי וכו'
גניבה ליכא דמשיכה בלא
צידי רה"ר כרה"ר דמו איסור שבת איכא
קונות לו לאדם אפילו ברה"ר ה"מ
הגבהה קס"ד דלא קניא ברה"ר:
דקניא ליה ידו.
הגבהה לא קניא ברה"ר)
לרשות היחיד. לרשותו שהיתה חצירו
גבי מציאה דלא ליתו לאינצויי ובגט
איסור גניבה ליכא אי כרבנן דאמרי צידי רה"ר
אלא במיצעי. פי' אם
❖
סמוכה לחצר הבעלים: צידי רה"ר.
משום עיגונא אבל לגנב לא תקינו
היה הכיס קטן שדרכו
לאו כרה"ר דמו איסור גניבה איכא איסור
שיקנו לו ד' אמות: אלא במיצעי.
להוציאו בהגבהה והוציאו
סמוך לבתים שנותנין להלן מן הבתים
שבת ליכא לעולם כר' אליעזר וכי אמר ר"א
בגרירה פטור לענין שבת
אבנים ומכשולין להרחיק חיכוך
תימה לר"י דבפרק הספינה
דהוצאה כלאחר יד הוא.
צידי רה"ר כרה"ר דמו הני מילי לענין חיובא
מוסף רש"י
העגלות ומאותן חיפופי ולפנים קרי
גבי דברים שדרכן להגביהן
וגם לענין קני' נמי אמרינן
דשבת דזימנין דדחקי רבים ועיילי להתם
הגביהו.
בפ' המוכר את הספינה
צידי רה"ר: פלוגתא דרבי אליעזר
אין נקנין במשיכה אלא בהגבהה ופריך
דדברים שדרכן להגביהן
א אבל לענין מיקנא קני מ"ט דהא לא שכיחי
ורבנן בעירובין בפרק כל גגות: דהא
מהגונב כיס דבר הגבהה הוא ומשני
(ב"ק עט.) אלו
אינן נקנים אלא בהגבהה
רבים רב אשי אמר כגון שצירף ידו למטה
הן הלוקין.
לא שכיחי רבים. והוי ליה כסימטא
במידי דבעי מיתנא משמע דאי הוה
לא במשיכה ומוקמי להא
דתני היה מגרר ויוצא
דתיקון בה משיכה: רב אשי אמר.
משלשה וקיבלו כדרבא דאמר רבא ידו
אמר דבר הגבהה נמי נקנה במשיכה
ב
במידי דצריך מיתנא.
הוה אתי ליה שפיר אפילו בזוטרי
מגרר ויוצא דקאמר פטור לעולם
של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה רב
ודאפקוה היכא אי דאפקי'
❖
(מכות יג.)
לרה"ר איסור שבת איכא
ואמאי הא על כרחך לא מצי איירי
ברשות הרבים. ודקשיא לך איסור
אחא מתני הכי רבינא מתני לעולם דאפקיה
איסור גניבה ליכא פי'
גניבה ליכא: כגון שצירף ידו.
בזוטרי דא"כ היכי מיחייב לענין
לרה"ר ג וברה"ר נמי קנה ותרוייהו בדיוקא
(אי) דמשיכה [אינה] קונה
שבת בגרירה דאין דרך הוצאה בכך
השניה לפחות משלשה סמוך לקרקע
ברה"ר ואי דאפקה לרה"י
תוספות רי"ד (המשך)
דהא מתני' קמיפלגי דתנן היה מושכו ויוצא
ד
איסור גניבה איכא איסור
וי"ל דאפשר שיהא דרך הוצאה בכך
ובידו אחת גיררה ונפלה לתוך חברתה
שבת ליכא ר"א אמר כגון
ד' על ד' והיד היא חשובה
ומת ברשות בעלים פטור הגביהו או שהוציאו
וידו קניא ליה: כדרבא דאמר רבא
אפילו בזוטרי כגון שמוציאו דרך
שצירף ידו למטה מג'
כד' על ד': רב אחא
מרשות בעלים ומת חייב רבינא דייק מרישא
ידו של אדם חשובה. לענין הנחת
מחתרת דדרכו בגרירה ואינו נקנה
וקבלה. פי' מכי נפלה
מתני הכי פי' כדאמרי'
לתוך ידו איכא איסור
דמשיכ' ברה"ר לא קניא
רב אחא דייק מסיפא רבינא דייק מרישא היה
אלא בהגבהה אי נמי הוה מצי למימר
שבת כמקום ארבעה על ארבעה
גניבה שידו קונה לו ואיכא
ומוקי לה כשצירף ידו
ולטעמיך ולא פריך וכן דרך הש"ס
וכי היכי דלענין שבת חשוב מקום
מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים פטור
איסור שבת שכל פחות
וקבלה לתוכה. רבינא מתני
בכמה מקומות: רב אשי אמר
לענין מיקנא נמי חשוב מקום למיקני
מג' כלבוד דמי וכאילו
לעולם דאפקיה לרה"ר
טעמא דמת ברשות בעלים הא הוציאו
ה
נחה ברשות הרבים דמי
וברה"ר נמי קני. פי'
כגון שצירף ידו למטה מג' וקיבלה
כאילו הגביהה למעלה משלשה ומיהו
מרשות בעלים ומת חייב רב אחא דייק
פי' המורה: לעולם הא
דמשיכה ברה"ר קונה.
וכדרבא. פירש בקונטרס דקאי אמאי
ברשות היחיד לא אגבהה דתיקני
דקתני מגרר ויוצא פטור
ואע"ג דקיי"ל דכל היכא
מסיפא הגביהו או שהוציאו הוצאה דומיא
דפריך לעיל איסור גניבה ליכא
ליה מקמי דליתי חיוב שבת עליה
לעולם דאפקה לרה"ר
דפליגי רב אחא ורבינא
דהגבהה מה הגבהה דאתי לרשותיה אף
ודק' לך איסור גניבה ליכא
הלכתא כרבינא. הכא
והשתא משני דאיכא נמי איסור גניבה
וביאתה לרה"ר וקנייתה באין כאחד
איכא ודאי כגון שצירף
הלכתא כר"א משום
הוצאה נמי דאתי לרשותיה לרב אחא קשיא
כדרבא וקשה לר"י חדא דמה ענין
ולהכי משני כשצירף דלא תיהוי הגבהה
ידו השנית לפחות מג'
דקיימו כוותיה אביי ורבא
רישא לרבינא קשיא סיפא רישא לרב אחא
סמוך לקרקע ובידו הא'
בפרק המוכר את הספינה
חשיבות מקום ד' דלענין שבת לקנין
ברשות היחיד כדקתני מגרר ויוצא:
גיררה והפילה לתוך יד
ואמרי שאין משיכה קונה
רב אחא מתני הכי. כדאמרן
לא קשיא כמה דלא אתי לרשותיה רשות
ועוד דאין צריך שום ראיה להביא
חברתה וידו של אדם קני'
ברה"ר. ותלמודא נמי
דמשיכה ברשות הרבים לא קני
$דקניא ליה ידו דפשיטא דונתן בידה
בעלים קרינא ביה סיפא לרבינא לא קשיא
ליה כדרבא דאמר ידו של
מקשה ממילתיה וקיי"ל
אדם חשובה לו כד' על
שאין התלמוד מקשה אלא
ומוקים לה כשצירף ידו וקיבלה
אמר רחמנא כדפרישית לעיל ועוד
הוצאה דומיא דהגבהה לא אמרינן: הבא
ד'. פי' לענין הנחת שבת
מהלכה פסוקה: הבא על
לתוכה: היה מושכו. בגונב בהמה
י)דאמאי לא מוקי אפילו כשצירף ידו
על אחותו ועל אחות אביו כו': ורמינהו
וכי היכי דלענין שבת
אחותו וכו'. ורמינהו אלו
ברשות בעלים קאי בפרק מרובה:
למעלה מג' כגון שהאסקופה גבוהה ג'
חשיבא מקום לענין מיקנא
הן הלוקין הבא על אחותו
אלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות
ו
נמי חשיב מקום למיקני'
וכו' וקי"ל דאין לוקה
ומת. השור: ברשות הבעלים
דליכא הגבהה ברה"י והוה מייתי
כאילו הגביה למעלה מג'
ומשלם. פי' דנפקא לן
אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל
פטור. הגנב מלשלם כלום דלא
מדרבא אקנין ואשבת ונראה כגירסת
מיהו ברה"י לא אגביה
מכדי רשעתו משום רשעה
אשת אחיו ועל אשת
אחי אביו ועל הנדה
קני להתחייב באונסין: הגביהו.
הספר שמצא ר"י בן רבינו מאיר
דתיקני לי' מקמי דליתי
א' אתה מחייבו ולא משום
חיוב שבת עלי' ויציאתה
ב' רשעיות. פי' המורה
וקיימא
אפי' ברשות הבעלים: הא הוציאו.
בספרי אשכנז דגרס אי נמי כדרבא
וביאתה לרה"ר וקנייתה
והא דאוקי מתני' דמכות
כל היכא דאפקיה ואפי' לרה"ר: אלו הן הלוקין. אם התרו בהן:
וכולה מילתא אשבת קאי כשצירף ידו למטה מג' דאע"ג דלא חשיבא
באין כא' ולהכי משני
בבוגרת ולא אוקי מתני'
וקיימא לן דאין לוקה ומשלם. דנפקא לן לקמן מכדי רשעתו משום
לענין שבת הנחה אלא על גבי מקום ד' איכא הכא חיוב שבת כשצירף
כשצירף דלא תהוי הגבהה
דהכא בשלא היתרו בו
ו)
ז)
ברשות היחיד כדקתני היה
ש"מ אפילו איתרו ביה נמי
ידו למטה מג' דלמטה מג' לא בעינן מקום ד' דכלבוד דמי כ)וכמונחת
רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות:
(מכניס) [מגרר] ויוצא. א"נ
ממונא משלם וכו':
אארעא דמיא אי נמי אפי' צירף ידו למעלה מג' וכדרבא דידו חשובה
מתני'
כדרבא דאמר ידו של
כד' על ד' ור"ת ל"ג דאמר רבא ידו של אדם אלא וכדרבא ותו לא ואתא לשנויי דמגרר ויוצא איצטריך ליה לאשמועינן דאגד יד לא שמיה אגד
אדם חשובה לו כד' על ד'.
פי' ואע"פ שהיתה למעלה
ואהא מייתי כדרבא דאמר בהמצניע דאגד יד לא שמיה אגד ומיירי כשהוא נשאר בפנים והוציא ידו אחת ובאחרת מגרר לתוכה ודוקא
מג' יש בה איסור שבת
צירף למטה מג' דלמעלה משלשה שמיה אגד דבתר גופו גרירא [ולפי' קמא קשה דלשנויא קמא לית ליה דרבא וכולהו מתנייתא דשבת וכן ר' יוחנן
דידו של אדם פי' לענין
אתו כרבא]: וברשות הרבים נמי קנה. והא דאמר בהמוכר את הספינה דאביי ורבא דאמרי תרוייהו דמשיכה לא קניא
שבת בעינן שיעשה הנחה
ע"ג מקום חשוב שיש בו
ברה"ר אומר ר"י דלא פליגי אדרבינא דהכא דהא דקאמר דקני היינו לענין להתחייב באונסין אבל אינו קונה שיהא שלו לגמרי וריצב"א נראה לו
דפליג דהא במרובה גבי נתנה לבכורות בנו דקתני סיפא איכא נמי למידק כמו שמדקדק כאן והתם לענין משיכה דקנין איירי
ללשון ראשון שפי' שם בקונט' ואפילו ללשון שני הא מוכח התם בגמ' שאין לגנב להתחייב אלא במשיכה הראויה לקנין: ורמינהי אלו
הן הלוקין הבא על אחותו. ארישא דמתניתין הוה מצי למיפרך דקתני הבא על הממזרת יש לה קנס והתם קתני דלקי עלה אלא נטר הכא עד הבא
על אחותו למיפרך מרישא דמתניתין דהתם דחייבי לאוין שנויין שם בתר חייבי כריתות והיה צריך להביא כל המשנה עד הבא על הממזרת:
וקיימא