בתולה נשאת פרק ראשון כתובות
ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום חשבונות. שאם יכנוס למוצאי שבת יעשה סעודה בלילה
של ארבעה ארבעה טפחים שעשאן גולל לקבר המאהיל על גבי שתיהם
יח א ב ג ד
א) ב)
ג)
ויחשוב בשבת מהו צריך להוציא וכתיב ודבר דבר :
טמא ניטלה אחת מהן המאהיל על גבי השניה טהור מפני שיש
מפקחים. מוציאין לאור: פיקוח. פושקונברמ"ש בלע"ז: טרטיאות.
לטומאה דרך שיצא מה שייך דרך שיצא לפר"ת ובתוספתא דאהלות
❖
יט ה
פלטי מלכים ושלטונים: ללמדו אומנות.
מצוה הוא דכתיב
ספ"ג תניא מעשה באחד שמת בערב הפסח ולא רצו לקוברו ונכנסו
כ ו
ראה חיים עם אשה אשר אהבת למוד
הנשים וקשרו החבל בגולל משכו
תורה אור השלם
אומנות שתחיה הימנו עם התורה
האנשים מבחוץ וקברוהו הנשים
משום חשבונות אמר
ליה אביי וחשבונות
❖
ואמרינן בקידושין שאביו
והלכו האנשים ועשו פסחיהן לערב
1. אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ
של מצוה מי אסירי והא רב חסדא ורב
וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא
חייב ללמדו אומנות: שמא ישחוט
משמע שלא היו יכולין הנשים לקוברו
המנונא דאמרי תרוייהו חשבונות של מצוה
א
אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ
בן עוף. בשבת לצורך מוצאי שבת
עד שמשכו האנשים מבחוץ את הגולל
ישעיה מח יג
יַחְדָּו:
מותר לחשבן בשבת וא"ר אלעזר פוסקין
לעזי רש"י
ב
שיהא טרוד וישכח שהוא שבת:
ואם גולל הויא מצבה למה לא
2. תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר
צדקה לעניים בשבת ואמר ר' יעקב אמר ר'
פושקונברמ"ש
נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ
שחל להיות בשני בשבת. שצריכין
קברוהו בלא מצבה עד אחר הפסח
[דישקומברימינ"ט].
פָּעַלְתָּ יְיָ מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי
יוחנן ג הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות
להרבות בסעודה אחר השבת שהוא
אלא ודאי הוא כסוי ארון כפירוש
כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ: שמות טו יז
חילוץ.
לפקח על עסקי רבים בשבת ואמר רבי
3. אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא
ערב יום כפורים: ידחה. לשלישי בשבת
הקונטרס ולפי שהיה של אבן היה
קבילי"י [קיביל"א].
❖
שמא
יתד, וו, זיז.
עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ:
ישחוט בן
יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן מפקחין
שמא ישחוט בן עוף לצורך סעודת
כבד כל כך ג):
תהלים צה ה
עוף. יש גורסים בו עוף אע"ג
מחר: אית ליה רווחא. לשחוט
פיקוח נפש בשבת ואמר רב שמואל בר
4. כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ
בלילה שהסעודה אינה עד למחר:
דשבת לשון נקבה היא דכתיב
מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ
תוספות רי"ד
נחמני אמר רבי יונתן הולכין לטרטייאות
וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה:
הכא לית ליה רווחא. שהסעודה
מחלליה מות יומת ה"נ
ר"ח ורב המנונא דאמרי
ולקרקייאות לפקח על עסקי רבים בשבת
תהלים ח ד
בלילה אחר השבת משחשיכה מיד:
הוי לשון זכר כל העושה בו מלאכה
5. הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים
תרוייהו חשבונות של
ותנא דבי מנשיא משדכין על התינוקת
ד
מצוה מותר לחשבן בשבת
ולא חיישינן לאיקרורי דעתא. אם
שומר שבת מחללו
כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו
ליארס בשבת ועל התינוק ללמדו ספר
וא"ר אלעזר פוסקין צדקה
מַגִּיד הָרָקִיעַ:
לא ימצא לה בתולים לא חיישינן
ושפיר גרסינן נמי בן עוף דדרך בני
לעניים בשבת. וא"ר יעקב
תהלים יט ב
וללמדו אומנות אלא אמר רבי זירא גזירה
שיתקרר כעסו בהאי פורתא:
אדם לשחוט הרכין והקטנים כדכתיב
6. וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל
ב"א אר"י מפקחין פקוח
נפש בשבת והולכים לב"כ
שמא ישחוט בן עוף א"ל אביי אלא מעתה
ונבעלת בחמישי. משתחשך ברביעי
אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ
שני בני יונה ובפרק קמא
ולבתי מדרשות לפקח על
וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ
וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ: ותיכנס ליל חמישי: ברכה לדגים.
דקידושין אתיא מבן
יום הכפורים שחל להיות בשני בשבת
עסקי רבים בשבת. ותנא
עוף מה לבן צאן שכן קבע לו כו':
פרו ורבו ומלאו את המים כו'
דברים כג יד
דבי מנשה משדכין על
ידחה גזירה שמא ישחוט בן עוף התם
אלא מעתה יום הכפורים שחל
התינוקת לארס בשבת
: הואיל ונאמרה בו
דלנפשיה לא טריד הכא דלאחרים טריד אי
ועל התינוק ללמדו
להיות בשני כו'. תימה
ברכה לאדם. פרו ורבו ומלאו את
ספר וללמדו אומניות
נמי התם אית ליה רווחא הכא לית ליה
הארץ : טעמא משום ברכה.
אמאי נקט יום כפורים דלא הוי
בשבת. וא"ר שמואל
רווחא השתא דאתית להכי ערב שבת נמי
בר נחמני אר"י הולכין
אבל מאן דלא קפיד אברכה משום
אלא לרבי יוסי הגלילי כדתנן
לטרטראיות ולקרקסאות
גזירה שמא ישחוט בן עוף איבעיא להו
איקרורי דעתא לא חיישינן משום
בד' פרקים בשנה המוכר
לפקח על עסקי רבים
בתולה נשאת ברביעי ונבעלת ברביעי ולא
האי פורתא: ברכה דאדם עדיפא
בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה
בשבת: תני בר קפרא
בתולה נשאת בד' ונבעלת
ליה. ומיהו בששי לא תנשא בתולה
חיישינן לאיקרורי דעתא או דלמא בתולה
מכרתי לשחוט כו' וכדברי רבי יוסי
בה' הואיל ונאמרה בו
דבזמן ארוך עד שני בשבת דאתו
הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל
נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי דחיישינן
ברכה לדגים ואלמנה
נשאת בה' ונבעלת בששי
דייני חיישינן לאיקרורי אבל מרביעי
אמאי לא נקט חד מד' פרקים דהוי
לאיקרורי דעתא ת"ש דתני בר קפרא בתולה
הואיל ונאמרה בו ברכה
עד חמישי לא חיישינן: למחר משכים
לכ"ע וי"ל דבערב יום הכפורים היו
נשאת ברביעי ה ונבעלת בחמישי הואיל
לאדם ותניא מפני מה
לאומנתו והולך. שאין משתה אלמון
רגילין להרבות בעופות ובדגים
אמרו אלמנה נשאת
ונאמרה בו ברכה לדגים אלמנה נשאת
בחמישי ונבעלת בו'
כדמשמע בבראשית רבה גבי
באלמנה אלא יום אחד כדלקמן
שאם אתה אומר תבעל
בחמישי ונבעלת בששי הואיל ונאמרה בו
בפירקין : חמישי בשבת.
ההוא חייטא דזבן נונא כו' משום
בחמישי למחר משכים
ברכה לאדם טעמא משום ברכה אבל משום
יום חופה: וששי בשבת. חיבת ביאה:
דהוי יום סליחה וכפרה ובהנהו ד'
הוא לאומנותו והולך.
שקדו חכמים על תקנות
איקרורי דעתא לא חיישינן אי הכי אלמנה
אדם בטל. למ"ד ברכה דאדם עדיפא
פרקים היו מרבים בבהמות דליכא
בנות ישראל שיהא שמח
למגזר שמא ישחוט:
אף זו תיבעל בששי למ"ד משום
נמי תיבעל בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה
עמה ג' ימים ה' בשבת ו'
אי הכי אלמנה נמי תיבעל בחמישי.
שקדו נבעלת בחמישי דהא לא ישכים
בשבת ושבת:
לדגים ברכה דאדם עדיפא ליה ואי נמי משום
לאומנתו: גדולים מעשה צדיקים
פי' בשלמא אי הוה תני בברייתא
שקדו דתניא מפני מה אמרו אלמנה נשאת
ממעשה יצירת שמים וארץ. ומשום
דבתולה נבעלת בחמישי משום
בחמישי ונבעלת בששי שאם אתה אומר
איקרורי דעתא כדקמיבעיא לן ולא
בר קפרא נקט לה דאיירי לעיל
תיבעל בחמישי למחר משכים לאומנתו
באגדה: אף ידי. חדא יד: מקדש
משום ברכה לדגים דלא חשיבא הוי
והולך לו שקדו חכמים על תקנת בנות
מעשה ידי צדיקים הוא: הכי
ניחא לן באלמנה דנבעלת בששי
ישראל שיהא שמח עמה שלשה ימים חמישי
קאמר. האי ומעשה ידיו במעשה
משום ברכה אבל השתא דטעמא
ו
בשבת וערב שבת ושבת מאי איכא בין
דבתולה משום ברכה אלמנה נמי
הצדיקים כתיב שקרוין מעשה שלהם
תיבעל בחמישי:
מעשה ידיו של הקב"ה וה"ק ומעשה
ברכה לשקדו איכא בינייהו אדם בטל אי
אי נמי משום שקדו. וא"ת והיכי
ידיו דהוא מעשה הצדיקים מגיד
נמי יום טוב שחל להיות בערב שבת דרש
הרקיע שהרקיע מעיד עליהם לבריות
מצי למימר משום שקדו הא
בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר
שהם צדיקים שמתפללין על הגשמים
בברייתא קתני בהדיא משום ברכה
ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים
ומטר יורד: יתד. קבילי"י בלע"ז:
וי"ל דלהאי שינויא הוי פירוש
וארץ כתיב 1 אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה
הברייתא הכי אלמנה נשאת בחמישי
יניח
שמים ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב 2 מכון לשבתך פעלת ה'
ונבעלת בששי פי' משום שקדו כמו
מקדש אדני כוננו ידיך השיב בבלי אחד ור' חייא שמו ויבשת ידיו יצרו
שמפורש בברייתא אחרת וא"ת משום
3
ברכה דדגים היה להם להניח תקנת
ידו כתיב והכתיב יצרו א"ר נחמן בר יצחק יצרו אצבעותיו כדכתיב כי אראה
4
שקדו לא חשו לכך הואיל ובששי
שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת מיתיבי השמים מספרים
5
נמי נאמרה ברכה לאדם:
כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע הכי קאמר מעשה ידיהם של צדיקים
מאי איכא בין ברכה לשקדו.
מי מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר דרש בר קפרא מאי דכתיב 6 ויתד תהיה לך
אע"ג דמשום ברכה לא
על אזנך אל תקרי אזנך אלא על אוזנך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון
מיקרי עבריינא מכל מקום בעי למה
יניח
לי טעמא דברכה אי נמי בעי מאי
איכא בין לישנא דמשני ברכה דאדם עדיפא ליה ובין לישנא דאי נמי משום שקדו ומשני דאיכא בינייהו אדם בטל אי נמי י"ט שחל להיות כו'
דללישנא דטעמא דברייתא משום שקדו ולא משום ברכה הכא דליכא שקדו נבעלת אם ירצה בחמישי אבל ללישנא קמא דטעמא דברייתא משום
ברכה כדמשמע פשטא דברייתא אפילו באדם בטל או בי"ט שחל להיות בערב שבת דליכא משום שקדו מכל מקום משום ברכה תבעל בששי
ואפילו להאי לישנא אי לאו שתקנו משום שקדו משום ברכה לחודה לא היו קובעים יום כדפרישית לעיל גבי ותנשא באחד בשבת:
דאילו בשמים ובארץ כתיב אף ידי וגו'. דמשמע חדא אע"ג דמסיים קרא וימיני טפחה שמים ואמר בשילהי הקומץ רבה דיד
היינו שמאל א"כ תרתי כתיב
מ"מ בחד מעשה ליכא אלא חד אבל במעשה צדיקים בחד מעשה כמו בית המקדש כתיב תרתי ידים:
זה