אלו נערות פרק
שלישי כתובות
לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וקיימא
לן דאינו לוקה ומשלם. נראה לר"י דלא פריך ז)אמתני'
מתני' באחותו נערה. דאיכא קנס וסבירא ליה דממונא משלם ולא
יח א
א)
ב)
לקי וההיא דמכות בבוגרת דאין לה קנס: בושת ופגם. דגבי קנס
דהתם אמאי לוקה דהא פשיטא דמשכחת לה מלקות בלא
ג) ד)
הוא דבעינן נערה אבל בושת ממונא הוא: ופגם. כאילו היא שפחה
קנס כגון בוגרת ומפותה או בעולה אלא אמתניתין קשיא ליה אמאי
יט ב
ה) ו)
נמכרת בשוק כמה פיחתה מדמיה להשיאה לעבד שיש לרבו קורת רוח
משלם קנס כיון דאיכא מלקות ואפילו בלא אתרו ביה מצינן למימר
ז)
הימנו כדלקמן והא בבוגרת
דס"ד דמקשה דחייבי מלקיות שוגגים
נמי איתא: בשוטה. שאין לה בושת
פטורים מן התשלומין ומשני עולא
וקיימא לן דאינו לוקה ומשלם אמר עולא
כ ג
ודמים למכור בשוק נמי אין לה: והא
דמתניתין אפילו בהתרו בו דממונא
לא קשיא כאן באחותו נערה כאן באחותו
איכא צערא. דהכי תנן במתניתין ב)
משלם ולא לקי ורבי יוחנן משני
בוגרת אחותו בוגרת נמי הא איכא בושת
א
המפתה נותן בושת ופגם וקנס מוסיף
דמיירי בלא התרו בו ואזיל לטעמיה
כא ד
ופגם ב בשוטה והא איכא ג צערא במפותה
עליו האונס שנותן את הצער: במפותה.
דאית ליה דחייבי מלקיות שוגגים
❖
חייבין בתשלומין: דאין לוקה
השתא דאתית להכי אפי' תימא אחותו נערה
דאין לה צער כדאמרי' לקמן בפירקין
ח)
ביתומה ומפותה אלמא קסבר עולא כל
ומשלם. תימה דבפ"ק דמכות
פקחות שבהן אומרות מפותה
היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם
אין לה צער: ביתומה. שקנסה ובושתה
משמע דבקנס לוקה ומשלם
תוספות רי"ד
ופגמה שלה: ומפותה. כיון שהכל שלה
מילקא לא לקי מנא ליה לעולא הא גמר
דקאמר אפלוגתא דר' מאיר ורבנן
אמר עולא ל"ק כאן
אין כאן חיוב ממון דהא עבדא מדעתה
דמעידין אנו באיש פלוני שחייב לחברו
מחובל בחבירו מה חובל בחבירו דאיכא
באחותו נערה כאן באחותו
ואחולי אחלה גביה: שוטה לא גרסי'.
בוגרת אחותו נערה דאיכא
מאתים זוז בשלמא רבנן כי טעמייהו
ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא
קנס משלם ולא לקי.
משום רשעה אחת כו' אלא ר"מ מ"ט
דבפקחת נמי אין שום חיוב ממון
לקי אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות
בוגרת דליכא קנס לקי פי'
במפותה יתומה: קסבר עולא. דאוקי
גמר ממוציא שם רע מה למוציא שם
המורה מתני' דהכא
ממונא משלם מילקא לא לקי מה לחובל
בנערה. ומתני' דמכות
רע שכן קנס קסבר ר"מ עדים זוממין
מתני' דמכות בבוגרת ולא אוקמה
בחבירו שכן חייב בחמשה דברים ואי
בבוגרת. אלמא קסבר
נמי קנסא משמע דלרבנן לא ילפינן
למתני' דהכא בשלא התרו בו שמעת
עולא כל היכא דאיכא
ממונא לקולא שכן הותר מכללו בבית דין
ממוציא שם רע משום דסברי דעדים
מינה אפי' אתרו ביה נמי ממונא
ממון ומלקות ממונא
משלם מילקי לא לקי
אלא גמר מעדים זוממין מה עדים זוממין
משלם ולא לקי: חובל בחבירו. איכא
זוממין ממונא אבל קנסא ילפינן שפיר
ט) י)
דגמיר לה מחובל בחבירו
ממוציא שם רע דלוקה ומשלם ועולא
מלקות דלא יוסיף וממונא
דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא
ומעדים זוממין דממונא
גופיה דדחיק הכא לשנויי כאן באחותו
משלם כדכתיב שבתו יתן
משלם ומילקי לא לקי. פי'
לא לקי אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות
חובל בחבירו איכא מלקות
נערה הוא דמסיק התם הכי וליכא
ואפילו אתרו ביה נמי מרבי ליה לקמן
ממונא משלם מילקא לא לקי מה לעדים
ד
בלא יוסיף פן יוסיף.
בשמעתיןג) בהדיא לתשלומין: מה לחובל
למימר דמבושת ופגם שהן ממון פריך
וממונא משלם כדכתיב רק
זוממין שכן אינן צריכים התראה ואי ממונא
בחבירו. דין הוא לידון בממון שהוא
דהא מדמשני כאן באחותו בוגרת
שבתו יתן ואפי' אתרו בי'
לקולא הוא שכן לא עשו מעשה אלא
נמי עדים זוממין נמי
משמע דלאו מבושת ופגם פריך דא"כ
חמור ממלקות שכן יש בו חומר אחר:
(במה) מצינו דאיכא ממון
גמר מתרוייהו מה הצד השוה שבהן דאיכא
שחייב בחמשה דברים. נזק צער ריפוי
לא הוה משני מידי וי"ל כיון דלרבנן
דכאשר זמם ומלקות מלא
ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא
שבת ובושת: ואי ממונא לקולא הוא.
דר' מאיר עדים זוממין לאו קנסא
תענה:
לקי אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות
הוא ולכך לא ילפינן ממוציא שם רע
וא"ת ממון קל מן המלקות ואין זו
אלא אין לוקין ומשלמין מכדי רשעתו
תשובה שהשבנו דכ"ש בעלמא מה זה
ממונא משלם מילקא לא לקי מה להצד
דהשתא אית לן למילף בכל דוכתין
שחמור להתחייב בחמשה דברים נדון
השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור ואי
מעדים זוממין ולא ממוציא שם רע
בקלה שבשני חיובין שבהן ק"ו לשאר
ממונא לקולא הוא שכן יש בהן צד הקל
דכל מלקיות ילפינן ממלקות דעדים
חייבי ממון הקלין שידונו בממון הקל
אלא
זוממין דסמיך ליה לאו דחסימה
איכא למיפרך מה לחובל בחבירו שכן
דארבעים יכנו בעדים זוממין כתיב ולפי שמפורש בהן מלקות ילפינן
הותר מכללו בב"ד דניתן רשות לב"ד להלקותו תאמר בשאר חייבי ממון
כגון קנס דאונס ומפתה שלא הותרו מכללן בב"ד: אלא גמר מעדים
כולהו לאוי דליהוי דומין ללאו דחסימה דסמיך ליה וכי היכי דעדים
זוממים. במה מצינו: דאיכא ממון. דכאשר זמםד): ומלקות. דלא תענהה):
זוממין אין לוקין ומשלמין בכל ענין בין בממון בין בקנס דמקרא מלא
ממונא משלם. לקמןו) יליף לה בשמעתין: שכן אין צריכין התראה. ונענשין
דבר הכתוב כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו כו' אפילו
נתחייבו קנס כגון בשעה שהעידו טבחו או מכרו שור של גניבה הם
במיתה או במלקות או בממון ודין הוא שידונו בחמורה כי איכא תרתי:
ואי ממונא קולא הוא. אשכחן בהן צד הקל ודין הוא שידונו בקלה:
או אחרים בשבילם הכי נמי בכל מלקיות ועוד תירץ ריצב"א דרבנן נמי
שכן לא עשו מעשה. אלא בדיבורא בעלמא מיענשי: מתרוייהו. כי
מצו סברי דעדים זוממין קנסא ומ"מ לא ילפינן ממוציא שם רע
משום דכדי רשעתו משמע בממון ומלקות אבל לר"מ משום בנין
פרכת מה לחובל בחבירו שכן חייב בחמשה דברים עדים זוממין יוכיחו
אב דמוציא שם רע מוקי כדי רשעתו למיתה ומלקות ומפיק ליה
מה לעדים זוממין שכן אין צריכין התראה חובל יוכיח וחזר הדין:
ממשמעותיה אי נמי טעמא דרבנן כדמפרש בירושלמי דמוציא שם רע
תחת
חידוש הוא דבדיבור גרידא מיחייב דאע"ג דעדים זוממין נמי בדיבורייהו מיחייבי מ"מ לא הוי חידוש כולי האי דע"י דבורם היה נפסד
אבל במוציא שם רע לא איתעבד מעשה בדבורו אלא ע"י עדים וכן משמע לקמן דאפילו עדים זוממין קנסא אין לוקה ומשלם
קנס דאמר ולרבה דאמר לר"מ חידוש הוא שחידשה תורה בקנס מתני' במאי מוקים לה ואמאי לא מוקים לה כר' עקיבא דס"ל בפ'
קמא דב"ק עדים זוממין קנסא הוא דלדידיה לא שמעינן דאית ליה מת ומשלם אלא משמע דאין שום תנא דסבר לוקה ומשלם
אלא רבי מאיר לחודיה: אלמא קסבר עולא כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי. וא"ת מנא ליה להש"ס
דלמא בעלמא סבר דמילקא לקי וממונא לא משלם והכא דוקא הוא דמשלם ממונא דגלי קרא כדאמרינן לעיל נערה נערה
הנערה ואין לומר כמו שפירש ר"ת דאי ס"ל דבעלמא מילקא לקי ולא משלם הוה ליה לאוקומי מתני' דמכות נמי באחותו
נערה ובהתרו בו ומתני' בשלא התרו בו אלא ודאי סבר דבעלמא נמי ממונא משלם ולא לקי ולהכי לא הוה מצי לאוקומי מתניתין
דמכות באחותו נערה דאין זה דיוק דאיכא למימר דעולא סבר לה כריש לקיש דלא בעי לשנויי כאן בהתרו בו כאן שלא התרו בו
כדאמרינן לקמן דאין חילוק לדידיה דאית ליה דחייבי מלקיות שוגגין פטורין מן התשלומין בין התרו בו בין לא התרו בו ואי מרבינן
לקנס מקרא בלא התרו ה"ה התרו ונראה לר"י דע"כ ס"ל ממונא משלם מילקא לא לקי מדמרבינן מחד קרא חייבי לאוין ומחד
חייבי כריתות דאי בעלמא מילקא לקי דלמא חד לחייבי עשה וחד לחייבי לאוין אע"ג דבעלמא לוקה ואינו משלם ח) אבל חייבי כריתות
לא משום דבעינן אשה שיש בה הויה וכדרבנן דאמרי קדושין תופסין בחייבי לאוין:
ט)
ואי ממונא קולא הוא. וא"ת איתגורי איתגור שנידון בקלה דהכי פריך בפרק הנשרפין גבי מי שנתחייב שתי מיתות וי"ל
דשאני הכא דחס רחמנא אממונא של נחבל: שכן יש בהן צד חמור. קשה דא"כ לא נלמד עוד מהצד השוה בשום מקום דאכולהו
איכא למיפרך או צד חמור או צד קל ונראה לר"י דהכא פריך הכי שכן יש בהן צד חמור משונה כי ההיא דבפרק ד' מיתות
מה להצד השוה שבהן שכן משונין גבי דיין נשיא וחרש דהכא חמשה דברים שאין צריכין התראה הוי צד חמור יותר משאר דברים וצד
הקל נמי הוי קולא יתירא בחובל שהותר מכללו שמותר לחבול בחבירו וכן עדים זוממין לא עשו מעשה הוי קולא יתירא ואפילו למ"ד
עקימת שפתים הוי מעשה הא אמרי' בסנהדרין שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיה י) ובפרק כשם יש לפרש
נמי דפריך גבי טבול יום וכלי חרס מה להצד השוה שבהן שכן צד חמור דקרי צד חמור משונה כלי חרס שמטמא באוירו וטבול יום נמי
יש לפרש בדוחק שקורא צד חמור מה שנעשה אב הטומאה במגע שלא היה נראה שיהיה שום דבר אב הטומאה אלא אם כן טומאה
יוצאה מגופו ועוד
יש לומר דצד חמור
דהתם היינו דאיכא למפרך
שכן במינו אב הטומאה דנהי
דכלי חרס אינו נעשה אב מכל מקום
יש