לב:
אלו נערות פרק
שלישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תחת תחת גמר. וגזירה שוה מופנה היא ולמדין ואין משיבין: אפי'
יש במינו אב הטומאה יותר מככר שהרי יש בו שום כלי שהוא אב
כב א
א)
ב)
תימא. ההיא דמכות באחותו נערה וכשהתרו בו דאיכא ממון ומלקות
הטומאה כגון כלי עץ אבל שום אוכל אינו נעשה אב הטומאה ועל
ג)
ואשמעינן דלקי ולא משלם ומתניתין דכתובות בשלא התרו בו דליכא
שני הפירושים קשה לרשב"א דנימא התם אוכל ראשון יוכיח שאין
ד) ה)
כג ב
מלקות: וסמיך ליה ארבעים יכנו. דהיכא דאיכא שתי רשעיות ניעבד
במינו אב הטומאה ומטמא תרומה אף
אני אביא שני וכי תימא מה
ו) ז)
❖
ח)
ביה הכאה: בפירוש ריבתה. לקמיה
לאוכל ראשון שכן עושה שני בחולין
מפרש היכא: שלא השם המביאו לידי
טבול יום יוכיח וליכא למיפרך נמי
אלא עולא תחת תחת גמר כתיב הכא
כד ג
מכות כו'. המקרא המביאו לידי
השתא שכן משונה דאין כאן שום שינוי
1 תחת אשר ענה וכתיב התם 2 עין תחת עין
תורה אור השלם
מלקות אינו מביאו לתשלומין מלקות
ונראה לפרש צד חמור דהתם לפי
❖
מה התם ממונא משלם מילקא לא לקי אף
1. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב
שבאין מכח אב הטומאה דטבול יום
מלא תענהד) תשלומין מכאשר זמם וכיון
עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ
כל היכא דאיכא ממונא ומלקות ממונא
דשני שמות הן חייב על שניהם: נימא
וכלי חרס ואוכל ראשון כולם נגעו
חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה
משלם מילקא לא לקי רבי יוחנן אמר אפי'
לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ
כל הלוקה אינו משלם. ונידייניה
באב הטומאה מה שאין כן בשני
תוספות רי"ד
לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל
תימא אחותו נערה כאן שהתרו בו כאן שלא
במלקות מאי שנא ממון דפשיטא להו:
דלא נגע אלא בראשון ור"ת מפרש
ור"י אמר אפילו תימא
דברים כב כט
יָמָיו:
התרו בו אלמא קסבר רבי יוחנן כל היכא
2. עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת
יד ביד. דסמיך ליה לא תחוס עינך
דגבי עדים זוממין שייך צד חמור
באחותו נערה. כאן שהתרו
בו כאן שלא התרו
שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת
נפש בנפש וגו': כן ינתן. כאשר
דאיכא ממון ומלקות ואתרו ביה מילקא לקי
משום דאותו צד חמור של חובל יכול
בו אלמא קסבר ר"י
שמות כא כד
רָגֶל:
יתן מום באדם וגו': מאי טעמא
להיות בעדים זוממין אם העידו על
ממונא לא משלם מנא ליה לר' יוחנן הא
3. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת
כל היכא דאיכא ממון
לא אמר כעולא. דגמר גזירה
ומלקות מילקא לקי ממונא
אחד שחבל בחבירו והוזמו דמשלמין
הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט
אמר קרא כדי רשעתו משום רשעה
3
לא משלם פי' המורה.
וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ
חמשה דברים מה שרצו לחייבו וצד
שוה לעונשו ממון ולא מלקות לכל
אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום
אפילו תימא ההיא דמכות
דברים כה ב
בְּמִסְפָּר:
חייבי ממון ומלקות: אם כן. דפטרת
הקל יש לפרש שכן לאו דבחובל
4. אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף
באחותו נערה וכשהתרו
שתי רשעיות וסמיך ליה ארבעים יכנו והרי
4
בו דאיכא ממון ומלקות
ועדים זוממין אין בהן כרת אלא
בא על אחותו ממלקות בטלת לאו
פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה
חובל בחבירו דאיכא ממון ומלקות ממונא
דלקי ולא משלם. ומתני'
מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ
לאו גרידא ולא נגמר מינייהו חייבי
שבה שעונש לאו במלקות:
דהכא בשלא אתרו בי'
לְעֵינֶיךָ: דברים כה ג
משלם מילקא לא לקי וכי תימא הני מילי
ופרכינן 5. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר
כריתות וכן בפ"ק דמכות
דליכא מלקות כ"א ממון.
היכא דלא אתרו ביה אבל אתרו ביה מילקא לקי ממונא לא משלם
זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו
דיליף ממוציא שם רע ועדים זוממין
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו
והאמר ר' אמי א"ר יוחנן הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה היכי
א
דברים יט יט
ופריך מה להצד השוה שבהם שכן
6. וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ
דמי אי דלא אתרו ביה אמאי לוקה אלא פשיטא דאתרו ביה וטעמא דלית בה
בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן
צד חמור יש לפרש כי הכא לרבינו
שוה פרוטה הא אית בה שוה פרוטה ממונא משלם מילקא לא לקי כדאמר
יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל:
תם ולרבינו יצחק ובפרק כיצד צולין
דברים יט כא
רבי אילעא בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין ב הכא נמי בפירוש
7. וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם
גבי במועדו ואפילו
ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין והיכא איתמר דר' אילעא אהא
בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן
בטומאה דאמר אי כתב בתמיד שכן
יֵעָשֶׂה לּוֹ: ויקרא כד יט
מעידין אנו את איש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין
כליל ואי כתב בפסח שכן כרת
8. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן
ומשלמין שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין דברי ר"מ
בתרוייהו שכן יש בהן צד חמור התם
תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן
כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן
וחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה ונימא כל הלוקה אינו משלם א"ר
יש שום פירכא אחריתי דלא מצינו
ג
ויקרא כד כ
יִנָּתֶן בּוֹ:
למילף במה הצד ולא חש הש"ס
אילעא בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין היכן ריבתה תורה
9. עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת
לפרשה ובטעם מועט מסתלק לומר
אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ
מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו יד ביד למה לי
5
6
דצריכי: אלא עולא תחת תחת
מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת
דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון חובל בחבירו נמי מכדי כתיב 7 כאשר
חוּץ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן:
❖
גמר. מצינו למימר לפי מסקנא זו
ויקרא יח ט
עשה כן יעשה לו 8 כן ינתן בו למה לי דבר שיש בו נתינה ומאי ניהו ממון
דלא קאמר עולא דממונא משלם ולא
ורבי יוחנן מ"ט לא אמר כעולא אם כן בטלת 9 ערות אחותך לא תגלה
לקי אלא בהנהו תלת דגלי בהו קרא
הגהות הב"ח
חובל
וליכא למימר דילפינן לעולא בכל
(א) תוס'
דוכתא מתחת נתינה ישלם כסף דמהאי גזירה שוה ילפינן ה) מיטב בכולהו דדוקא לענין מיטב נתקבל שהוא גוף התשלומין דאם לא כן
תקשי לר' יוחנן ולאביי דפליגי אעולא דאטו מי לית להו גזירה שוה לענין מיטב והכא לעולא אייתר ליה האי תחת למיפטר ממלקות
❖
מגזירה שוה דחובל בחברו הלכך צריך לומר לקמן לעולא דנפקא ליה בושת ופגם מדרבא:
[מנא ליה לר"י הא.
מוסף רש"י
שלא
השם המביאו לידי מלקות מביאו כו'. פירש בקונטרס משום דממון ומלקות אתו מתרי קראי מלקות מלא תענה וממון מועשיתם
הכהו הכאה שאין בה
שוה פרוטה לוקה.
לו כאשר זמם וקשה דכ"ש דאי הוו כתיבי בחד קרא שילקה וישלם שהיה לוקה ומשלם ומיהו שמא יש לפרש לפ"ה משום דממון
ומלקות אתו מתרי קראי אין לנו לבטל פסוק אחד לגמרי ולקיים האחר אבל אם היו באים שניהם מועשיתם לו כאשר זמם כגון שהעידו
על אחד שהוציא שם רע על אשתו דבאין לחייבו ממון ומלקות אין לוקין ומשלמין ואין נראה לר"י דלא מסתבר שלא יהו חייבין ממון
ומלקות בכה"ג כיון שרצו לחייבו שניהם ונראה לר"י לפרש שלא השם המביאו לידי מכות כו' כלומר שהתשלומין לא נכתבו בסמוך למלקות
דאם היה כתוב באותו פסוק עצמו לא תענה ואם ענה ועשיתם לו כאשר זמם אז ודאי הוה אמינא דה"ל לאו שניתק לעשה ולא ילקה
עליו אבל עתה שנכתב רחוק זה מזה לא הוי ניתק לעשה ולא דמי ללאו דגזילה דחשיב ליה ניתק לעשה בפ' בתרא דמכות ובשלוח
(מכות ט.)
שלא השם המביאן
הקן אע"ג דעשה דוהשיב את הגזילה לא כתיב אצל לאו דלא תגזול דהתם ודאי ע"כ הוא ניתק לעשה שהרי עוקר גזילה
לידי מכות מביאן לידי
מתחת ידו אבל קרא דועשיתם לו כאשר זמם אינו עוקר הלאו דלא תענה דעל ידי שאנו עושין לו כאשר זמם אינו נעקר עדותו אלא
תשלומין.
ע"י שהוזם הלכך לא חשבינן ליה ניתק לעשה כיון שלא נכתב אחריו סמוך לו והר"ר שלמה מדרויי"ש מפרש שלא השם המביאו לידי
מכות דהיינו לא תענה מביאו לידי תשלומין פי' אינו בא להיות אזהרה לענוש תשלומין כדאמרינן במכות דממון לא בעי אזהרה ועוד
כל המשלם
(מכות ד.)
דר' מאיר נפקא ליה אזהרה לכאשר זמם מוכל ישראל ישמעו וייראו ולא יוסיפו כדאמרינן בפ"ק דמכות שאם היה צריך לא
אינו לוקה.
תענה לאזהרת ממון אז לא היה לוקה עליו דמחד לאו לא הוה ענשינן ליה ממון ומלקות:
ו)
(שם)
מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם יד ביד למה לי. וליכא למימר דלמה לי יד ביד דמועשיתם לו כאשר זמם משמע בהדיא ממון דכמו
שהיה רוצה לחייבו ממון כן יתחייב לו ממון דמצינו למימר דכאשר זמם מיירי במיתה ומלקות אבל בממון מילקא לקי ממונא לא
משלם ומיהו קשה לישנא דמכדי כתיב ועשיתם לו כו' יד ביד למה לי דמשמע דמייתורא דלא איצטריך לגופיה הוא דמפיק ליה והא אפילו לא
מייתר יד ביד משמע שפיר ממון דליכא לפרושי יד ביד ממש כדנפקא לן בהחובל מעין תחת עין ועוד הא דקאמר גבי
חובל בחבירו כן ינתן בו למה לי דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון אימא הני מילי היכא דלא אתרו ביה דמכן ינתן בו נפקא בהחובל נזק ולא
מכאשר עשה אבל היכא דאתרו ביה אימא דמילקא לקי ונראה לר"י דהך סוגיא אתיא כמאן דמפיק התם עין תחת עין ממון מקרא דיד
ביד והיינו דקאמר מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם ואי ס"ד ז) עין תחת עין ממש א"כ יד ביד בעדים זוממין למה לי מכאשר זמם
חובל
בחבירו מכדי כתיב
נפקא אלא אייתר יד ביד למידרש דבר הניתן מיד ליד דהיינו ממון אבל אי לא אייתר הוה אמינא יד ביד ממש: (א)
כאשר עשה כן יעשה לו. דמשמע ממון כדאוכחן מייתורא דיד ביד כדפרישית וא"כ כן ינתן בו למה לי והא ליכא למימר דאתא להיכא
דלא אתרו ביה דמיד ביד נפקא אלא ע"כ לא איצטריך אלא היכא דאתרו ביה ומיהו הא לא קשיא ליה אמאי איצטריך כאשר עשה וגו'
דנשנה כאן לשום צורך כדאמרינן כל פרשה שנאמרה ונישנית כו' אבל כן ינתן בו למה חזר ושנה שתי פעמים אלא לומר לך דבר
הניתן מיד ליד להיכא דאתרו ביה והוא הדין דהוה מצי למימר מכדי כתיב יד ביד כן ינתן בו למה לי: ורבי יוחנן מ"ט לא אמר
אם
כעולא. והא ליכא למימר דלא שמיע ליה גזירה שוה דתחת תחת דהא ילפינן לה בבכורות ח) גבי בכור ובכמה מקומות: כן בטלת
ערות אחותך לא תגלה. וא"ת כל לאו שאין בו מעשה ולאו הניתק לעשה ביטלנו הלאו כיון שאין לוקין עליו הא לאו מילתא היא דההיא לאו
בר מלקות הוא אבל הכא דשייך ביה מלקות לית לן למידרש גזירה שוה לאפוקי מלקות מיניה כיון דאיכא לאוקומי גז"ש אמילתא אחריתי:
אלא