אלו נערות פרק
שלישי כתובות
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
אפשר לקיומי בבן גרושה או בבן חלוצה. ואם תאמר
ופרכינן חובל בחבירו. דעל כרחך בממון נידון תקשי בטלת לאו
כה א
א) ב)
ג)
דלא יוסיף פן יוסיף שהוא אזהרה למכה את חבירו: והיה אם בן
אמאי לקו אעדות דבן גרושה הא הוי עדות שאין אתה
ד)
הכות. במסכת מכות מוקמינן לה בעדים זוממין: אלא.
יכול להזימה ויש לומר דלא חשיב עדות שאין אתה יכול להזימה אלא
כו ב ג
במעידין על הטרפה דאי
אפשר לקיומי בשום דבר לא במיתה
על כרחך כיון דרבייה קרא לתשלומין
איכא לאוקמא לעונש מלקות
ה)
ולא במלקות דגברא קטילא בעו
דלאו דידיה במעידין אנו את איש
ו) ז)
למיקטל אבל הכא נתקיימה הזמה
פלוני כהן שהוא בן גרושה דליכא
חובל בחבירו נמי א"כ בטלת לא יוסיף פן
ח) ט)
1
מיבעי
ליה לכדאביי.
במלקותכ):
לאוקמי כאשר זמם ו) ולומר יהא הוא
יוסיף עדים זוממין נמי א"כ בטלת 2 והיה אם
י) כ)
ואם תאמר כיון דאיצטריך תחת להך
בן גרושה תחתיו אלא סופג את
בן הכות הרשע אלא עדים זוממין אפשר
דרשה א"כ מנא לן מיטב וי"ל דיליף
הארבעים והכי תנן במסכת מכות .
❖
לקיומה בבן גרושה ובן חלוצה חובל בחבירו
מנתינה או מכסף:
וחובל בחבירו נמי מוקמינן ליה בשאין
נמי איכא לקיומה כגון שהכהו הכאה שאין
ועולא נפקא ליה מדרבא. משמע
בה שוה פרוטה בכל חמשה דברים
בה שוה פרוטה אחותו נמי איכא לקיומה
גליון הש"ס
❖
דרבא סבר כעולא דרבי
שבה כגון שלא פיחתו מכספו
באחותו בוגרת אמר לך ר' יוחנן האי תחת
גמ' אמר קרא משפט
יוחנן גופיה הוה דריש כעולא אי
וממלאכתו וריפוי לא הוצרך ולא צער
(א)
אחד.
אשר עינה מיבעי ליה לכדאביי דאמר אביי
לאו משום דמיבעי ליה לכדאביי
היה בה ובשוטה שאין לה בושת. והכא
תורה אור השלם
❖
וקשה לרשב"א דבפרק השוכר את
נמי באחותו מצית לאוקמי מלקות
אמר קרא 3 תחת אשר עינה האי תחת אשר
1. אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף
דידה בבוגרת אבל נערה לישלם ולא
הפועלים משמע בהדיא
עינה מכלל דאיכא בושת ופגם ועולא נפקא
פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה
לילקי הואיל וריבתה גזירה שוה דתחת
דסבר כרבי יוחנן גבי חוסם פרה ודש
ליה מדרבא דאמר רבא אמר קרא 3 ונתן
מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ
הגהות הב"ח
תחת לתשלומין: לכדאביי. בשילהי
בה לוקה ומשלם דמוקי לה אביי
לְעֵינֶיךָ: דברים כה ג
האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים
(א) גמ'
2. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת
כרבי מאיר ורבא אמר לעולם
פירקין דפרכינןז) ואימא חמשים אמר
❖
אלא
כסף הנאת שכיבה חמשים מכלל דאיכא
הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט
כרבנן ואתנן אסרה תורה אפי' בא
רחמנא מכל מילי ושני אבייח) חמשים
וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ
בושת ופגם רבי אליעזר אומר עדים זוממין
על אמו פירוש ומשלם לצאת ידי
כסף נתחדשו תחת קנס העינוי אבל
ט)
בְּמִסְפָּר: דברים כה ב
3. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב
ממונא משלמי ומילקא לא לקי משום דלאו
שמים משמע דבדין לוקה ואינו
בושת ופגם שהוא בשאר חובלים לא
מוסף רש"י
א
עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ
כלל כאן: השוכב עמה. קרא יתירא
משלם ולמאי דפרישי' לעיל דלמסקנא
בני התראה נינהו אמר רבא תדע ניתרי בהו
תחת אשר עינה.
חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה
דווקא בהני תלת אית ליה לעולא
הוא לדרשה נימא ונתן לאבי הנערה
מכלל
לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ
אימת ניתרי בהו מעיקרא אמרי אישתלין
ב
דאיכא בושת ופגם.
לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל
חמשים כסף: מכלל דבושת ופגם.
דממונא משלם ולא לקי אתי שפיר
ניתרי בהו בשעת מעשה פרשי ולא מסהדי
דברים כב כט
יָמָיו:
דבעלמא סבר כרבי יוחנן דלוקה
דלאו מחמת הנאת שכיבה נינהו שהרי
4. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר
ניתרי בהו לבסוף מאי דהוה הוה מתקיף לה
ואין משלם כדדריש רבי יוחנן וסמיך
ישנן בשאר חובלים לא כיילינהו
זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו
אביי וניתרי בהו בתוך כדי דבור מתקיף לה
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
בגוייהו דהני: רבי אלעזר אומר
ליה ארבעים יכנו:
(לקמן
דברים יט יט
ניתרי
רב אחא בריה דרב איקא וניתרי בהו
בהו מעיקרא כו'. ואם
עדים זוממין דממונא משלמי ולא לקי.
מ:) במצות שבמיתה.
5. מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה
מעיקרא ונרמז בהו רמוזי הדר אמר אביי
תאמר תיפוק ליה דהויא
לא צריכי קרא דסברא היא דמלקות
לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי
אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
לא שייך בהו: דלאו בני התראה
לאו מילתא היא דאמרי אי סלקא דעתך עדים
התראת ספק דאין אנו יודעין אם
(סנהדרין עד.
ויקרא כד כב
נינהו. קודם עדות כדמפ' רבא ואזיל
מעידים שקר ויש לומר דהתראת
זוממין צריכין התראה כי לא מתרינן בהו
וכעי"ז שם עט.) דכתיב
6. וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ
ואם אסון יהיה ונתת
ספק לא הויא אלא כגון אל תותיר
הלכך אי איכא למענשינהו לא
אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ
לא קטלינן להו מי איכא מידי דאינהו בעו
נפש תחת נפש.
וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ
שאף למותרה עצמו הוא ספק שסבור
תענשינהו אלא ממון דאין עונש הגוף
קטיל בלא התראה ואינהו בעו התראה הא
יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו
שעדיין יש שהות ביום אבל הכא
בלא התראה. ואע"ג דגבי בן גרושה
בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן
בעינן ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו
4
(שם ושם)
בִּפְלִלִים: שמות כא כב
ובן חלוצה י) ענשינן להו מלקות בלא
המותרין יודעין שמעידין שקר:
7. וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה
וליכא מתקיף לה רב סמא בריה דרב ירמיה
וניתרי
בהו בתוך כדי דבור.
התראה התם גזירת הכתוב דאשכחן
וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ:
אלא מעתה בן גרושה ובן חלוצה דלא
בהו מלקות בהדיא והיה אם בן הכות
ואם תאמר היכי מצי
שמות כא כג
מכאשר זמם קא מיתרבי ליבעי התראה $אמר
ומוקמינן לקרא במידי דלא מצית
תו הדרי בהו והא בהתראה איכא
למענשינהו מכאשר זמם אבל היכא
טפי מכדי דבור שהוא כדי שאילת
קרא משפט אחד יהיה לכם משפט השוה
5
דמצית למיעבד בהו הזמה לא שייך
שלום ויש לומר דכל זמן שעסוקים
לכולכם רב שישא בריה דרב אידי אמר חובל
בהו מלקות: תדע. שאי אפשר
באותו דבר חשיב הכל תוך כדי
בחבירו נמי ממונא משלם ומילקא לא לקי
להתרות בהם: מעיקרא. יום או
דבור כדאמרינן במכות דאפי'
מהכא 6 וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו
שעה קודם שיעידו העדות: אמרי
מעידין מאה כל אחד תוך כדי דבור
ילדיה ואמר רבי אלעזר במצות שבמיתה
אישתלין. שכחנו ההתראה הרי
של חבירו חשובין כולן תוך כדי דבור
הכתוב מדבר דכתיב 7 ואם אסון יהיה ונתת
שבטלה ההתראה: פרשי ולא מסהדי.
של ראשון ואם נמצא אחד מהן קרוב
נפש תחת נפש היכי דמי אי דלא אתרו ביה
או פסול עדותן בטילה:
אפילו אמת הואיל ואנו חשודים
אלא פשיטא דאתרו ביה. וא"ת
בעיניכם מה לנו ולצרה: לבסוף.
אמאי מיקטיל אלא פשיטא דאתרו ביה
לאחר שהעידו: מאי דהוה הוה.
היכי משלם ממון אפי' כי
ג ומותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר
אין אסון הא כיון דמתכוין להרוג
דכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ואינן
הקל ואמר רחמנא ולא יהיה אסון ענוש
יכולין לחזור: וניתרי בהו בתוך כדי
הוי ליה רודף ומתחייב בנפשו וקים
יענש מתקיף לה רב אשי ממאי דמותרה
דבור. לאחר שהעידו דתוך כדי דבור
ליה בדרבה מיניה וי"ל בשיכולין
לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל דלמא לא
כדבור דמי ויכולים לחזור: תוך כדי
להצילו באחד מאבריו והכי אמרינן
הוי אם תמצא לומר הוי ממאי דמיתה חמורה
דבור. כדי שאילת שלום: ונרמז
בבן סורר :
ממאי דמותרה לדבר חמור הוי
דלמא
רמוזי. בשעת העדות נרמוז להם
מותרה לדבר הקל דלמא לא הוי. אין לומר דטעמא משום
רמזים על ההתראה להזכירם ובלשון רך שלא יקפידו: לאו מילתא היא
דאמרי. שיהו עדים זוממין צריכין התראה: ה"ג דאינהו בעו
דאהריגה הוא דקיבל התראה דניחא ליה ליהרג על מנת שיהרוג
למיקטל בלא התראה ואינהו בעו התראה כו': כאשר זמם.
שונאו דתמות נפשי עם פלשתים הוא דקאמר אבל לא ניחא ליה
להכות את חבירו על מנת שילקוהו דהא אמתני' דפרק הנשרפין
והם זממו להרוג את זה בעדותן שלא היה ולא נברא ולא התרו
בו ההתראה שהעידו עליה: אלא מעתה. דהאי דלא בעו התראה
דקתני דחייבי מיתות שנתערבו ידונו בקלה וקאמר
משום כאשר זמם הוא מלקות של זוממי עדות בן גרושה ובן
בגמ' ש"מ מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל והתם
חלוצה: דלאו מכאשר זמם אתי. עונש דידהו שהרי לא זממו
פשיטא דכיון דהתרו בו לסקילה וקבל כ"ש שאם התרו בו חנק
להלקותו אלא לחללו: משפט השוה. וכיון דרוב זוממין לאו בני
על אותו דבר עצמו שהיה מקבל ואפ"ה בעי למימר דמותרה לדבר
התראה נינהו הני נמי לא בעו התראה: במצות שבמיתה. שמתכוין
חמור לא הוי מותרה לדבר הקל אלא יש לומר דגזירת הכתוב
היה להורגו: הכתוב מדבר. דכתיב אם אסון יהיה שמתה האשה
הוא דבעינן שיתיר עצמו לאותה מיתה בין קלה בין חמורה:
ונתת נפש ואע"פ שלא נתכוון אלא לחבירו ואשמעינן נתכוון להרוג
ודלמא
את זה והרג את זה חייב: אי דלא אתרו ביה. אם תמיתנו
תהרג: לדבר חמור. מיתה: הוי מותרה לדבר הקל. שאם יכנו ולא ימות
ילקה ואפילו הכי
אמר רחמנא דכי אין
שם חיוב מיתה יענש
דמי
ולדות
ואף על גב דאיכא התראה
למלקות אלמא
משלם ואינו לוקה:
נגדוה