לג:
אלו נערות פרק
שלישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ודלמא
מלקות חמור. הוה מצי לשנויי מסתברא מיתה חמורה
נגדוה. יסורין: ולא שני לך כו'. יסורי המלכות הכאה שאין לה
כז א
א)
ב) ג)
קצבה היא אבל מלקות יש לה קצבה ארבעים: הניחא לרבנן דאמרי.
שכן ניתנה לאנשי עיר הנידחת כדאמרי' בפ"ד מיתות
: אילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה הוו פלחי
ד)
בסנהדרין באלו הן הנשרפים נתכוון להרוג את זה והרג את זה
כח ב ג
לצלמא. תימה מנא לן (א) דהא אמרי' בהרואה כשהוציאו
חייב והאי ונתת נפש ממש קאמר אית לן למידק ואוקמי קרא בשהתרו בו
ה)
כט ד
ו)
ולמילף דאע"ג דאיכא התראה יענש
את ר"ע אמר כל ימי הייתי מצטער
ז)
ממון כשאין שם מיתה: אלא לרבי
על פסוק זה אימתי יבא לידי ואקיימנו
❖
דלמא מלקות חמור
דאמר רב אילמלי
ל ה
ח) ט)
דאמר. התם נתכוון להרוג את זה
בכל נפשך אלמא משמע דבכל נפשך
י)
נגדוה לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא
כ)
והרג את זה אינו נהרג אלא משלם
מיירי אפי' היו מייסרין את האדם
א"ל רב סמא בריה דרב אסי לרב אשי ואמרי
מוסף רש"י
דמי האשה ליורשיה אם כן אפשר
ביסורין קשין דומיא דר' עקיבא שהיו
ל)
לה רב סמא בריה דרב אשי לרב אשי ולא
מ)
לאוקמי קרא בשלא התרו בו ומשום
מסרקין בשרו במסרקי ברזל וכ"ש
על משענתו.
שני לך בין הכאה שיש לה קצבה להכאה
הכי כי אין אסון משלם דמי ולדות
לנגודי ואור"ת דאותו צלם לא היה
(סנהדרין
שאין
לה קצבה מתקיף לה רב יעקב מנהר
❖
וכי יש אסון משלם דמי אשה אבל
עבודת כוכבים ממש אלא היה עשוי
עח:) וכי תעלה על
פקוד הניחא לרבנן דאמרי נפש ממש אלא
דעתך שזה מהלך
אתרו ביה אימא לך לוקה ואינו
לכבוד המלך ואעפ"כ היה בו קידוש
בשוק כו'.
משלם: מאי איכא למימר. מהיכא
לרבי
דאמר ממון מאי איכא למימר אלא
השם ולכך מסרו עצמן למיתה והיינו
תורה אור השלם
תיתי חובל בחבירו לתשלומין ואף
דכתיב לאלהך לית אנן
אמר רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבא
שחובשין אותו.
(שם)
1. אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ
כשהתרו בו: על משענתו.
פלחין ולצלם דהבא די אקימת לא
מהכא אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו
1
בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה
כדמתרגמינן על בוריו ששב לכחו
נסגוד משמע שהצלם לא היה תופס
ונקה המכה וכי תעלה על דעתך שזה
הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן
ולאיתנו הראשון: אלא מלמד
באלהות ומיהו פלחו לצלמא משמע
וְרַפֹּא יְרַפֵּא:
מהלך בשוק וזה נהרג אלא מלמד
א
שמות כא יט
שחובשין אותו. לא נאמר מקרא
שהצלם היה עבודת כוכבים
2. כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ
שחובשין אותו ואי מית קטלינן ליה ואי לא
זה אלא ללמדך דהיכא דהכהו ולא
מדקאמר פלחו כ):
(שם)
שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ
דלמא בשוגג ונקה מגלות.
מית שבתו יתן ורפא ירפא היכי דמי אי דלא
מת ונפל למשכב יחבשו את המכה
דאמר לוקה ומשלם.
חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת
אתרו ביה אמאי מיקטיל אלא פשיטא
הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת
ההוא בבית האסורין עד שנראה
תימה לר"י היכי שייך
❖
שמות כא לז
הַשֶּׂה:
אם יקום והתהלך בחוץ אז ונקה
גלות אם מת אחר שחבשוהו ב' או
דאתרו ביה ומותרה לדבר חמור מותרה
המכה מכלל דעד השתא לא יצא
שלשה ימים הא אמרינן במי שאחזו
לדבר הקל ואמר רחמנא שבתו יתן ורפא
מידי בית דין אלא נחבש: ואי
שחט בו שנים או רוב
גליון הש"ס
ירפא מתקיף לה רב אשי ממאי דמותרה
(ב"ק עא.)
מיית קטלינן ליה. [כיון דאמרת
שנים הרי זה אינו גולה דחיישינן
תוס' ד"ה גנב וכו' נאסר
וכי זה חוטא וזה
לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל דלמא
מתחייב.
שמא הרוח בלבלתו וטעמא דגבי
חובשין מכלל דאי מיית ניזק קטלינן
מחיים ניחא.
לא הוי ואם תמצא לומר הוי ממאי דמיתה
גלות אשכחן מילי טובא דפטור כגון
ליה להאי דאי לאו לקטלא למאי
❖
חמורה דלמא מלקות חמור דאמר רב
חבשינן ליה: לדבר חמור. מיתה:
דרך עלייה דגבי מיתה אין חילוק בין
(ב"ק
אילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה פלחו
עא.) מה מכירה על
לדבר הקל. מלקות דלא יוסיף דחובל
דרך עלייה לדרך ירידה הכי נמי גבי
ידי אחר.
הגהות הב"ח
ולא מת]: ואמר רחמנא. להיכא
לצלמא א"ל רב סמא בריה דרב אסי לרב
גלות בעינן שימות מיד כדכתיב ויפל
עליו וימות משמע מיד ואע"ג דגבי
דלא מת דאיכא ממון ומלקות נידון
(א) תוס'
אשי ואמרי לה רב סמא בריה דרב אשי לרב
אף
ועוד
טביחה על ידי אחר.
בממון דכתיב שבתו יתן: ממאי.
מיתה נמי כתיב מכה איש ומת וי"ל
ח)
אשי ולא שני לך בין הכאה שיש לה קצבה
דמשכחת לה בביתא דשישא דלא
דהאי והכה איש את רעהו במזיד קא
להכאה שאין לה קצבה מתקיף לה רב מרי
(קדושין מג.) חיישינן שמא הרוח בלבלתו כדאמרינן
משתעי והאי ונקה דילפינן מיניה
ממאי דבמזיד ונקה מקטלא דלמא בשוגג
התם אי נמי דוקא בשחט בו רוב שנים
חבישה ונקה מקטלא קאמר דתשמע
ונקה מגלות קשיא: ריש לקיש אמר הא מני
חיישינן שמא הרוח בלבלתו דבקל
מינה דאי מיית קטלינן ליה ועל
רבי מאיר היא דאמר לוקה ומשלם אי רבי
כרחין בהתרו בו: דלמא בשוגג.
הרוח מבלבלו אבל בשאר חבלות אין
מאיר אפי' בתו נמי וכי תימא ר' מאיר לוקה
הרוח מזיק כל כך שיכולין לשמור יפה
משתעי ולא התרו בו וחבישה לאו
מבלבול רוח לכרוך על המכה שום
לקטלא ונקה נמי לאו מקטלא אלא
ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה ולא
דבר וא"ת היכי מיתוקם קרא בשוגג
מגלות דערי מקלט וחבישה דילפינן
והתניא גנב וטבח בשבת גנב וטבח
הא כתיב שבת בקרא רק שבתו יתן
מינה לגלות קאמר ומשום הכי כי
לעבודת כוכבים גנב שור הנסקל וטבחו
וגו' ובשוגג לא מיחייב כדאמרינן
נקה מגלות ישלם ממון אבל היכא
ב משלם תשלומי ארבעה וחמשה דברי
בס"פ כיצד הרגל
דאתרו ביה אימא לך דכי לא מיית
רבי מאיר וחכמים פוטרין הא איתמר עלה
לוקה ואינו משלם: ריש לקיש מהדר
דמרבה מפצע תחת פצע לחייב על
אמר רבי יעקב א"ר יוחנן ואמרי לה אמר
אשינויא דרומיא דרמינן בריש
השוגג כמזיד נזק אבל לא ד' דברים
רבי ירמיה אמר ר' שמעון בן לקיש ר' אבין
וי"ל דמשכחת לה בהוסיף לו רצועה
שמעתין מתני' דמכות אדכתובות:
הא מני. מתניתין דקתני בא על
ורבי אילעא וכל חבורתא משמיה דרבי
אחת דאמר בהמניח דגולה
ואם לא מת חייב בד' דברים ולא דמי
אחותו נותן קנס ר"מ היא דאמר
יוחנן אמרי ג בטובח על ידי אחר וכי זה
לשאר שוגג או כגון שנכנס לחנותו של
לעילט) לוקה ומשלם שלא השם המביאו
חוטא וזה מתחייב אמר רבא אמר רחמנא
נגר ל)(שלא) ברשות דמוכח התם לרב
לידי מכות מביאו לידי תשלומין:
2 וטבחו או מכרו ד מה מכירה על ידי אחר
אפי' בתו נמי. דמיקטיל עלה לישלם
פפא דשייך ביה גלות וד' דברים או
אף טביחה על ידי אחר דבי רבי ישמעאל
נפל מן הגג ברוח מצויה דחייב בד'
דהא לא סבירא ליה לר"מ דפטור
תנא או לרבות את השליח דבי חזקיה תנא
דברים כדאמרי' בסוף כיצד הרגל
משום דרבה מיניה ואמאי תנן מתני'י)
תחת לרבות את השליח מתקיף לה מר
הבא על בתו פטור מן הקנס: וטבח
ומסתברא דאם מת דגולה
זוטרא מי איכא מידי דאילו עבד איהו לא
בשבת. איכא חיוב מיתה וכן לעבודת
ועוד דאפשר דהוי שוגג על המיתה
גנב
ומזיד על החבלהמ): שור הנסקל
כוכבים: שור הנסקל. לקמן פריך
מיחייב ועביד שליח ומחייב איהו לאו
וטבחו משלם תשלומי ד' וה'. תימה
הא לא שוה מידי: בטובח על ידי
משום דלא מיחייב אלא משום דקם ליה
ה
אחר. הגנב צוה לשלוחו לשחוט:
דתיקשי מהכא לריש לקיש דאמר בפ'
בדרבה מיניה אי בטובח על ידי אחר מאי
וכי. שליח חוטא ושולח מתחייב קנס
מרובה כל היכא דליתיה
טעמייהו דרבנן דפטרי מאן חכמים
במכירה ליתיה בטביחה והכא שור
דארבעה וחמשה והא קיימא לן
ר'
הנסקל ליתיה במכירה וי"ל דהתם
בקדושין אין שליח לדבר עבירה:
מכירה אי אפשר אלא ע"י אחר שהלוקח לוקחו ממנו: תחת השור. מצי
קדשים חמירי דליתנהו כלל במכירה אבל שור הנסקל אם ימכרנו לעובד
למכתב ישלם בשור: עבד איהו לא מיחייב. דהא מיקטיל: לאו משום דלא
כוכבים אין תופס דמיו ולר"ת שאומר דאין שור הנסקל $נאסר מחיים
ניחא: לאו משום דלא מיחייב כו'. אע"ג דהכא אפי' לצאת ידי
מיחייב הוא. דחיובא רמיא עליה אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה:
שמים אינו חייב דדוקא בממון הוא דאמר רבא בהשוכר את הפועלים
רבי
אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו דמיחייב בבא לצאת ידי שמים אבל קנס לא מיחייב אלא ע"פ ב"ד כדאמרי' אשר ירשיעון אלהים
פרט למרשיע עצמו מ"מ ניחא דכיון שהיה ראוי להתחייב אם לא היה מתחייב בנפשו מתחייב נמי אממון ע"י שליח כיון שאינו מתחייב בנפשו:
רבי