אלו נערות פרק
שלישי כתובות
לד.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
רבי
שמעון היא דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה.
רבי שמעון. בפרק מרובהי) ובכסוי הדםכ) ובאותו ואת בנו כ): התינח
לא א
א)
עבודת כוכבים. דזבחי מתים אסורים וכן שור הנסקל דמשנגמר דינו
תימה דעד כאן לא פליגי רבנן התם גבי אותו ואת בנו אלא
ב)
אסור בהנאה כדאמרינן בב"ק ובפסחים ממשמע
כדמפרש התם בחולין טעמא דנין שחיטה משחיטה פירוש
ג)
שנאמרל) סקול יסקל איני יודע שהוא נבילה ונבילה כו': בשוגג יאכל.
משחוטי חוץ ואין דנין שחיטה מטביחה אבל הכא גבי תשלומי ד' וה'
אפי' בו ביום: במזיד לא יאכל. הוא
דכתיב טביחה אית לן למילף טביחה
ד)
לעולם אבל אחרים ישראלים אוכלים:
מטביחה ולא שמה שחיטה ואור"י
ר' שמעון היא דאמר שחיטה שאינה ראויה
א
לב ב
ר' יהודה אומר בשוגג יאכל. הוא
דאיכא למימר דנין דבר הנאמר בסיני
לא שמה שחיטה התינח עבודת כוכבים ושור
ה)
למוצאי שבת ולא בו ביום דקנסינן
מדבר הנאמר בסיני ואין דנין דבר
הנסקל אלא שחיטת שבת שחיטה ראויה
ו)
שוגג אטו מזיד: במזיד לא יאכל. הוא
הנאמר בסיני מטבוח טבח והכן שלא
היא דתנן ב השוחט בשבת וביום הכפורים
לג ג ד
עולמית אלא אחרים: בדרבי יוחנן
נאמר בסיני והתם נמי ה"מ למימר
אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה סבר
הסנדלר גרסינן יֵֵָאכל: לאחרים.
הכי אלא דאית ליה שינויא אחרינא
לה כר' יוחנן הסנדלר דתניא המבשל בשבת
לישראל: לא לו ולא לאחרים. ישראל.
א"נ י"ל דצריך שינויא דהתם דנין
ז)
לד ה
בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר"מ ר'
ח)
אבל מוכרו ונותנו לעובדי כוכבים:
שחיטה משחיטה דאי הוה כתיב
ט)
מ"ט דר' יוחנן הסנדלר. דאמר מעשה
יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת
טביחה גבי אותו ואת בנו הוה ילפינן
❖
ג
שבת אסורין באכילה: יכול אפילו
הכא והתם מטבוח טבח והכן טביחה
י)
במזיד לא יאכל עולמית רבי יוחנן הסנדלר
כ)
בשוגג. תאסר באכילה אם שגג
מטביחה אע"ג דלא נאמרה בסיני
אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא
ל)
מוסף רש"י
בבישול שלא ידע שהוא שבת: מחלליה
דהוי בדדמי מדנילף טביחה משחיטה
מ) נ)
לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים
וגו'. היכא דאיכא חיוב מיתה אסירי
דלא דמי אע"ג דנאמרה בסיני אבל
שחיטה שאינה ראויה.
מאי טעמא דרבי יוחנן הסנדלר כדדריש ר'
לא שמה
באכילה כי קודש: במזיד אמרתי.
השתא דכתיב שחיטה גבי אותו ואת
ס)
שחיטה.
חייא אפיתחא דבי נשיאה 1 ושמרתם את
בנו דנין שחיטה משחיטה וילפינן נמי
שהוא אסור כקודש דהא גבי חיוב
השבת כי קדש היא לכם מה קודש אסור
❖
מיתה כתיב ולא בשוגג: מעשה שבת.
השתא אטביחה דד' וה' ואיפכא
(קדושין נח.)
וביום הכפורים.
באכילה אף מעשה שבת אסורין באכילה אי
ליכא למימר דנין טביחה דתשלומי ד'
במזיד אסורין מן התורה באכילה לר'
(חולין יד.) המבשל
יוחנן הסנדלר: מ"ט דרבנן. דפליגי
וה' מטביחה ולמילף מהתם אשחיטה
מה קודש אסור בהנאה אף מעשה שבת
בשבת בשוגג יאכל.
תורה אור השלם
דאותו ואת בנו דכיון דשקולים הן
אדרבי מאיר ופטרי מקנס ארבעה
אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם יהא יכול אפילו
1. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת
(גיטין נג:)
ואיכא למילף הכי ואיכא למילף הכי
וחמשה הואיל ובטובח על ידי אחר
בשוגג ת"ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי
(ב"ק עא.
כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם
אית לן למימר דנין דבר הנאמר
אוקימתא הא שחיטה ראויה היא
חולין טו.)
מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי
לך ולא בשוגג פליגי בה רב אחא ורבינא חד בסיני ממה שנאמר בסיני נ):
מדאורייתא: אשארא. אעבודת כוכבים
כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה
המבשל בשבת בשוגג יאכל.
אמר מעשה שבת דאורייתא וחד אמר דרבנן
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
ואשור הנסקל: כיון דשחט ביה פורתא
מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:
מאן דאמר דאורייתא כדאמרן מאן דאמר
איתסר ליה. דאמר מר
פי' בו ביום ואפילו
שמות לא יד
דרבנן אמר קרא קדש היא היא קודש ואין
הוא כדמוכח בפ' כירה דבעו
היתה בהמת חבירו רבוצה לפני
ד
מעשיה קודש ולמאן דאמר דרבנן מאי
עבודת כוכבים כיון ששחט בה סימן
מרבי חייא בר אבא שכח קדירה על
אחד אסרה: לאו דמריה קא טבח. דהא
גבי כירה ובשלה בשבת כו' עד המבשל
טעמייהו דרבנן דפטרי כי קא פטרי רבנן
(חולין שם) במזיד.
לא יאכל.
איתסרא עליה וחיובא דתשלומי
בשבת כו' בשוגג יאכל ולאותו שבת
אשארא טובח לעבודת כוכבים כיון דשחט
ארבעה וחמשה טביחה כתיב בהו ל)
קא בעי התם אי אסיר גזרה שלא
ביה פורתא איתסר ליה אידך כי קא טבח לאו
ועד גמר שחיטה לא מיחייב ומקמי
יאמר שוכח אני במזיד לא יאכל פירוש
דמריה קא טבח אמר רבא באומר בגמר
דמטי גמר שחיטה איתסרא בהנאה
בין הוא בין אחרים בו ביום אבל
זביחה הוא עובדה שור הנסקל לאו דידיה הוא
על בעליה ומההיא שעתא אפסדה
במוצאי שבת לדידיה נמי שרי דהא
דקטבח אמר רבה הכא במאי עסקינן כגון
מיניה דאי איתא לא הדרא בעינא
בפ' קמא דחולין אההיא
שמסרו לשומר והזיק בבית שומר ונגמר דיניה
ולאו דמריה היא: באומר בגמר זביחה
מתני' דהשוחט בשבת וביה"כ אע"פ
הוא עובדה. לעבודת כוכבים. אינו
שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה
בבית שומר וגנבו גנב מבית שומר ורבי מאיר
עובד לעבודת כוכבים עד גמר זביחה:
פריך ונוקמא במזיד ור' מאיר ומשני
(שם, וכעי"ז ב"ק
סבר לה כר' יעקב וסבר לה כר"ש סבר
עא.)
פלוגתא דר' יעקב בבבא קמא: החזירו
לא סלקא דעתין דקתני שבת דומיא
לה כר' יעקב דאמר אף משנגמר דינו
שומר לבעליו מוחזר. דאמר ליה
דיה"כ מה יה"כ לא שנא שוגג ול"ש
(חולין קטו.) ר'
החזירו שומר לבעליו מוחזר וסבר לה
יהודה אומר בשוגג
תורא אשלמת לי תורא אשלימית לך:
מזיד והשתא אי לאחרים שרי בו ביום
כר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי
יאכל.
ה
כממון דמי. והאי נמי אע"ג דלא
לפרוך ממזיד גופיה מה יוה"כ לא
למוצאי שבת.
רבה אמר לעולם בטובח על ידי עצמו
שוי מידי גורם לממון הוא דכי ליתא
שנא לו ולא שנא לאחרים כו' ואי
ור' לדידיה אסור אף למוצאי שבת הוה
בעי לשלומי ליה תורא מעליא: דר'
(גיטין נג.)
שמעון בבבא קמא בפרק מרובה קדשים שחייב באחריותן משלם
ליה למימר שחיטתו כשרה קתני ל"ש לו לא שנא לאחרים כדקאמר התם
(ב"ק
על ר' יוחנן הסנדלר ועוד דא"כ היינו מזיד דר' יהודה כמו שאפרש
ארבעה וחמשה משום דגורם לממון הוא ואע"ג דהקדש לאו ממון בעלים
שם)
הוא ובהקדש לא שייך קנס דרעהו כתיב מ): רבה גרסינן בכולהו.
ומדאצטריך לרבי יהודה לאפוקי מזיד במילתיה משמע דפליג נמי
אמזיד: בשוגג יאכל במוצאי שבת. שוגג דר' יהודה הוי כמו
ותדע מדאמר לקמן א"ל רב פפא לאביי לרבה דאמר חידוש הוא
כו' ואם איתא דרבא גרסינן הא רב פפא תלמידו של רבא היה
שפירשתי מזיד דר"מ דהא מוקי התם מתני' דהשוחט בשבת כוותיה:
במזיד לא יאכל עולמית. הוא אבל אחרים אוכלים דאי אחרים נמי
כדאמר לקמן אמר ליה רב פפא לרבא הי מכה מאי שנא דשבקיה
לרבא ולא שייליה [לתרוצי שמעתיה] ושייליה לאביי [שמעתא
לא יאכלו עולמית היינו מזיד דרבי יוחנן הסנדלר כללא
דרבא] אלא רבה גרסינן ורב פפא לא היה בימיו ושייל לאביי
דמילתא מזיד דרבי מאיר שוגג דרבי יהודה מזיד דרבי יהודה שוגג
דרבי יוחנן הסנדלר: אמר קרא לכם. וא"ת ולא לכתוב לא
שהיה תלמידו של רבה: רבה אמר לעולם בטובח בעצמו
במזיד
(חולין טו.)
קדש ולא לכם ואנא ידענא דאסירי באכילה מלא תאכל כל תועבה
ור'
לא יאכל. עולמית,
(ב"ק
דכל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וי"ל דאי מהתם ה"א בין שוגג בין מזיד להכי איצטריך למכתב הכא למסמכיה למחלליה לומר במזיד אמרתי
לך ולא בשוגג: היא קדש ואין מעשיה קודש. ואין להקשות דלא לכתוב לא היא ולא קדש דהוה אסורה באכילה מכל אשר תיעבתי לך והכי
עא.) ר' יוחנן הסנדלר
אומר בשוגג יאכל
מאי
אמרי' בהדיא בפ' כל הבשר : טעמא דרבנן דפטרי. לא בעי למימר דלא דרשי או ותחת לרבות את השליח דלא ניחא ליה
למוצאי שבת לאחרים.
למימר דפליגי בשליח: כי קא פטרי רבנן אשארא. וא"ת אמאי אצטריך למתני כלל טבח בשבת דאפי' בשחיטה שאינה ראויה מחייב ר"מ כ"ש
הא דשחיטה ראויה היא וי"ל דזו אף זו קתני: כיון דשחט בה פורתא אסרה ואידך כו'. וא"ת כל טובח נמי לאו דמריה קא טבח דמכי שחט
סבר
פורתא קניא בשינוי אלא ע"כ בהכי חייב רחמנא והכא נמי לא שנא ואור"י דלא חשיב שינוי לקנותה בכך: לה כר"ש דאמר דבר הגורם
לממון כו'. וא"ת ואמאי לא קאמר דר"מ לטעמיה דדאין דינא דגרמי גבי מקדש תבואת חבירו או שורף שטרות חבירו
וכ"ש דמחייב בדבר הגורם לממון כדאמר התם בהגוזל דלמא עד כאן לא קאמר ר"ש אלא בדבר שעיקרו ממון אבל שטר דאין
גופו ממון לא וי"ל דאיכא למימר נמי איפכא דעד כאן לא קאמר ר"מ אלא בשורף שטרות של חבירו או מקדש תבואת חבירו שהוא
ממון הראוי לכל העולם אבל שור הנסקל אין ראוי אלא לזה השומר שיפטור עצמו וי"מ דמשום הכי קאמר ס"ל כר"ש משום דר"ש
קאמר דבר הגורם לממון הוי ממון לענין תשלומי ד' וה' דאהכי תני ליה במרובה ואילו ר' מאיר לא חזינא דמיחייב בדינא
דגרמי אלא קרן אבל לחייב לשלם על ידו תשלומי ד' וה' לא חזינא ועוד אומר ריצב"א דמשום דינא דגרמי לא מחייב אלא מדרבנן
(חולין שם) במזיד לא
כדמוכח בסוף הכונס ס):
יאכל עולמית.
ורבי
(שם) יכול אפילו בשוגג. (ב"ק עא.) במזיד אמרתי לך. (שם) כיון דשחט ביה פורתא איתסר ליה.
(ב"ק עא:) באומר בגמר זביחה הוא עובדה. (ב"ק עא:) שמסרו לשומר.
(שם) החזירו שומר לבעליו מוחזר. (שם)