לד:
אלו נערות פרק
שלישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי
ור' מאיר. בעלמא בתשלומי ממון לית ליה מת ומשלם והכא תשלומי
מאיר לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה ושאני הני.
לה א
א)
ב) ג)
משמע דרבי מאיר אית ליה לוקה ומשלם אף בממון שאינו
ארבעה וחמשה קנס הם וכל משפט קנס חידוש הוא הלכך אע"ג
לו ב
ד) ה)
קנס וכן משמע בהשוכר את הפועלים שהבאתי לעילכ) ותימה
דמיקטיל נמי לא מיפטר מיניה ולקמן פריך לרבה אליבא דרבי מאיר
ו)
לז ג ד
קשיא בתו דמתניתין נמי קנס הוא וקא פטר ליה אבתו: היה גדי גנוב
דבפ"ק דמכות קאמר עולא טעמא דרבי מאיר דאמר עדים
ז)
ח) ט)
לו. גנב גדי בחול ונתחייב הקרן וטבחו
זוממין לוקין ומשלמין משום דגמר
י) כ)
בשבת דלא אתי עליה חיובא דממון
ממוציא שם רע ופריך מה למוציא שם
ור' מאיר לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם
ל)
❖
לח ה
באיסור שבת אלא חיוב קנס: חייב.
רע שכן קנס סבר לה כר' עקיבא
לית ליה ושאני הני דחידוש הוא שחידשה
ד' וה' דקנס חידוש הוא ורבה סבירא
דאמר עדים זוממין קנס הוא משמע
תורה בקנס אע"ג דמיקטיל משלם ואזדא
ליה כרבי מאיר: גנב וטבח בשבת.
דבממון אינו לוקה ומשלם ויש לומר
לט ו ז
רבה לטעמיה דאמר רבה היה גדי גנוב לו
תורה אור השלם
❖
דחיוב ממון דקרן אתא עליה באיסור
דודאי אי עדים זוממין הוי ממונא לא
וטבחו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה
1. וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ
שבת: פטור. דקיימא לן אין מת
הוה גמר ממוציא ש"ר שכן הוא קנס
אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ
קודם שיבא לידי איסור שבת גנב וטבח
ומשלם וכיון דאקרן לא מיחייב קנס
אלא הוה דרשינן מכדי רשעתו שאינו
וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ
הגהות הב"ח
בשבת פטור שאם אין גניבה אין טביחה ואין
נמי לא משלם דתשלומי ד' וה' אמר
לוקה ומשלם אבל השתא דסבר עדים
כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל
(א) תוס'
הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים:
מכירה ואמר רבה היה גדי גנוב לו וטבחו
רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעהח)
זוממין קנסא וגמר ממוציא שם רע
❖
אמרי' בהאומנין דף פא
שמות כא כב
❖
דלוקין ומשלמין ע"כ מוקי כדי רשעתו
ולא סבירא לן כרבי נתן דאמר
במחתרת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם
ע"א
במיתה ומלקות כיון דכדי רשעתו לא
חי נושא את עצמו אי נמי
שיבא לידי איסור מחתרת גנב וטבח
א
מוסף רש"י (המשך)
בכפות: שאם אין גניבה. כלומר שמאחר
הוי במלקות וממון מהשתא בכל דוכתא
הגהות מהר"ב
במחתרת פטור שאם אין גניבה אין טביחה
שפטור על הקרן משום מיתה: אין
לוקה ומשלם דמהיכא נמעיט שלא
רנשבורג
ואין מכירה וצריכא דאי אשמעינן שבת
ילקה וישלם: דאמר רבה היה
טביחה ואין מכירה. אינו מחויב קנס
א] גמ'
משום דאיסורה איסור עולם אבל מחתרת
גדי גנוב לו. אליבא דרבי מאיר
כדפירשתי דתשלומי ארבעה וחמשה
דאיסור שעה הוא אימא לא ואי אשמעינן
קאמר ולא משום דסבר הכי:
כתיב ט) ולא תשלומי שלשה וארבעה:
❖ שאם חלל שבת לאחר
משום
מחתרת משום דמחתרתו זו היא התראתו
דאיסורו איסור עולם כו'.
מחתרת. שחתר בית והוציאו:
וטבחו במחתרת. עצמה דההיא
אבל שבת דבעיא התראה אימא לא
השבת יעידו עליו ויהרגוהו אבל
שעתא בר קטלא הוא אי הוה
צריכא אמר רב פפא היתה פרה גנובה לו
תוספות רי"ד
מחתרת אע"פ שמתחייב בנפשו
אשכחיה בעל הבית כדכתיב
וטבחה בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה
אמר רבא הניח להן אביהם
אין לו דמים: משום דאסוריה
בעודו במחתרת מ"מ אחר שיצא תו
פרה שאולה משתמשין בה
קודם שיבא לידי איסור שבת ב היתה פרה
איסור עולם. כל זמן שיעידו עליו
לא הוי בר קטלא ולא הוי דומיא דאם
כל ימי שאלה. מתה אין
שאולה לו וטבחה בשבת פטור אמר ליה
חייבים באונסיה פי' שלא
יהיה אסון:
שחילל שבת ימיתוהו בית דין הלכך
שאלו הן ולא קבלו עליהן
אבל
רב אחא בריה דרבא לרב אשי רב פפא פרה
שבת דבעי התראה אימא
חמירא מיתה דילה לפוטרו מממון:
(שם ועי"ש
אונסים. כסבורין של אביהן
אתא לאשמועינן אמר ליה רב פפא שאולה
לא. תימה דעיקר קים ליה
דאיסור שעה. אי לא משכח ליה
היא טבחוה ואכלוה משלמין
בטעם של"ג שאם אין גניבה
אין טביחה ואין מכירה) מתה
דמי בשר בזול. פי' כל זוזי
ההיא שעתא תו לא מיקטיל: היתה
אתא לאשמועינן סלקא דעתך אמינא הואיל
בדרבה מיניה ברציחה כתיב דבעינן
אין חייבין באונסה.
בארבע דנקא והעור יחזירו
פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור.
התראה ועוד דשבת ומחתרת תרווייהו
ואמר רב פפא משעת משיכה הוא דאתחייב
(ב"ק
לבעלים. ואם הניח להן
ג
קיב.) דמי בשר בזול.
אביהן אחריות נכסים. פי'
תננהי דבפרק המניח
דההיא שעתא דקא טבח לה גזיל לה
ליה במזונותיה הכא נמי משעת שאלה
ד
קרקעות חייבים לשלם משום
תנן והוא שהדליק את הגדיש בשבת
ממרה ומיתה וממון באין כאחד. ולא
אתחייב באונסיה קא משמע לן אמר רבא
דאישתעביד נכסיה. פי' נכסי
פטור מפני שנידון בנפשו ומחתרת
גרסינן שאם אין גניבה אין טביחה
(ב"ב קמו:)
דאבוהון מחיים משעת
הניח להן אביהן פרה שאולה משתמשין
ה
שאלה:
נמי תנינא בפרק בן סורר
ואין מכירה דגבי שואל לא שייך לא
כי אתא רב דימי אמר חייבי
בה כל ימי שאלתה מתה אין חייבין
היה בא במחתרת ושיבר את
כפל ולא ארבעה וחמשה שהרי חייב
מיתות שוגגין וד"א. פי' ממון
באונסה כסבורין של אביהם היא וטבחוה
החבית אם אין לו דמים פטור ונראה
בקרן לעולם אפילו טוען טענת גנב
ו
או חייבי מלקות שוגגין וד"א
ר"י אמר חייב בתשלומין
ואכלוה משלמין דמי בשר בזול הניח להן
(ב"ק קיב. וכעי"ז שם כ. וב"מ
דהכא עביד צריכותא אמאי דבקנס
ואין קנס אלא או בגנב או בשומר
א]
מב:) איכא דמתני לה.
ור"ל אמר פטור ר"י אמר
מיקטיל ומשלם וה"ק משום דחמיר
חנם הפוטר עצמו בטוען טענת גנב
אביהן אחריות נכסים חייבין לשלם איכא
חייב דהא לא התרו ביה פי'
שאומר נגנבה: פרה אתא לאשמועינן.
איסוריה והוה אמינא דהתם דווקא
ארישא.
ואי אתה מחייבו אלא משום
דמתני לה ארישא ואיכא דמתני לה אסיפא
רשעה א' בממון ור"ל אמר
הוא דליחייב קנס עם המיתה וכה"ג
בתמיה מה למדנו ממנה שלא למדנו
מאן דמתני לה ארישא כל שכן אסיפא
פטור כי אתרו בי' נמי
מגדי דקאמר רבה: שאולה אתא
עביד צריכותא לקמן גבי
פטור פי' הואיל ואיכא צד
ופליגא דרב פפא ומאן ז דמתני לה אסיפא
לאשמועינן. דטובחה בשבת פטור:
לא יהיה אסון וכדי רשעתו דמשום
מלקות:
אבל ארישא לא והיינו דרב פפא בשלמא
ס"ד אמינא הואיל ואמר רב פפא.
דחמור הוי אמרינן דלעביד ביה
ר' יוחנן לא אמר כריש לקיש דקא מוקים
בהשוכר את הפועלים י): הכא נמי.
תרתי אבל קשה למאי דפרישית
❖
לה כרבנן אלא ריש לקיש מ"ט לא אמר
דרבה אליבא דרבי מאיר קאמר אם
נימא משעת שאלה רמיא עליה חיוב
קרן וכי טבחה בשבת ליחייב: קמ"ל.
כר' יוחנן אמר לך כיון דאילו אתרו ביה
כן היכי קאמר אבל שבת דבעיא
ואיכא דמתני לה
(שם)
התראה אימא לא מיקטיל ומשלם
כיון דכל כמה דאיתא הדרא בעינא
אסיפא.
פטור כי לא אתרו ביה נמי פטור ואזדו
מוסף רש"י
והא עיקר מילתיה דרבי מאיר גבי
ההיא שעתא דקא טבח לה קא גזיל
לטעמייהו דכי אתא רב דימי אמר חייבי
דחידוש הוא שחידשה
לה: כל ימי שאלתה. כל ימי משך
שבת תניא לעיל ומצינן למימר דרבה
תורה בקנס.
מיתות שוגגין וחייבי מלקיות שוגגין ודבר
אשמועינן דשייך קים ליה בדרבה
הזמן ששאלה אביהן מן הבעלים:
אחר ר' יוחנן אמר חייב וריש לקיש אמר
(שם)
(לקמן לח.)
אין חייבין באונסה. דאינהו לאו
מיניה אע"ג דבשעה דמתחייב עדיין
דמחתרתו זו היא
אבל ארישא.
פטור ר' יוחנן אמר חייב דהא לא אתרו
שואלין נינהו עלה: דמי בשר בזול.
הממון בעין לא הוה לן למימר קים
התראתו.
לא.
ביה ר"ל אמר פטור כיון דאילו אתרו ביה
לי' בדרבה מיניה כדאמר רבה גופיה
כל זוזא חשבינן בארבעה דנקי הכי
פטור כי לא אתרו ביה נמי פטור איתיביה
אמרינן בפרק מי שמת
בפרק בן סורר
והעור יחזירו לבעלים: אחריות
אמר ל) רבה מסתברא מילתיה
יהיה אסון ענוש יענש
ר"ל לרבי יוחנן ולא
1
(שם) חייבי
נכסים. קרקעות: איכא דמתני
דרב כששיבר דליתנהו אבל
מאי
מיתות שוגגין וחייבי
ארישא. להאי הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבין לשלם ואמרינן
נטל דאיתנהו לא אפ"ה כיון דטבח אחרי כן מיפטר על הגנבה ואהא
מלקיות שוגגין ודבר
היתה
(סנהדרין עב:)
דפטור אגנבה אף על גב דבאותה שעה הוי בעין עביד צריכותא:
דחייבין באונסין דאישתעבוד נכסים דאבוהון מחיים משעת
אחר.
פרה גנובה לו.
מתה אין חייבין באונסין. אבל בגנבה ואבדה נראה לר"י שהן
וטבחה
שאלה: כ"ש אסיפא. כשטבחוה ואכלוה: ופליגא דרב פפא. דאמר
בשבת חייב.
חייבין דהואיל ונהנין דמשתמשין בה והכי (א) אמר בהשואל
לעיל ההיא שעתא דמטו לה אונסין הוא דאתי חיובא עליה ולא
אבל
ארישא לא והיינו דרב פפא. דלא אמרינן
משעת שאלה: ואיכא דמתני לה אסיפא. היכא דטבחוה אם הניח
:
משעת שאלה חייב באונסין וא"ת אם כן בסיפא נמי בשטבחוה
להן אביהן אחריות נכסים משלמין תשלומי מעליא ולא בזול דאיבעי
להו למידק: אבל ארישא. אם מתה לא מיחייבי לשלומי ולא
אמאי משלמין כשהניח להן אביהן אחריות נכסים הא לא נתחייב
ר' יוחנן אמר
אמרינן אישתעבוד נכסי דאבוהון משעת שאלה: והיינו דרב פפא.
בהן האב וי"ל דהתם פשע בה האב שהיה לו לומר לבניו שאינה שלו
חייב.
דאמר לעיל לא אמרינן משעת שאלה רמו עליה תשלומין אלא
הלכך מחיים פשע בה ונתחייב בה באותה שעה ונשתעבדו נכסיו:
משעת אונסין ואילך וההיא שעתא ליתיה לשואל דליחייב: בשלמא רבי
מאי
(ב"ק קיב.)
יוחנן. דמוקי מתניתין בשלא התרו בו: לא אמר כריש לקיש. דאוקמיה כר' מאיר: כי לא אתרו ביה נמי פטור. הואיל ואיכא צד מלקות:
היתה פרה שאולה לו
וטבחה בשבת פטור.
שוגגין. שלא התרו בהן: ודבר אחר. ממון. ואכולה מילתא קאי כלומר חייבי מיתות שוגגין וממון או חייבי מלקיות שוגגין וממון: ר' יוחנן אומר
חייב. בתשלומין: דהא לא אתרו ביה. ואין אתה מחייבו אלא משום רשעה אחת דממון: כי לא אתרו ביה נמי פטור. ולקמן יליף טעמא:
(חולין פא:)
מאי