אלו נערות פרק
שלישי כתובות
לה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
לאו אסון ממש. אע"ג דסיפיה דקרא דאם אסון יהיה ע"כ
מאי לאו אסון ממש. אם לא מתה האשה יענש הנוגף בדמי ולדות
מ א ב
א)
הא אם מתה לא יענש ואפי' לא התרו בו וקשיא לר' יוחנן: לא דין
היינו דין אסון כדכתיב ונתת נפש וגו' מ"מ לא יהיה אסון
ב)
אסון. הכי קאמר קרא אם אין משפט מות לנוגף כגון שלא מתה
הוה משמע ליה אסון ממש אי נמי אם אסון יהיה נמי בעי למימר
ג) ד)
ומי
דהוי אסון ממש ודריש ונתת נפש וגו' היינו ממון: איכא למאן
האשה או מתה ולא התרו בו ענוש יענש: מכה אדם ומכה בהמה.
ה)
מא ג
ו)
מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם לא
דאמר חייבי מיתות שוגגין חייבין והא
ז) ח)
תנא דבי חזקיה וכו'. וא"ת והא אמרינן
ישלם אלא יומת הקיש פטור ממון
מאי לאו אסון ממש לא דין אסון איכא דאמרי
ט)
דמכה אדם לחיוב ממון דמכה בהמה
בפ' הנשרפין תנא
איתיביה רבי יוחנן לר"ל 1ולא יהיה אסון ענוש
מב ד
מה מכה בהמה אין לך בו חילוק
דבי חזקיה מפקא מדרבי ומפקא
יענש מאי לאו דין אסון לא אסון ממש אמר
ה) לחיוב אף מכה אדם אין לך בו
מדרבנן אלמא פליגי תנאי אתנא דבי
רבא ומי איכא למ"ד חייבי מיתות שוגגין
❖
חילוק ו) לפטור. מכה בהמה לעולם
חזקיה וי"ל דלענין ממון אחר אית להו
חייבים והא תנא דבי חזקיה מכה אדם
י)
א
חייב דאמרי' בב"ק פצע תחת
לכולהו היקישא דתנא דבי חזקיה ולא
ומכה בהמה מה מכה בהמה לא חילקת בו
פצע ז) לחייב על השוגג כמזיד ואונס
פליגי עליה ט) אלא במאי דקתני בין
כ)
תוספות רי"ד
בין בשוגג בין במזיד בין מתכוין לשאין
כרצון: שאין מתכוין. אין בו חיוב
מתכוין לשאינו מתכוין דמשמע בין
א"ר ומי איכא למ"ד
מיתה באדם: דרך עלייה. שהכהו
מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה לפוטרו
מתכוין להרוג האשה בין אין מתכוין
חייבי מיתות שוגגין חייבין
להורגה אלא להרוג את חברו והרגה
בהגבהת ידו או שחתכו בחרבו
ממון אלא לחייבו ממון אף מכה אדם לא
והתנא דבי חזקי' מכה
מלמטה למעלה: בין דרך ירידה
אדם ומכה בהמה ישלמנה
דבכל ענין פטור מדמי האשה דלענין
תחלוק בו בין בשוגג בין במזיד בין מתכוין
מה מכה בהמה לא חלקת
לדרך עלייה. משום דגבי גלות דהורג
ממון אחר כבר תנא דלא תחלוק בין
לשאין מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה
בה בין בשוגג בין במזיד
שוגג בין מזיד והיינו דמפקא מדרבי
בשוגג איכא חילוק בין דרך ירידה
בין מתכוין לאינו מתכוין
לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון אלא כי אתא
בין דרך ירידה לדרך עלייה
ומדרבנן דלר' נתכוין להרוג את זה
לדרך עלייה כדאמרי' במכות
רבין אמר ב חייבי מיתות שוגגין כולי עלמא
לפוטרו ממון אלא לחייבו
והרג את זה חייב ממון ולרבנן חייב
כל שבדרך ירידתו גולה דכתיבח) ויפל
ממון אף מכה אדם לא
לא פליגי דפטורין כי פליגי בחייבי מלקות
עליו עד שיפול כדרך נפילה: כולי
מיתה ולתנא דבי חזקיה פטור ממיתה
חלקת בו בין שוגג למזיד
❖
בין מתכוין לא"מ בין דרך
שוגגין ודבר אחר רבי יוחנן אמר חייב חייבי
עלמא לא פליגי דפטור. מדתנא דבי
וממון אבל קשה לרבינו יצחק דבריש
ג
ירידה לד"ע לחייבו ממון
חזקיה: חייבי מיתות איתקוש. למכה
הנחנקין אמרינן הניחא
מיתות איתקוש חייבי מלקיות לא איתקוש
אלא לפוטרו ממון. פי'
בהמה: אתיא רשע רשע. נאמר
למאן דאית ליה דתנא דבי חזקיה
המורה (מכה אדם) מכה
ריש לקיש אמר פטור בפירוש ריבתה תורה
תורה אור השלם
בהמה ישלמנה ומכה אדם
אבל למאן דלית ליה כו' משמע
בחייבי מיתות אשר הוא רשע למות
חייבי מלקיות כחייבי מיתות היכן ריבתה
1. וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ
לא ישלם אלא יומת הקיש
דאיכא תנא דפליג ואומר רבינו יצחק
ונאמר בחייבי מלקות והיה אם בן
פטור ממון דמכה אדם
אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ
תורה אמר אביי אתיא 2 רשע 3 רשע רבא
הכות הרשע: רבא אמר אתיא מכה
דהיינו רבי חגא מדרומא דאייתי
לחיוב ממון דמכה בהמה.
וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ
אמר אתיא מכה מכה אמר ליה רב פפא
מה מכה בהמה אין לך
יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו
מכה. דמלקות נמי איתקוש למכה
מתניתא בידיה כדאמרינן בפרק שור
בו חילוק לפטור מלשלם
בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן
לרבא הי מכה אילימא 4 ומכה בהמה
בהמה ולאו מגזרה שוה דחייבי מיתות
שנגח ארבעה וחמשה
בִּפְלִלִים: שמות כא כב
דאדם מועד לעולם בין
ישלמנה ומכה אדם יומת האי בקטלא כתיב
2. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ
ילפינן: ואיש כי יתן מום בעמיתו
דשני אנשים כי נתכוונו זה לזה אע"פ
ער ובין ישן בין שוגג
בין מזיד אף מכה אדם
רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע
כאשר עשה כן יעשה לו. והאי יעשה
אלא האי מכה מכה נפש בהמה ישלמנה
שיש אסון באשה יענשו בדמי ולדות
5
אין לך בו חילוק לחיובא
לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת:
אלמא לית ליה היקישא דבין שוגג
לו מלקות קאמר. ולקמן פריך והא חובל
נפש תחת נפש וסמיך ליה ואיש כי יתן מום
במדבר לה לא
ומכה בהמה לעולם חייב
6
3. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת
דאמרי' בב"ק פצע תחת
בחבירו בתשלומין ולא מלקות: והאי.
למזיד והא דקאמר מי איכא למאן
בעמיתו [כאשר עשה כן יעשה לו] והאי לאו
פצע לחייב השוגג כמזיד
הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט
מלקות לאו מכה כתיב אלא כי יתן
דאמר כו' היינו משום דתנא דבי
מכה היא אנן הכאה הכאה קאמרינן והא כי
ואונס כרצון פי' שאין
וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ
מום ומאי אתיא מכה מכה דקאמר
חזקיה עיקר שהיה שונה ברייתות של
בְּמִסְפָּר: דברים כה ב
מתכוין אין בו חיוב מיתה
כתיב בחובל בחבירו הוא
דכתיב וחובל
4. וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה
באדם פי' דרך עלי' שהכהו
רבא: הכאה הכאה קאמרינן. ומום
רבי חייא שהיה אביו כדמוכח בסוף
בהגבהת ידו או בחרבו
בחבירו בר תשלומין הוא
אם אינו ענין
וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת:
ע"י הכאה הוא ניתן: וחובל בחבירו
פרק הבא על יבמתו והן
ויקרא כד כא
ממטה למעלה פי' בין
להכאה שיש בה שוה
פרוטה תנהו
בר תשלומין הוא. והיכי מוקמת ליה
עיקר ומותבינן תיובתא מינייהו
ד
5. וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה
דרך עליה וכו' משום דגבי
גלות דהורג בשוגג איכא
ענין להכאה שאין
בה
שוה פרוטה
יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת
את במלקות ופטור ממון: אם אינו
ולרשב"א נראה דמשום הכי קא פריך
ויקרא כד יח
חילוק בין דרך ירידה
נָפֶשׁ:
ענין. האי קרא: להכאה שיש בה שוה
ליה מתנא דבי חזקיה משום דרבי
סוף
6. וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם
לדרך עלייה. כדאמרי'
פרוטה. ולתשלומין דהא מקרא דבתריה ילפינן דכתיב ביה כן ינתן
יוחנן מוקי מתניתין בשלא התרו בו וקתני סיפא דחייבי מיתות
במס' מכות כל שבדרך
בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן
❖
יֵעָשֶׂה לּוֹ: ויקרא כד יט
ירידתו גולה דכתיב ויפל
בו דבר הניתן מיד ליד: תנהו ענין. להאי כן יעשה לו: להכאה
פטורין $ א"כ מתני' סברה דחייבי מיתות שוגגין פטורין דאי סיפא
עליו עד שיפול בדרך
שאין בה שוה פרוטה. ולמלקות ואיתקיש למכה בהמה שלא תחלוק בו:
מיירי בשהתרו בו ליפלוג בחייבי מלקיות גופייהו והוה מצי למיפרך
נפילה: אלא כי אתא רבין
ממתני' אלא דלא מצי למיפרך אלא מדיוקא ולהכי פריך ליה מתנא
אמר ח"מ שוגגין דכ"ע
סוף
גליון הש"ס
לא פליגי דפטירי פי'
דבי חזקיה ואמתניתין סמיך ולפי זה מצינן למימר דמפקא מדרבי ורבנן בכולה מילתא ועוד אומר רשב"א דר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן
תוס' ד"ה ומי איכא וכו'
מדתנא דבי חזקי' כי פליגי
בן ברוקה לקמן בפירקין י) הוא תנא דלית ליה דתנא דבי חזקיה וצריך לומר דלתנא דבי חזקיה לא יהיה אסון היינו אסון ממש
א"כ מתני' סברה.
בחייבי מלקות שוגגים
וד"א ר"י אמר חייבי
וקרא דאם אסון יהיה היינו דין אסון כגון שנתכוין לאשה דאם לא נתכוין לה פטור ממיתה וממון לתנא דבי חזקיה א"נ לא קאי קרא דאסון
❖
מיתות איתקוש [חייבי
אאשה אלא אחברו שנתכוין לו ולא איירי קרא שנתכוין להרוג את זה והרג את זה ובפ' הנשרפין דדייק לר"ש דפטר נתכוין להרוג את זה והרג
מלקות לא איתקוש] ור"ל
את זה היכי מפרש קראי הוה מצי למימר כדפרישית אלא אליבא דר"א דאמר קראי בנתכוין להרוג את זה והרג את זה דייק:
אמר פטור בפירוש רבתה
אף מכה אדם לא תחלוק בו כו'. וקרא דלא יהיה אסון דאשמעינן דלא ישלם דמי ולדות בהדי מיתה והא נמי דדרשינן בשילהי פרק כיצד
תורה חייבי מלקות כחייבי
מוסף רש"י
מיתות היכן ריבתה אביי
והא תני דבי חזקיה הרגל עליו ולא על האדם דלא תשקול מיניה ממונא ותקטליה על הרציחה לחוד וקרא דלא תקחו דדרשינן מיניה דלא תשקול
אמר רשע רשע פי' נאמר
ממונא מיניה ונפטריה אצטריכו כולהו דלא מצי למילף מהיקישא דתנא דבי חזקיה כדפירש בקונטרס לקמן דממכה בהמה לא מצי
מכה אדם ומכה בהמה
בחייבי מיתות אשר הוא
וגו'.
רשע למות ונאמר בח"מ
למילף פטור ממון דאדרבה חיוב היה לו למילף דמכה בהמה חייב להכי איצטריך למכתב כולהו והכי ילפינן מה מכה בהמה לא חלקת
האי בקטלא כתיב.
והי' אם בן הכות הרשע.
במה שכתוב בו דהיינו חיוב דבכל עניין חייב אף מכה אדם כל עניני פטור ממון שכתוב בו לא תחלוק בין שוגג בין מזיד ובין דרך
(ב"ק
רבא אמר אתיא מכה
עלייה לדרך ירידה ושוגג למזיד היינו ממון אחר בהדי מיתה ודרך עלייה וירידה בכל ענין לא תשקול ממונא מיניה ונפטריה כדאמרינן
פג:) הכאה הכאה
מכה פי' דחייבי מלקות
לקמן ומתכוין לשאין מתכוין לענין דמי האשה: רבא אמר אתיא מכה מכה. תימה לרבא לית ליה הכא גזרה שוה דרשע רשע וכן
קאמרינן.
נמי איתקש למכה בהמה
ולא מג"ש דח"מ ילפינן
ר' יוחנן ולקמן נמי מצרכינן חד קרא למיתה וממון וחד למלקות וממון ולא ילפינן מלקות וממון ממיתה וממון בגזרה שוה דרשע רשע
וקי"ל כר"י:
וסתמא דהש"ס דריש ליה בפ"ק דמכות גבי אין עדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין על פיהן דאמרינן חייבי מלקיות מנין אתיא
רשע רשע וברייתא נמי איכא בר"פ אחד דיני ממונות גבי דיני נפשות מחזירין לזכות אבל לא לחובה דאמרינן חייבי
מלקיות מנין אתיא רשע רשע תניא נמי הכי כו' ור' יהודה נמי דריש ליה בהחובל גבי וכן היה ר"י פוטרו פירוש את הסומא מחייבי
(שם)
גליות ומחייבי מלקיות ומחייבי מיתות ב"ד וגמר התם חייבי מיתות ב"ד מרוצח רוצח וחייבי מלקיות אתיא רשע רשע ורבנן דפליגי עליה התם לאו
משום דלית להו רשע רשע אלא משום דמחייבי ליה כחייבי מיתות ב"ד וי"ל דרבא ור' יוחנן אית להו כ)בכ"מ גז"ש דרשע רשע בדבר שהוא בגוף
המלקות אבל הכא לענין פטור ממון שהוא עם המלקות וכן לקמן לא ילפינן רשע רשע וטעמא משום דקרא מוכח דרשע כתיב לענין מלקות והיה
אם בן הכות הרשע והא דדריש מכה מכה משום דמכה גבי תשלומין כתיב שנאמר מכה בהמה ישלמנה ואביי אית ליה גזרה שוה דרשע רשע
בכ"מ וסוגיא דלקמן כרבא ודלא כאביי ואביי מוקי קרא במיתה ומלקות כר"מ דלמלקות וממון לא צריך קרא דאתיא רשע רשע ואם
תאמר ר' יוחנן אמאי לא דריש מכה מכה הא ברייתא היא בריש החובל וי"ל דסבר כאידך תנאי דהתם דלא דרשי מכה מכה
אלא ילפי מאידך קראי דלאו עין תחת עין ממש: וכתיב ואיש כי יתן מום וגו'. אית דגרסי וסמיך ליה ולא מגזרה שוה יליף
אלא מסמוכין וכן משמע קצת מדשביק קרא דמכה בהמה ישלמנה ונקיט קרא אחרינא ומיהו מדפריך בריש החובל מאי חזית
דילפת ממכה בהמה נילף ממכה אדם משמע דגזרה שוה הוא והא דהדר ביה מקרא קמא משום דאיצטריך למהדר ממכה אדם ולאתויי
כי יתן מום בעמיתו הדר ביה נמי ממכה בהמה ישלמנה ומייתי מכה נפש בהמה דסמיך ליה אי נמי משום דאיצטריך קרא קמא לכדתנא
דבי חזקיה ולמאן
דלית ליה נמי איצטריך מה מכה בהמה לרפואה
פטור אף
מכה אדם כו' כדאמרינן בריש הנחנקין
:
אם