לה:
אלו נערות פרק
שלישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
אינו ענין להכאה שיש בה שוה פרוטה. וא"ת והא איצטריך
סוף סוף. האי לא תחלוק בו לחייבו ממון טעמא משום דאין בו
מג א
א)
ב) ג)
להכי דמהכא נפקא לן חובל בחברו לתשלומין בריש החובל
כדי תשלומין ולא משום היקישא אבל היכא דיש בה שוה פרוטה
ד) ה)
אימא תחלוק: לא צריכא. להכי איתקש: דבהדי דמחייה קרע
וי"ל דהך סוגיא כאידך תנאי דהתם דמפקי החובל
❖
ו) ז)
דלמא
בשבת כתיב דבבהמה
שיראין וכו'. כלומר ואשמועינן דלוקה משום חבלה ופטור מתשלומי
בחברו לתשלומין מקרא אחרינא:
גופה כו'. וא"ת א"כ היקישא למה לי
קריעה לא שנא התרו בו ולא שנא
תורה אור השלם
וי"ל דאתיא לבין דרך ירידה לדרך
לא התרו דלא לקי פטור מתשלומין
סוף סוף לאו בר תשלומין הוא (א) לא צריכא
מהיקישא דלא תחלוק: ממאי דבחול
עלייה דלא שייך לפלוגי גבי שבת:
1. וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה
דבהדי דמחייה קרע שיראין דיליה א"ל רב
אלא לאו בחול. וא"ת בחול נמי
ח)
וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת:
כתיב. דפשיטא ליה דמכה בהמה
❖
חייא לרבא ולתנא דבי חזקיה דאמר מכה
ויקרא כד כא
בין שוגג בין מזיד חייב לשלם: דלמא
מצינן למימר דבהדי דמחייה
אדם ומכה בהמה ממאי דבחול כתיב וליכא
בשבת כתיב. ועל כרחך אשוגג
לבהמה הרג את האדם ולא אתרו
לאיפלוגי דלמא בשבת כתיב דבבהמה
כתיב קרא דאי במזיד הו"ל מתחייב
ביה משום אדם ואפי' בשבת נמי
מוסף רש"י
גופה איכא לאיפלוגי לא ס"ד דכתיב 1 ומכה
בנפשו ופטור מן התשלומין: איכא
מצינן למימר דאתרו ביה משום
חידוש הוא שחידשה
בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת היכי דמי
תורה בקנס.
לאיפלוגי. בין שוגג למזיד: לא ס"ד.
בהמה ולא אתרו בו משום שבת וי"ל
דבשבת כתיב ובשוגג: ואי בשבת
אי דלא אתרו ביה מכה אדם אמאי יומת אלא
דמ"מ ילפינן שפיר דמה מכה בהמה
מכה בהמה ישלמנה. בתמיה: אלא
לא חלקת בין שוגג בהכאתה למזיד
פשיטא דאתרו ביה ואי בשבת מכה בהמה
(לעיל לד:)
לאו בחול. דליכא לפלוגי ואיתקש לה
בהכאתה אף אדם לא תחלוק בו בין
ישלמנה אלא לאו בחול א"ל רב פפא לאביי
(לקמן לח.)
מכה אדם שלא תחלוק בו ואפי' אינו
מזיד בהכאתו לשוגג בהכאתו א"נ הואיל
לרבה דאמר חידוש הוא שחידשה תורה
חייב מיתה: לרבה דאמר. לרבי
ומכה אדם איירי באתרו ביה מכה
בקנס ואף על גב דמיקטיל משלם מתניתין
מאיר חדוש הוא כו': מתניתין כמאן
בהמה נמי איירי בכל ענין דאתרו
כמאן מוקים לה אי כר"מ קשיא בתו אי כרבי
מוקים. לשנויי רומיא ב) דרמינן עלה
ביה ולהכי לא מצי איירי בשבת ולא
מתניתין נחוניא בן הקנה קשיא אחותו אי כר' יצחק
כמאן
דאלו הן הלוקין וקיימא לן דאין לוקה
בהרג אדם עמה:
קשיא ממזרת הניחא אי סבר לה כר' יוחנן
מוקי לה. ז)תימה תיקשי ליה לרב פפא
ומשלם: אי כר' מאיר. דאמר לוקה
ומשלם וכדשנינהו ריש לקישג): קשיא
גופיה דאיהו סבר לעיל כרבה
הוא נמי מתרץ לה כר' יוחנן אלא אי סבר
בתו. דבשלמא לריש לקיש דאוקמה ד)
דאמר היתה פרה גנובה לו כו' ועוד
כר"ל היכי מתרץ לה על כרחך כר' יוחנן
קשה דלישני כעולא דמאי דפירש בקונ'
לההיא דגנב וטבח בשבת בטובח על
ס"ל א"ל רב מתנא לאביי לר"ל דאמר
ידי אחר אבל בטובח על ידי עצמו
דאי סבר כריש לקיש דחייבי מלקיות
בפירוש ריבתה תורה חייבי מלקיות כחייבי
❖
לא משלם לא קשיא דמת ומשלם לית
שוגגין פטורין כ"ש דפליג אדעולא זה
מיתות מאן תנא דפליג עליה דרבי נחוניא בן
ליה לר' מאיר אפי' בקנס אלא לרבה
אינו נראה דלמא בממון אחר סבר
הקנה אי ר"מ אי רבי יצחק: ת"ר עריות ושניות
קשיא בתו דקנס הוא וקתני מתניתיןה)
כריש לקיש אבל בממונא דבההוא
הגהות הב"ח
לעריות אין להן לא קנס ולא פיתוי הממאנת
פטור: ואי כר' נחוניא בן הקנה.
מילתא גופיה משלם ממון ומיפטר
א
(א) גמ'
אין לה לא קנס ולא פיתוי איילונית אין לה
ממלקות מג"ש דתחת תחת ח)ונראה
דאית ליה נמי לוקה ומשלם כר' מאיר
דרב פפא אפי' סבר כר"ל מצי לשנויי
מדקאמרו) יום הכפורים כשבת יה"כ
לא קנס ולא פיתוי והיוצאת משום שם רע
הא לא קשיא
כדעולא כדפרישית אבל לאביי פריך
הוא דפטור מתשלומין ומשום כרת
אין לה לא קנס ולא פיתוי מאי עריות
שפיר דלית ליה דעולא דהא מוקי
דאית ביה ומג"ש דאסון אסון אבל
ומאי שניות לעריות אילימא עריות
לעיל תחת לדרשא אחרינא ולהכי קשיא
משום לאו ומלקות דאית ביה לא
עריות
ליה אי ס"ל כר"ל מתני' כמאן מוקי
פטר ומתניתין נמי דאית ליה לוקה
לה: אי כר' נחוניא קשיא אחותו. לא מצי למימר קשיא ממזרת ואחותו
ומשלם דידיה הוא ומת ומשלם לית ליה אפי' בקנס: קשיא אחותו.
נהי נמי דמשום מלקות לא פטר ליה ליפטריה משום כרת: ואי כרבי
דע"כ כר"מ ס"ל מדנקט יום הכפורים כשבת וה"ל למימר יו"ט כשבת
יצחק. תוקמה דאמר במסכת מכות אין חייבי כריתות בכלל
וכ"ש יום הכפורים אלא ודאי ס"ל או כר"מ דאמר לוקה ומשלם או
מלקות מ' ולית ליה האי דאלו הן הלוקין הבא על אחותו ומשום
כר' יצחק דאמר אין מלקות בחייבי כריתות הלכך לא נקט יו"ט דמיניה
הכי חייבין בתשלומין: קשיא ממזרת. דהכל מודים שהוא במלקות
לא הוה שמעינן יוה"כ שאין בו מלקות וכיון דלא הוי כרבנן לא מוקמי
ליה כרבי יצחק אלא כר"מ ולא תיקשי ממזרת: אי כרבי יצחק קשיא
וקתני אית לה קנס: הניחא אי סבר. רבה כר' יוחנן כשלא
ממזרת. לא הוצרך לומר אי כרבנן דלדידהו קשיא ממזרת ואחותו
התרו בו דמשלם דחייבי מלקיות שוגגין ודבר אחר חייב: איהו
נמי. מוקי למתני' בשלא התרו בו כר' יוחנן: אלא אי סבר לה.
ולא מצי למימר נמי דמתני' כרבי עקיבא דסבר עדים זוממין קנסא
בממון ומלקות דאפי' לא התרו בו פטור מממון ופליג אדרבי
ואית ליה לוקה ומשלם ולית ליה מת ומשלם דלרבי עקיבא מצינן למימר
יוחנן וכל שכן אדעולא דאמר אפילו התרו בו משלם ממון ואינו
דלא גמר עדים זוממין ממוציא ש"ר אע"ג דהוי קנסא מקנסא
לוקה: היכי מתרץ לה. לא כר' יוחנן ולא כעולא ולא כריש לקיש:
כדפרי' לעיל ואית ליה שפיר כרבנן דלוקה ואינו
משלם: מאן תנא דפליג עליה דרבי נחוניא אי ר' מאיר אי רבי
על כרחך. אי סבירא ליה בממון ומלקות דלוקה ואינו משלם כרבי
יצחק. תימה דלריש לקיש בהדיא פליג ר"מ ארבי נחוניא דהא מוקים
יוחנן סבירא ליה בשוגגים דמשלם ממון ומוקי לה בשלא התרו בו:
לריש לקיש דאמר בפירוש ריבתה תורה כו'. דחייבי מלקיות שוגגין
מתני' כר"מ וקתני דיש קנס בחייבי כריתות וי"ל דידע שפיר דר"מ
פטורין מלשלם: מאן תנא דפליג אדר' נחוניא. ומחייב תשלומין
פליג עליה אלא דק"ל דרבנן לא מצינן למימר דפליגי עליה אבל לר'
יוחנן אתי שפיר: לא קנס ולא פיתוי. אית דגרס ולא אונס משום
בחייבי כריתות כגון ההיא דשבועות ושהדליק גדיש ביה"כ חייבין
דפיתוי נמי קנס הוא ואומר ר"י דגרסי' ליה דשייך למיקרי לאונס קנס
בפרק שבועת העדות ומתני' דהכא דקנסה באחותו
טפי מלפיתוי משום דאונס שותה בעציצו :
ונהי נמי דלית ליה אסון אסון למיפטריה משום כרת ליפטריה
הממאנת אין לה לא קנס. פירש בקונט' לפי שהיא בחזקת
משום לאו בין התרו בו בין לא התרו בו דאין כרת בלא לאו חוץ
בעולה וקשה לר"י דא"כ היכי דייק לקמן הא קטנה
מפסח ומילה דבשלמא ר' יוחנן מוקי לה אפילו כרבנן דפליגי עליה
בעלמא אית לה דלמא ה"ק הממאנת אין לה קנס אם בא עליה
דרבי מאיר דאמרי אין לוקה ומשלם והני בשלא התרו בו אלא
לריש לקיש כמאן מוקי לה: אי רבי מאיר. דאמר לוקה ומשלם:
כשהיא נערה הא נערה בעלמא אית לה ומיהו אין להקשות אמאי
אי רבי יצחק. דאמר לא שייך מלקות בחייבי כריתות וג"ש דאסון
נקט ממאנת ה"ל למינקט כל אשה שניסת ונתגרשה דהא איכא למ"ד
לקמן דאפי' אם נתארסה ונתגרשה אין לה קנס ונראה לר"י
אסון לית ליה ובמאי ליפטר הילכך מתניתין דהכא על כרחך ר"מ
דה"פ אין לה לא קנס ולא פיתוי אם אנסה בעלה או פיתה אותה
היא ולא רבי יצחק משום דקשיא ממזרת אבל ההיא דשבועות בין
כר"מ בין כרבי יצחק: עריות ושניות. לקמן מפרש להו: קנס.
כשהיתה תחתיו קודם מיאון אע"ג דכשמיאנה איגלאי מילתא שלא
דאנוסה: פיתוי. דמפותה: הממאנת. בבעלה כגון יתומה קטנה
היתה אשתו והשתא דייק שפיר לקמן הא קטנה בעלמא אית לה
שהשיאתה אמה ומיאנה בבעלה: אין לה קנס. שאינה בחזקת
אבל קשה לר"י מהא דקאמר בסמוך וכ"ת כולה ר"מ היא ובממאנת
בתולה הואיל וניסת: איילונית. שאין לה סימני נערות לעולם ואינה
סבר לה כרבי יהודה והשתא כיון דאיירי שבא עליה בעלה כשהיא
יולדת. לשון איל זכר דוכרניתא דלא ילדה : אין לה קנס.
נערה שוב אינה יכולה למאן דמודה רבי יהודה כשבעל כדאמר בפרק
בא סימן ותירץ ר"י דמיירי כשפירש בהדיא שאינו
לפי שאין קנס אלא לנערה וזו שלא תביא שערות לעולם כל כ' שנה היא
בחזקת קטנה ומשם ואילך בוגרת: והיוצאת משום שם רע.
בועל לשם קידושין ועוד דפיתוי ואונס לאו לשם קידושין הוא
קס"ד שלא מצא לה בעלה בתולים. ולקמן פריך בת סקילה היא:
דבההיא לא מודה רבי יהודה:
ולא פיתוי. קשה לרשב"א אמאי נקט פיתוי למאי דמוקי לה בסמוך
עריות
בנערה הא כל נערה מפותה אין לה קנס דמחלה אפי' נערה
שאינה ממאנת ויש לומר
דנקט אין לה פיתוי
אגב דנקט באידך:
אבל