לו:
אלו
נערות פרק
שלישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
דקא טעין טענת דמים ה"נ כו'. כך גרס בקונטרס ור"ח גריס
ה"ג אי דקא טעין טענת דמים הכי נמי הב"ע דקטעין טענת פתח
מט א
א)
פתוח. אי דקאמר בעלתי ולא מצאתי דם ודאי טענה מעלייתא היא
איפכא כמו שהיה כתוב בספרים אי דקא טעין טענת פתח
מ)
והכא דקתני אין לה טענת בתולים דקטעין ואמר פתח פתוח מצאתי
פתוח ה"נ כו' ולעיל בפ"ק פירשתי קצת קשה לפי'
נ ב
ודם לא בדקתי אם נמצא
בה אם לאו בנערה וקטנה טענה היא
ר"ח דמפרש דמוכת עץ אין לה דמים אבל פתחה נעול אם כן בחנם
ב)
כדאמרינן בפ"ק ואע"פ שאין יכול
דחק לשנויי הא ר"ג והא רבי יהושע
ג) ד)
לברר דבריו בפנינו אמרינן חזקה אין
דה"מ לשנויי הא דקא טעין פתח פתוח
אי דקא טעין טענת
דמים הכי נמי הכא
נא ג
אדם טורח בסעודה ומפסידה אבל
הא דקא טעין טענת דמים ושמא לית
ה)
במאי עסקינן דקטעין טענת פתח פתוח:
ו)
משבגרה אין רחמה צר כבתחילה
ליה חזקה דאין אדם טורח בסעודה
סומכוס אומר משום ר"מ סומא אין לה טענת
ודומה לו כאילו פתח פתוח: שנחבטה.
ומפסידה ולא מהימן בפתח פתוח
בתולים: מ"ט דסומכוס א"ר זירא מפני
ובתוליה נושרין: כולהו רואות. אם
להפסידה כתובתה אע"ג דקאמר
שנחבטת על גבי קרקע כולהו נמי חבוטי
נב ד
ז)
נשרו בתוליהן [רואות דם]: ומראות
אי דקא טעין פתח פתוח הכי נמי
ח)
מיחבטי כולהו רואות ומראות לאמן זו אינה
לאמן. ופוסקות עליהן שאינן בתולות
דמשמע דנאמן שמא היינו לאוסרה
רואה ואינה מראה לאמה: והיוצאת משום
ואם לא הודיעתו הטעתו: וזו אינה
עליו אבל ברייתא דלעיל משמע דיש
נג ה
רואה ואינה מראה לאמה. וזה שכנסה
שם רע אין לה לא קנס ולא פיתוי: היוצאת
להן טענת בתולים לענין כתובה
נד ו
ט)
דומיא דקנס:
בחזקת נחבטת כנסה ואין אדם פוסק
י)
משום שם רע בת סקילה היא אמר רב ששת
כולהו רואות ומראות לאמן.
כ)
עליה ולאו טעות הוא: ריעא.
הכי קאמר מי שיצא עליה שם רע בילדותה
נה ז ח
ל) מ)
שיצא עליו שם זיוף: אין חוששין לה.
פירש הקונטרס ופוסקות
אין לה לא קנס ולא פיתוי אמר רב פפא
❖
אפי' לכהונה: אלא. יצא עליה שם
עליהן שהן בעולות ואם לא הודיעתו
נ) ס)
ש"מ האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה היכי
הטעתו וקשה לפירושו דהא אליבא
רע היכי דמי כגון בעדים ולא שאמרו
דמי אילימא דנפק קלא עליה דשטרא
דר"מ קיימינן ור' מאיר אית לי' בפ"ק
עליה שנבעלה דא"כ מאי למימרא
תוספות רי"ד
דזייפא הוא דכוותה הכא דנפק עלה קלא
❖
הא לאו בתולה היא אלא אמרי לדידהו
דמוכת עץ בין הכיר בה בין
ת"ר יצא עליה ש"ר
דזנאי והא אמר רבא יצא לה שם מזנה
תבעתנהו לאיסורא והפקירה עצמה
לא הכיר בה מאתים ונראה לר"י
א
בילדותה אין לה לא אונס
לכך ולא שמענו לה: בשלמא התם
דה"פ כולהו רואות ומראות לאמן
בעיר אין חוששין לה אלא דאתו בי תרי
ב
ולא פיתוי אמר ר"פ ש"מ
תורה אור השלם
כו'. היכי גמר רב פפא מינה דלא
ויודעות שהן מוכת עץ שאמותיהן
האי שטרא ריעא לא
ואמרי לדידהו תבעתנהי באיסורא דכוותה
1. וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ
מגבינן בי' פי' שיצא עלי'
מגידות להן ולהכי נ)[כשהוא אומר לא
מגבינן בשטרא כי האי בשלמא התם
הכא דאתו בי תרי ואמרי לדידהו אמר להו
ג
שם זיוף ה"ד אי נימא
אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ
מצאתי לבתך בתולים והיא אומרת
שכיחי פרוצין וכיון שיש עדים שהיתה
דנפיק עלי' קלא דשטר
וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ
זייפו לי בשלמא התם שכיחי פרוצין אלא
בתולה הייתי אין לנו לתלות במוכת
מחזרת אחר הזנות הרבה מצאה לה
זייפא הוא דכוותה הכא
יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו
הכא אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו
נמי דנפיק עלי' קלא דזנאי
בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן
עץ שא"כ היתה אומרת מוכת עץ
משום הכי אין לה קנס לאחר זמן
❖
והא"ר יצא עליה שם מזנה
בִּפְלִלִים: שמות כא כב
הכא נמי כיון דקא מהדר אזיופא אימר זיופי
דלאו בחזקת בתולה הואי: אלא. לגבי
אני] וכי לא אמרה מוכת עץ אני
בעיר אין חוששין לה
זייף וכתב: מתני' ואלו שאין להן קנס
שטר: אם הוא הוחזק. לחזר אחר
יש לה טענת בתולים אבל סומא
אפי' לכהונה אלא דאתי
ד
בי תרי ואמרו לדידהו
מוסף רש"י
עידי שקר: כל ישראל מי הוחזקו.
הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה
תלינן שהיא מוכת עץ אע"ג דלא
תבעתנהי באיסורא פי'
להיות שומעין לו לזייף: אימר זיופי
אמרה דאינה יודעת לפי שאינה
שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתירות על
יצא לה.
אלא יצא עליה ש"ר ה"ד
שם מזנה.
כגון בעדים לא שאמרו
זייף. הוא עצמו למד לכוין כתב
רואה ואינה מראה לאמה ואין אמה
בנות שלש שנים ויום אחד רבי יהודה אומר
נבעלה דא"כ מאי למימרא
מגדת לה:
הדומה לכתב ידי עדים שחתם בו:
אין
שבויה שנפדית הרי היא בקדושתה אע"פ
הא לאו בתולה היא
היוצאת
מתני'
משום שם רע ס) בת
יתירות על בנות שלש
חוששין לה.
אלא אמרי לדידהו וכו'
שגדולה הבא על בתו על בת בתו על בת
ה
(גיטין פט.)
פירוש והפקירה עצמה
סקילה היא. ופשיטא
שנים. דכיון דראויות לביאה בחזקת
שמיעך לה.
לכך ולא שמענו לה
בנו על בת אשתו על בת בנה על בת בתה
דלאו בת קנס היא דהא בעולה
הפקר הן ונבעלות בנכריותן והשבויה
דכותה התם דאתי בי
אין להן קנס מפני שמתחייב בנפשו שמיתתן
בשבויתה: ולא יהיה אסון ענוש יענש.
ודאי היא אבל אין לפרש הואיל ויש
(שם פא.)
תרי ואמרו לדידהו אמר
הא אם יהיה אסון לא יענש: גמ'
זייפו לי. בשלמא הכא
בידי בית דין וכל המתחייב בנפשו אין
חיוב סקילה לבא עליה פשיטא דאין
שכיחי פריצות פי' היכא
שבויה. בת כהן: אוכלת בתרומה.
לה קנס דקם ליה בדרבה מיניה
משלם ממון שנאמר ואם לא יהיה אסון
1
גמר ר"פ מינה דלא מגבי'
ענוש יענש: גמ' א"ר יוחנן רבי יהודה ורבי
דהא קתני במתניתין הבא על בתו
ולא מחזקינן לה בחזקת בעולה לפסול
בשטרא כי האי התם
שכיחי פרוצות וכיון שיש
לה המחללה בביאתו: מפני שמיעך
ולעיל נמי קתני עריות בברייתא:
דוסא אמרו דבר אחד רבי יהודה הא דאמרן
עדים שהיתה מחזרת אחר
ואלו
שאין להן קנס הגיורת
לה. כלומר אין נוהגין בהן הפקר
זנות הרבה מצאה לה
רבי דוסא דתניא שבויה אוכלת בתרומה
והשבויה כו'. אף על גב
לאונסן בבעילה אלא לשחק עמהן:
מ"ה אין לה קנס לאחר
דברי ר' דוסא אמר רבי דוסא וכי מה עשה
זמן דלאו בחזקת בתולה
[רבנן פליגי אדרבי דוסא ואמרו יש
דמדאורייתא שבויה לא הויא בחזקת
הואי אלא התם אם הוא
לה ערבי הלז וכי מפני שמיעך לה בין דדיה
שבויה אוכלת ויש שאינה אוכלת כיצד
בעולה כדאמרינן בכל דוכתי
מוחזק כל ישראל מי
פסלה מן הכהונה אמר רבה דלמא לא
הוחזקו פי' גבי שטר אם
האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני
דבשבויה הקילו מ"מ אין לה קנס
הוא מוחזק לחזר אחר
היא עד כאן לא קאמר ר' יהודה הכא אלא
אוכלת ואם יש עדים שנשבית והיא
דמשום גזירה שלא תנשא לכהן
עידי שקר כ"י מי הוחזקו
אומרת טהורה אני אינה אוכלת
עשאוה כבעולה לכל דבריה:
שלא יהא חוטא נשכר אבל התם כרבנן
להיות שומעי' לו לזייף.
ו
וכי
התם נמי כיון דמהדר
מה עשה לה ערבי זה. נקט
במסכת עדיות] ל): אלא בתרומה בזמן
סבירא ליה אי נמי עד כאן לא קאמר ר'
אזייפא אימור זיופי' זייף
הזה דרבנן. דכיון דאפילו נבעלה
ערבי לפי שהם שטופים בזימה
דוסא התם אלא בתרומה דרבנן אבל קנס
וכתב פי' הוא עצמו
איסורא דרבנן בעלמא הוא לא גזרו
כדאמר בקדושין עשרה
למד לכוין כתב הדומה
דאורייתא כרבנן סבירא ליה אמר ליה אביי
לכת"י העדים שחתום
על ספיקה אבל קנס דאפוקי ממונא
קבין זימה ירדו לעולם ט' נטלו
בו. והילכך אפי' יש
וטעמיה דרבי יהודה הכא שלא יהא חוטא
משום
דמעיד בה לא
הוא אימא לך ספק בעולה היא
ערביים:
עדים המכירים החתימה
נשכר הוא והא תניא ר' יהודה אומר שבויה
ישאנה. קס"ד הפודה את השבויה
ומספיקא לא מפקינן ממונא: דלמא
ואומרים שחתימות יד
העדים הוא לא מגבי'
שנשבית הרי היא בקדושתה אפי' בת עשר
ממנעי ולא נסבי לה. אי פחתת
ישאנה בלא עדות קאמר:
ביה: מתני' ואלו שאין
מכל
מקום קשיא. אליבא
כתובתה משוית לה בחזקת בעולה
שנים כתובתה מאתים והתם מאי שלא יהא
להן קנס. הבא על
ומרחקי לה אפילו ישראל: מעיד
דרבי יוחנן פריך וכן כל
הגיורת ועל השבויה ועל
חוטא נשכר איכא התם נמי דלמא מימנעי
השפחה שנפדו ושנתגיירו
בה. קא סלקא דעתין דאפודה קאי
הנך פירכי דלקמן
אבל לרבה
ולא נסבי לה וסבר ר"י בקדושתה קיימה
ושנשתחררו יתירות על
דאמר דטעמא דרבי
יהודה שלא
שאם היה מעיד בה שלא נבעלה
בנות ג"ש ויום א'. פי'
והתניא הפודה את השבויה ישאנה מעיד
יהא חוטא נשכר לא קשיא מידי:
לעובד כוכבים לא ישאנה אם כהן
שכיון שראויה לביאה
בה לא ישאנה ר' יהודה אומר בין כך ובין כך
בחזקת הפקר הן ונבעלו
הוא: משום דמעיד בה וכו'. והא
וסבר
בגיותם ר"י אומר שבויה
לא ישאנה הא גופה קשיא אמרת הפודה את
אמרו הפודה את השבויה ישאנה:
שנשבית ה"ה בקדושתה
השבויה ישאנה והדר תנא מעיד בה לא ישאנה משום דמעיד בה לא ישאנה
אע"פ שגדולה. הבא על
הפודה את השבויה ומעיד בה ישאנה.
בתו ועל בת בתו ועל
הא לא קשיא הכי קאמר הפודה את השבויה ומעיד בה ישאנה מעיד בה כדי
דאי לאו דקים ליה בגוה לא שדי זוזי
בת בנו ועל ב"א על בת
בכדי שהרי לישאנה פדאה: מעיד בה
לא ישאנה מ"מ קשיא לר' יהודה אמר רב פפא אימא רבי יהודה אומר בין כך
בתה ועל בת בנה אין
להם קנס מפני שנתחייב
כדי לא ישאנה. שמא עיניו נתן בה:
ובין כך ישאנה רב הונא בריה דרב יהושע אומר לעולם כדקתני ר'
בנפשו שמיתתו ע"י ב"ד
וראתה
וכל המתחייב בנפשו אינו
יהודה לדבריהם דרבנן קאמר
להו לדידי בין כך ובין כך ישאנה אלא
משלם ממון שנאמר ולא
לדידכו בין כך ובין כך לא ישאנה מבעי ליה ורבנן הפודה את השבויה ומעיד בה ישאנה לא
ז
יהיה אסון ענוש יענש פי'
הא אם יהיה אסון לא
שדי איניש זוזי בכדי ח מעיד בה
כדי לא ישאנה שמא עיניו נתן בה רמי ליה רב פפא בר שמואל לרב יוסף
יענש ובגמרא פריך והא
וסבר
מהכא נפקא מהתם נפקא
פי' מכדי רשעתו. משום
רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום ב' ומשני חדא במיתה וממון וחדא במלקות וממון וצריכי וכו' ואין הל' כר"י: ת"ר הפודה את השבויה ומעיד בה ישאנה דלא שדא איניש זוזי בכדי. מעיד בה כדי לא ישאנה פי' אם
הוא כהן חיישינן שמא עיניו נתן בהו לעלמא שריא: