אלו נערות פרק
שלישי כתובות
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וסבר
רבי יהודה בקדושתה קיימא והתניא הגיורת כו'. קשה
וראתה דם. בו ביום: דיה שעתה. ולא גזרו בה טומאת מעת לעת
נו א ב ג
א)
ב)
לטמא טהרות שנגעה בהן משעת טבילה עד שעת ראייה דהא אפי'
דהשתא דמדמה גיורת לשבויה א"כ תיקשי ליה מתניתין
יצא דם זה מאתמול והעמידוהו כותלי בית הרחם שזהו הטעם של
גופה דר' יהודה לא משוה גיורת לשבויה דתנן ר' יהודה אומר שבויה
❖
ג) ד)
מעת לעת בבנות ישראל הלא דם כנענית ו) כדם בהמה. ואם תאמר
שנפדית הרי היא בקדושתה משמע דבהנך מודה לתנא קמא ואמר
ה)
ניחוש שמא משטבלה נעקר ויצא מיד
ר"י דמתני' אתי ליה שפיר דמודה
ו) ז)
מוסף רש"י
טומאה למפרע דרבנן היא והיכא
בגיורת שאין לה קנס דודאי היא
וסבר רבי יהודה בקדושתה קיימא והתניא
ח)
דאיכא למיגזר מעת לעת שלם גזור
בחזקת בעולה שנבעלה בעוד שלא
ט)
מנטרא נפשה.
הגיורת שנתגיירה וראתה דם ר' יהודה אומר
י)
מפקידה לפקידה והיכא דלא גזור
היה דעתה להתגייר ואפילו אם היה
דיה שעתה ר' יוסי אומר הרי היא ככל הנשים
כ)
(יבמות לה.) אלא יוצאה
א]
מעת לעת $לא גזור מפקידה לפקידה:
דעתה להתגייר משהיתה בת שלש
ל)
בשן ועין.
ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה וצריכה
מ)
וצריכה להמתין ג' חדשים. שלא תנשא
שנים ויום אחד מ"מ לא מנטרא
❖
להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר
להבחין בין זרע הנזרע בקדושה לזרע
נפשה כיון דאינה ראויה להתעבר
ליארס ולינשא מיד א"ל גיורת אשבויה קא
הנזרע שלא בקדושהז): רבי יוסי מתיר.
אבל מהך דצריכה להמתין שלשה
(שם) אנוסה ומפותה.
רמית גיורת לא מנטרא נפשה שבויה מנטרא
לקמיה מפרש טעמא: צריכות
חדשים אף על גב דדעתה לאיגיורי
תורה אור השלם
להמתין. ואף על פי שקטנה אינה
נפשה ורמי שבויה אשבויה דתניא הגיורת
ומנטרא נפשה אפילו הכי קאמר
1. וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ
מתהפכת.
(שם)
צריכה להמתין ג' חדשים דאי אפשר
מתעברת גזירה קטנה אטו גדולה:
והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו
אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ
משמשת במוך. נותנת מוך לאחר
לשמור עצמה מן העובדי כוכבים
וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ
ושנשתחררו יתירות על בנות ג' שנים ויום
יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו
בעילה ושואבת הזרע: מנטרא
כ"ש שבויה שהיא מסורה בידם:
אחד א צריכות להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה
בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן
רבי יהודה אומר דיה שעתה.
נפשה.
ומזמנת לה מוך: דלא ידעה
בִּפְלִלִים: שמות כא כב
ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אשתיק
2. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת
(שם)
היכא ממטו לה. שבאים למוכרה
פירש הקונטרס כיון דליכא
א"ל מידי שמיע לך בהא אמר ליה הכי אמר
הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט
וסברה דלמא ממטו לה לגבי ישראל
מעת לעת מפקידה לפקידה נמי לא
וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ
רב ששת שראוה שנבעלה א"ה מאי טעמא
❖
ופרקו לה ומנטרא נפשה לשמש במוך:
גזור רבנן ורבי יוסי דקאמר ומטמאה
בְּמִסְפָּר: דברים כה ב
דר' יוסי אמר רבה קסבר ר' יוסי אשה מזנה
אלא יוצאה בשן ועין. שפחה שסימא
מעת לעת לאו דוקא מעת לעת
אלא כלומר בתורת מעת לעת מטמאה
אדוניה את עינה ויצאה לחירות מנא
משמשת במוך שלא תתעבר בשלמא גיורת
משנתגיירה: שבויה מנטרא
גליון הש"ס
הות ידעה מעיקרא דתיפוק לחירות
כיון דדעתה לאיגיורי מנטרא נפשה שבויה
רש"י ד"ה דיה שעתה
נפשה. וא"ת והא בקטנה נמי מיירי
דמנטרא נפשה לזמן מוך לשימושה: כל
נמי דלא ידעה היכא ממטו לה שפחה נמי
וכו' לא גזור מפקידה
ממילא. מידי דליכא לאיזדהורי ביה
דלא מנטרא נפשה דהא אינה יודעת
לפקידה.
דשמעה מפי מרה אלא יוצאה בשן ועין
❖
לשמור עצמה וקאמר ר"י דבקדושתה
מעיקרא דתיפוק לחירות מודה רבי
מאי איכא למימר וכי תימא כל ממילא לא
יוסי: הרי אנוסה דממילא. דלא הות
קיימא דקתני במתני' יתירה מבת ג'
א"ר יוסי הרי אנוסה ומפותה דממילא ותניא
שנים ויום אחד וי"ל דקטנה לגמרי
ידעה דליסליק בה הכי ותזמן לה
הגהות מהר"ב
אנוסה ומפותה צריכות להמתין ג' חדשים
מוך: מתהפכת. שיצא הזרע ולא
אינה מוסרת עצמה לביאה וכשהיא
רנשבורג
דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא
מוסרת עצמה לביאה קצת היא בת
יקלוט והא אפילו במידי דממילא
ב
א] גמ'
מצו למיעבד וכולן עושות כן: משום
דעת ויודעת לשמור עצמה:
מיד אלא אמר רבה קסבר ר' יוסי אשה
ג
צריכות להמתין שלשה חדשים
דאיכא איבוד נשמה. יש כאן עונש
מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר ואידך
דברי ר' יהודה. משמע
חמור ודיו בכך אם ענשתו לאבד
חיישי' שמא לא נהפכה יפה יפה: שנא' 1 ולא
נשמה ליהרג: אימא לא. אין זה
דאפי' בקטנה שאינה ראויה להתעבר
יהיה אסון ענוש יענש וכו': והא מהכא נפקא
קאמר רבי יהודה דצריכה להמתין
עונש יתירה וליעביד ביה תרתי:
מהתם נפקא 2 כדי רשעתו משום רשעה
דלא חמיר איסוריה. לא עבר עבירה
מדקאמר יתירות מבנות ג' ויום אחד
אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום
חמורה ודיו שתענשנו עונש אחד:
דגזר קטנה אטו גדולה וקשה לר"י
לא שתי רשעיות חדא במיתה וממון וחדא
ולרבינו תם דתניא בהחולץ
הרי שהיתה רדופה לילך לבית
במלקות וממון וצריכא דאי אשמעינן מיתה וממון משום דאיכא איבוד נשמה
אביה או קטנה כו' צריכה להמתין ג'
אבל מלקות וממון דליכא איבוד נשמה אימא לא ואי אשמעינן מלקות
חדשים דברי ר"מ ר' יהודה מתיר
וממון משום דלא חמיר איסוריה אבל מיתה וממון דחמיר איסוריה אימא לא
ליארס ולינשא מיד אלמא לא גזר רבי
צריכא ולרבי מאיר דאמר לוקה ומשלם תרתי למה לי חדא במיתה וממון
יהודה קטנה אטו גדולה וכ"ת דוקא
וחדא
בגיורת ומשוחררת ושבויה גזר טפי
כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לשנזרע שלא בקדושה זה אין נראה דהא לרבא דמפרש התם לעילח) טעם דצריכות להמתין גזירה שמא
ישא אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מן אמו כו' טפי אית לן למיגזר בקטנה בת ישראל דשייך בה כל הנהו דמפרש התם אבל בגיורת
ושבויה ומשוחררת לא שייך שמא ישא אחותו מאביו ועוד דשמואל אית ליה סברא איפכא מדר' יהודה דהא שמואל קאמר בס"פ ד' אחין
דכולן צריכות להמתין ג' חדשים חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה אבל קטנה בת ישראל צריכה להמתין אלמא בקטנה בת ישראל
גזר קטנה אטו גדולה ובגיורת ומשוחררת לא גזר והיינו איפכא מדרבי יהודה ועוד לשמואל בשלמא בקטנה בת ישראל סבר כר"מ אלא
בגיורת כמאן לא כרבי יהודה ולא כר' יוסי דלרבי יהודה בין קטנה בין גדולה צריכה להמתין ולרבי יוסי אפי' גדולה אינה צריכה להמתין
ומיהו למאי דמוקי להך דהכא בשראוה שנבעלה אתי שפיר כר' יהודה ומצינן למימר דדוקא בראוה שנבעלה קאמר ר' יהודה דגזרי' קטנה
אטו גדולה אבל אותה שאינה ודאי בעולה לא ולפי לשון אחרון דהתם לא קשה כלל אע"ג דשמואל איפכא מדרבי יהודה כיון דאין הטעם
משום ט)דגזרינן קטנה אטו גדולה דאפילו בגדולה נמי שרי לפי שמתהפכת ואור"י דבס"פ ד' אחין מייתי הך ברייתא דהכא
ול"ג בה יתירות מבנות ג' ויום אחד ובתוספתא נמי ל"ג ליה ולפי זה ניחא דמיירי בגדולה אבל בקטנה מודה דאין צריכה להמתין
כדקאמר בברייתא דרדופה והשתא שמואל בגיורת כר' יהודה ובבת ישראל כרבי מאיר ואפשר דבגיורת קטנה מודה ר' מאיר דאין צריכה
להמתין וללשון אחרון דהתם דאמר שמואל כולן צריכות להמתין חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה וקטנה בת ישראל אינה צריכה להמתין בזנות
משום דזנות דקטנה לא שכיח אבל בנשואין גזר קטנה אטו גדולה וסבר בגיורת כרבי יוסי ובבת ישראל כר"מ דגזר קטנה אטו גדולה
וס"ל דדוקא בנשואין גזר ר"מ ושמא בנשואין מודה ר' יוסי לר"מ ומיהו בזנות ודאי פליג דהא שרי אנוסה ומפותה אפילו גדולה ואית
דגרסי בברייתא דרדופה ר' יוסי במקום ר' יהודה ושם פירשנו: אי הכי מ"ט דר' יוסי. תימה לר"י דמשמע דמשום דאוקימנא בראוה
שנבעלה הוא דקשיא ליה מאי טעמא בלאו הכי נמי תיקשי ליה ברייתא דרבי יוסי דמייתי לקמן דאנוסה ומפותה ולפי הסוגיא נראה דזה
המקשה עצמו הוא דמייתי לה ומיהו י"ס דגרסי בסמוך א"ל אביי בשלמא גיורת כיון דדעתה לאיגיורי כו' ולפי גירסא זו אתי שפיר שזה
המקשה לא ידע ברייתא דמייתי לקמן דאביי הוא דמייתי לה וכן הוא גירסא בשילהי ד' אחין :
אמר רבה קסבר רבי יוסי כו'. אליבא דרבי יוחנן משני דלדידיה דמפרש טעמא דר' יהודה שלא יהא חוטא נשכר לא קשיא מידי
[ומיהו רבה לא קאמר אלא דלמא]: אשה מזנה מתהפכת. ומהשתא לא קשה אנוסה ומפותה ומיהו יוצאה בשן ועין מודה
הבא
על בתו. למאי דמוקי מתני' בפרק בן סורר במפותה
רבי יוסי דצריכה להמתין דאותה למה תתהפך: י)
ועל
צריך לאוקמה בשבא עליה ובגרה כדפרישית לעיל כ): ל) בת אשתו. הוה מצי למיתני אשת אביו וכלתו דהא חשיב נמי עריות דעל
חדא
במלקות וממון. לעילמ) פירשתי למה לא יליף רשע רשע תימה דבריש החובל פריך הא
ידי קדושין אלא תנא ושייר:
מיבעי ליה קרא דלא תקחו כופר דלא תשקול מיניה ממונא ותקטליה ומשני ההוא מכדי רשעתו נפקא הוה ליה למימר ההוא מלא יהיה
אסון נפקא דכדי רשעתו אתא למלקות וממון וי"ל דהתם טעי כי היכי דטעי הכא מעיקרא לומר דמכדי רשעתו נפקא מיתה וממון [והא
דלא פריך האי במלקות וממון כתיב
לא חש להקשות משום דהוי מצי
לשנויי מלא יהיה אסון נפקא] אי נמי לסימנא בעלמא נקטיה התם:
וחדא