לז:
אלו נערות
פרק
שלישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וחדא
במיתה ומלקות. ורבנן מלקות וממון ומיתה ומלקות
לא תקחו כופר. משמע נמי אם תהרגנו לא תענשנו ממון: דאמר
נז א
א) ב)
רחמנא. שנויא הוא דמשנינן לאו לאשמעינן דלא תעביד ביה תרתי
תרוייהו נפקי מכדי רשעתו דמשמע אם נתחייב בהדי
אלא לאשמועינן בחיוב מיתה לבדה שלא יפדה בממון: לא תקחו
מלקות מיתה או ממון משום רשעה אחת אתה מחייבו ואע"ג דסמיך
נח ב
כופר לנוס. קא ס"ד לא
תעביד ביה תרתי להורג בשוגג גלות
ליה ארבעים יכנו לא יוסיף מ"מ אין
לנו לומר דילקה ולא ימות
נט ג
וממון: וצריכי דאי אשמעינן מזיד.
כמו שלוקה ואינו משלם דאתגורי
ג) ד)
דלא ליפרוק נפשיה בממון הוה אמינא
איתגור כדפריך בהנשרפים
וחדא במיתה ומלקות
וצריכא דאי אשמעינן
ס ד
ה)
ואע"ג דגבי ממון ומלקות
משום דחמיר איסוריה אבל בשוגג
מיתה וממון
משום דחדא בגופיה וחדא
ו) ז)
ליפרוק נפשיה בממון מגלות: ואי
אמרינן דנדון בממון אפילו ממונא
בממוניה לא עבדינן אבל במיתה ומלקות
סא ה
ח)
אשמעינן שוגג. דמשום דאין בגלותו
קולא התם משום דחס רחמנא
ט)
דאידי ואידי בגופיה אימא מיתה אריכתא
אנחבלט): לא תשקול ממונא מיניה
י)
איבוד נשמה להכי לא לפטריה בממון
סב ו
היא ונעביד ביה ואי אשמעינן מיתה ומלקות
ותפטריה מגלות. קשה לרשב"א
אלא ליגלי: אבל מזיד. משום איבוד
❖
כ)
דתרתי בגופיה לא עבדינן אבל מיתה וממון
דל"ל קרא מתנא דבי חזקיה נפקא
נשמה אימור נישקול ממונא ונקיים
סג ז
דחדא בגופיה וחדא בממוניה אימא נעביד
נפש בישראל: כי אם בדם שופכו.
דלא חילקת בין שוגג למזיד וכי היכי
תורה אור השלם
דבמזיד לא תשקול מיניה ממונא
ולא בפדיון ממון למה לי מלא תקחו
ביה צריכא 1 ולא תקחו כופר לנפש רוצח
❖
כופר נפקא: שאין פוטרין אותו. לומר
ותפטריה מקטלא אף שוגג לא תשקול
1. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ
למה לי דאמר רחמנא א לא תשקול ממונא
מיניה ממונא ותפטריה מגלות ואומר
כבר נתכפר בעודו ספק שהעגלה
רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע
מיניה ותפטריה מקטלא לא תקחו כופר לנוס
2
לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת:
מוסף רש"י
מכפרת על הספק: ואתה תבער. בתר
ר"י דלא שייך לאקושי שוגג למזיד כי
במדבר לה לא
אל עיר מקלטו למה לי ב דאמר רחמנא לא
עריפה כתיב: מיתה יפה. בסייף ומצד
האי גוונא כיון שאין פדיון שניהם שוה
2. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס
מן הצואר. (סנהדרין
תשקול ממונא מיניה ותפטריה מן גלות ותרי
נב:) וממול עורף.
הסימנים שימות מהר: כל חרם וגו'.
דפדיון של מזיד לפוטרו ממיתה ופדיון
אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב
לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת
קראי למה לי חד בשוגג וחד במזיד וצריכי
של שוגג לפוטרו מגלות:
משמע לשון חייבי מיתות כמו זובח
הַכֹּהֵן: במדבר לה לב
ואח"כ
נמצא ההורג. בפירוש
דאי אשמעינן מזיד משום דחמיר איסוריה
לאלהים יחרם : ערכו עלי.
3. וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת
הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי
ואע"פ שערך אינו לפי דמים אלא לפי
החומש פ"ה הך דרשה
אבל שוגג דלא חמיר איסוריה אימא לא ואי
הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת
שנים לא אמר כלום דמעטיה קרא
מואתה תבער דם הנקי ולא עיין כאן
אשמעינן שוגג משום דליכא איבוד נשמה
הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר
ומיהו יש לקיים פירושו דהך סוגיא
הכא. והאי חרם לשון הקדש הוא: שדמיו
לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי
אבל מזיד דאיכא איבוד נשמה אימא לא
אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ:
קצובין. בתורה לפי שנים ולא דמי
דשמעתא דמוקמי' ואתה תבער להקיש
(סנהדרין
צריכא 3 ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך
במדבר לה לג
לאומר דמיו עלי דדמים אין לו אבל
שופכי דמים לעגלה ערופה אתיא כמאן
נב:) שנאמר כל חרם
4. וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם
בה כי אם בדם שופכו למה לי מבעי ליה
ערך יש לו: למומתין בידי שמים.
כו' לא יפדה.
דאמר חנק חמור כדמוכח בפרק ד'
הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה
לכדתניא מנין שאם נתערפה עגלה ואח"כ
הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְיָ:
מיתות דלמאן דאמר חנק
כגון מי שהרג שורו את הנפש
ג
(ערכין ו:) לפי
דברים כא ט
נמצא ההורג מנין שאין פוטרין אותו שנאמר
קל יליף סייף ברוצח מנקום ינקם
דכתיב ביה יומתז) ולא מיתת בית דין
5. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר
שמצינו למומתים בידי
שמים.
הלכך לדידיה אייתר ואתה תבער
דנפקא לן בסנהדרין מות
אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ
ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה וגו'
לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְיָ:
לנערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג
יומת המכה רוצח הוא ח) על רציחתו
ואתה תבער הדם הנקי מקרבך למה לי
ויקרא יט יח
4
וקרא דולארץ לא יכופר דרשינן ליה
אתה הורגו ואי אתה הורגו על
6. כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָח¢ רַם
מיבעי ליה לכדתניא מנין למומתים בסייף
לכדרבא בפ' בתרא דכריתות
רציחת שורו והאי יומת בידי שמים:
מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת
שהוא מן הצואר ת"ל ואתה תבער הדם
ויקרא כז כט
יוּמָת:
יכול אף. חייבי מיתות ב"ד יפדו
דמייתינן עגלה ערופה אע"פ שעבר
7. אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו
יוה"כ עליה: מה להלן בקופיץ
הנקי מקרבך הוקשו כל שופכי דמים
בממון: חרם מן האדם. אדם
וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל
לעגלה ערופה מה להלן מן הצואר אף
וממול עורף. וא"ת ממול עורף מנלן
שמחויב חרם: אלא מיתות חמורות
אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו:
ד
(ערכין ו:) אלא מיתות
שמות כא ל
שלא ניתנה שגגתן לכפרה. כיון
והא וערפו כתיב דמשמע עורף ממש
שופכי דמים מן הצואר אי מה להלן בקופיץ
ה
חמורות שלא ניתנה
ויש לומר דבפ' עגלה ערופה
דקרא לא פריש כל מיתות מיסתייך אי
שגגתן לכפרה.
וממול עורף אף כאן בקופיץ וממול עורף
גמר עריפה עריפה מחטאת
שדית הך חומרא דאין ממונו מצילו
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר
העוף: הוקשו שופכי דמים
אמיתות חמורות ומאי נינהו כגון
(שם) מיתות
קרא 5 ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה
כו'. הוה מצי למימר הניחא למ"ד
העושה חבורה באביו או גונב נפש
קלות.
יפה כל חרם אשר יחרם מן האדם לא
שניתנה
6
מישראל שאין כפרה כתובה בשגגתו
חנק חמור אלא למ"ד חנק קל כו':
שגגתן לכפרה.
ברור לו מיתה יפה. ומהאי טעמא
יפדה למה לי מיבעי ליה לכדתניא מנין
שאין כרת בזדונו דליחייב חטאת
ליוצא ליהרג ואמר אחד ערכו עלי מנין
בשגגתו: מיתות קלות. היינו כל
לא הוה שמעינן מן הצואר
דאם יתחב סכין בלבו הוי נמי מיתה
מיתות האמורות בהן כרת על זדונו בלא
שלא אמר כלום שנאמר כל חרם אשר יחרם
ו
יפה: לפי שמצינו מומתים בידי
(שם)
התראה יש כפרה בשגגתה בחטאת
מן האדם לא יפדה יכול אף קודם שנגמר
שמים. דכתיב וגם בעליו יומת דע"כ
כגון עבודת כוכבים ושבת ועריות
דינו כן ת"ל מן האדם ולא כל האדם ולרבי
א"נ רוצח שיש כפרה לשגגתו בגלות:
לא בידי אדם קאמר דכתיב מות יומת
חנניא בן עקביא דאמר נערך מפני שדמיו
ולא ממילא. שמעת לה מלא תקחו כופר
המכה רוצח הוא וגו' על רציחתו אתה
קצובין האי כל חרם מאי עביד ליה מיבעי
הא גבי רוצח כתיבא וניתנה כפרה
הורגו כו' אלא ודאי בידי שמים ואף
ליה לכדתניא רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן
על גב דדרשינן מיניה בפ"ק דסנהדרין
לשגגתו ואשמעינן קרא שלא יציל את
בן ברוקה אומר לפי שמצינו למומתים בידי
עצמו בממון ולמה לי תו כל חרם:
כמיתת בעלים כך מיתת
ז
השור היינו מדכתיב יומת ולא כתיב
הני
שמים שנותנין ממון ומתכפר להן שנאמר
ימות וכ"ת כולה להכי הוא דאתא
אם כופר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן ת"ל חרם מן האדם לא יפדה ואין לי
7
אם כן ליכתוב השור יסקל כבעלים
אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה מיתות קלות שניתנה שגגתן
ולשתוק אי נמי י) וגם כבעליו יומת
לכפרה מנין ת"ל כל חרם ולא ממילא מלא תקחו כופר שמעת מינה לא תשקול
הלכך שמע מינה תרתי: יכול אף
ממונא מיניה ותיפטריה כל חרם ל"ל אמר רמי בר חמא איצטריך ס"ד אמינא
בידי אדם כן. יש תימה דהיכי בעי
הני
למילף מיתה בידי אדם ממיתה בידי
שמים כ) [ותירץ מהר"ם כיון דאיתקש מיתת שור למיתת בעלים נקיש נמי מיתת בעלים בידי אדם למיתת בעלים שעל ידי שור]:
מיתות קלות שניתן שגגתן לכפרה מנין. פי' בקונט' כגון עבודת כוכבים ושבת וגילוי עריות שניתן שגגתן לכפרה ע"י קרבן וכן רוצח
ניתנה שגגתו לכפרה ע"י גלות וקשה דא"כ למסקנא אמאי איצטריך חרם וכל חרם ולא תקחו ג' קראי בלא תקחו כופר ובחרם
סגי דחד לדרך עלייה וחד לדרך ירידה שניתן שגגתו לכפרה דהיינו מיתות קלות לפ"ה לכך נראה דמיתות קלות לא חשיב אלא הנהו
שניתן שגגתן לכפרה ע"י ממון או ע"י קרבן אבל רוצח לא ניתן שגגתו לכפרה ע"י ממון אלא על ידי גלות וה"פ דברייתא אין לי אלא
מיתות חמורות שלא ניתן שגגתן לכפרה ע"י קרבן דהיינו כל מיתות שאין בהן כרת כגון מסית ומדיח ונביא השקר וזקן ממרא ומכה אביו
ואמו ומקלל אביו ואמו וגונב נפש ומגדף אליבא דרבנן דאמרי בכריתות דאין מביא קרבן על שגגתו דכתיב לעושה בשגגה
פרט למגדף שאין בו מעשה ורוצח ומיתות קלות כגון עבודת כוכבים ושבת ועריות דיש בהן כרת ומביא קרבן על שגגתן ופריך ולא ממילא
שמעת מינה מלא תקחו כופר ומהתם שמעינן כל מיתות חמורות ולמה לי קרא למיתות חמורות אבל למיתות קלות ודאי צריך קרא ומשני
דאיצטריך תרי קראי למיתות חמורות חד לדרך עלייה שלא ניתן שגגתו לכפרה כלל וחד לדרך ירידה שניתן שגגתו לכפרה על ידי גלות
קשה לרשב"א דמאי איצטריך קרא לחייבי מיתות קלות כגון עבודת כוכבים ושבת ועריות דמה שייך שם כופר למ"ד כופר היינו דמי
ניזק
ותירץ דרבי
ישמעאל בנו של רבי
יוחנן בן ברוקה לטעמיה דאמר
בפרק שור שנגח ד' וה'
ונתן פדיון נפשו דמי מזיק:
הני