לח:
אלו
נערות פרק
שלישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
[אימא בתולה לג"ש.
אימא בתולה לגזירה שוה. ולאו למעוטי בעולה ויהא קנס לבעולה:
סח א
א)
מסתברא אשר לא אורסה לגזירה שוה. ואפי' אורסה אית לה קנס:
ב)
שהרי אני קורא בה נערה בתולה. אע"פ שנתארסה ונתגרשה דהא
❖
ג)
נערה בתולה היא כדכתיב קרא אבל בעולה שאין אני קורא בה נערה
ד) ה)
ה)
ו) ז)
בתולה אין לה קנס: אדרבה בתולה
ח)
תוספות רי"ד
לגזירה שוה. ולאו למעוטי בעולה
אימא בתולה לגזירה
שוה ואשר לא אורסה
ט)
❖
בזנות אלא יש לה קנס לבעולה
אמר אביי בא עליה ומתה
פרט לנערה שנתארסה ונתגרשה מסתברא
פטור שנאמר ונתן לאבי
בזנות שהרי אני קורא אותה נערה
אשר לא אורסה לגזירה שוה שהרי אני קורא
הנערה ולא לאבי מתה. פי'
אשר לא אורסה ו): מסתברא. ארוסה
כגון שלא הספיק האב
בה נערה בתולה אדרבה בתולה לגזירה שוה
תורה אור השלם
יש לה קנס ובעולה אין לה: דהא
להעמידו בדין עד שמתה.
שהרי אני קורא בה אשר לא אורסה מסתברא
1. אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ
אבל אם עמד עמו בדין
אישתני גופה. ופגמה אין רב כל כך:
ונתחייב לו אע"פ שמתה
לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל
הא אישתני גופה והא לא אישתני גופה
והא. דנתארסה ונתגרשה לא נשתנה
[אח"כ] נותן לאביה:
כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת:
אימא בתולה לג"ש. תימה דתיקשי
ורבי יוסי הגלילי האי סברא מנא ליה נפקא
גופה: הא סברא. דחמשים כסף
שמות כב טז
2. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב
ליה מדתניא כסף ישקול כמוהר הבתולות
דאונס שקלים הן וכסף ישקול דמפתה
ליה דאימא תרוייהו לגופייהו
1
עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ
יהו חמשים: כמוהר הבתולות. מנין
ולא לג"ש ונראה דהש"ס קים ליה דחד
שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות
חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה
מינייהו לגזירה שוה הואיל והמקראות
המפורש אצל אונס דהיינו חמשים:
לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ
כזה קשיא דר"ע אדר' עקיבא תרי תנאי
לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל
ומוהר הבתולות. יהיו שקלים: כזה.
סתומים לענין שקלים וחמשים הלכך
❖
ואליבא דר"ע בשלמא ר"ע דמתני' לא אתיא
דברים כב כט
יָמָיו:
שכתוב בו ישקול: קשיא דרבי עקיבא.
פריך ואימא איפכא ולא פריך ואימא
ג"ש ומפקא ליה לקרא מפשטיה לגמרי אלא
דברייתא דאמר קנסה לאביה: אדרבי
תרוייהו לגופייהו וכי האי גוונא איכא
לר"ע דברייתא אתיא גזירה שוה ומפקא
מוסף רש"י
עקיבא. דמתני': לא אתיא גזירה
פ"ק דסנהדרין דאמר ולא את
מפשטיה לגמרי אמר רב נחמן בר יצחק קרי
שוה ומפקא לקרא מפשטיה לגמרי.
נביא השקר אלא בב"ד של ע' ואחד
כסף ישקול.
כמוהר הבתולות.
ביה אשר לא ארוסה ארוסה בת סקילה היא
דאתא פשטיה לאשמועינן הא ארוסה
מה"מ א"ר יוסי בר חנינא אתיא
לעצמה וחד מתרוייהו לאפנויי אי נמי
הזדה הזדה מזקן ממרא ופריך הא
ס"ד אמינא הואיל וחידוש הוא שחידשה תורה
לא מופני ליכא למיפרך מידי: אלא
הזדה כי כתיב בקטלא הוא דכתיב
בקנס אע"ג דמיקטיל משלם ולרבה דאמר
שיהא זה כמוהר
לרבי עקיבא דברייתא וכי אתיא
וקטלא בכ"ג אלא אמר ריש לקיש
חידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג
הבתולות.
גזירה שוה ומפקא מפשטיה לגמרי.
גמר דבר דבר מהמראתו והשתא
דמיקטיל משלם מאי איכא למימר סבר לה
היכי הוה בעי למילף ולמימר רבי
דלא דריש פשטא דאשר לא אורסה
כרבי עקיבא דמתניתין תנו רבנן קנסה למי
יוסי ברבי חנינא דאתיא הזדה הזדה
כלל ומשוי אורסה כלא אורסה
לאביה ויש אומרים לעצמה לעצמה אמאי
ואם כן מיעקר משמעותיה: קרי
אלא דהוה קים ליה דאיכא ג"ש ולא
אמר רב חסדא הכא בנערה שנתארסה
(לעיל י. וכעי"ז כט:)
ביה. בפשטיה אשר לא ארוסה
הוה ידע במאי וקאמר מסברא
דאתיא הזדה הזדה: מי אתיא
לאבי הנערה ולא לאבי
למעוטי ארוסה: בת סקילה היא.
ונתגרשה עסקינן וקמיפלגי בפלוגתא דר"ע
מתה.
ומלא יהיה אסון ז) נפקא פטורא
גזרה שוה ומפקא ליה מפשטיה לגמרי.
דמתניתין ורבי עקיבא דברייתא אמר אביי
(לעיל כט:)
מתשלומין: קנסה למי. קא סלקא
דדיוק הא אורסה הוי שקר וקשה
בא עליה ומתה פטור שנאמר ונתן לאבי
א
2
דעתך בסתם אנוסה קאי: בא
דבריש הערל יליף דערל
הנערה ולא לאבי מתה מלתא דפשיטא ליה
עליה ומתה. לא הספיק האב
אסור בתרומה מגזירה שוה דתושב
לאביי מיבעיא ליה לרבא דבעי רבא יש בגר
להעמידו בדין עד שמתה: יש
ושכיר מפסח וכתיב תושב ושכיר לא
בקבר או אין בגר בקבר יש בגר בקבר ודבנה
בגר בקבר. אם מתה בנערותה
יאכל בו גבי פסח משום גזירה שוה
הוי או דלמא אין בגר בקבר ודאביה הוי
אע"פ שאינו אמת דהא תושב ושכיר
עד שלא עמדה בדין והגיע זמן
ומי
אוכלין בפסח כדאמרינן התם דלא
בגרותה בקבר מי חשיב בגר או
לא. ולקמיה מפרש ואזיל למאי הלכתא: יש בגר בקבר. וכי היכי
קני ליה רביה ומפקי' קרא מפשטיה טפי מהכא ואומר ר"ת דההוא
תושב ושכיר מיירי בערלים ולהכי לא יאכל ומוכח דלאו תושב ישראל
דאם לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה תנן לקמן בפרק נערה
קאמר דהא לא קני ליה רביה אלא ודאי בערל ומשום הפנאה כתביהח):
שנתפתתה דהרי הן לעצמה ולא לאביה והשתא נמי
ארוסה בת סקילה היא. וא"ת מאי קשיא ליה הא השתא לא
בגר בקבר מפקיע כח האב ובנה ירית לה אם יש לה בן:
נפיק קרא ממשמעותיה ואי לא איצטריך לגופיה כ"ש
ומי
דניחא טפי דג"ש מופנה ואומר ר"י דהכי פירושו ארוסה בת סקילה היא וכיון דלא איצטריך למידי אלא לגזירה שוה הוה ליה למכתב
אשר לא ארוסה בהדיא ואמאי שני למכתב אשר לא אורסה דאיכא למטעי ולמימר הא אורסה לעצמה דבשלמא אי הוה בארוסה שום
חידוש הוה אתי שפיר במה ששינה הלשון דאמרינן האי דשנה וכתב אורסה למדרש לגזירה שוה ואתא פשטיה לחידושא אבל השתא למה לי:
לאבי הנערה ולא לאבי מתה. וא"ת דבפרק נערה לקמן גבי סרחה ולבסוף בגרה תידון בסקילה דרשינן הנערה שהיתה
כבר ויש לומר דהתם מענינא דקרא והכא מענינא דקרא והתם ודאי אתיא לחייבה דאי לפוטרה לשתוק קרא מיניה ואנא ידענא
דלא הויא בסקילה דלאו נערה היא והכא לחיובא דקנס לא אצטריך דמסברא מיחייב אשעת ביאה ואי אפשר לפוטרו בולא כלום הלכך
אתא לפוטרו: יש בגר בקבר ודבנה הוי. וא"ת היכי מצי למימר שתהא מורשת קנס לבנה הא אין אדם מוריש קנס לבניו כדאמרינן
ריש פרק נערה לקמן ובסמוך נמי אמר יש בגר בקבר ופקע אב ואי אדם מוריש קנס כי יש בגר בקבר נמי לא פקע אב ויהא לו
מתורת ירושה ומיהו ההיא דבסמוך יש לדחות דנפקא מינה אם היא חייבת לאחרים דאם יש בגר בקבר פקע אב אע"ג דאדם מוריש
קנס דנוטלין בעלי חובות אבל אם אין בגר בקבר אין נוטלין בעלי חובות כלום דלא פקע אב והקנס הוא שלו ולא שלה ויש לומר
ט) דהכא ה"מ לאקשויי והא אין מורשת קנס לבנה אלא דעדיפא מיניה פריך ור"י מוקי הך בעיא דהכא בבושת ופגם דממונא הוי ויכולה
להוריש ואע"ג דתנן בריש נערה לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה ואבושת ופגם נמי קאי מדקתני הרי הן
משמע דאין יכול להוריש בושת ופגם ואור"י דלענין זה ודאי איתקוש בושת ופגם לקנס דכתיב תחת אשר ענה מכלל דאיכא בושת ופגם
דלמי שזה ניתן זה ניתן אבל למילי אחריני לא איתקוש דהא בושת ופגם משלם ע"פ עצמו וקנס אינו משלם ע"פ עצמו אבל הקשה ריב"ם
דאמרינן במרובה א"ל חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר איתיביה גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו
משלם תשלומי ד' וה' והא הכא כיון דמת אביו זכה ליה במנתא דידיה וקתני דמשלם תשלומי ד' וה' ומשני הב"ע שעמד בדין משמע דאי לאו
משום דחמשה בקר ולא חמשה חצאי בקר הוה אתי ליה שפיר ולא הוה צריך לאוקומי בשעמד בדין אלמא דאדם מוריש קנס לבניו ומיהו
יש לדחות דה"מ למימר וליטעמיך אבל קשה דמסיק לצפרא א"ל חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר א"ל מאי שנא רישא ומאי
שנא סיפא פירוש דקתני גנב משל אביו ומת ואח"כ טבח ומכר פטור א"ל רישא קרינן ביה וטבחו כולו באיסורא סיפא לא קרינן וטבחו כולו
באיסורא משמע דאי קרינן ביה וטבחו כולו באיסורא חייב אע"ג דלא עמד בדין דאדם מוריש קנס לבניו דאי בעמד בדין לא מחייב קנס דשלו הוא
טובח ומוכר ותי' ר"י דמיירי דעמד בדין ואמרו חייב אתה ליתן לו דאם הוא טובח אחרי כן חייב כדאמרינן בהגוזל ור"י הלבן
תירץ דההיא דפרק נערה איירי לענין קרבן שבועה והכי פירושו דסוגיא דהתם מודינא לך לענין קרבן שבועה דרחמנא פטריה מוכחש
בעמיתו בפקדון וכי קאמינא דממון הוי להורישו לבניו שאם יתבעוהו לאחר מיתת אביהן קנס שהיה חייב לאביהן שהעמידו בדין ונתחייב וכפר
ונשבע והודה הואיל וכשנפל ליורשין כבר היה ממון שכבר עמד בדין ולא היה יכול להודות ולהפטר א"כ הוי דומיא דפקדון דקרא ומחייב קרבן
שבועה איתיביה ר"ש אומר כו' דאחין הוא ופירוש שאם אינו לאחין איך מתחייב הכופר קרבן שבועה על טענותם והא לאו בעל דברים דידהו
הוא אלא ש"מ דאחין הוא ומסיק כי קאמר רבה דממון הוא להורישו לבניו בשאר קנסות לענין חיוב קרבן שבועה ומסיק דאצטריך וכחש
לעמדה בדין ובגרה ואחר כך מתה דמינה קא
ירית
מכל מקום עיקרו קנס מיקרי לגבי דידה
ודידיה ולא דמי לשאר קנסות דמוריש
לבניו דלגבי בניו לא הוה קנס כלל
ומיהו
לשון
להורישו לבניו לא משמע כפירוש זה.
:
שלש