אלו נערות פרק
שלישי כתובות
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלש
נשים משמשות במוך. פי' בקונטרס מותרות לשמש במוך
ומי מעברא. בקטנות או בנערות כשהיא בת קנס שתלד בנערות:
סט א
א)
משמשות במוך. מותר להן לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע:
אע"ג דשאר נשים אסורות משום השחתת זרע ואין נראה
ב)
שמא יעשה עוברה סנדל. שאם תתעבר עובר שני פוחת השני את
לר"ת כ)דהא קטנה ואילונית מותר לשמש בהדייהו ולא הוי השחתת
ג)
ע ב
צורת (א) הראשון ודומה לסנדל שהוא דג שבים: שמא תגמול את בנה.
זרע כיון שהוא דרך תשמיש
ומפרש ר"ת משמשות צריכות לשמש
ד)
מפני שהחלב נעכר כשמתעברת ואינו
במוך אחר תשמיש ועצה טובה קמ"ל
ה) ו)
טוב ליונק ותצטרך להעתיקו משדים
ולר"י נראה לקיים פי' הקונט' דבריש
ומי מעברא והתני רב
ביבי קמיה דרב נחמן
עא ג
ז) ח)
עב ד
וימות: פחות מכאן. מבת אחת
נדה משמע שהמוך הוא
ט)
שלש נשים משמשות במוך אלו הן קטנה
י) כ)
עשרה שנה משמשת כדרכה לפי שלא
במעיה כל שעה והוי כמשמש על
ומעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ותמות
תתעבר: ויתר על כן. על בת שתים
האבנים ועל העצים ולא דמי למשמש
ל)
מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל מניקה
עג ה
עשרה שנה משמשת כדרכה שאם
קטנה ואילונית ועוד אפילו היתה
❖
שמא תגמול את בנה ואיזוהי קטנה מבת
מ)
תתעבר לא תמות. אלמא בקטנות לא
נותנת מוך אחר תשמיש אסורה $דאף
אחת עשרה שנה ויום אחד עד שתים עשרה
על פי שאינה מצווה על פריה ורביה
מיעברא שיבא לכלל לידה דהא ותמות
עד ו
שנה ויום אחד פחות מיכן ויתר על כן
קתני: וכי תימא. מבת שתים עשרה
מ"מ אסורה היא להשחית זרע
תורה אור השלם
משמשת כדרכה והולכת דברי ר"מ וחכמים
ויום אחד שהגיעו ימי הנעורים
כדמשמע בנדה דתנן כל
1. שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ דַּלּוֹתִי
נתעברה וילדה בנערות ומתה בנערות
היד המרבה לבדוק בנשים משובחת
עה ז
אומרים אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה
וְלִי יְהוֹשִׁיעַ:
❖
תהלים קטז ו
הא נמי ליתא דאמר שמואל אין בין
באנשים תיקצץ ומפרש בגמרא משום
והולכת ומן השמים ירחמו משום שנאמר
2. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב
נערות לבגרות אלא ששה חדשים
דנשים לאו בנות הרגשה נינהו משמע
1 שומר פתאים ה' וכי תימא דאיעברא כשהיא
עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ
משתביא שתי שערות הויא נערה
דאם היו בנות הרגשה הוו אסירי
חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה
תוספות רי"ד
נערה ואולידה כשהיא נערה ובשיתא ירחי
באותן שתביא משתים עשרה שנה
ויש לדחות דלאו בנות איסור הרגשה
לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ
מי קא ילדה והאמר שמואל א אין בין
תניא בא עליה ונשאת
וכי
לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל
נינהו קאמר: תימא בציר הוא
והלאה ומשתביאם עד שתבגור ששה
❖
דברים כב כט
לעצמה הואיל ובגרות
יָמָיו:
נערות לבגרות אלא ששה חדשים וכי תימא
כו' והא בלבד קאמר. בקונטרס
חדשים ותו לא. ומתניתא דקתני מבת
מוציאה מרשות אב. פי'
שלא מצינו שזכתה לו
בציר הוא דליכא הא טפי איכא הא אלא
שתים עשרה ואילך אי מעברא לא
ל"ג ליה דבלאו בלבד
תורה בבתו אלא מכר
בא
גליון הש"ס
עליה
מתה במביאה שתי שערות קודם
משמע טפי לא ל):
קאמר אלא הכי קמיבעיא ליה יש בגר בקבר
בקטנותה ושאר שבח
ונתארסה מהו. לרבי עקיבא דמתני'
תוס' ד"ה שלש וכו'
שתתעבר קאמר אבל כל זמן שלא
ממון כגון קנסה ומעשה
ופקע אב או דלמא אין בגר בקבר ולא פקע
דאע"פ שאינה מצווה על
ידיה בנערות כדילפי'
הביאה קטנה היא. והאי דנקט מנין
קא מיבעיא ליה דאמר נתארסה
אב מר בר רב אשי בעי לה הכי מיתה עושה
פריה ורביה.
לקמן בפ' נערה ונשואין
❖
שנים משום דבבציר משתים עשרה
ונתגרשה קנסה לעצמה דמי אמרינן
נמי מוציאין מרשות
בגרות או אין עושה בגרות תיקו בעי מיניה
ויום אחד אפילו הביאה שערות אינו
כיון שיצאה מרשות האב לענין קנס
אב. פירוש כדאשכחן
רבא מאביי בא עליה ונתארסה מהו א"ל מי
בהפרת נדרים דכ"ז שלא
ב
אלא שומא כדאמרינן במסכת נדה
יהא קנסה לעצמה או דלמא כיון
נשאת אביה מפר נדריה
כתיב ונתן לאבי הנערה אשר לא ארוסה
הגהות הב"ח
ובקדושין : ופקע אב. פקעה תביעת
דלענין שאר מילי לא נפקא מרשות
ז)
ומשנשאת אין יכול להפר.
ולטעמיך הא דתניא בא עליה ונשאת
(א) רש"י
אב וזכה הלה במה שבידו שאין בעל
האב יהא קנסה לאביה אבל לרבי
מה בוגרת בא עלי' ובגרה
ג
לעצמה דכתיב ונתן האיש
לעצמה מי כתיב ונתן לאבי הנערה אשר לא
דינו קיים וקנס לאו ממון הוא להורישו
עקיבא דברייתא פשיטא דקנסה
השוכב עמה לאבי הנערה.
לאביה בתורת ירושה כל כמה דלא
לאביה ולר' יוסי הגלילי נהי דאמר
נשואה הכי השתא התם הואיל ובגרות
אם היא נערה בשעת
נתינה אף נשואין בא עליה
גבתיה: או אין בגר בקבר. לאפקועי
אין לה קנס נמי לא מיבעיא ליה דהא
מוציאה מרשות אב ונישואין מוציאין מרשות
ונשאת לעצמה: מתני'
תביעת אב: מר בר רב אשי. לא
דאין לה קנס לאו משום מיפק
אב מה בגרות בא עליה ובגרה לעצמה אף
המפתה נותן ג' דברים
בעי לה בעיא דרבא משום בגר
מרשותא דאב היא אלא גזירת הכתוב
והאונס ד' המפתה נותן
נישואין בא עליה ונשאת לעצמה אלא
בושת ופגם וקנס מוסיף
בקבר אלא אם מתה בנערותה מי
הוא דאין לה קנס ולא נפקא
עליו אונס שנותן את הצער
אירוסין מי קא מפקי מרשותא דאב לגמרי הא
פקעה כי בגרות דמחיים או לא. ולהאי
באירוסין כלל מרשות אביה דאב
מה בין אונס למפתה
תנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין
לישנא דמר בר רב אשי אליבא דרבא
זכאי בקדושיה ובמעשה ידיה אע"ג
ד
האונס נותן את הצער
לה נדריה: מתני' המפתה נותן שלשה
והמפתה אין נותן את
דנתארסה והא דקא בעי לה סתם
אמרו לעילח) מילתא דפשיטא ליה לאביי
ה
❖
הצער האונס נותן מיד
ולא קאמר לרבי עקיבא בהדיא מהו
מיבעיא ליה לרבא דאילו ללישנא קמא
דברים והאונס ארבעה המפתה נותן בושת
והמפתה לכשיוציא האונס
משום דהלכה כר' עקיבא מחבירו:
מפשט פשיטא ליה לרבא דמיתה לא
שותה בעציצו. פי' בכלי
ופגם וקנס מוסיף עליו אונס שנותן את הצער
הואיל ונישואין מוציאין מרשות
שבחר לו לשתות בו
מפקעא ודלא כאביי כל זמן שלא בגרה
מוסף רש"י
מה בין אונס למפתה האונס נותן את הצער
כלומר ע"כ ישאנה דכתיב
אב. פי' בקונט' דילפינן
וכי קא מיבעיא ליה בבגר בקבר
משמשות
במוך.
לא יוכל לשלחה כל ימיו
והמפתה אינו נותן את הצער האונס נותן
קמבעיא ליה אבל במיתה כל זמן שלא
מהפרת נדרים ואע"ג דקי"ל דממונא
והמפתה אם רצה להוציא
מיד והמפתה לכשיוציא האונס שותה
מוציא. פי' האונס נותן מיד
בגרה פליג אדאביי ואמר לא מפקעא
מאיסורא לא ילפינן ה"מ לאוקמה
(יבמות
ואע"פ שכונסה שנאמר
בעציצו והמפתה אם רצה להוציא מוציא
וחייב: מיתה עושה בגרות. עושה דין
ברשות אב הוא דלא ילפינן ממונא
יב: ושם ק:)
ונתן האיש השוכב עמה
כיצד שותה בעציצו אפילו היא חיגרת אפי'
לאבי הנערה חמשים כסף
מאיסורא אבל לאפוקי מרשות אב
בגרות דמפקעא כח אב כי בגרות:
ו
(נדה מה.) שמא
ולו תהיה לאשה. ודרשי'
מהו. מי הוי לאביה או לעצמה: בגרות
היא סומא ואפילו היא מוכת שחין נמצא
ילפינן שפיר מהפרת נדרים דבסברא
ז
תעשה עוברה סנדל.
תו לו אתה כופה ולא לה:
מוציאה מרשות אב. דלא מצינו שזיכתה
מועטת יש להוציאה מרשות אב ור"י
בה דבר ערוה או שאינה ראויה לבא בישראל
ב"ר אברהם פי' כיון דגלי לן
לו תורה בבתו אלא מכר בקטנות
אינו רשאי לקיימה שנאמר ולו תהיה לאשה
2
קרא דלאוקמה ברשות אב איסורא
ושאר שבח כגון קנסה ומעשה ידיה
אשה הראויה לו: גמ' צער דמאי אמר אבוה
וממונא שוין ה"ה לאפוקה מ) [ור"י
בנערות כדילפינן בפרק נערה
דשמואל צער שחבטה על גבי קרקע מתקיף
מפרש דנישואין מוציאין מרשות אב
אבל בבגרות לא אשכחן וכיון
לה רבי זירא אלא מעתה חבטה על גבי
מדדרשינן איש אמו ואביו תיראו
דלא זיכתה לו תורה אנן מהיכא תיתי
שיראין הכי נמי דפטור וכי תימא הכי נמי
לן לזכותו בשלה:ונישואיןמוציאיןמרשות
איש סיפק כו' אשה אין סיפק בידה
(יבמות יב: וכעי"ז
שם ק:)
והתניא ר' שמעון בן יהודה אומר משום רבי
אב. כדאשכחן בהפרת נדרים דכל זמן
לעשות ולא נהירא דמעשה ידיה
מה
אינו לבעל מן התורה]: בוגרת
דלא ניסת אביה מיפר ומשניסת אין
שמעון אונס אינו משלם את הצער מפני
בא עליה ובגרה לעצמה. פירוש דהא
יכול להפר: בא עליה. כשהיא נערה
שסופה
(נדה מה.)
ובגרה: לעצמה. דכתיב ט) ונתן האיש
מצינו בוגרת שיוצאה מרשות אב לענין
שמא תגמול את בנה.
השוכב עמה לאבי הנערה אם נערה היא בשעת נתינה: אביה ובעלה.
ממון וקשה דה"נ נישואין
מוציאין מרשות אב לענין ממון ואמאי
ואינו מופר עד שיפרו שניהם: מתני' בושת ופגם. במתני'
צריך למילף מבוגרת ונראה דבא עליה ובגרה לעצמה נפקא לן
לקמן מפרש להו: האונס נותן מיד. לאביה אע"פ שכונסה:
מונתן לאבי הנערה דדרשינן לאבי הנערה ולא לאבי בוגרת:
(יבמות יב:)
צער
דמאי. קשה לר"י דמאי קא מיבעיא ליה וכי לא ידע
לכשיוציא. בגמרא פריך אטו אשתו היא ומפרש לה לכשלא יכנוס
(נדה
דאם כנסה אינו נותן קנס כדכתיב מהר ימהרנה לו ואם מאן
הש"ס שיש צער גדול לבתולה בביאה ראשונה וכמה קטנות
י)
מה.) ואיזוהי קטנה.
חולות מזה וכ"ת דמאותו צער פשיטא ליה להש"ס דפטור שהרי
ימאן וגו' כסף ישקול אבל אונס כתיב ונתן חמשים כסף ולו תהיה
(יבמות
לאשה: שותה בעציצו. בכלי שבחר לו לשתות בו כלומר על
סופה להצטער בכך תחת בעלה והא איכא כמה תנאי בהכונס
ק:)
כרחו ישאנה כדכתיב לא יוכל לשלחה : גמ'
(שם יב:) פחות מיכן.
דלא חיישי לכחש גופנא פירוש דבר שסופו להיות כן
ונראה לר"י דצער בעילה משום תאות תשמיש אינו בא בשעת
שסופה
ויתר
תשמיש אלא אחר כך וכל צער החבלה דמחייב היינו אותו צער
הבא לו בשעת חבלה אבל מה שבא לו אחר כך מיפטר דגרמא
על כן.
(נדה מה. וכעי"ז
בעלמא הוא הלכך בעי צער דמאי ורשב"א מפרש דפשיטא דצער של בתולים ליכא למימר דע"כ תנא דמתני' חייש לכחש גופנא מדמפתה פטור:
יבמות יב:) אין בין
אי
נערות לבגרות אלא
ששה חדשים. (קדושין עט.) נערה המאורסה.
(נדרים סו:)