לט:
אלו נערות פרק
שלישי
כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
עו א הכי מפותה נמי. יש לה צער פיסוק רגלים כמו אנוסה ואמאי
שסופה להצטער
כו'. ואי חיבוט על גבי קרקע הוא וכי סופה
א)
ב) ג)
ליחבט על גבי קרקע תחת בעלה: שלי. בתמיה: דאבוה הוא.
קאמר אין דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון ואמר מורי הרב
ד)
דודי ז"ל ט)דאמתני' לא ה"מ למיפרך אמאי אונס חייב כיון שסופה
דהא כל שבח נעורים ילפינן לקמן לאביה והיאך היא יכולה
ה)
עז ב
למחול: ו) ריבדא דכוסילתא. פונטוייר"א דפלמוא"ה בלע"ז: ריבדא.
להצטער בכך תחת בעלה דהא אפילו
בעולה מצטערת בכך ואע"ג
ו)
ניקור: כוסילתא. כלי אומן מקיז.
דבא עליה עתה סופה נמי להצטער
❖
עח ג ד
ז)
ואית דגרסי כי תרפתא דסיכורי
ולא תרויח כלום י)[קצת נראה דאמתני'
שסופה להצטער תחת בעלה אמרו לו אינו
ח) ט)
והיא היא: אמרה לי אם. (א) אומנתו
פריך אמאי מפותה פטור]:
דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון אלא
קרע שיראין שלי והפטר. ואע"ג
י)
היתה: בת רב חסדא. אשתו של
תוספות רי"ד
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה צער של
כ)
רבא: בת אבא סוראה. דביתהו
דלא אמרה על מנת לפטור
❖
והמפתה לכשיוציא וכי
פיסוק הרגלים וכן הוא אומר 1 ותפשקי את
דרב פפא: נהמא אקושא בחינכי.
איכא למימר דמחמת הנאת בעילה
אשתו היא. אמר אביי
רגליך לכל עובר אי הכי מפותה נמי אמר
אימא לכשלא יכנוס. פי'
כלחם קשה שגורר את החיך: אשתו
מחלה לגמרי:
שתמאן הוא או היא או
רב נחמן אמר רבה בר אבוה משל דמפותה
תורה אור השלם
היא. וכי אשתו היא כבר דקאמר
י) [לכשיוציא
אשתו היא.
אבי' דדרשי' לו מדעתו.
למה הדבר דומה לאדם שאמר לחבירו קרע
1. אֶל כָּל רֹאשׁ דֶּרֶךְ
לכשיוציא: לכשלא יכנוס. שתמאן
אבל אם כנסה אינו נותן
כלום דכתיב גבי מפתה
בָּנִית רָמָתֵךְ וַתְּתַעֲבִי אֶת
שיראין שלי והפטר שלי דאבוה נינהו אלא
היא או אביה או המפתה עצמו:
מהר ימהרנה לו לאשה
יָפְיֵךְ וַתְּפַשְּׂקִי אֶת רַגְלַיִךְ
בושת
ופגם נותן מיד. אע"ג
יכולין לעכב. שלא יכניסנה: תהיה.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה פקחות
ואם מאן ימאן אביה לתתה
לְכָל עוֹבֵר וַתַּרְבִּי אֶת
לו כסף ישקול. תנ"ה
תַּזְנוּתָיִךְ: יחזקאל טז כה
משמע היא מהוה את עצמה לו:
דאיתקש לקנס היינו
שבהן אומרות מפותה אין לה צער והא קא
2. אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ
אע"פ שאמרו המפתה נותן
מצי מעכב. שאם רצה אינו כונס
לענין שניתן זה למי שזה ניתן אבל
חזינן דאית לה אמר אביי אמרה לי אם
לכשלא יכנוס בושת ופגם
לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל
יש מקומות שפטור מקנס לגמרי וחייב
כדאמרינן לקמןז) ימהרנה לו מדעתו:
נותן מיד אחד האונס ואחד
כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת:
כמיא חמימי על רישיה דקרחא רבא אמר
בבושת ופגם: אין לי אלא אביה
המפתה בין היא ובין אביה
שמות כב טז
אביה נמי לא מצי מעכב. אי לאו
3. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב
אמרה לי בת רב חסדא כי ריבדא דכוסילתא
יכולין לעכב. פי' שלא
היא עצמה מנין כו'. (ב) תימה
שלא יהא חוטא נשכר: אע"פ שאמרו
יכנסנה. בשלמא מפותה
עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ
רב פפא אמר אמרה לי בת אבא סוראה כי
אונס נותן מיד כשיוציאנה אין לה
לר"י במאי מיירי אי בקטנה או
כתיב אם מאן ימאן אביה
חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה
אין לי אלא אביה היא
נהמא אקושא בחינכי: האונס נותן מיד
עליו כלום. ולא אמרינן אין קנסה
לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ
בנערה היאך היא יכולה למאן כיון
עצמה מנין ת"ל מאן ימאן
לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל
תחת כתובתה שהרי לאביה נותן מיד
שהאב רוצה והוא יכול לקדשה בעל
❖
המפתה לכשיוציא וכו': לכשיוציא אשתו
מ"מ. אלא אונס בשלמא
דברים כב כט
יָמָיו:
אלא כסף קנסה הוא כתובתה וכן
כרחה למי שירצה וה"ה לזה ואי
איהי דכתיב ולו תהיה
היא אמר אביי אימא לכשלא יכנוס תניא
לאשה מדעתה אלא אביה
אם מת יצא כסף קנסה בכתובתה:
בשאין לה אב או שבגרה אחר כך
נמי הכי אע"פ שאמרו המפתה נותן לכשלא
א
מנלן. אביי אמר שלא
הגהות הב"ח
מי מצי מפיק לה. לא יוכל לשלחה
מה צריך קרא תיפוק ליה שיכולה
יהא חוטא נשכר. רבא
יכנוס בושת ופגם נותן מיד ואחד ב האונס
(א) רש"י
כתיב ח): כשתצא היא. אם יצתה
לעכב שלא יהא חוטא נשכר כדקאמר
אמר (קנס) [ק"ו] הוא מה
ואחד המפתה בין היא ובין אביה יכולין
מפתה שלא עבר אלא ע"ד
מאליה ותבעה הימנו גט: טעמא
אביי בסמוך וכן אביה אמאי צריך
אביה בין היא בין אביה
לעכב בשלמא מפותה כתיב 2 אם מאן ימאן
מאי תקינו רבנן כתובה. לשאר נשים:
קרא לאביי ואומר ר"י דנהי שאינה
(ב) תוס'
יכולין לעכב אונס שעבר
אביה אין לי אלא אביה היא עצמה מנין
מיגמר גמרי מהדדי. אונס ממפתה
יכולה לעכב על אביה שלא יקדשנה
על דעתה וע"ד אביה לא
כ"ש. תניא אע"פ שאמרו
תלמוד לומר ימאן מכל מקום אלא אונס
לו מ"מ מועיל מיאונה לענין שישלם
לשקלים ומפתה מאונס לחמשים:
❖
האונס נותן מיד לכשהיא
קנס וכן במיאון אביה והא דתניא
להא
בשלמא איהי כתיב ולו תהיה מדעתה אלא
יוצאה. פי' כגון שנתרצו
3
שניהן בגירושין אין לה
הכא המפתה לכשלא יכנוס צריך לפרש
אביה מנלן אמר אביי שלא יהא חוטא נשכר רבא אמר ק"ו ומה מפתה שלא
עליו כלום. מת יצא כסף
לעזי רש"י
לכשלא יכנוס מדעתה ומיהו קשה
עבר אלא על דעת אביה בלבד בין היא ובין אביה יכולין לעכב אונס שעבר
קנסה בכתובתה. ר' יוסי
דהכא דרשינן מאם מאן ימאן מ"מ
ברבי יהודה אומר יש לה
פונטוייר"א דפלמוא"ה
על דעת אביה ועל דעת עצמה לא כל שכן רבא לא אמר כאביי כיון דקא
כתובה מנה וקיי"ל כת"ק
[פוינטור"א
שהיא יכולה לעכב ובפרק נערה
והמפתה אם רצה להוציא
דיפלימיא"ה]. דקירה של
משלם קנס לאו חוטא נשכר הוא אביי לא אמר כרבא מפתה דאיהו מצי
דרשינן מינה לרבות יתומה
❖
מוציא מ"ט אמר רב אשי
איזמל (להקזת דם).
מעכב אביה נמי מצי מעכב אונס דאיהו לא מצי מעכב אביה נמי לא מצי
לקנס וי"ל דליכתוב או מאן מאן או
א"ק מהר ימהרנה לו
מדעתו פירוש ומאי דתנן
מעכב תניא אידך אע"פ שאמרו אונס נותן מיד כשיוציא הוא אין לה
ימאן ימאן מאי מאן ימאן ש"מ תרתי
אם רצה להוציא יוציא
מוסף רש"י
ובכה"ג אמרינן במרובה
עליו כלום כשיוציא מי מצי מפיק לה אימא כשתצא היא אין לה עליו
מתפרש אם רצה שלא
גבי אם המצא תמצא ובהחובל
אין לי.
יכנוס לא יכנוס כדפרישנא
כלום מת יצא כסף קנסה בכתובתה רבי יוסי ברבי יהודה אומר יש
ג
(קדושין מו.) יצא
לכשיוציא דרישא:
גבי ורפא ירפא ועוד
לה כתובה מנה במאי קמיפלגי רבנן סברי דטעמא מאי תקינו רבנן כתובה
כסף קנסה בכתובתה.
נראה דלאו מיתורא דקרא דריש
(לקמן
כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והא לא מצי מפיק לה ורבי יוסי ברבי
נד.) יש לה כתובה
לה התם דאם כן מאי פריך מינה
יהודה סבר הא נמי
מצער לה עד דאמרה היא לא בעינא לך: אונס שותה
מנה.
לרבי יוסי בר' חנינא דפטר מוציא
(שם)
בעציצו:
אמר ליה רבא מפרזקיא לרב אשי מכדי מיגמר גמרי מהדדי
שם רע על היתומה דשאני מפתה
טעמא מאי תקינו רבנן
להא
כתובה כו'.
דרבי קרא אלא כן הוא עיקר כמו
שפירש בקונטרס לקמן דלאו מריבוי
דריש אלא ה"פ לרבות יתומה לקנס דדרשינן שיש קנס כשהיא מעכבת והוא הדין דה"מ למימר לרבות בוגרת לקנס כשהיא מעכבת
והא לא מצי מפיק לה.
דדוקא בבוגרת או ביתומה יש קנס בעיכוב שלהן אבל כל זמן שלא בגרה תלוי באב והשתא דייק התם שפיר דשמעינן דסבר האי תנא
(לקמן נד.)
שיש קנס ביתומה ולא ממעטינן ליה מדכתיב לאבי הנערה אע"ג דליכא ריבוי ליתומה כדפירשתי דאיכא לאוקמי קרא לבוגרת:
אלא אונס בשלמא איהי כו'. תימה כיון דאונס ומפתה מיגמר גמירי מהדדי להא מילתא נמי ליגמרו מהדדי כדפריך בסמוך ומאי
קאמר אלא אביה מנלן וי"ל דלהאי מילתא לא גמרינן מהדדי דהא מפתה יכול לעכב ואונס שותה בעציצו וה"ה ה"נ אין אביה
יכול לעכב וה"נ קאמר אביי בסמוך ורבא לא מסתבר ליה למימר הכי כיון דאיכא ק"ו וא"ת ואיהי גבי אונס אמאי איצטריך למיכתב נילף
לאביי מסברא שלא יהא חוטא נשכר ולרבא מק"ו ויש לומר דלו תהיה לאשה אינו מיותר י) [דאיצטריך לעשה ולדרשות דלעיל. מהר"ם.
א"נ אביי ורבא לא הוו משנו הכי אלא בתר דגלי קרא בהדיא]: מפתה דאיהו מצי מעכב. ואפי' פיתה לשם אישות יכול הוא לגרשה:
טעמא מאי תקינו לה רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. אע"ג דבתולה יש לה כתובה מן התורה זאת בעולה היא
ומיהו תימה דקא פסיק ותני דבכל ענין אין לה כתובה אפילו בא עליה שלא כדרכה ובתולה גמורה היא ויש לה כתובה
מן התורה דהא אם בא עליה שני יש לה קנס ולא הוי טעמא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה תימה לר"י כיון דטעמא שלא תהא קלה
בעיניו להוציאה אלמנה אמאי תקינו לה רבנן כתובה לא היה להם לתקן אלא לגרושה בלבד ואומר ר"י דמתוך שהוצרכו לתקן בגרושה
שלא תהא קלה בעיניו להוציאה תקינו נמי לאלמנה משום חינא ומיהו לכתחילה לא היו מתקנים משום חינא קשה לרשב"א הא דתניא בהחובל
וכן היא שחבלה בבעלה לא הפסידה כתובתה ופריך אמאי תזבין לכתובתה מ)בטובת הנאה ותיתיב ליה בהאי חבלה ומשני הא
מני רבי מאיר היא דאמר אסור לאדם שישהא את אשתו בלא כתובה אפילו שעה אחת והשתא כיון דטעמא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה תזבין
כתובתה על מנת שאם תתאלמן אבל אם יגרשנה יהא לה כתובה דהתם לא שייך משום חינא ואומר ר"י כיון דבשאר נשים שייך חינא אף על גב
דבזאת לא שייך לא פלוג רבנן ואסור להשהותה בלא כתובה לר"מ וא"ת ואמאי תני הכא יצא כסף קנסה בכתובתה ליתני מת אין לה עליו כלום
דהא לא תקינו רבנן לאלמנה אלא משום גרושה והכא מכח גרושה אין לתקן לזאת דהא לא
מצי לגרשה ואור"י דה"נ כיון דשייך בה
חינא כמו בשאר אלמנות אין לנו לשנותה משאר אלמנות להכי איצטריך
טעמא דיצא כסף
קנסה
בכתובתה ולא חשו במה דאין לה כתובה:
מהר