אלו נערות
פרק
שלישי כתובות
מ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מהר
ימהרנה לו מדעתו. וא"ת ולו תהיה
להא מילתא. שיהיה מפתה נושא על כרחו: עשה. לו תהיה לאשה ו):
לאשה נידרוש נמי לו
עט א
א)
ב) ג)
ונדחי את לא תעשה. דאינה ראויה לבא בישראל כגון ממזרת:
מדעתו והא דכתיב לא יוכל לשלחה היינו היכא דכבר נשאה
פ ב
ד)
מי איתיה לעשה כלל. השתא נמי מלמדין אותה לומר איני רוצה:
וי"ל דאין סברא שיהיה מדעתו כיון שאם נשאה לא יוכל לשלחה [ועוד
ה)
מתני'
יתומה שנתארסה ונתגרשה
האונס חייב והמפתה פטור.
ולו תהיה קאי אאשה ולהכי בעינן מדעתה אבל מהר ימהרנה קאי
ו) ז)
אגברא]: ניתי עשה ונדחה לא
ח)
דכיון דיתומה היא וקנס שלה היא
פא ג
ט) י)
תעשה. לאו אנמצא בה דבר ערוה
ואחילתיה דמדעתה נתפתתה לו
להא מילתא נמי ליגמרו מהדדי אמר קרא
כ)
פב ד
פטור. ובגמרא מפרש דנתארסה
פריך דהא אית בה לאו ועשה
1 מהר ימהרנה לו לאשה לו מדעתו: כיצד
ונתגרשה מילתא אחריתי היא ולא
כדאמרי' בפ"ק דיבמות
שותה בעציצו כו': אמר רב כהנא אמריתא
איתומה קאי: גמ' בשיטת ר"ע
לא יוכל בעלה וגו' לרבות סוטה
לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא ניתי
רבו אמרה. דאמר במתני' נערה
שנסתרה והיינו לאו ודרשינן
ב)
עשה ונדחה ל"ת אמר לי היכא אמרינן ניתי
פג ה
ל) מ)
א
שנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה
ונטמאה ונטמאה חד לבעל
נ)
עשה ונידחי ל"ת כגון מילה בצרעת דלא
והך נתארסה ונתגרשה דר' אלעזר
וחד לבועל אלא אשאינה ראויה לקהל
❖
אפשר לקיומיה לעשה אבל הכא אי אמרה
כשאביה קיים וקרי לה יתומה משום
פריך וא"ת ומאי פריך וליתי עשה
❖
דלא בעינא מי איתיה לעשה כלל: מתני'
דפקע זכות אב מינה לגבי קנסו:
ולידחי ל"ת הא דריש מקרא בהדיא
ממאי. דכר"ע סבירא ליה: מדקתני
במשנה דבעינן אשה הראויה לו
יתומה שנתארסה ונתגרשה ר' אלעזר אומר
תוספות רי"ד (המשך)
גמ'
אונס חייב ומפתה פטור. אלמא יש
ולמאי דמשני דלא חשיב עשה קשה
תורה אור השלם
האונס חייב והמפתה פטור: אמר רבה
כלום הוא עשה למדחי
דמאי איצטריך קרא למעוטי שאינה
לה קנס ולעצמה הלכך מפתה פטור
1. וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה
בר בר חנה אמר ר' יוחנן ר"א בשיטת ר"ע
את ל"ת כיון שלא ציוהו
ראויה לו וי"ל דלאו מיתורא דקרא
דמדעתה עבד ואונס חייב ואפילו
הבורא אלא להפיס דעתה
אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב
רבו אמרה דאמר יש לה קנס וקנסה לעצמה
אבל מצות יבום רחמנא
מפיק ליה במתניתין אלא דולו תהיה
אביה קיים דאי יתומה כדקתני
עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ
❖
ממאי מדקתני יתומה ר"א אומר האונס חייב
לְאִשָּׁה: שמות כב טו
הוא דרמי עליה דאע"ג
לאשה משמע מדעתה ולהכי ממעט
פשיטא דמפתה פטור אלא הא קמ"ל
דאמרה אשה לא בעינא
והמפתה פטור יתומה פשיטא אלא הא קמ"ל
כו': יתומה פשיטא. מסקנא דמילתא
אשה שאינה ראויה לו דהא אי אמרה
לא מיעקרא מצות יבום
הלכך מצוה דרמי עליה
דנערה שנתארסה ונתגרשה כיתומה מה
דר' יוחנן היא: טובינא דחכימי.
לא בעינא ליה מי איתא לעשה כלל
מוסף רש"י
רחמנא הוא ולהכי דחיא
הלכך לא חשיב עשה ולא דחי לא
מאושר שבחכמים. אשרי ז) מתרגמינן
יתומה לעצמה אף נערה שנתארסה
כגון מילה בצרעת.
ב
את ל"ת ואע"ג דמצי
תעשה ומ"מ ס"ד דפריך השתא
טובאי. ר' אלעזר הוא ר' אלעזר בן
יבם למימר לא בעינא
ונתגרשה לעצמה א"ר זירא אמר רבה בר
ליבומי כ"א למיחלץ הא
היכא דאמרה בעינא ליה ליתי עשה
שמוע ותלמידו של ר"ע היה כדאמרינן
שילא אמר רב המנונא סבא א"ר אדא בר
אמרי' התם חליצה במקום
ולידחי ל"ת ומסיק דאפילו אמרה
ביבמות בהבא על יבמתו
יבום אינה מצוה: מתני'
אהבה אמר רב ג הלכה כר' אלעזר קרי רב
בעינא ליה לא חשיב עשה דלא דמי
והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל
יתומה שנתארס' ונתגרשה
עליה דרבי אלעזר טובינא דחכימי: מתני'
(ביצה
ר"א אומר האונס חייב
למילה בצרעת אי נמי מיתורא
רבותינו שבדרום ושנה להם ר"מ ור'
ח:) הכל לפי המבייש.
והמפתה פטור. פי' שתי
איזהו בושת ד הכל לפי המבייש והמתבייש
דקרא דריש ופריך דליתי עשה וידחה
יהודה ור' יוסי ור"ש ורבי אלעזר בן
נערות הן יתומות אע"פ
שמוע: מתני' הכל לפי המבייש.
פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת
והמתבייש.
ל"ת ויתורא דקרא נוקי לחייבי
שלא נתארסה שקנסה הוא
לעצמה כיון שאין לה
בשוק כמה היתה יפה וכמה היא יפה קנס
כריתות דאי לאו קרא הוה שרינן
אדם בינוני המבייש בושתו קשה
ה
חמשים
אב שאין אדם מוריש
(ב"ק פג:)
מאדם זולל ומאדם חשוב: והמתבייש.
אפי' חייבי כריתות דהואיל ואיתרבו
שוה בכל אדם וכל שיש לו קצבה מן
סלעים אמר רחמנא
זכות בתו לבניו. וכן
מכל מילי.
גמ'
נערה שנתארס' ונתגרש'
לפי חשיבותו בושתו: כאילו היא
לקנס לעיל בריש פירקין איתרבו
התורה שוה בכל אדם: ואימא חמשים
(ערכין יד:) בעל
אע"פ שיש לה אב
שפחה. בגמראח) מפרש מאי גריעותא
נמי לנישואין דקראי משתמעי שפיר
בת הדיוטות כו'.
סלעים אמר רחמנא מכל מילי א"ר זירא יאמרו
הוי קנסא לעצמה כר"ע.
גמ'
יאמרו כו'.
דהיכא דאיכא קנס איכא נמי נישואין
מחמת בעילה:
הלכך האונס חייב ליתן
בעל בת מלכים חמשים בעל בת הדיוטות
קנסא אבל המפתה פטור
אי נמי יש לומר דהכי פריך ניתי
והיכן הוא חילוק שביניהן אצל בושת
❖
(שם)
דאיהי אחילתי' גביה כיון
חמשים א"ל אביי אי הכי גבי עבד נמי
הלכך יהיב בושת: גבי עבד. שנגחו
עשה ונידחי לא תעשה וכי תימא
שנתרצית לו: אמר רבה
יאמרו עבד נוקב מרגליות שלשים עבד עושה
שאני הכא דגלי קרא א"כ ניגמר
שור שנתנה תורה קצבה ל' שקלים :
ט)
בב"ח אר"י ר"א בשיטת
ר"ע אמרה דאמר נערה
מעשה
מהכא בכל דוכתא דלא דחי ומשני
מעשה
תוספות רי"ד
המאורסה יש לה קנס
דלא חשיב עשה ומ"מ איצטריך קרא דאי לאו קרא הוה חשבינן ליה דלא אפשר לקיים שניהם וחשיב עשה דעיקר מצוה היא לישא כי
מתני' כיצד שותה
וקנסה לעצמה ממאי
היכי דאמרינן בפרק ב' דיבמות דחליצה במקום יבום לאו כלום הוא:
י)
בעציצו אפי' היא חיגרת
מדקתני יתומה פשיטא
כגון
אלא הא קמ"ל דנערה
ואפילו סומא אפי' מוכת
מילה בצרעת. כ)אומר ר"ת דלסימנא בעלמא נקטיה דהא בקוצץ בהרתו איכא עשה ולא תעשה כדאמרינן בפרק ר' אליעזר דמילה
שחין נמצא בה דבר
שנתארס' ונתגרשה ה"ה
ללשון אחד הכתוב בספרים ומהתם לא ילפינן בעלמא דליתי עשה ודחי לא תעשה ועשה דמה למילה שכן נכרתו עליה
זימה או שאינה ראויה
כיתומה מה יתומה לעצמה
י"ג בריתות אלא עיקר מילתא מכלאים בציצית וא"ת והא כלאים בציצית אפשר לקיים שניהם שיעשה בטלית צמר חוטין של צמר ואומר ר"י
אף נערה שנתארסה
לבוא בישראל אינו רשאי
לקיימה שנאמר ולו תהיה
ונתגרשה לעצמה אמר
דבטלית של פשתן אי אפשר לקיים שניהם דלא אפשר לקיים מצות תכלת אלא ע"י כלאים דתכלת עמרא הוא וזה אין לנו לומר שיהא אסור
לאשה אשה הראויה לו:
ר"א ב"א אמר רב
ללבוש טלית של פשתן משום דאפשר בשל צמר דאין זה חשוב אפשר והא דאמרי' בפ' התכלת כל המטיל תכלת בסדין בירושלים
הלכתא כר"א וקרי ליה
וליתי עשה ולדחי את ל"ת
היכא אמרי' דאתי עשה
רב עליה דר"א טוביינא
אינו אלא מן המתמיהין ומפרש בגמרא גזירה משום קלא אילן ופריך לא יהיה אלא לבן ומשני אפשר במינו כדריש לקיש דאמר כל מקום שאתה
ודחי את ל"ת כגון מילה
דחכימא. פי' מאושר
כו' התם ודאי כיון דליכא תכלת אלא הכל לבן מצות לבן אפשר לקיים במינו וא"ת והא אמר התם לעיל ל)חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל
שבחכמים תרגום אשריך
בצרעת דא"א לי' לקיומי
פשתן פוטרין בשל צמר ואמאי פוטרין והא אפשר לקיים שניהם דלבן אפשר במינו ואור"ת דכל ד' חוטין לבן ודאי אסור דאפשר במינו
לעשה אבל הכא אי אמרה
ישראל טובך ישראל:
מתני' איזהו בושת הכל
לא בעינא ליה ליתא לעשה
אבל התם קאמר דשני חוטי צמר לבן פוטרים בשל פשתן דמגו דתכלת פטרה שכבר נעשה כלאים ע"י תכלת שבו לבן של צמר נמי פטר
לפי המבייש והמתבייש.
כלל. פי' המורה והשתא
ומגו דשני חוטי לבן של צמר פוטרים בשל פשתן שני חוטי לבן של פשתן נמי פוטרין בשל צמר אע"ג דלא נעשה התם כלאים ע"י תכלת שבו
פי' אדם בינוני המבייש
נמי מלמדים אותה לומר
וצריך עיון אם שני חוטי לבן של פשתן ושני חוטי לבן של צמר מותר לתת בטלית של צמר או בטלית של פשתן דשמא לא הותרו שני חוטי
בושתו קשה מאדם זולל
איני רוצה וקשה לי להאי
ומאדם חשוב והמתבייש
פי' דא"כ גבי יבם אמאי
לבן אלא דווקא במקום תכלת אבל שלא במקום תכלת לא או דלמא לא שנא דהא שני חוטי לבן של פשתן פוטרים בשל צמר אע"ג דהתם
פי' לפי חשיבותו בושתו:
אמרינן דאתי עשה ודחי
תכלת לא מעלה ולא מוריד דע"י אותו תכלת לא נעשה אכתי כלאים ואין להקשות אי שרו שני חוטי לבן בכלאים אפי' אין תכלת עמהן
פגם רואים אותה כאילו
ל"ת כיון דכתיב אם לא
אמאי מטיל תכלת בסדין בירושלים אינו אלא מן המתמיהין יטילו עמו שני חוטי לבן של פשתן דאפילו הוי ההוא תכלת קלא אילן או לבן
היא שפחה נמכרת לשוק
יחפוץ נלמדנו לומר איני
כמה היתה יפה וכמה
רוצה ליבם ולא לידחי
גמור שרי דאיכא למיגזר שמא יטילו עמו שני חוטי לבן של צמר ויסברו שאותן שני חוטין הצבועין הן תכלת ויהיו כל ד' חוטין לבן של צמר:
היא יפה וקנס שוה
ואמאי אמרי' התם דדחי
[אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל.
בכל אדם וכל שיש לו
מ"ה נ"ל לפרש דמאי
קצבה מה"ת שוה בכל
דאמר רחמנא גבי אונס
אדם: ואימא נ' כסף
ולו תהיה לאשה אינה
הכי גרסינן ממאי מדקתני האונס חייב והמפתה פטור יתומה פשיטא אלא הא קמ"ל כו'. כלומר מדקתני האונס חייב והמפתה פטור ש"מ
אמר רחמנא מכל מילי.
אלא להפיס דעתה ואי
אמרה לא בעינא לי' ליתי'
דיש לה קנס וקנסה לעצמה דאי משום יתומה נקט מפתה פטור פשיטא דפטור דהא מחלה אלא ע"כ לא נקט מפתה פטור אלא משום
לעשה כלל הלכך לאו
נערה שנתארסה ונתגרשה ולא נקט יתומה במתני' אלא ליתן טעם אמאי מפתה פטור והלא קנסה לאביה ואשמעי' דהרי היא כיתומה שקנסה
לעצמה וא"ת ומנלן הא אדרבה אימא דנקט יתומה למידק טעמא דהויא נמי יתומה הא אינה יתומה אפילו מפתה חייב דקנסה לאביה
אחד
וי"ל דלית לן למימר דלדיוקא אתא כל זמן דנוכל לומר דלגופיה אתא: מ) כדרכה ואחד שלא כדרכה. שלא כדרכה ה"ל למינקט
ברישא אלא כן דרך הש"ס שאינו חושש כדנקט לעיל בתנא דבי חזקיה בין מתכוין לשאין מתכוין דה"ל למינקט שאין מתכוין ברישא
יאמרו
בעל שלימה חמשים. פירוש הראשון שבא עליה שלא
כדקתני בין שוגג למזיד אלא כן דרך הש"ס במקום שצריך לשנות הן ולאו נ):
כדרכה דמחייב קנס אפילו שלא כדרכה כדאמרינן בפ"ק דקידושין באו עליה י' ועדיין היא בתולה כו' פירוש שלא כדרכה וקאמר
מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי ובפרק הבא על יבמתו גבי ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכ"ג כו'
ופריך היכי דמי אילימא כדרכה תיפוק ליה דהויא לה בעולה אלא לאו שלא כדרכה והכא הוה מצי למינקט שבאו עליה ב' שלא כדרכה וכן בפרק
בן סורר דמוקי ההיא דאלו נערות שיש להן קנס כגון שבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה הוה מצי למינקט וחזר
בהבא על יבמתו ובפרק קמא דקידושין :
ובא עליה שלא כדרכה ומה שקשה על
פירוש הקונטרס
דהתם פירשנו
ואימא