מ:
אלו נערות פרק
שלישי
כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואימא
לדידה. אע"ג דפרישית לעיל דבושת ופגם
מעשה מחט. חייט תופר: אלא אמר רבי זירא. מהכא מסתברא
פד א
א) ב)
ג)
הוקשו לקנס וניתן למי שקנס ניתן היינו בתר דקים לן
שאין בושת בכלל חמשים דאם כן אין הפרש בין בעל שלימה לבעל
הכא דהוי הכל לאביה: מסתברא דאביה הוי דאי בעי כו'.
ד)
פגומה שנבעלה שלא כדרכה והיכן הוא הפרש שביניהם ש"מ גבי
ה)
פה ב
בושת כיון שנפגמה כבר אין בושתה רב כשלימה: תחת אשר עינה.
וא"ת אמאי לא קאמר דאביה הוי מדקא יהיב מפתה כדאמר לקמן
ו)
פו ג
ז)
גבי חמשים כסף כתיב: מכלל דבושת
בריש נערה וי"ל דלמא לא
ופגם. שאינם משום עינוי שהרי ישנן
יהיב מפתה דקראי דאביי ורבא באונס
מעשה מחט שלשים אלא א"ר זירא אילו
ח) ט)
דאי
כתיבי: בעי מסר לה למנוול
בשאר חובלין אינו בכלל זה. פגם הוא
י) כ)
באו עליה שנים אחד כדרכה ואחד שלא
פז ד ה
ל) מ)
ומוכה שחין. וממעשה ידיה ליכא
נזק הנישום נמי בשאר חבלות: ואימא
כדרכה יאמרו בעל שלימה חמשים בעל
לדידה הוי. דבשלמא קנס כתיב ביה
למילף דהא מיתזנא מיניה כדאמרינן
פגומה חמשים א"ל אביי אי הכי גבי עבד
נ)
ולא
בפרק קמא דקדושין
ונתן לאבי הנערה אלא הני ליהוו
נמי יאמרו עבד בריא שלשים עבד מוכה
לדידה: בנעוריה בית אביה. גבי
מקדושין דמעלמא קאתו לה ומתרוייהו
שחין שלשים אלא אמר אביי אמר קרא 1תחת
נדרים כתיב ומיהו איכא למשמע מינה
נמי לא דחבלה דגופה שאני תימה
פח ו
אשר עינה הני תחת אשר עינה מכלל דאיכא
דבימי נעוריה תלאה הכתוב בבית
דהכא לא קים לן בושת ופגם דהוי
אביה: בתו לאמה. הקיש בת לאמה:
בושת ופגם רבא אמר אמר קרא ונתן האיש
לאביה אלא מכח שיכול לקדשה למנוול
❖
1
תיפוק ליה כו'. אלא על כרחך מהתם
ומוכה שחין ואם כן היכי בעי למימר
השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף
ס)
בריש קדושין גבי קדושי כסף
לא מצי למילף דההוא בהפרת נדרים
הנאת שכיבה נ' מכלל דאיכא בושת ופגם
א
ע)
מוסף רש"י
כתיב: נילף מקנסא. מה קנסה לאביה
מנא לן דמיקדשה בכסף וקידושין
❖
ואימא לדידה א"ק 2 בנעוריה בית אביה ב כל
דאביה הן וכי תימא נילף מבושת
אף שאר שבח ממון נעורים לאביה:
אחד כדרכה ואחד
שבח נעוריה לאביה ואלא הא דאמר רב
שלא כדרכה.
אלא מסתברא. דבושת ופגם דאב
ופגם הא בושת ופגם גופיה לא קים לן
הונא אמר רב מנין שמעשה הבת לאביה
תורה אור השלם
אלא מכח שיכול לקדשה ואומר ר"י
הויא שהרי בידו לביישה בבושת
שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה מה
בעילה ולפוגמה בפגם בעילה: דאי
דאורחיה דהש"ס דבעי לדחויי אפילו
3
1. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב
אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה
בעי מסר לה. לקדשה בביאה: למנוול
עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ
קים לן דבושת ופגם הוי דאביה ממקום
ג
חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה
ומוכה שחין. כדתנן לקמןט) האב זכאי
אחר מ) א"נ התם בעי למילף קדושי
ידיה לאביה למה לי תיפוק ליה מבנעוריה
לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ
נערה מבושת ופגם של קטנה ומקדושי
בבתו בקידושי' בכסף ובשטר ובביאה
לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל
בית אביה אלא ההיא בהפרת נדרים הוא
דברים כב כט
יָמָיו:
קטנה הוה יליף להו אי לאו דהוה
וכיון דבידו ליטול ממון לפוגמה ולביישה
דכתי' וכי תימא נילף מיניה ממונא מאיסורא
2. אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר
אמינא הני מילי קטנה דלית לה יד
בושה זו השתא אפסדיה האי דפגמה:
צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ
לא ילפינן וכי תימא נילף מקנסא ממונא
י)[מאי נפקא ליה. לכל אדם בבעילתה
ונערה אית לה יד כדאמרינן התם
(ערכין טו.)
לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ
מקנסא לא ילפינן אלא מסתברא דאביה הוי
עבד מוכה שחין.
בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ:
לעיל ולהכי קאמר וכי תימא נילף
אם בעולה היא הואיל ולמלאכה קיימא]:
במדבר ל יז
דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין:
ולעבדו מאי נפקא ליה. למריה מינה
מבושת ופגם דקטנה אע"ג דלהכי אית
(שם) אמר קרא
3. וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת
פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת:
תחת אשר עינה.
אם בעולה היא מי קפיד מריה אלא
לה יד כדאמרינן בהחובל
ד
בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא
כְּצֵאת הָעֲבָדִים:
שיהו להן ולדות: קורת רוח. שזהיר
היכי שיימינן לה אמר אבוה דשמואל אומדין
יעשה לה סגולה ואפ"ה הוי דאביה
שמות כא ז
ה"נ קדושי נערה ואם נ)היינו מפרשים
בעבודתו ואף הוא רוצה לעשות לו
כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה
4. וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף
(לעיל לג.)
נחת רוח להטעימו טעם בתולה:
דלא קאי אקדושין הא דקאמר ונילף
וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי
לשפחה בעולה לשמשו שפחה בעולה
מתני' כ"מ שיש מכר. לאב בבתו
הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל
מבושת ופגם אלא אמעשה ידיה דאייתי
לשמשו מאי נפקא ליה מינה אלא בין שפחה
בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ
דהיינו בקטנותה: אין לו בה קנס.
התם לעיל הוה אתי שפיר אבל לא
תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל
בעולה לשפחה שאינה בעולה להשיאה
דאין קנס לקטנה: כל מקום שיש קנס.
משמע הכי ועוד דא"כ הכא נמי ה"ל
לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:
דברים כב יט
לעבדו ולעבדו מאי נפקא ליה מינה ה בעבד
משהיא נערה: אין מכר. דתניא
לאסוקי וכ"ת נילף מבושת ופגם כיון
5. וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר
שיש לו לרבו קורת רוח הימנו: מתני' כל
דאמעשה ידיה קאי וכן לקמן בפרק
יכול ימכור אדם בתו
הַזֶּה לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים
כמה
מקום שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס
לַנַּעֲרָ: וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ
אדם רוצה
נערה :
כשהיא נערה אמרת (ב) מכורה כבר
אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ
ליתן כו' להשיא לעבדו. תימה דמה
יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין
אין מכר קטנה יש לה מכר ואין לה קנס נערה
וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ
שלא תימכר: גמ' זו דברי ר"מ.
שומא היא זו וכי אשה חשובה
בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה
יש לה קנס ואין לה מכר הבוגרת אין לה לא
(ערכין טו.) וכי ימכור
נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת
מכר ולא קנס: גמ' אמר רב יהודה אמר רב
דאמר אין קנס לקטנה: מבת ג' שנים.
ממשפחה גדולה אינה נפסדת בפגמה
איש את בתו לאמה.
בֵּית אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע
שביאתה ביאה ואין בתוליה חוזרין:
אלא שוה שפחה הניסת לעבד וי"ל דכל
מִקִּרְבֶּךָ:
זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים יש לה קנס
❖
מכר לא. בתמיה: אף קנס במקום
אשה שמין לפי מה שהיא בענין זה
דברים כב כ-כא
במקום מכר דתניא קטנה מבת יום אחד
מכר. משתהא ראויה לביאה עד שתביא
כמה אדם רוצה ליתן בין בתולה
ועד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין
שתי שערות הוו תרוייהו ומשהביאה
לבעולה להשיא לעבדו אשה כזאת
הגהות הב"ח
לה קנס משתביא שתי שערות עד שתיבגר
שערות עד שתבגר קנס ולא מכר:
הנפגמת והא דנקט שפחה אורחא
(א) גמ'
(קדושין ג:) כל מקום
מאי טעמא דר"מ. דאמר קטנה אין
יש לה קנס ואין לה מכר דברי ר"מ שהיה
דמלתא נקט דאין דרך להשיא לעבדו
נער (ב) רש"י
שיש מכר.
לה קנס: דאמר קרא. גבי קנס ולו
בת מלכים:
קל
ר"מ אומר כ"מ שיש מכר אין קנס וכ"מ שיש
הא לאו הכי ה"א אפילו קטנה
❖
אין קנס.
וחומר
תהיה לאשה: במהוה עצמה. במי
קנס אין מכר וחכמים אומרים קטנה מבת ג'
והכתיב אם אמת היה וכו'.
שיש בידה להקנות עצמה לאישות
שנים ויום אחד ועד שתיבגר יש לה קנס קנס
הכתוב מדבר: אהא מתניתו לה.
תימה לר"י מה בכך אם קרא איירי
תוספות רי"ד
אין מכר לא אימא אף קנס במקום מכר א"ר
בבת עונשין מ"מ מצינו למימר דה"ה
להא דריש לקיש דאמר כ"מ שנכתב
(חולין
כו:) קטנה כו' יש לה
אמר אביי א"ק תחת אשר
חסדא מ"ט דר"מ א"ק 1 ולו תהיה לאשה
קטנה דהא בא על קטנה מאורסה
נער בלא ה' וקרינן נערה ללמד על
מכר.
ענה הני תחת אשר ענה
במהוה עצמה הכתוב מדבר ורבנן אמר ר"ל
הקטנה בא: שם רע. לא מצאתי לבתך
הוי בסקילה לרבנן בפרק ד' מיתות
ואין לה
מכלל דאיכא בושת ופגם
קנס.
רבא אמר א"ק ונתן האיש
א"ק נערה אפילו קטנה במשמע שמעה
בתולים כ): פטור. דוענשו אותו מאה
אע"ג דההיא פרשה
(א)
(לעיל כט.)
השוכב עמה לאבי הנערה
דנערה המאורסה בבת עונשין כתיבא
כסף ונתנו לאבי הנערהל) מלא כתיב:
רב פפא בריה דרב חנן מבי כלוחית אזל
משתביא שתי שערות
נ' כסף. הנאת שכיבה נ'
כו' ואין לה מכר.
אלא כאן נערה. האי דכתיב נערה
[כדכתיב ואת הנערה על דבר אשר
כסף מכלל דאיכא בושת
ס)
אמרה קמיה דרב שימי בר אשי א"ל אתון
ופגם: ואימא לדידה. פי'
מלא לאו לגלויי עליה אתא אלא
לא צעקה] ותירץ דהתם משום דמסקינן
אהא מתניתו לה אנן אהא מתנינן לה אמר
דדוקא נ' כסף זכה רחמנא
בסמוך כאן נערה הא כל מקום
על כל מקום שנאמר נער חסר ויליף
לאב אבל בושת ופגם להוי
ר"ל ו המוציא שם רע על הקטנה פטור שנא'
שנאמר נער אפילו קטנה במשמע
הכי כאן שאי אפשר אלא בנערה
דידה. מסתברא דאבוה הוי
ונתנו לאבי הנערה נערה מלא דיבר הכתוב
(לעיל
מיגו דאי בעי מסר לה
4
הלכך מחייבין ליה התם וכולהו עריות
כתיב נערה מלא וללמדך דכל מקום
כט.) קנס אין מכר לא.
למנוול ומוכה שחין: פגם
מתקיף לה רב אדא בר אהבה טעמא דכתב
ילפי מינה אי נמי דוקא במוציא שם
שנאמר נער אפילו קטנה במשמע:
רואים אותה וכו'. היכי
רחמנא נערה הא לאו הכי הוה אמינא אפילו
שיימינן לה אמר אבוה
רע סברא הוא לומר דלא מחייב
מתני'
(חולין כו:) אימא אף
דשמואל אומדים כמה
קטנה והא כתיב ואם אמת היה הדבר הזה לא
נמצאו בתולים לנערה
קנס ומלקות אלא בגדולה כיון דקרא
5
קנס.
אדם רוצה ליתן בין שפחה
איירי בבת עונשין ולא בעלמא משום
והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה
וקטנה לאו בת עונשין
בתולה לשפחה בעולה
להשיאה לעבדו שיש לו
דמוציא שם רע על הקטנה סברא
היא אלא כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער
אפילו קטנה במשמע:
קורת רוח ממנו: מתני' כל
הוא דפטור דפיתוי קטנה אונס הואע)
מתני'
מקום שיש מכר אין קנס
והוי כמוציא שם רע על הנערה
וכ"מ שיש קנס אין מכר
קטנה יש לה מכר ואין לה
שנאנסה דלא מחייב אבל אין לומר דמסתבר ליה דדוקא בבת עונשין מחייב ליה משום שבא להורגה דבפרק קמא דסנהדרין
(שם)
קנס נערה יש לה קנס ואין
בשמעתא דחוששין ללעז משמע דלאו
משום דקא גרים לה קטלא מיחייב:
נערה מלא דבר הכתוב.
לה מכר בוגרת לא קנס ולא
וליתני
מכר אר"י א"ר זו דברי רבי
מאיר אבל חכמים אומרים
(לקמן מד:) אלא כאן נערה.
יש קנס במקום מכר א"ר חסדא מ"ט דר"מ דאמר קרא ולו תהיה לאשה במהווה עצמה הכתוב מדבר ורבנן אמרי אמר קרא
נערה ואפילו קטנה במשמע פי' נער כתיב וקרינן נערה מלא:
(שם)