מ:
אלו נערות פרק
שלישי
כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואימא
לדידה. אע"ג דפרישית לעיל (דף לח:) דבושת ופגם
מעשה מחט. חייט תופר: אלא אמר רבי זירא. מהכא מסתברא
פד א מיי' פ"ב מהל'
א) [ערכין טו.], ב) לעיל
לג., ג) לקמן מו: מז.
נערה הל' א סמג
הוקשו לקנס וניתן למי שקנס ניתן היינו בתר דקים לן
שאין בושת בכלל חמשים דאם כן אין הפרש בין בעל שלימה לבעל
קעז סעיף א: הכא דהוי הכל לאביה: מסתברא דאביה הוי דאי בעי כו'.
קדושין ג:, ד) [ברכות יט:
עשין נד טוש"ע אה"ע סי'
פגומה שנבעלה שלא כדרכה והיכן הוא הפרש שביניהם ש"מ גבי
וש"נ], ה) לעיל כט. חולין
פה ב מיי' שם הל' יד:
בושת כיון שנפגמה כבר אין בושתה רב כשלימה: תחת אשר עינה.
וא"ת אמאי לא קאמר דאביה הוי מדקא יהיב מפתה כדאמר לקמן
כו:, ו) [לעיל לו. חולין כו:],
פו ג מיי' פ"ג מהלכות
ז) לעיל כט. חולין כו:
גבי חמשים כסף כתיב: מכלל דבושת
בריש נערה (דף מב.) וי"ל דלמא לא
אישות הל' יא סמג
[תוספתא פ"ג ע"ש],
ופגם. שאינם משום עינוי שהרי ישנן
יהיב מפתה דקראי דאביי ורבא באונס
מעשה מחט שלשים אלא א"ר זירא אילו
ח) לקמן מד: ע"ש, ט) [דף
א)
עשין מח טוש"ע שם סי' לז
דאי
כתיבי: בעי מסר לה למנוול
בשאר חובלין אינו בכלל זה. פגם הוא
מו:], י) נ"י כ"י, כ) [דברים
סעיף א:
באו עליה שנים אחד כדרכה ואחד שלא
פז ד ה מיי' פ"ב מהל'
כב], ל) [שם], מ) [וע"ע
ומוכה שחין. וממעשה ידיה ליכא
נזק הנישום נמי בשאר חבלות: ואימא
כדרכה יאמרו בעל שלימה חמשים בעל
תוס' יומא מט: סד"ה שאני
נערה הל' ו ופ"א
לדידה הוי. דבשלמא קנס כתיב ביה
למילף דהא מיתזנא מיניה כדאמרינן
ותוס' חולין עח: סד"ה זה
מהל' חובל ומזיק הל' ב
פגומה חמשים א"ל אביי אי הכי גבי עבד
בנה], נ) [כמו שהיה סבור
ולא
בפרק קמא דקדושין (דף ד. ושם)
ונתן לאבי הנערה אלא הני ליהוו
סמג עשין נד ועי' טור
נמי יאמרו עבד בריא שלשים עבד מוכה
המקשה וה"פ שאני בושת
אה"ע סימן קעז וטור ש"ע
לדידה: בנעוריה בית אביה. גבי
מקדושין דמעלמא קאתו לה ומתרוייהו
ופגם דאביה נמי שייך פי'
ח"מ סימן תכ סעיף טו:
שחין שלשים אלא ב)אמר אביי אמר קרא 1תחת
נדרים כתיב ומיהו איכא למשמע מינה
נמי לא דחבלה דגופה שאני תימה
פח ו מיי' פ"ג מהלכות
שמתבייש ומצטער כמותה
אשר עינה הני תחת אשר עינה מכלל דאיכא
נערה הל' ב סמג
ולא כמו שפי' שם בקונט'
דבימי נעוריה תלאה הכתוב בבית
דהכא לא קים לן בושת ופגם דהוי
לאוין פז ועשין נה טור
דאי בעי מסר לה למנוול
אביה: בתו לאמה. הקיש בת לאמה:
בושת ופגם רבא אמר אמר קרא ונתן האיש
לאביה אלא מכח שיכול לקדשה למנוול
❖
1
אה"ע סי' קעז:
ומוכה שחין דאכתי לא קים
תיפוק ליה כו'. אלא על כרחך מהתם
ומוכה שחין ואם כן היכי בעי למימר
השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף
ליה שיכול לקדשה. ת"י
עה"ג], ס) ת"י כ"י,
בריש קדושין (דף ג:) גבי קדושי כסף
לא מצי למילף דההוא בהפרת נדרים
הנאת שכיבה נ' מכלל דאיכא בושת ופגם
א
ע) [כדאית' יבמות לג:
מוסף רש"י
כתיב: נילף מקנסא. מה קנסה לאביה
מנא לן דמיקדשה בכסף וקידושין
❖
ואימא לדידה א"ק 2 בנעוריה בית אביה ב כל
וסא:],
דאביה הן וכי תימא נילף מבושת
אף שאר שבח ממון נעורים לאביה:
אחד כדרכה ואחד
שבח נעוריה לאביה ואלא הא דאמר רב
שלא כדרכה. אחד שלא
אלא מסתברא. דבושת ופגם דאב
ופגם הא בושת ופגם גופיה לא קים לן
כדרכה תחלה ואח"כ בא
הונא אמר רב ג) מנין שמעשה הבת לאביה
תורה אור השלם
אלא מכח שיכול לקדשה ואומר ר"י
הויא שהרי בידו לביישה בבושת
עליה זה כדרכה, דאכתי
שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה מה
בעילה ולפוגמה בפגם בעילה: דאי
דאורחיה דהש"ס דבעי לדחויי אפילו
3
1. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב
הואי בתולה ואית לה קנס,
ויאמרו זה שבעל פגומה,
אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה
בעי מסר לה. לקדשה בביאה: למנוול
עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ
קים לן דבושת ופגם הוי דאביה ממקום
ג
דליכא בושת כולי האי,
חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה
ומוכה שחין. כדתנן לקמןט) האב זכאי
אחר מ) א"נ התם בעי למילף קדושי
ידיה לאביה למה לי תיפוק ליה מבנעוריה
יהיב נ' סלעים ואילו בעל
לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ
נערה מבושת ופגם של קטנה ומקדושי
בבתו בקידושי' בכסף ובשטר ובביאה
בתולה שלמה לא יהיב נמי
לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל
בית אביה אלא ההיא בהפרת נדרים הוא
אלא חמישים, אבל השתא
דברים כב כט
יָמָיו:
קטנה הוה יליף להו אי לאו דהוה
וכיון דבידו ליטול ממון לפוגמה ולביישה
דכתי' וכי תימא נילף מיניה ממונא מאיסורא
2. אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר
גבי בושת איכא חילוק,
ד)
אמינא הני מילי קטנה דלית לה יד
בושה זו השתא אפסדיה האי דפגמה:
דיהיב דמי בושת לשלימה
צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ
לא ילפינן וכי תימא נילף מקנסא ממונא
י)[מאי נפקא ליה. לכל אדם בבעילתה
ונערה אית לה יד כדאמרינן התם
טפי מפגומה (ערכין טו.).
לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ
מקנסא לא ילפינן אלא מסתברא דאביה הוי
עבד מוכה שחין. דהוי
בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ:
לעיל ולהכי קאמר וכי תימא נילף
אם בעולה היא הואיל ולמלאכה קיימא]:
פגום, דומיא דנבעלה שלא
במדבר ל יז
דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין:
ולעבדו מאי נפקא ליה. למריה מינה
מבושת ופגם דקטנה אע"ג דלהכי אית
כדרכה (שם). אמר קרא
3. וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת
פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת:
תחת אשר עינה. חמשים
אם בעולה היא מי קפיד מריה אלא
לה יד כדאמרינן בהחובל (ב"ק דף פז:)
ד
בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא
כסף נתחדשו תחת קנס
כְּצֵאת הָעֲבָדִים:
שיהו להן ולדות: קורת רוח. שזהיר
היכי שיימינן לה אמר אבוה דשמואל אומדין
יעשה לה סגולה ואפ"ה הוי דאביה
העינוי, אבל בושת ופגם
שמות כא ז
ה"נ קדושי נערה ואם נ)היינו מפרשים
בעבודתו ואף הוא רוצה לעשות לו
כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה
4. וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף
שהוא בשאר חובלים לא
כלל כאן (לעיל לג.) רישיה
נחת רוח להטעימו טעם בתולה:
דלא קאי אקדושין הא דקאמר ונילף
וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי
לשפחה בעולה לשמשו שפחה בעולה
דקרא ונתן האיש השוכב
מתני' כ"מ שיש מכר. לאב בבתו
הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל
מבושת ופגם אלא אמעשה ידיה דאייתי
עמה לאבי הנערה חמשים
לשמשו מאי נפקא ליה מינה אלא בין שפחה
בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ
דהיינו בקטנותה: אין לו בה קנס.
התם לעיל הוה אתי שפיר אבל לא
כסף וגו', דמשמע הני
תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל
בעולה לשפחה שאינה בעולה להשיאה
חמשים כסף יתן בשביל
דאין קנס לקטנה: כל מקום שיש קנס.
משמע הכי ועוד דא"כ הכא נמי ה"ל
לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:
קנס העינוי, ומדאצטריך
דברים כב יט
לעבדו ולעבדו מאי נפקא ליה מינה ה בעבד
משהיא נערה: אין מכר. דתניא
לאסוקי וכ"ת נילף מבושת ופגם כיון
5. וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר
למכתב הכי מכלל דמיחייב
שיש לו לרבו קורת רוח הימנו: מתני' כל
דאמעשה ידיה קאי וכן לקמן בפרק
(ערכין דף כט:) יכול ימכור אדם בתו
ה)
מילי אחריניתא כגון בושת
הַזֶּה לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים
כמה
ופגם דלאו קנסא דעינוי
מקום שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס
לַנַּעֲרָ: וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ
אדם רוצה
נערה (דף מו:):
כשהיא נערה אמרת (ב) מכורה כבר
נינהו, דבלאו עינוי נמי
אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ
ליתן כו' להשיא לעבדו. תימה דמה
יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין
אין מכר קטנה יש לה מכר ואין לה קנס נערה
איכא בושת ופגם, היינו
וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ
שלא תימכר: גמ' זו דברי ר"מ.
שומא היא זו וכי אשה חשובה
נזק ששוה פחות מבתחילה
בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה
יש לה קנס ואין לה מכר הבוגרת אין לה לא
(ערכין טו.). וכי ימכור
נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת
מכר ולא קנס: גמ' אמר רב יהודה אמר רב
דאמר אין קנס לקטנה: מבת ג' שנים.
ממשפחה גדולה אינה נפסדת בפגמה
איש את בתו לאמה.
ו)
בֵּית אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע
שביאתה ביאה ואין בתוליה חוזרין:
אלא שוה שפחה הניסת לעבד וי"ל דכל
לאמה קרא יתירא הוא,
מִקִּרְבֶּךָ:
זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים יש לה קנס
❖
ודריש ליה בתו הרי היא
מכר לא. בתמיה: אף קנס במקום
אשה שמין לפי מה שהיא בענין זה
דברים כב כ-כא
במקום מכר דתניא קטנה מבת יום אחד
לו כאמה, ובבתו נערה
ז)
מכר. משתהא ראויה לביאה עד שתביא
כמה אדם רוצה ליתן בין בתולה
אשמעינן, דאי בקטנה לא
ועד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין
שתי שערות הוו תרוייהו ומשהביאה
לבעולה להשיא לעבדו אשה כזאת
אצטריך, השתא זבוני מזבין
הגהות הב"ח
לה קנס משתביא שתי שערות עד שתיבגר
לה מעשה ידיה מבעיא
שערות עד שתבגר קנס ולא מכר:
הנפגמת והא דנקט שפחה אורחא
(א) גמ' אמר ר"ל אמר קרא
(קדושין ג:). כל מקום
מאי טעמא דר"מ. דאמר קטנה אין
יש לה קנס ואין לה מכר דברי ר"מ שהיה
דמלתא נקט דאין דרך להשיא לעבדו
נער: (ב) רש"י ד"ה אין
שיש מכר. כל זמן שהבת
לה קנס: דאמר קרא. גבי קנס ולו
בת מלכים:
מכר וכו' אמרת קל
ר"מ אומר כ"מ שיש מכר אין קנס וכ"מ שיש
קטנה ואביה זכאי למוכרה,
הא לאו הכי ה"א אפילו קטנה
❖
אין קנס. אם נאנסה או
וחומר מכורה:
תהיה לאשה: במהוה עצמה. במי
קנס אין מכר וחכמים אומרים קטנה מבת ג'
נתפתתה אין לאביה חמשים
והכתיב אם אמת היה וכו'.
שיש בידה להקנות עצמה לאישות
כסף, דנערה כתיב, ונתן
שנים ויום אחד ועד שתיבגר יש לה קנס קנס
הכתוב מדבר: אהא מתניתו לה.
תימה לר"י מה בכך אם קרא איירי
האיש השוכב עמה לאבי
תוספות רי"ד
אין מכר לא אימא אף קנס במקום מכר א"ר
הנערה חמשים כסף
בבת עונשין מ"מ מצינו למימר דה"ה
להא דריש לקיש דאמר כ"מ שנכתב
(חולין
כו:). קטנה כו' יש לה
אמר אביי א"ק תחת אשר
חסדא מ"ט דר"מ א"ק 1 ולו תהיה לאשה
קטנה דהא בא על קטנה מאורסה
נער בלא ה' וקרינן נערה ללמד על
מכר. יש לאביה בה זכייה
ענה הני תחת אשר ענה
במהוה עצמה הכתוב מדבר ורבנן אמר ר"ל
הקטנה בא: שם רע. לא מצאתי לבתך
הוי בסקילה לרבנן בפרק ד' מיתות
למכרה לשפחות, ואין לה
מכלל דאיכא בושת ופגם
קנס. שהבא עליה אינו
רבא אמר א"ק ונתן האיש
א"ק נערה אפילו קטנה במשמע שמעה
בתולים כ): פטור. דוענשו אותו מאה
(סנהדרין דף סו:) אע"ג דההיא פרשה
(א)
חייב קנס (לעיל כט.).
השוכב עמה לאבי הנערה
דנערה המאורסה בבת עונשין כתיבא
כסף ונתנו לאבי הנערהל) מלא כתיב:
רב פפא בריה דרב חנן מבי כלוחית אזל
משתביא שתי שערות
נ' כסף. הנאת שכיבה נ'
כו' ואין לה מכר.
אלא כאן נערה. האי דכתיב נערה
[כדכתיב ואת הנערה על דבר אשר
כסף מכלל דאיכא בושת
ס)
אמרה קמיה דרב שימי בר אשי א"ל אתון
כדתניא (ערכין כט:) יכול
ופגם: ואימא לדידה. פי'
מלא לאו לגלויי עליה אתא אלא
לא צעקה] ותירץ דהתם משום דמסקינן
אהא מתניתו לה אנן אהא מתנינן לה אמר
ימכור אדם את בתו כשהיא
דדוקא נ' כסף זכה רחמנא
בסמוך כאן נערה הא כל מקום
על כל מקום שנאמר נער חסר ויליף
נערה, אמרת ק"ו מכורה
לאב אבל בושת ופגם להוי
ר"ל ח)ו המוציא שם רע על הקטנה פטור שנא'
כבר יוצאה, שאינה מכורה
שנאמר נער אפילו קטנה במשמע
הכי כאן שאי אפשר אלא בנערה
דידה. מסתברא דאבוה הוי
ונתנו לאבי הנערה נערה מלא דיבר הכתוב
אינו דין שלא תמכר (לעיל
מיגו דאי בעי מסר לה
4
הלכך מחייבין ליה התם וכולהו עריות
כתיב נערה מלא וללמדך דכל מקום
כט.). קנס אין מכר לא.
למנוול ומוכה שחין: פגם
מתקיף לה רב אדא בר אהבה טעמא דכתב
ילפי מינה אי נמי דוקא במוציא שם
שנאמר נער אפילו קטנה במשמע:
בתמיה והלא קטנה היא
רואים אותה וכו'. היכי
רחמנא נערה הא לאו הכי הוה אמינא אפילו
עד שתביא שתי שערות
שיימינן לה אמר אבוה
רע סברא הוא לומר דלא מחייב
מתני'
(חולין כו:). אימא אף
דשמואל אומדים כמה
קטנה והא כתיב ואם אמת היה הדבר הזה לא
נמצאו בתולים לנערה
קנס ומלקות אלא בגדולה כיון דקרא
5
קנס. יש לה ואע"פ שיש
אדם רוצה ליתן בין שפחה
איירי בבת עונשין ולא בעלמא משום
מכר משתיראה לביאה עד
והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה
וקטנה לאו בת עונשין
בתולה לשפחה בעולה
שתביא שתי שערות, וקודם
להשיאה לעבדו שיש לו
דמוציא שם רע על הקטנה סברא
היא אלא כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער
אפילו קטנה במשמע:
קורת רוח ממנו: מתני' כל
שתיראה לביאה יש מכר
הוא דפטור דפיתוי קטנה אונס הואע)
ואין קנס, ומשתביא שתי
מתני'
מקום שיש מכר אין קנס
והוי כמוציא שם רע על הנערה
שערות ועד שתיבגר יש
וכ"מ שיש קנס אין מכר
קנס ולא מכר, ובין בגרות
קטנה יש לה מכר ואין לה
שנאנסה דלא מחייב אבל אין לומר דמסתבר ליה דדוקא בבת עונשין מחייב ליה משום שבא להורגה דבפרק קמא דסנהדרין (דף ח:)
לנערות ששה חדשים (שם).
קנס נערה יש לה קנס ואין
בשמעתא דחוששין ללעז משמע דלאו
משום דקא גרים לה קטלא מיחייב:
נערה מלא דבר הכתוב.
לה מכר בוגרת לא קנס ולא
בכל מקום כתיב נער וכאן
וליתני
מכר אר"י א"ר זו דברי רבי
כתיב נערה מלא, להוציא
מאיר אבל חכמים אומרים
את הקטנה (לקמן מד:). אלא כאן נערה. אלא האי דכתיב מלא לא ללמד על עצמו בא ולהוציא את הקטנה, דבלאו הך דרשה
יש קנס במקום מכר א"ר חסדא מ"ט דר"מ דאמר קרא ולו תהיה לאשה במהווה עצמה הכתוב מדבר ורבנן אמרי אמר קרא
אמעיטא לה קטנה כדאמרינן דלאו בת עונשין, אלא ללמד בא על כל נערה שבתורה שכתובין חסר לומר שאף הקטנה במשמע
נערה ואפילו קטנה במשמע פי' נער כתיב וקרינן נערה מלא:
והכי יליף כאן נערה, כאן שאי אפשר בקטנה כתיב מלא, הא למדת שכל מקום שנכתב חסר אף הקטנה כגון באונס ומפתה (שם).